חלק שלישי מתוך סדרת מאמרים. דניאל עוז סוקר את מיטב השירה העברית של העשור השני של המאה ה-21 ובוחר את השירים האהובים עליו ביותר.

השירה העברית קיימת מזה 3000 שנה לפי המקרא, מאז ימי הנדודים במדבר, כאשר משה ומרים, שניהם, חיברו שירים.

מירים הנביאה והמשוררת עם חברותיה תמונה מהגדת סרייבו המאה ה-14 לספירה.

גדול מלכי ישראל, דוד בן ישי, היה נגן ומשורר ידוע, וספר תהילים מיוחס לו במסורת.

מאז נמשכת השירה העברית עד היום, 3000 שנה ויותר של יצירה, וכיום יש יותר שירה עברית מאי פעם.

לרגל סיום העשור השני של המאה ה-21 הגיע הזמן לבדוק מה היו מיטב השירים של העשור.

לבקשת העורך הראשי אלי אשד עברו חגית בת-אליעזר, עורכת השירה הנוכחית של “יקום תרבות”, יואב איתמר ודניאל עוז, עורכי השירה הקודמים של יקום תרבות, גבריאל מוקד, המבקר והעורך הוותיק ועורך כתב העת “עכשיו”, המוזיקאית ושדרנית התרבות דורין מרגלית, וגם אלי אשד עצמו, על כתבי עת ספרותיים, ידועים ופחות ידועים, שפירסמו שירה בעברית בעשור האחרון (רשימה מובאת בסוף), על ספרי שירה שפורסמו בעברית בהוצאות ידועות, וגם אלו שהן פחות ידועות, סקרו את המספר הגדול של אתרי שירה במרשתת, מהם וותיקים מאוד, מהם חדשים מאוד, וכמובן קראו שירים שנשלחו ל”יקום תרבות”. מדובר, אם כן, באלפי שירים ויצירות פואטיות שפורסמו במהלך העשור.

בסופו של דבר, עקב רוחב היריעה, הוחלט לצמצם את הרשימה הסופית בעיקר לשירים שיצאו לאור בספרים, מתוך הנחה שהם עברו עריכה קפדנית במיוחד. עם זאת, אם היו שירים שהופיעו בספרים, וקודם לכן הופיעו בכתבי עת מודפסים או במרשתת (באתרים שעברו עריכה ולא בדפי פייסבוק אישיים), זאת בהחלט הייתה נקודה לטובתם.

וכך, לאחר שקולים ושקלולים שונים, ועם נימוקים המפורטים ברשימה, נוצר המבחר הסופי של “יקום תרבות”, מאת חבורת העורכים חגית בת-אליעזר, יואב איתמר,דניאל עוז, אלי אשד, גבריאל מוקד, ודורין מרגלית, של מיטב השירים שפורסמו בשפה העברית בעשור השני של המאה ה-21.

בגלל רוחב היריעה אנחנו מביאים את המבחר כסדרה של כמה מאמרים.

החלקים הקודמים כללו את בחירותיהם של:

חגית בת אליעזר עורכת השירה של יקום תרבות

יואב איתמר עורך שירה קודם של יקום תרבות

בהמשך נביא את הבחירות של פרופסור גבריאל מוקד, של דורין מרגלית, ושל אלי אשד.

וכעת הנה בחירותיו של עורך השירה לשעבר של “יקום תרבות” דניאל עוז.

המערכת

השירים האהובים עלי ביותר מהעשור 2010-2019.

דניאל עוז

שירה היא תחום שבו קשה לי מאד לדרג דירוגים. לבחור את “שירי העשור” זו משימה בלתי אפשרית מבחינתי, בעיקר כי רובצת עלי ההכרה שיש כל כך הרבה שירה מהעשור החולף שטרם הספיקותי לקרוא, אבל גם כי קשה ההשוואה בין סגנונות שירה שונים, וכמובן בשל קוצר היריעה.

בכל זאת, אספתי כאן שמונה מהשירים שהטביעו בי את חותמם, ומוסיפים ללוות אותי. אין כאן סיכום ומיצוי. השמטתי את שותפַי וערוכַי, שמוטב כי זר יהללם ולא פי. החסרתי שירים ארוכים. ביקשתי לאזן בין חדשים וותיקים. שכחתי כמה מהמשוררות והמשוררים האהובים עלי.

בכל זאת, רציתי לתת טעימה משובחת מחוויית הקריאה שלי בעשר השנים האחרונות, והנה היא לפניכן.

בישול איטי” של שולמית אפפל מתוך:

פחות מאמת אין טעם לכתוב” (ספרא, 2012, עמ’ 30).

שולמית אפפל, לקסיקון הספרות העברית החדשה

שולמית אפפל היא משוררת של אנקדוטות פרוזאיות לכאורה, שתמיד מוצאת את הלירי כאילו מבלי לחפשו. השיר נפתח בדבריה של ליאונה, ורק היא מזוהה בשמה, אף כי במהרה היא הופכת לדמות המשנית. רוב השיר מדבר על בעלה, שלא ניתן לו שם. וכי מה יועיל שם לאדם המנוכר לחלוטין מסביבתו, אחד שאין פונים אליו והוא איננו מזהה איש, אפילו לא את עצמו?

אלי אליהו

קשה מאד לבחור שיר משל אלי אליהו, אבל “ירושה” מתוך עיר ובהלות (עם עובד, 2011, עמ’ 31) מייצג היטב את המשורר הפלאי הזה, שיר מלא אמת, דווקא מתוך ההכרה שלו באי-הידיעה.

עיר ובהלות

ישראל בר כוכב. לקסיקון הספרות העברית החדשה.

הספר שמכיל את “שיר הצודקים” אבד לי בנסיעות, ובי נדרתי שאמצא לי עותק חדש. בינתיים, מצאתי גירסה זו של השיר מאת ישראל בר-כוכב בפרסום ynet מיולי 2010.

אי אפשר שלא לכלול כאן את אחד השירים העוצמתיים ביותר שנכתבו על המציאות הפוליטית בה אנו חיים, שיר בהיר וברור מאין כמוהו, שאין מה להוסיף עליו ולו במילה אחת ויחידה.

שיר ללא שם מתוך קריאות בערפל של שלמה זמיר (כרמל, 2014, עמ’ 82).

שלמה זמיר. לקסיקון הספרות העברית החדשה

שלמה זמיר (1929-2017), בעיני מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים, פרסם את חלק הארי משירתו באחרית ימיו. שירתו המאוחרת מוותרת על הקומפקטיות של זו המוקדמת. היא שירת אבסורד נפתלת ומפורטת. הפיתול מטיב עם סגנונו ויוצר הומור, אבל כאן אנחנו עדים גם לקלות המפעימה שבה זמיר יודע להכמיר את הלב, ולחדות הראיה הפילוסופית והקיומית שלו.

“המילדות” של יונתן לוי מתוך “מלכיטוס” (דחק, 2015, עמ’ 56)

יונתן לוי

יונתן לוי הוא יוצר קולוסאלי בתחומים המתפרשים מאמנות המיצג, עבור בנראטיב המחזאי והאופראי, וכלה בפרוזה נסיונית, אבל השירה שלו תובעת מקום מכובד מאד באמצע. פואמת-האימים הריטואליסטית, המכושפת, שלו “מלכיטוס” מהווה ציון דרך פואטי בפני עצמו. אבל “המילדות”, מתוך המחזור “כובע הר”, מיטיב לאצור מאגיה משכנעת ב-11 שורות בלבד. השיר נראה כמו רשימה של אמונות טפלות, והשורה האחרונה מציפה אותו באור מוזר. בעולם האוקולטי של לוי, הרך הנולד נדרש לעבור סדרה של חוויות מתחום הנסתר, לפני שיגע בו אביו מולידו, ויצא אל דרכו בעולם. משהו אחר צריך להטרים את המשפחה, להטרים את מסלול החיים הארצי.


שיר ללא שם הפותח את ספר ביכוריה של לי ממן, למה הדבר דומה (ידיעות אחרונות, 2017).

לי ממן

השיר כתוב בלשון המעשיה החסידית. רבות דובר ופורש בשיר הזה, ולא בכדי. על גיבור המעשיה מוטל לפרום אריג – שאז יתגלה לו “העיקר” – ולאחר שההתגלות נבצרה ממנו, לשוב ולאורגו מן החוטים הפרומים. בעיני, השיר מרהיב להצביע על אזלת ידה של השפה לפשוט מעליה את הדימוי. אנו מאמינים במדומה, אבל אין לאל ידנו להשיגו שלא בדרך הדימוי. בלי הדימוי הדעת נטרפת. עד כדי כך.

“אנחנו מבקשות שקט (אונומטופיאה)” של נעה שחם, מתוך כֻּלָּנָה (מקום לשירה, 2018, עמ’ 45)

השיר פורסם לראשונה במוסף “הארץ” בדצמבר 2015, ראיתיו אז בזכות שיתוף של אגי משעול, ונדהמתי מפראותו ומתמהוניותו. את גוף ראשון-נקבה-רבים הנדיר הפכה נעה שחם לדגלה, והפמיניזם הגלום בצו לשוני זה מגבה בשיר שלפנינו עקיצה מוכרת כלפי פאנלים גבריים. אבל שחם משקשקת מהשיר הזה כל אפשרות לכובד-ראש סוציולוגי על ידי חגיגה פרועה ובלתי-פוסקת של הלשון, והלשון מושכת בכח את השיר פנימה, אל החדוות הקטנות והאישיות. היא מחזירה את לשון הרבות אל קוראותיה כשהיא לא עוד מערכתית וכוללנית, אלא צבועה בגוניה החד-פעמיים של נעה שחם.

“למשל ציפור” של אורין רוזנר פורסם בגליון 7 של כתב העת “הבה להבא” (2017), ולאחר מכן בספר ביכוריה גורי רוח (הקיבוץ המאוחד, 2019, עמ’ 33).

אורין רוזנר צילום: אביתר טוליפמן

אורין רוזנר היא אשפית הצביטה. קשה לבחור שיר אחד שלה. רבים מהם צובטים את הלב. אבל לצד המטאפורות המפתיעות והעילאיות שלה והנוסח המדוד כל כך, “למשל ציפור” הוא גם שיר בעתו ונועז. זה שיר שהעתידנות שלו מילניאלית, עתידנות שלא נכתבה בדורות הקודמים. הוא מציע אתיקה חדשה וגם רומנטיקה חדשה.

קראו את החלקים האחרים בסדרה של מיטב השירה העברית בעשור השני של המאה ה-21:

המיטב של השירה העברית לפי חגית בת אליעזר עורכת השירה של יקום תרבות

המיטב של השירה העברית לפי יואב איתמר עורך השירה הקודם של יקום תרבות

מרים הנביאה מכה בתוף, כנסיית דורמיציוןירושלים. ויקיפדיה

תגובה אחת

  1. שירים מאד יפים ומיוחדים. אהבתי את כולם. שיר הצודקים של ישראל בר כוכב ממש ננעץ בראש שלי. תודה לדניאל וליקום תרבות.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן