הסיפור פורסם לראשונה ב-1954 ומאז תורגם לעברית בפנטסיה 2000 מספר 15 (1980-1981), אבל בהחלט לא התיישן. להלן תרגום חדש של רן דניאל.

דוואר אב הלחים בחגיגיות את המגע האחרון בזהב. עיניהן של תריסר מצלמות טלויזיה צפו בו והתת-אתר נשא בכל העולם תריסר תמונות של מה שהוא עושה.

הוא התיישר ונד בראשו לדוואר ריין, ואז עבר לעמדה ליד המתג שישלים את המגע כאשר ילחץ עליו. המתג שיחבר, ממש בבת-אחת, את כל מכונות החישוב המפלצתיות של כל הפלנטות המאוכלסות ביקום – תשעים וששה מיליארד פלנטות – למעגל-על אחד שיקשר את כולן לתוך מחשב-על אחד, מכונה קיברנטית אחת שתשלב בתוכה את כל הידע שבכל הגלקסיות.

דוואר ריין דיבר קצרות לטריליונים הצופים ומאזינים. אז, לאחר שתיקה של רגע, אמר “עכשיו, דוואר אב”. דוואר אב לחץ על המתג. נשמע זמזום רב-עוצמה, נחשול של אנרגיה מתשעים וששה מיליארד פלנטות. אורות הבהבו ונדמו לאורך הפאנל שאורכו כמה קילומטרים.

דוואר אב פסע לאחור ונשם נשימה עמוקה, “הכבוד לשאול את השאלה הראשונה הוא שלך, דוואר ריין.”

“תודה לך”, אמר דוואר ריין, “זו תהיה שאלה שאף מכונה קיברנטית בודדת לא הצליחה להשיב עליה עד היום.”

הוא פנה אל המכונה, “האם יש אלהים?”

הקול האדיר ענה ללא היסוס, ללא קליק אף של ממסר אחד, “כן, עכשיו יש.”

פחד-פתאום הבזיק בפניו דוואר אב. הוא זינק לתפוס את המתג.

ברק מן השמיים הבהירים היכה בו והתיך את המתג.

קראו את הסיפור באנגלית

צפו בעיבוד של הסיפור

קראו גם :

הזירה שמחוץ לעולם – סיפור ארוך קלאסי של פרדריק בראון

לדעת לשאול – סיפור מאת רוברט שקלי

תגובה אחת

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן