יואב ויכסלפיש ממליץ על

הספר ״הכדור הנודד״

הספר ״הכדור הנודד״ של רענן ריין
הספר ״הכדור הנודד״ של רענן ריין

כתיבה על ספורט וספורטאים יהודים “בגולה”, עוסקת ברוב המקרים בדמויות מוכרות בעלות שם עולמי, כמו השחיין מארק ספיץ, המתעמלות אגנס קלטי ואלי רייזמן, ואחרים. לעומת זאת, מועדוני ספורט יהודיים מופיעים בעיקר בהקשר של הכח וינה, אלופת אוסטריה בכדורגל ב-1925, ומועדונים רבים שהוכחדו בתקופה הנאצית ברחבי אירופה. חלק ניכר מהיהודים שזכו במדליות אולימפיות ייצגו את ארה”ב, יותר מאשר כל מדינה אחרת, אבל הגיעו להישגים לאחר שהוכשרו במועדוני ספורט ו/או מוסדות אקדמיים המיועדים לכלל האוכלוסיה.
ספרו של פרופ’ רענן ריין “הכדור הנודד: יהודים וכדורגל בארגנטינה” (מאגנס) מתרכז בקבוצת “קלוב אטלנטה” (CLUB ATLETICO ATLANTA), המשחקת בימינו בליגה השנייה, בה הובילה את טבלת המחוז לפני הפסקת הקורונה. הקבוצה נוסדה ב-1904 באזור ויז’ה קרספו בבואנוס איירס, אשר רבים מתושביה יהודים, ומשחקת באיצטדיון על שם ליאון קולבובסקי, בעבר נשיא הקבוצה. היא מזוהה עם הקהילה היהודית, למרות שנדיר למצוא יהודים שמשחקים במדיה, ובשל מסורת של נוכחות יהודית בצוות הניהולי והמקצועי, וכן כפיית הזהות היהודית ע”י אוהדי היריבות.
הספר מוליך את הקורא למסע בקהילה היהודית בבואנוס איירס, החל מגלי ההגירה של סוף המאה ה-19, כולל פירוט על הההבדלים בין קהילות האשכנזים והספרדים, מקומו של הכדורגל כגורם חינוכי, ההתנהלות מול המשטר הפרוניסטי וממשיכיו, ועוד. הקבוצה טרם שיחקה בליגה הבכירה ולכן עשויה להגיע לכותרות בישראל בימינו בזכות הישג ספורטיבי או תקרית אנטישמית, אבל המחבר מסביר שקריאות הנאצה המופנות נגד שחקניה ואוהדיה הן חלק מפולקלור, שבו משתתפים גם אוהדי אטלנטה, שמגדפים את אוהדי היריבה צ’קאריטה ושולחים אותם לבוליביה.
ספר זה מומלץ למי שיש לו עניין בנעשה בקהילה היהודית או בכדורגל הארגנטינאי, שנהנה גם משירותיהם של שחקנים ומאמן נבחרת (חוסה פקרמן ב-2006), שהגיעו למעמדם בזכות עצמם וללא מעטפת של מועדון יהודי.

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

המחזה “רוחות” בתיאטרון באר שבע

תמונת המחזה רוחות של איבסן בתיאטרון באר שבע
תמונת המחזה רוחות של איבסן בתיאטרון באר שבע

בקרוב מאוד, ב-14 ליוני, התרבות עומדת לחזור לפעילות לאחר 3 חודשי פגרת-הקורונה. בתקופה הזאת התיאטראות העלו לצפייה ביוטיוב הפקות מרכזיות שלהם. כתבתי על הצגה אחת ועל עוד הצגה של הקאמרי ועל הצגה של תיאטרון גשר.

עכשיו אני רוצה להמליץ על המחזה “רוחות” מאת הנריק איבסן בביצוע תיאטרון באר שבע.

זהו אחד המחזות הידועים של איבסן, נכתב בשנת 1881 והוצג לראשונה בשנת 1882, אשר מביע ביקורת על מוסד הנישואין ועל כהני הדת הנוצרית. המחזה היה נועז וחתרני לתקופתו, והוא נאסר להצגה. עצם האזכור של מחלת מין היה שערורייתי. עגבת, שחגגה בכל אירופה למין סוף המאה ה-15, שקטלה מיליונים, וביניהם אמנים רבים, לא הדביקה מחזות עד 1881.

המחזאי, הבמאי, והמתרגם, עידו ריקלין, עשה עיבוד מודרני למחזה, שעלה ביולי 2014. חוץ מהפלאפונים ומסך הוידאו, מדובר בהצגה באנטיביוטיקה, שבאה לעולם למעלה מ-60 שנה לאחר פרסום המחזה, כטיפול יעיל בחיידק הסיפיליס. יש עוד סממנים של החיים המודרניים: ארצות הברית כמשאת נפשם של תושבי סקנדינביה, ולא צרפת האירופאית, סיגריות במקום נרות כגורם שריפה, הרואין במקום מורפיום להמתת חסד.

כאמור, העיבוד של עידו ריקלין מתרחק במתכוון מהמחזה הכתוב, אך הוא עומד בפני עצמו, מלוהק ומשוחק היטב, ומעורר עניין לקרוא את המחזה “רוחות”, למשל בתרגומו הקולח של גד קינר, שיצא בשנת 1983, כמאה שנה לאחר היכתבו, ועם מבוא נרחב על יצירתו של הנריק איבסן.

אמנם כבר מספר שנים נוהגים לצפות בסרטים בבית, ופחות פוקדים את בתי הקולנוע, אך הצפייה הביתית בהפקות תיאטרון בחודשים האחרונים הייתה אילוץ המגפה, והקהל יחזור לאולמות, כפי ששחקני תיאטרון יחזרו לבמות.

הפוסט הקודםמלוא הטנא – סיפור על ולכבוד חג השבועות
הפוסט הבארוּת הַמּוֹאֲבִיָּה הָיְתָה מוֹהֶלֶת וְנִמּוֹלָה (עיון במגילת רות לקראת חג השבועות)
Avatar
יליד 1974. בעל תואר שני בפילוסופיה. עיתונאי ספורט ועורך. חובב קולנוע ישראלי.
חגית בת אליעזר
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל": "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
Avatar
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן