אבי בלייר בימי “הסמוייה”

אבי בלייר הוא אדם רב פעלים. הוא שירת כמפקד ביחידה משטרתית סמויה, והפך להיות מומחה להישרדות ולאמנויות לחימה. הוא מומחה בקראטה, היום בעל חגורה שחורה דאן 8, היה נשיא התאחדות הקראטה בישראל במשך למעלה מעשרים שנה ומזה כ 15 שנה משמש כנשיא כבוד של ההתאחדות, והיה במשך שנים חבר נשיאות איגוד הקראטה האירופאי והעולמי.

בלייר הוא יוזם ומייסד קורסים לאומנויות הלחימה השונות במכון וינגייט, אימן יחידות כגון יס”מ, שב”ס, ואחרות, ואימן קורסים בהתגוננות עצמית לנכים, במועדון אילן ברמת-גן. ב-1990 יזם וערך סדרת טלוויזיה לימודית באומנויות לחימה. בישראל ארגן בלייר ב-1996 את הכנס הבינלאומי של ” התאחדות שומרי הראש ושירותי האבטחה” (International Bodyguard and Security Services Association). ב-1997 הניח את התשתית וייסד את “הארגון העולמי היהודי של אומנויות הלחימה השונות”.

בצה”ל הוא היה אחראי על הדרכת והכשרת המתגייסים ליחידות המובחרות, פיתח שיטות מיוחדות ללוחמה בטרור ומחבלים מתאבדים, והכשיר את האדם היחיד בעולם (מיכאל ס.) שזיהה את, התמודד עם, ולכד חי, מחבל מתאבד חגור חגורת נפץ, כשזה ניסה להיכנס למסעדה בתל אביב, ובכך הציל חיים של רבים.

כיום הוא מרבה לתת הרצאות בפורומים שונים על התמודדות עם פשיעה וטרור, לבני נוער, למבוגרים, ולבני הגיל השלישי.

בנוסף בלייר חיבר כמה ספרים, כולל ספר על אמנויות הלחימה, וספר על חייו של יעקב ברזאני, חבר בשומר ובקק”ל, שעסק ברכישת קרקעות בארץ ישראל מסוף המאה ה-19.

בימים אלו בלייר פירסם ספר על חוויותיו ביחידה המשטרתית “הסמויה” שיצא לאור בהוצאת אוריון, במרץ 2020.

זהו ספר שתורם תרומה חשובה לסוגה המצומצמת מאוד בעברית של ספרים תיעודיים על חקירות בלשיות ומשטרתיות. סוגה זאת נוצרה בשפה העברית עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת, וליתר דיוק בידי השוטר במשטרת המנדט, ולאחר מכן הבלש הפרטי העברי הראשון, דוד תדהר. בספרו תיאר תדהר לראשונה את מאבקה של משטרת המנדט בעולם הפשע התוסס בפלסטינה.

“חוטאים וחטאים בארץ ישראל: רשימות יומן” הספר הראשון על חקירות משטרתיות בשפה העברית משנת 1924

האזינו לפודקסט ש”יקום תרבות” יצר על חקירותיו של דוד תדהר.

לאחר תדהר היו עוד כמה עשרות בודדות של ספרים בתחום זה ולא יותר. זהו תחום שאינו מתועד בספרות העברית כפי שהוא צריך להיות. קשה להגיד שאנשי המשטרה והבילוש בישראל עסקו יותר מידי בתיעוד פעולותיהם.

כעת אבי בלייר תרם תרומה חשובה לתחום בספרו, שעוסק ביחידה משטרתית שפעילותה הייתה עד כה סודית ביותר, ולא בכדי. “הסמויה” נחשבת ליחידת העילית של המשטרה, ולוחמיה מכונים “רואים ואינם נראים”. אנשיה בדרך כלל נשלחים לעקוב אחרי בכירי וראשי ארגוני הפשיעה, בכירי העבריינים, וגם פעילי טרור וחבלה. פעילותם מתבצעת כך שהם אמורים לא להיחשף לעולם, גם בתוך המשטרה.

בסיס היחידה, כמו גם הציוד, וכמובן זהות הבלשים, אינם ידועים לציבור, ונותרים חסויים ממרבית השוטרים. מערך העיקוב כולל מאות לוחמים, שמשמשים הלכה למעשה כ”עיניים” במעקב אחר התנהלות ארגוני הפשע. המערך כולל יחידות שפועלות כביכול “מחוץ למשטרה”. ללוחמים אין קשר עם שוטרים, “רגילים” והם אינם נמצאים במטות המשטרה.

הם פועלים מבנינים אזרחיים, ולכל אחד מהם סיפור כיסוי קבוע שתוכנן מראש , שנועד לטשטש את עבודת הסיוע למשטרה. תפקידם הוא לאסוף ראיות, ולעקוב אחר אובייקטים כגון עבריינים בכירים, או לצוד אחר מידע בחקירות רגישות. לכל מחוז במשטרה וביחידות הארציות של להב 433, ישנה יחידת עיקוב שפועלת ישירות מול היחידה המרכזית המחוזית.

כאשר אנשי יחידה זו נדרשים להגיע לבית משפט למתן עדות אזי בדרך כלל הינם מעידים מאחורי פרגוד או כשהם מחופשים וחובשי פיאות כדי למנוע זיהויים.

הנה ראיון עם אבי בלייר.

אלי: האם תוכל לפרט לי מהו בעצם ייחודה של “הסמויה”? באיזה משימות מיוחדות היא עוסקת?

אבי: היחידה המשטרתית “הסמויה” מופעלת במקרים שנחשבים לרגישים ביותר. עוסקת במעקבים, מתמקדת באבטחת שלום האזרחים מפני פשעים ואלימות בכלל, וגם במקרים מיוחדים כגון פעולות טרור בהן המערכות משתלבות ומתאמות את פעילותן.   

הסמויה היא היחידה המקצועית ביותר במדינה בתחום המעקבים. למשל, הפרק האחרון בספר, מתאר כיצד תירגלנו אנשי ארגון אחר לקראת ביצוע הנקמה במתכנני ורוצחי הי”א במינכן. 

המשימות בעיקר מתמקדות במעקבים אחרי פושעים מכל הסוגים, אולם, בעיקר אלה שקשה להשיג נגדם ראיות ו/או ללכוד/למנוע מהם את ביצוע תכניותיהם באמצעים הרגילים שבידי הרשויות.

השוני העיקרי מיחידות אחרות הוא שגם במערכת רק מעטים מאוד יודעים את זהותם. כישוריהם מיוחדים ומותאמים לביצוע תפקיד רגיש וחסוי זה. מדובר במאות לוחמים שפועלים באופן מאוד ממודר משאר יחידות המשטרה. ההכשרה שלהם והמתקנים שלהם מרוחקים מתחנות משטרה ונחשבים לאזרחיים. לכל עוקב יש סיפור כיסוי. לפעמים הם יסתובבו גם בלי כלי נשק, ויעשו הכול כדי שלא יקשרו אותם עם המשטרה.

הם עוקבים אחרי העבריין, מתעדים כל תנועה שלו, ובעצם אוספים ראיות שנועדו להרשיע אותו בבית המשפט. העוקבים יופעלו נגד עבריינים בכירים, או כנגד כנופיה גדולה של פורצים שלא מצליחים לתפוס כי הם פועלים בתחכום. הם כמו האוויר שסביבך והעבריינים יודעים את זה. אנשי ה”סמוייה” יכולים להיות כל אחד או אחת בסביבה.

אלי: אני רואה שזהו אינו ספרך הראשון. אתה פירסמת כבר לפחות שני ספרים קודם לו, על יעקב ברזני, ועל הנגנה עצמית. אתה יכול לספר לי על כל ספר כמה מילים?

אבי: הספר הראשון שלי היה “מנקרות צורים” (משרד הביטחון, 1979).

אבי: הרעיון לספר נולד כשבמסגרת החוג לגיאוגרפיה, בו למדתי לתואר ראשון, במסגרת סיורים של החוג, ביקרנו אצל יעקב ברזאני. הייתי אז עולה חדש מהונגריה. הורי ברחו מהונגריה בהיותי בן 9, עם פלישת הרוסים להונגריה, ולאחר תלאות לא מעטות עלינו לישראל. בתיכון התחנכתי בפנימיית “חוות הנוער הציוני” בירושלים, ותמיד הפריעה העובדה שירושלים מחולקת.

סיפורו של יעקב ברזאני, נגע בנקודה הרגישה של הבעלות או נכון יותר, אופן רכישת קרקעות ארץ ישראל. לאחר הביקור הקבוצתי בביתו, החלטתי יחד עם חברי רזיאל ממט (סופר לכשעצמו) לכתוב במשותף את הספר המתאר את פעילותו למען רכישת הקרקעות מבעליהן, בני דודינו הערבים. 

לאחר מכן פירסמתי ספר נוסף “הגנה עצמית” (משרד הביטחון, 1993).

בחיל השריון בסיום הטירונות הטנקים קיבלתי דרגת טר”ש מהאלוף מוסא פלד ז”ל. בהתשה התיישבתי בכיסא התותחן, ובמארב לילי השמדתי את הרכבת המצרית שחילקה תחמושת ואספקה למוצבים לאורך התעלה, ועוד…הייתה לי נטייה וכישרון לפעילות גופנית, התאמנתי באומנויות לחימה ובעיקר בקראטה. בהיותי ב”סמויה”, הייתי הראשון שלמד באוניברסיטה תוך כדי עבודה. מאחר שהעובדה שמחבלים תוקפים וחוטפים נשק מחיילים, ותוקפים אזרחים תמימים ילדים, נוער, נשים, ומבוגרים, הפכה למכת מדינה, וכדי להגביר את המודעות לביטחון העצמי ויכולת ההתגוננות בקרב אוכלוסיות אלה, החלטתי לכתוב ספר על הגנה עצמית. חלומי נשא פרי והספר יצא בהוצאת משרד הביטחון.

אלי: אתה עסקת גם באיור ספרים? השם אבי בלייר מופיע גם כמאייר ספרי ילדים, האם זה אתה.

אבי: שלילי, זה בחור שאני מכיר, מאותה תפוצה כשלי….הונגריה, אולם ככל הנראה, אין בינינו קשר משפחתי.

אלי: ספר לי על ספרך הנוכחי “הסמויה”. מדוע החלטת שהגיע הזמן לפרסם את חוויותיך מהיחידה המשטרתית החשאית?

אבי: הספר הזה חושף לראשונה את חלקם של אנשי “הסמויה” במערכה נגד הפשע. אני כותב את הספר מזה כ-15 שנה. מאז ומתמיד הייתה לי נטייה לשמור ולאגור פריטים שהייתה לי נגיעה בהם, ו/או הטביעו את חותמם עלי בעשייתי למען החברה. בין היתר ברשותי גזרי עיתון של פעם אודות מבצעים ש”יחידת הסמויה” עשתה, כשברובם ככולם, היחידה אינה מוזכרת. לאור התדמית הנמוכה, ואם אפשר לומר השלילית, של המשטרה, ולאחר לבטים קשים וארוכים, החלטתי להביא לידיעת הציבור הרחב קומץ מהפעילויות האמיתיות שהיחידה הייתה מעורבת בהן. באמצעות חשיפת פעילויות אלה, נחשף בפני הציבור הפן החיובי והמיוחד הן של חברי היחידה, והן של יחידות אחרות במשטרה, שפעלו אז, ואני מאמין שגם היום, מקריבים מעצמם, ועושים מאמצים כבירים, בצנעה, למען הגברת ביטחונם ושלוותם של האזרחים התמימים.

אלי: אילו פרשיות משטרתיות ידועות במיוחד אתה מביא בספרך?

אבי: בספר שישה פרקים המביאים בפני הקורא פעילויות של היחידה בשילוב יחידות נוספות, בעיקר מהתחום הפלילי. חלקן מוכרות וחלקן לאו דווקא, אולם לא פחות חשובות.

  • עסק מדליק –  כפתיח, תיאור אירוע בו רכב של היחידה עובר במהלך העיקוב תאונה…והנעקב טוב הלב, חש לעזרת ניצולי התאונה… (אירוע אמיתי).
  • אקדח הימורים ואתלט – מתמקד בפעילות למניעת מלחמת כנופיות אלימה באמצעות פעילות לא שגרתית תוך סיכון עצמי לא מבוטל. באותו פרק קיימת נגיעה לפשיטת המחבלים הידועה על מלון סבוי.
  • נעמן אומן ומה שביניהם – מתאר את מעלליו של נעמן דילר (לידור), ש”זכה” לכינויים “הפורץ הנוצץ” או “הקיבוצניק הפורץ”. הוא היה ילד שגדל בקיבוץ, גויס לקורס טיס, נופה ממנו בגין עבירה, תכנן, וביצע לבד וללא שותפים, אינספור פריצות, בין היתר לבנקים, בתי דואר, בתים ועוד. בספר מתואר סיפור לכידתו אחרי הפריצה לביתו של הצייר ראובן רובין. בשנת 2008, ארבע שנים לאחר מותו, נמצאו מרבית השעונים ופריטים אחרים בשווי של עשרות אם לא מאות מיליוני דולרים, שנגנבו בפריצה למוזיאון האיסלם בשנת 1983, ואז גם הסתבר שהפורץ היה לא אחר, מאשר מיודענו הפורץ הנוצץ.
נעמן דילר “הפורץ הנוצץ” בצעירותו בקיבוץ

  • פרשת אורון ירדן – מתאר את הפרשייה שזעזעה את המדינה, של חטיפת ורציחת הילד אורון ירדן. הרוצח צבי גור, שזהותו נודעה רק כחודש לאחר ביצוע המעשה הנפשע, הצליח לתעתע במשטרה. אולם, בזכות תושיית היחידות המעורבות, בסופו של דבר, החוטף/רוצח נלכד. הוא עדיין מבלה את זמנו מאחורי סורג ובריח, לאחר שמשך את בקשתו לשחרור מוקדם.
  • משימה מאחורי הסורגים – מתאר שהות/פעילות בתוך תא המעצר אבו-כביר, כדי לאתר סוהר שסרח.
  • צדק מהלכה למעשה – הפרק הנועל, מתאר את מעורבותה ותרומתה של היחידה, בהיערכות הגוף המיוחד שתפקידו היה לנקום במתכנני ורוצחי י”א ספורטאינו באולימפיאדת מינכן.

אלי: האם היו בספר חומרים שכתבת ונאלצת לצנזר?

מחבל באולימפיאדה במינכן

אבי: לא, משום שצנזרתי ו”עיגלתי מעט פינות” כדי לא לגרום למבוכה ופגיעה בפעילותה הברוכה של היחידה בהווה וכדי לטשטש דמויות אחדות.

אלי: האם אתה חושב כעת לכתוב ספר נוסף בתחום?

אבי: ראשית, צמצמתי והגבלתי את גודל הספר, כדי להתרשם מתגובות הקוראים. שנית, קיימים אירועים רבים “מעניינים ומושכים” מבחינה עובדתית, שחלקם אפילו כבר כתובים, שמהווים בסיס לספר המשך.

אולי אוסיף כי התחלתי לכתוב שני ספרים נוספים: האחד הוא “המלחמה לחיים”, סיפור קורות משפחתי וסיפור קורותי שלי, החל מהשואה – סיפור חייהם של הוריי, תקלות בעת הבריחה מהונגריה לאחר פלישת הרוסים ב-1956, העלייה לארץ, הלימודים בפנימייה, שירות צבאי בשריון, עבודה ב”סמויה”, תפקיד ניהולי בבנק, התמחות בקראטה ובאומנויות לחימה, הכשרת האדם היחיד בעולם שזיהה, התמודד ולכד חי מחבל מתאבד. ועוד.

הספר השני הוא “הישרדות מהתנך” Survival From the Bible, שבו אני מתאר אירועים ועימותים מהמקורות מזווית ראייה מודרנית ומעשית של מומחה בנושא.

תאמין לי יש עוד הרבה מה לספר.

סמל משטרת ישראל

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן