לפני שבוע, ערב חג הפסח, הקריאה שדרנית הרדיו ליאת רגב, במשדר המרכזי של רשת ב’ לחג (“בחצי היום”), את שירו של המשורר טובי סופר “אהבה בימי קורונה”.

טובי סופר
טובי סופר

זהו שיר עכשווי, ישראלי מאוד. הוא נכתב בסוף חודש מרץ 2020 – בראשית ימי מגפת הקורונה, כשאנשים מבוגרים, בני הגיל הרביעי (בעלי נינים), בודדו משאר האוכלוסייה, ובפרט מבני משפחתם, שאינם מתגוררים עמם באותה הדירה.

ציירו בדמיונכם את התמונה הבאה: אישה מבוגרת, גיבורת אריכות ימים, שגידלה בחום ובאהבה דורות של ילדים, נכדים, ונינים, שהייתה שרה להם את חוכמת חייה, עומדת עתה בחלונה, מבודדת ומסוגרת. בנה הוא זה שניגש אל חלונה, מצידו השני, ושר לה את סרנדת אהבתו אליה בשפת ילדותו – שפת אימו. ועוד ממאפייני התקופה: הבן מצלם את המעמד ומפרסמו במרשתת.

בחודש מרץ השנה צפה המשורר טוּבי סופר באחד הסרטונים האלה, שבו נראה גבר שר לאמו בערבית את השיר “אינתי עומרי”, בהשראת שיר האהבה המפורסם בביצועה של הזמרת אום כולתום, “אינתא עומרי“.

הסרטון ריגש את המשורר טובי סופר עד דמעות. הוא חשב על אימו המנוחה ואמר לה מתוך אהבה בלתי פוסקת: “את חיי”, והוסיף: “אימא שלי יכולה”.

אהבה בימי קורונה של טובי סופר
אהבה בימי קורונה של טובי סופר

התמונה של אם המגוננת על בנה, מובילה את טובי סופר אל שירו של ח.נ. ביאליק “הכניסיני תחת כנפך”. סופר מתכתב עם השיר הזה, ומשבץ בשירו שלושה הרמזים מתוך “הכניסיני”, בדגש על מרכזיותה של האהבה בין אם לבנה.

העירוב בין המסורות השונות המרכיבות את הישראליות – שיריהם של אום כולתום ושל ביאליק – מניב שיר עמוק, עשיר רבדים, הפונה אל קוראים רבים, ומעורר בהם הזדהות. מלאכת השיר הזאת, המשלבת בין מזרח ומערב, מזכירה את עבודתם המשותפת של המחזאי יהושע סובול ושל המוזיקאי שלמה בר על השירים “ילדים זה שמחה”, ו”אצלנו בכפר טודרא”, שהפכו ללהיטים, מתוך מחזמר המחאה “קריזה”, שעלה בשנת 1976 בתיאטרון חיפה.

טובי סופר בשירו “אהבה בימי קורונה” מתחיל בקשב עמוק לזולת, ממשיך בהרמזים ספרותיים, ומתוך הזדהות עם האהבה, הוא מגיע אל זיכרון אימו, חש בקרבתה, וחוסה תחת כנפה. שירה טובה יכולה.

על המשורר:

טוּבִי סוֹפֵר הוא בוגר החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. ספר שיריו השני, “עִם כָּל הַכָּבוֹד לַגֶּשֶׁם”, ראה אור ב-2014.
ב-1980, בהיותו חייל בשירות חובה, יצא לאור ספר שיריו הראשון “להיות עץ” בסיועה של המשוררת דליה רביקוביץ. בסמוך לצאת הספר חדל סופר לכתוב שירה. הוא שב לכתוב שירים ב-2007,  בתום 27 שנים מאז נדפס ספר שיריו הראשון. מ-2010 מתפרסמים שיריו בעיתונות הכתובה, בכתבי עת, בטלוויזיה, ברדיו, ובבמות ספרותיות נוספות.
טובי סופר הוא מחברו של ספר הילדים “עץ עם עיניים”, המביא את סיפורו של אחרון עצי היער. ב-2011 יצאה לאור בעריכתו אנתולוגיית המחווה ליערות הכרמל – “חורשות הכבשים הירוקים”.

2 תגובות

  1. יפה מאוד השיר של טובי – וגם הדברים המתומצתים והממוקדים של חגית.
    היחס הורים/בנים הוא סוג של אידאה ה”נוטלת חלק” בטבע כשהוא לעצמו (ללא קשר למוצא אתני, מיקום גיאוגרפי, ואף ללא קשר אם מדובר בבני אנוש או בבעלי חיים אחרים).
    נהניתי ספרותית – מהשיר ומהדברים.

  2. מזדהה עם דברי צדוק. השיר מופלא ומרגש מאד וגם הכתיבה עליו. תודה, טובי, חגית, צדוק ויקום תרבות.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן