הקורונה, מגיפה לא מוכרת שפרצה ב-2019 בעיר ווהאן שבמחוז חוביי שבסין, ושהפכה בינתיים (2020) למגפה כלל עולמית, מזכירה מגפות שפרצו לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ומעוררת שאלות מוסריות ופילוסופיות דומות לאלה המופיעות בספר “הדֶבֶר” של אלבר קאמי (1947). נראה לי שהדיון שהעלה אלבר קאמי לפני למעלה מ-70 שנה עדיין רלוונטי.

ברומן מעמת קאמי בין הדרכים השונות להבנת משמעות הקיום. הרומן מתרחש בעיצומו של מצב קיצוני, שבו סכנת מוות מרחפת על תושביה של העיר אוראן שבאלג’יר, עקב התפרצות מחלת הדבר.

מדובר במצב משברי שבו נתונה האנושות כולה, כאשר ההתמודדות עמו חושפת בפני הקורא את השקפת עולמם של קבוצה נבחרת של תושבים, רשויות הבריאות, החוק, והרופאים. הדמות המרכזית והמספר הינו הרופא, דוקטור ברנאר רייה. אפשר להצביע על הגשמתו של הרעיון האקזיסטנציאליסטי ברומן באמצעות ההכרה באבסורד, דהיינו בהעדר הסיבתיות לפרוץ המגפה, ובמרד באבסורד – ההתמסרות הטוטאלית למאבק במגפה.

בתחילת הרומן מופיעות חולדות באוראן, מספרן הולך וגדל, ופגריהן ממלאים את הרחובות והבתים, ובה בעת מדווח על מותם של תושביה. ניתן לשים לב שישנה סברה שהקורונה נגרמה בשל אכילת עטלפים בסין – העטלף מזכיר עכבר או חולדה מכונפים.

דוקטור רייה הוא הראשון לברר את פשר הופעת החולדות המתות בעירו. הוא משער שמדובר בדֶבר על פי סממני המחלה, שעליהם נמנים הבלוטות המוגלתיות והחום הגבוה, והוא מתגייס מיד להילחם במגפה.

לשם ההשוואה העכשווית: לי וונליאנג, רופא עיניים בבית החולים בווהאן שבה התפרץ נגיף הקורונה לראשונה, זיהה את ההתפרצות עוד בדצמבר 2019, ואחרי ששיתף את המידע עם רופאים נוספים הואשם ב”הפצת שמועות”, ואף אולץ לחתום על תצהיר לפיו אזהרתו מפני מגפה הייתה בבחינת “התנהגות לא חוקית”.

Chinese students and their supporters hold a memorial for Dr Li Wenliang, who was the whistleblower of the Coronavirus, Covid-19, that originated in Wuhan, China and caused the doctor’s death, outside the UCLA campus in Westwood, California, on February 15, 2020. The death toll from the new coronavirus outbreak surpassed 1,600 in China on Sunday, with the first fatality reported outside Asia fuelling global concerns (Photo by Mark RALSTON / AFP)

ד”ר רייה מכנס ועדה סניטרית, שעליה נמנים ידידו דוקטור רישאר, דוקטור קאסטל, שבהמשך יפתח נסיוב למחלה, וכן ראש העיר ונציגים נוספים של העירייה ורשויות החוק. מוטל סגר על העיר ודוקטור רייה מאשפז את החולים בבתי החולים, ולעיתים נאלץ לכפות אשפוז בעזרת רשויות החוק.

עם התגברות המגפה פושטת בעיר חרדה גדולה. חלק מהתושבים המיואשים מנסים לפרוץ את ההסגר ולברוח מהעיר, וניכרים מעשי ייאוש, הסתגרות בבתים, והתבודדות כדי לא להידבק במחלה. אחרים מתגייסים לעזרתו של דוקטור רייה ומוקמת קבוצת הצלה הרואה בעצם המלחמה בדבר את ייעודה.

עולמו של דוקטור רייה מורכב מניסיונותיו להציל חיים, ומפעולות הריפוי והרפואה המונעת.

בעיניו “ההתרגלות לייאוש גרועה מהייאוש עצמו. רק משוגע, עיוור, או פחדן יכול לראות את הסבל והמצוקה שהדבר גורם, ולהשלים אתו. הוא מוכן לסכן את חייו בבואו במגע עם החולים, והוא עושה זאת מתוך מחויבותו המוסרית, במה שהוא רואה כאותנטיות הומניסטית.

יש לציין שבעוד שד”ר לי וונליאנג נדבק ממטופליו, ומת מהקורונה, ד”ר רייה נותר בחיים. הצהרתו של רייה בדבר מעייניו הנתונים לרצונו להיות אדם, מסמנת אותו כגיבור האידיאלי של הרומן, אשר בחירתו בתבונה האנושית ובסולידריות החברתית הביאה לסיום המגפה.

דוקטור רייה מתואר כאדם צנוע, אוהב אדם, מעשי מאוד, המפגין סולידריות אנושית, ומתרחק מאידיאולוגיות. הוא מעמיד את פעולת התיקון, הריפוי, והסיוע, ומשתדל שפעולה זאת תצמח מתוך נדיבות לב, ולא מתוך קדושה או פעולה הרואית, כפי שהוא אומר: “לפי שעה יש חולים ואני צריך לרפא אותם. אחר כך הם יחשבו, וגם אני אחשוב, אבל הדבר הדחוף מכל הוא לרפא אותם. אני מגן עליהם כמיטב יכולתי, זה הכל.

רלוונטית בעיניי היא גישתו של דוקטור רייה אל הרופא כאדם: “כל האנשים שמאחר שאין בכוחם להיות קדושים והם מסרבים להשלים עם הפורענויות, משתדלים להיות רופאים. אין בי חיבה גדולה לגבורה ולקדושה. מה שמעניין אותי הוא להיות אדם.

עטיפת מהדורה בריטית של “הדבר”

השקפתו הקיומית, אשר ממנה עולה ההומניזם האקטיבי שלו, מתבססת על נקיטת פעולה כתגובה לסבל קונקרטי, ולא כתולדה של עיקרון מופשט. משמע – העדפת האדם על פני העיקרון. הוא חש אחריות על העולם שבו הוא חי, ואחריות זו מניעה אותו במלחמתו במגפה. הוא מתעלם ביודעין מהסכנה לחייו הנובעת מטיפול בחולי הדבר, מכיוון שהטיפול בחולים מסוג זה נראה בעיניו כמובן מאליו במסגרת חובותיו של רופא.

ד”ר רייה מתוודע אל הסבל האנושי במערומיו כאשר האדם הוא חסר אונים מול האסון, והאל שותק ואינו מושיע. כפי שהוא אומר: “אבל כיוון שהמוות הוא ששולט בסדרי בראשית, אולי מוטב לאלוהים שלא נאמין בו ושנילחם במוות בכל כוחותינו, בלי לשאת את עינינו אל השמים האלה שהוא שותק שם.”

רייה אינו מוכן לסדרי הבריאה המעוותים והאבסורדים, ולתפיסה האנטי הומניסטית הזאת. הוא אינו נכנע לעולם שבו מתענים ילדים, הוא אינו מוכן להאמין להשקפות הפטליסטיות-דתיות שלסבל יש משמעות מטפיזית, השקפות המובעות בספר על ידי הכומר פנלו, שלדבריו גאולת האדם באמצעות הסבל שבמחלה היא ישועה שמימית. רייה נרתע ממושג גאולה זה ואומר: “גאולת האדם היא מילה גדולה מדי בשבילי. אני לא מרחיק לכת כל-כך. מה שמעניין אותי היא בריאותו, קודם כל בריאותו.

בסופו של הרומן מגפת הדבר ממוגרת וחיי העיר חוזרים לקדמותם. דוקטור רייה מבין שמאבקו במגפה אמנם הצליח, אך יחד עם זאת הוא מבין שמדובר במאבק סיזיפי, כיוון שהניצחון על הדֶבר הוא זמני ואינו מוחלט, ולכן מתחייבת פעולה מתמדת.

ואכן אני מאמינה שבעוד מספר חודשים מגפת הקורונה תמוגר ואף ימצא לה חיסון. אך כמו בספרו של קאמי, הניצחון יהיה זמני עד שתפרוץ מגיפה אחרת.

צפו עוד בהרצאה של לימור שריר על “הדבר” בקורס ספרות ורפואה בהנחייתה

צפו בהרצאות של דן לאור ופרופסור אלי שוורץ על הרומן “הדבר” ועל מחלת הדבר בקורס של לימור שריר בקורס ספרות ורפואה

2 תגובות

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן