במאמר הקודם הסברתי מדוע לדעתי צעדי בידוד הם אמצעי זמני הגיוני, אבל הפתרון האמיתי הן בדיקות המוניות.

ככל שעובר הזמן ומתבררים עוד נתונים גוברת התמיהה על מהלכי משרד הבריאות בפרט, והממשלה בכלל.
הנה התפרסם כי מעבדות קופות חולים והאוניברסיטאות יכולות לבצע אלפי בדיקות ביום, אולי אף מעל עשרת-אלפים, אך משרד הבריאות משום מה לא מאשר להן לבצע את הבדיקות.

האמנם קל יותר למשרד הבריאות להכניס את כל המדינה לסגר מאשר לשנות את ההנחיות הבירוקרטיות שלו?
וגם אם השיקולים הם רק בריאותיים, ולכלכלה אין שום משקל – האמנם סגר בלי בדיקות עדיף על בדיקות, או לכל הפחות סגר עם בדיקות? האם באמת במשרד הבריאות חושבים שעדיף שאנשים יהיו בסגר בחברת מי שאולי נדבקו בקורונה, על פני בדיקה והוצאת מי שאכן נדבקו למתחם מיוחד?

הנה למשל מקרה בית האבות בירושלים שמתחיל להזכיר את ספינת הקורונה ביפאן כממש חממה להדבקות בקורונה, ובכלל בתי האבות בארץ.

גם התנאים שהציב משרד הבריאות לביצוע בדיקה כבר הוכחו כלא רלוונטיים, ויש אפילו טענה שרבע מהנדבקים הם כלל ללא תסמינים. אנשי מקצוע מסבירים שוב ושוב שהפתרון הוא אכן בדיקות המוניות – של כל מי שהיה ליד חולה מאומת, כל מי שחשוד עקב תסמינים דומים לקורונה, ואפילו רנדומלית למשל בקרב צוות רפואי – ומתפלאים מדוע לא נוקטים בשיטה הזאת בארץ.

בנוסף צריך לשאול האמנם במשרד הבריאות לא מבינים שהסגר בפני עצמו מסוכן בריאותית. עד עכשיו יש בישראל כמה מאות חולי קורונה, אבל יש אלפי מאושפזים בבתי החולים. לא מאשפזים אנשים סתם כך, וכל מי שבבתי החולים זקוק לטיפול. כשיש 2000 אנשי רפואה בבידוד והמספר עולה – מי יטפל בחולים?
ומה על אנשים חולים שהיו פונים לקופת חולים, או אולי אפילו ישירות לבית החולים, ועכשיו הם בסגר, חוששים לצאת, ואולי יגיעו לטיפול מאוחר מדי? כמובן שאלו אנשים בדיוק מאותן האוכלוסיות הפגיעות. קשישים שאצלם צינון או שפעת יכולים להתפתח לדלקת ריאות שמצריכה אשפוז. לתזכורת, מול מאות נדבקים כרגע בקורונה, יש אלפים ובמשך עונת השפעת עשרות ומאות אלפים, שחולים ב״סתם״ שפעת או דלקת גרון, שיכולות גם הן להפוך לדלקת ריאות.

מסבירים לציבור שקודם כל השיקולים הרפואיים, ורק אחר כך שיקולים כלכליים. אבל האמנם השיקול הכלכלי באמת זניח? מה יקרה אם הכלכלה בישראל תתמוטט, ויהיו מאות אלפי מובטלים? יש טענה ידועה שיאוש ומצוקה כלכלית הם גורמי מוות. למשל נאמר שמגפת האופיואידים בארה״ב היא תוצאה של היאוש באזורים שלמים שם, ולפניה ובמקביל לה גם אלכוהוליזם. הרבה לפני האופיואידים היה מוכר המושג של אדם ״ששותה את עצמו למוות״. כמה יהיו שכתוצאה מסגר ארוך יאבדו את עבודתם בגיל מבוגר, לא ימצאו עבודה חדשה, וידונו לחיי עוני ויאוש?
לפי מה שפורסם תרחיש הקיצון של מגיפת הקורונה הוא שימותו 20 אלף אנשים. ובכן, מה דעתכם על תרחיש קיצון אפוקליפטי כלכלי, שלפיו כלכלת ישראל תתמוטט, ותעשה כמו מדינת עולם שלישי מבחינת השירותים שהמדינה תוכל להציע לתושביה. למקרה שבמשרד הבריאות לא מודעים לנתונים – במדינות עולם שלישי תוחלת החיים נמוכה בהרבה מבמדינות עולם ראשון. ההבדל בין תוחלת חיים של 80 שנה לתוחלת חיים של 70 שנה היא לא 20 אלף המתים החזויים מקורונה, אלא מליון אנשים שימותו עשור מוקדם יותר. פתאום 20 אלף אנשים נראה כמו מספר זניח.

לסיכום: סגר לשבוע הוא צעד סביר, אם מטרתו היא להרוויח זמן באמצעות הפסקה (זמנית) של ההידבקות, ולנצל את הזמן כדי לאתר את מי שבאמת נדבק, לשחרר את אלו שלא נדבקו והם בבידוד, ולייצר יכולת לבדיקות המוניות. סגר ליותר משבוע נזקו גדול מתועלתו, אפילו רק מהבחינה הבריאותית, ואין שום טעם בסגר בכלל אם לא משתמשים בפסק הזמן הזה כדי להתארגן כאמור.

ואסיים שוב בהפניה למאמר שטוען שכל הסיפור מנופח בכוונה, וגם פה, מה שבימים כתיקונם הייתי מכנה תיאורית קונספירציה אלא שאלו מאמרים עם ניתוח והסברים מנומקים. וראו גם את הראיון עם פרופסור לויט בענין.

״קורונה מן״ מאת אורי פינק

2 תגובות

  1. אהבתי מאוד את הניתוח השקול והמנומק של אמנון סטופ. המצב מתואר ללא רטוריקה מתלהמת שכיחה ומציג הסתייגות מסגר ללא הרחבה משמעותית של הבדיקות ואופן ניהולן. בנוסף ראוי לתשומת לב האיזון בין שיקולים כלכליים לבין שיקולים בריאותיים ופסיכוסוציאליים (כמו השפעה של יאוש ודיכאון) על תוחלת חיים. היבט חשוב זה המוצג כאן לא בולט מספיק בדיון הציבורי.

  2. ראוי לציין לחיוב שמשרד הבריאות סוף סוף עושה מה שהיה צריך לעשות מההתחלה, ולפי הדיווחים מספר הבדיקות כבר מעל 2000 ויגיע ל-3000 ואף יותר בשבוע הבא. זה מה שצריך לעשות. אותו דבר לגבי מעקבי השב״כ אחרי סלולרים. במקום להודיע לאנשים שאולי חלפו ליד חולים להיות בבידוד – צריך פשוט לבדוק אותם. כך, אנשים יהיו בבידוד לכל היותר יום-יומיים, ואחר כך יוכלו לחזור לפעילות.
    בנוסף, הנה ראיון עם פרופ׳ יורם לס, שחוזר על מה שטען בטלויזיה, אלא שבעיתון אפשר בכל זאת לפרוס נימוקים ולהסביר יותר.
    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001322593
    מבחינת המספרים הוא כמובן צודק, כפי שכתבתי. גם בתקשורת כל הזמן מוסרים לנו כמה חולי קורונה יש וכמה מהם במצב קשה. אבל לא כמה חולים בכלל יש בבתי החולים וכמה מהם מצבם קשה. עם זאת, החשש הוא מעליה אקספוננציאלית במספר הנדבקים והחולים קשה. אם פתאום יהיה צריך לאשפז עם חמצן 20 אלף אנשים – ברור שמערכת הבריאות תקרוס, ואנשים שאחרת אפשר היה להציל ימותו פשוט כי לא יקבלו טיפול. לכן אני חוזר שסגר של שבוע נראה לי סביר כדי להשתלט על המצב, ואחר כך צריך להמשיך כרגיל, תוך בדיקות המוניות כדי לאתר נדבקים לפני שיספיקו להפיץ את המחלה.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן