הקדמת המערכת:

השירה העברית קיימת מזה 3000 שנה לפי המקרא, מאז ימי הנדודים במדבר, כאשר משה ומרים, שניהם, חיברו שירים.

גדול מלכי ישראל דוד בן ישי היה נגן ומשורר ידוע, וספר תהילים מיוחס לו במסורת.

המלך דוד שר ומנגן תמונה מבית כנסת קדום בעזה. המאה השישית לספירה. ויקיפדיה

מאז נמשכת השירה העברית עד היום, 3000 שנה ויותר של יצירה, וכיום יש יותר שירה עברית מאי פעם.

לרגל סיום העשור השני של המאה ה-21 הגיע הזמן לבדוק מה היו מיטב השירים של העשור.

לבקשת העורך הראשי אלי אשד, עברו עורכת השירה הנוכחית של “יקום תרבות”, חגית בת-אליעזר, ועורכי שירה קודמים יואב איתמר ודניאל עוז וגם אלי אשד עצמן ועורך כתב העת “עכשיו” המבקר והעורך הוותיק גבריאל מוקד על כתבי העת הספרותיים, ידועים ופחות ידועים, שפירסמו שירה בעברית בעשור האחרון (רשימה מובאת בסוף), על ספרי שירה שפורסמו בעברית במהלך העשור הזה בהוצאות הידועות, וגם אלו שהן פחות ידועות, אבל תורמות גם הן את תרומתן החשובה למרקם הספרותי העברי והישראלי, וסקרו את המספר הגדול של אתרי שירה במרשתת, מהם וותיקים מאוד, מהם חדשים מאוד, שלכולם היה מה להציע, וכמובן קראו שירים שנשלחו ל”יקום תרבות”. מדובר, אם כן, באלפי שירים ויצירות פואטיות שפורסמו במהלך העשור.

בסופו של דבר, עקב רוחב היריעה, הוחלט לצמצם את הרשימה הסופית בעיקר לשירים שיצאו לאור בספרים, מתוך הנחה שהם עברו עריכה קפדנית במיוחד. עם זאת, אם היו שירים שהופיעו בספרים, וקודם לכן הופיעו בכתבי עת מודפסים או במרשתת (באתרים שעברו עריכה ולא בדפי פייסבוק אישיים), זאת בהחלט הייתה נקודה לטובתם.

וכך, לאחר שקולים ושקלולים שונים, ועם נימוקים המפורטים ברשימה, נוצר המבחר הסופי של “יקום תרבות” : של חבורת העורכים חגית בת-אליעזר ויואב איתמר,דניאל עוז ואלי אשד וגבריאל מוקד של מיטב השירים שפורסמו בשפה העברית בעשור השני של המאה ה-21. שירים שיזכרו גם בשנים הבאות ובעשורים הבאים.

בגלל רוחב היריעה אנחנו מביאים את המבחר כסדרה של כמה מבחרים

המבחר הראשון כאן הוא של חגית בת-אליעזר, והיא ביקשה לא לדרג את השירים, גם לא לפי סדר פרסומם או לפי סדר האלף בית של שמות המחברים.

בהמשך נביא את הבחירות של:

יואב איתמר

ושל דניאל עוז,

שניהם עורכי השירה הקודמים של “יקום תרבות”,

של המוזיקאית המשוררת ושדרנית התרבות דורין מרגלית

ושל אלי אשד.

מיטב השירה העברית של העשור חלק א׳: בחירותיה של חגית בת-אליעזר

נגמר עשור, עושים סיכומים, גם בספרות. אלי אשד – העורך הראשי של “יקום תרבות” – ביקש ממני לבחור את עשרת השירים הטובים. במהלך שנות פעילותי הספרותית קראתי כתבי עת רבים, בהם התוודעתי אל יצירותיהם של משוררים עכשוויים, התעניינתי בספריהם, וכתבתי על חלקם רשימות ביקורת. לרשימה המלאה של כתבי העת, ראו בסוף המאמר. הבחירה קשה: כשבוחרים מעטים, פוסלים רבים אחרים. שירים שכונסו בספרים עברו בחינה ועריכה קפדניות, ויש בהם שירים מעולים. אלי ביקש 10 שירים, הצלחתי להצטמצם ל-16: אלה שמדברים אלי לאורך זמן, שמלווים אותי בדרך. אביא את השירים עם הבלטת יופיים, עם ציון שם הספר בו פורסמו, אך לא אדרג אותם. כדי לשוות משמעות כלשהי לסדר הופעתם של השירים ברשימה, אשזור אותם על חוט מקשר.

אילנה יופה שופעת כתיבה. בימים אלה יוצא לאור ספרה החדש בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אני עדיין מוקסמת מספרה המשחק, מיולי 2018, בהוצאת “עכשיו“, קוראת בו וכותבת עליו בהמשכים.


השיר הפותח את הספר, ונושא את שמו, פורסם תחילה בכתב העת “עמדה”:

השיר המשחק מאת אילנה יופה
השיר של אילנה יופה

השיר מלהטט במגוון היבטי משחק, הוא תיאטרלי, מתכתב בדרכו עם “כל העולם במה, וכולנו שחקנים”, יש בו אחדות ניגודים, ריאליזם של חוקים, ואמונה, משהו אפל ומאיים בהיפוך התפקידים, מעין הדהוד של “הגולם קם על יוצרו”. השפה משחקית, יצירתית, אף מתעמתת עם עצמה.

המשחק מוליך אותי אל טינו מושקוביץ – משורר, מתרגם, מבקר ספרות – שחקן-על במגרש השפה העברית.

טינו מושקוביץ
טינו מושקוביץ

בקצב פוטוריסטי וברטטים של הומור ״פלחחי״, השיר הכוכבי מתוך ספרו “400 עוף” משנת 2019 בהוצאת “מקום לשירה” בשיתוף “עמדה”,  לש משלבי לשון וטורף את החושים לבלילת בשר:

כריכת ״400 עוף״

שירו של טינו מושקוביץ
השיר של טינו מושקוביץ
שי בוזגלו
שי בוזגלו

העברית מבחינה בין מינים דקדוקיים. שי בוזגלו – משורר פורה, חוקר ספרות, ומורה – מנצל זאת לצרכיו, ומהפך את היוצרות בכתבו על מיניות האדם, המורכבת, המסוכסכת, בשיר תהליכי שמגיע לשיא מתוך ספר שיריו “והיה לי היפה משנת 2017, בהוצאת “ספרי עתון 77”.

כריכת ״והיה לי היפה״

השיר של שי בוזגלו
השיר של שי בוזגלו
רועי שניידר
רועי שניידר

ועוד משחקי זהויות. בספר שיריו השני של רועי שניידר, “שלוש־ארבע וְ, שיצא לאור בהוצאת “עולם חדש” בשנת 2016, כשהמשורר בן 22 בלבד, ישנם שירים רבים הכתובים מפי נערה מאוהבת. 

השיר שבר מאת רועי שניידר
השיר של רועי שניידר

זאת סונטה מוקפדת, בה רועי שניידר מצליח לשלב את הביטוי המספרי “קַו חָמֵשׁ מֵאוֹת” בכל בית, כשלמילה “וּמַשֶּׁהוּ” תפקיד כפול: היא נשענת אחורה ליצירת מספר בין 500 ל- 600, ונשלחת קדימה להמשך תיאור הרגש. החזרות העיקשות על פרטים טכניים הן מעין הסחת דעת מהשבר הרגשי, שדווקא מבליטות אותו. הפסיחות והתחביר המשובר רוטטים נהי דק של טטיאנה פושקינאית מודרנית.

יואב גלבוע ״נעים להכיר״
יואב גלבוע ״נעים להכיר״

ועוד נערה נוגעת ללב – זאת נטולת הגוף, בשירו של יואב גלבוע – משורר, מוציא לאור, עורך ומבקר שירה, מתוך ספרו אמת בהוצאתו “הוצאה עצמית” משנת 2019:

השיר של יואב גלבוע
השיר של יואב גלבוע

השיר שופע ביטויים מקוריים יפהפיים, כשהמרכזי שבהם, “נטולת גוף”, מקומם מצד אחד, כי בנטילת גופה של אישה יש דבר-מה אלים, אך מצד שני הביטוי הזה מפליא, במיוחד בהקשר לאהבה, ומזכיר את החיוך ללא חתול מהספר “ארץ הפלאות”. בניסיון להימלט מהטלטלה של הגוף והנפש, המשורר מבצע צלילה עמוקה אל העבר, בסגידה למקורות האהבה.

עמרי זיידנברג
עמרי זיידנברג

הכמיהה לאהבה שהייתה מובילה אותי אל שירו של עמרי זיידנברג מתוך ספר ביכורי שירתו “הדר בהוצאת “ספרי עתון 77”, 2017.

שירו של עמרי זיידנברג
השיר של עמרי זיידנברג

עמרי זיידנברג הוא תושב שכונת הדר בחיפה, הרואה את עירו, ואת כביש החוף המוביל אליה, בסקרנות של תייר ובחיבה של בן המקום. כאן, כמו גם בשירו של יואב גלבוע, אמת הנעורים העדינה, הפגיעה, מנסה להסתתר מאחורי שקר, אך השירה חושפת אותה ומגנה עליה: רק סוס אחד, רק אינדיאני אחד, כי אין צורך ביותר מאחד, הרי אנחנו מחפשים את האחד, את האחת.

אלי אליהו
אלי אליהו

זיכרון נעורים מוזהב היא נחלתו של אלי אליהו בשיר “דג זהב” מתוך “איגרת אל הילדים” בהוצאת עם עובד, אשר זיכה אותו בפרס ברנר לשנת 2019.

השיר דג זהב עמוד ראשון
השיר דג זהב עמוד שני
השיר של אלי אליהו

נשימתו של השיר ארוכה, במלוא רוחב השורות, דבר נובע מדבר. כלל הזיכרון – הגופני, הרגשי – מתפרץ, עולה על גדותיו, מציף תמונת בראשית של ההתוודעות אל המיניות המורכבת, שעתידה למשול באדם מתחילת גיל ההתבגרות והלאה, ולהסב לו עונג וכאב גם יחד.

צדוק אלון
צדוק אלון

התבגרות מוצלחת מקימה משפחה וממקמת את האדם בשרשרת הדורות. צדוק עלון – ד”ר לפילוסופיה, סופר ומשורר – מיטיב לכתוב על משפחה. שירו “צמות” מלווה אותי מאז נפגשנו על גבי דפי גיליון עתון 77, בטרם כונס בספר ביכורי שירתו בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר בהוצאת “ספרי עתון 77”.

השיר צמות של צדוק עלון
השיר של צדוק עלון

צדוק עלון מנצל בחוכמה את מה שהשפה נותנת: דמיון צלילי בין “צמה” ל- “צמאה”. צדוק חש את חלוף הזמן כמעט על עורו – על הסוודר, הקרוב לעורו, עם זכר מגע ידיה של אימו הסורגת. הגיל מביא לו גיל: את שמחת הבת.

יוסף שרון
יוסף שרון

גם יוסף שרון – משורר, מבקר שירה, עורך, מתרגם, ומאייר – מתבונן בהורה, באביו, מעמדת תצפית של השנים שעברו וגזלו – בשיר המרכזי של “התחייבויות“, שירים 2016-1995, 2017, הוצאת “מוסד ביאליק”.

השיר התחייבויות של יוסף שרון
השיר של יוסף שרון

השיר כתוב בזמן הווה אישי, ותיאור הילדים הממתינים, כגוזלים נרגשים, לאב ולמתנותיו, קורם ממשות. אמנם הקשר “בֵּין פִּתּוֹת חַמּוֹת לְבֵין גּוּפִיַּת עֲבוֹדָה” לא היה ברור אז, אך הבולים מידיו של האב הם השלל לכל הזמנים, בכל תאריך, גם אחרי תכריך. ההווה – מגן חסר יכולת ממשית להושיע.

אופיר משרקי
אופיר משרקי

אופיר משרקי, בשירו רב הקסם “עד אותו הבוקר המפלצת מלוכנס” מתוך “יותר מ-7”, 2015, בהוצאת “ספרי עתון 77”, רוצה לכתוב על ההווה:

שירו של אופיר משרקי
השיר של אופיר משרקי

השיר ממוקם לקראת סוף הספר, ובלהט הרס, כמעט כמו ילד הבועט במגדל קוביות שזה עתה בנה, המשורר מצטט את המוטיבים המרכזיים של הספר, ומבטל אותם בהינף רצונו לכתוב אחרת, לא על העבר המיתולוגי, אלא על ההווה.

דוד ברבי
דוד ברבי

דוד ברבי בשירו “היום שמתארך” מתוך ספרו השלישי “ספינות מותרות”, 2012, בהוצאת “עמדה”, מיטיב לכתוב על ההווה:

השיר היום שמתארך מאת דוד ברבי
השיר של דוד ברבי

תנועת השיר ארוכה וגולשת: הימים הופכים למסלולים, לגלים, לגולשים, לאנשים, וחוזרים לימים, אך עתה הם קשים.
בתחילתו של השיר – תיאור מערסל של אווירה רגועה של חוף ים חורפי, ואז במעבר חלק, כמעט בלתי מורגש, עולים אנשים על במת השיר, הגולשים והצופים במחזה. האווירה מפסיקה להיות נינוחה, מתגנבת הדאגה, כי ככה הם אנשים.

ראובן שבת
ראובן שבת

גם השיר “גִּבּוֹר מִפַּחַד” מתוך “בקצה האדמה שמים” משנת 2016 מאת ראובן שבת  בהוצאתו “ארגמן מיטב” כתוב בהווה, אך אינו מתבונן בהתרחשות מסוימת, אלא מדבר על טבע האדם.

השיר גיבור מפחד של ראובן שבת
השיר של ראובן שבת

המתח הנוצר ע”י שתי המילים המנוגדות של שם השיר מטעין את השיר כולו, ומדהיר אותו במורד השורות הקצוצות. לראובן שבת האומץ הדרוש לכתוב על הפחד הטבעי, האנושי, גם של גיבורים, במלים המפורשות המדויקות. הוא מגייס לעזרתו גם את הטבעי – הים והירח, וגם את העל-טבעי – הנביא. העימות עם הנביא מהדהד את מאבקו הנועז של יעקב עם המלאך, ממנו יצא מחוזק.

ניקולא יוזגוף-אורבך
ניקולא יוזגוף-אורבך

ניקולא יוזגוף-אורבך משמיע קול אמיץ החלטי-מלחמתי בשיר “לו ידעת” מספרו השביעי הטרי “דם תפוזים” בהוצאת “ספרי עתון 77”.

השיר לו ידעת של ניקולא יוזגוף-אורבך
השיר של ניקולא יוזגוף-אורבך

לכל אורכו השיר שומר על מתח המורכבות של “נֶגְדִּי” מול “יַחְדָּו”, “אהבה” מול “דחף להרס”, עד לתרועות סיום הקרב “נִצְחֹונֵנוּ – הֶפְסֵדִי”.
המשורר דובר מעומק כנותו: מערכות יחסים הופכות לעיתים לשדה קרב.

דניאל באומגרטן
דניאל באומגרטן

לדניאל באומגרטן יש שיר מחאה נהדר, שפורסם בבמות רבות, בפרט בעיתון הארץ ב-1 במאי 2013, חג הגורמים הנאורים, וכונס בספרו השני “כתב יתדות”, 2014, בהוצאת “פרדס”.

Image result for דניאל באומרגטן כתב יתדות

שירו של דניאל באומגרטן
השיר של דניאל באומגרטן

זהו שיר מחאה אמנותי, אולי פוליטי, אך בהחלט לא פלקטי. הזאבת הכלבים היא רעיון מבריק לתיאור הסתה. המטאפורה עשירה מאוד ומתפתחת במהלך השיר. “טִילֵי-אָדָם” ו”סֻכָּרִיּוֹת מִתְפּוֹצְצוֹת” משלימות את תמונת האימה.

אלה נובק
אלה נובק

אלה נובק מסיימת את ספרה “ארבעים ושתיים“, 2014, בהוצאת “ברחש”, בשיר רב-עוצמה, המשלב דמיון, הומור שחור, תחושת ביחד והיות לחוד.

השיר של אלה נובק
השיר של אלה נובק

השיר מטיח שורה אחר שורה במחאה עמומה, סתומה, שיש לה מקום, כי תמיד משהו לא לגמרי שפיר בחיים שלנו. מעגליותו של השיר אפלה ומכה בתופי הגורל.

עמוס אדלהייט
עמוס אדלהייט

את הסיור שלי במרחב השירים האהובים אסיים בשירו של עמוס אדלהייט – הראש של “עיר ההיטלים הנוצצים א”, 2012 בהוצאת “עמדה”, שפורסם גם בגיליון 75 של כתב העת “עכשיו” בעריכתו של גבריאל מוקד, המוקדש לשירת שנות האלפיים.

שירו של עמוס אדלהייט
השיר של עמוס אדלהייט

העבר והעתיד מתלכדים בצמד המילים “פַּרְעוֹנִים בֶּחָלָל”. אני שואבת אופטימיות מ”בְּרָקִים בַּחֲדָרִים גְּבוֹהִים”.

המקורות לשירים ולביקורת

עיתונים יומיים: הארץ, ידיעות אחרונות, מעריב, ישראל היום

מגזין TIME OUT

כתבי עת מודפסים: עכשיו, שבו, כרמל, עתון 77, מאזנים, עמדה, הליקון, דחק, הבה להבא, הו!, שבילים, פסיפס, המסדרון, משיב הרוח, גג, מעין, כתובת, עירובין, ננופואטיקה, עבריתון, מקף, צריף, הכיוון מזרח, בין סגול ובין תכלת.

כתבי עת אינטרנטיים: יקוד, ביטאון שירה, נתיבים, קול ההמון, ליריקה, פועם, קפל, מוטיב, המוסך, סלונט, בגלל.

אתרי ספרות: יקום תרבות, האתר של נילי דגן, בכיוון הרוח.

 

קראו  גם :

חלק ב:השורות הטובות ביותר בשפה העברית בעשור הקודם 

בחירותיו של יואב איתמר

 חלק ג’:בחירותיו  של דניאל עוז,

שניהם עורכי השירה הקודמים של “יקום תרבות”,

 חלק ד’ : בחירותיה של המוזיקאית המשוררת ושדרנית התרבות דורין מרגלית

שירת מרים הנביאה וחברותיה. המשוררת העברית הקדומה ביותר בציור מהגדת סרייבו, המאה ה-14

7 תגובות

  1. המבקר אילן ברקוביץ’ כותב בפייסבוק :
    “מרגש. הדרה מוחלטת של שירת ערספואטיקה ובחירה בשתי משוררות נשים שאחת מהן אילנה יופה היא כלל לא משוררת אבל בת הזוג של גבריאל מוקד. מביך. בחירות אחרות הן דווקא יפות: שירים של שי בוזגלו, ניקולא יוזגוב אורבך, אלה נובק, דניאל באומגרטן, הבחירות בשיריהם של דוד ברבי וצדוק עלון חביבות גם הן. וכרגיל: אין ערבים בכלל. שירה ליהודים בלבד”

  2. הגברת חגית בת אליעזר היא אישה כידוע .אמנם גם את מערכת “יקום תרבות ” זה הטריד שברשימה שלה אין יותר שויוניות לנשים אבל היא הסבירה שהבחירה שלה היא לחלוטין על פי שיקולי איכות ולא מגדר ובהחלט לא מוצא וכו’ כפי שאתה מבקש. עם זאת אתה יכול להיות סמוך ובטוח שברשימות הנוספות שנעשו בידי גברים דווקאויופיעו בהמשך יש הרבה יותר ייצוג של נשים.

  3. סקירה חשובה. מעניינת. רבת אנפין. אמיצה ובלתי תלויה. ביקורת השירה של חגית חושפת צדדים עמוקים ורבי ערך בשירה העברית.
    לאו דווקא פופליסטיים. לא בהכרח מיישרים קו עם קונצנזוס. אך בוודאי מהווים חלק חשוב מביקורת השירה בישראל. התרשמתי במיוחד מאלי אליהו. שי בוזלו. ניקולא אורבוך. אילנה יופה. דוד ברבי וצדוק עלון. תודה חמה מאוד.

  4. תודה חגית.
    גם אם לא נתיימר לדרג ולשקלל את השירים, ונסתפק בדרך שבה את חושפת ומאירה את המשוררים ושיריהם: דיינו.
    נהניתי מתבנית ואופן הצגתם, כמו גם החיבור בין השיר הראשון לבא אחריו, ולזה שבא אחריו ועד לשיר האחרון. הדרך בה חיפשת ומצאת קורילטים רלוונטיים בין השירים יצרה סימפוניה עשירה במילים, תובנות ודימויים. נהניתי לפגוש משוררים שהכרתי,מכיר וכאלה שעוד לא נחשפתי לשירתם. קראתי את השיר, קראתי את ההארות וחזרתי לקרוא את השיר. בהשפעת הארותייך. השארת בי טעם של עוד……..
    תודה תודה

  5. אלה נובק כותבת בפייסבוק:
    “‏‎Ella Novak‎‏

    התרגשתי לגלות ששיר שלי מתוך “ארבעים ושתיים”, נכלל ברשימת העשור של יְקוּם תַּרְבּוּת.
    יקום תמיד היה פלטפורמה משמעותית עבורי. הם יודעים עליי הרבה לפניכם ואת צעדיי הראשון בעולם הפואטי, אני חייבת הרבה להם.
    תודה לחגית ולאלי היקרים. הנה השיר, אחד היקרים ללבי, שקצת זנחתי לאחרונה. לינק לרשימה בתגובה הראשונה, ואנצל את הפוסט כדי לספר שספרי השני – הדב הגדול – יורד בימים הקרובים לדפוס ואפשר לרכוש אותו כבר עכשיו באתר שלי (סידרתי את התקלה). לינק בתגובה השלישית או משהו כזה.”

  6. על בחירותיה של חגית בת-אליעזר אוכל להגיד שכנראה הייתה לה עבודה קשה לבחור שירים של עשור שלם על שלל “משורריו”
    מי מגדיר מהו/מיהו משורר? משרד החינוך/התרבות/משוררים גדולים בעיניי עצמם?
    חגית נתבקשה לכתוב את “מצעד הפזמונים של עצמה” ואין דרך אחרת לעשות זאת אלא לנהוג על פי הטעם האישי שלה.
    וכך היא עשתה וטוב שכך, היא הביאה תמהיל מעניין של משוררים שרובם צעירים והם כותבים מה שמעסיק אותם ביותר,
    זוגיות, מיניות, החיים בעיר הצפופה – לא מצאתי בין השירים כאלה שעוסקים בבעיות המדינה, כלכלה, שלום רווחה חברתית.
    מצאתי יותר שירה אישית המורה על חייו של המשורר העכשווי בישראל העשירה והשבעה.
    זוהי ישראל הקפיטליסטית (לצערי) של היום – ותומכים בקפיטליזם החזירי גם העניים הנבערים מדעת.
    אני מצדיע לחגית על הבחירה המעניינת שלה, וגם על השיבוץ של השירים בתוספת סיפורים קצרים על המחברים ומעשיהם.
    בהתייחס לאילן ברקוביץ’, הוא מזכיר לי את האנשים שהם חכמים לאחר מעשה…
    סיפור אישי שלי הקשור לכך: כתבתי ספר על שכונת “אחוזה” שבחיפה המתייחס לעולים החדשים שהגיעו אליה בשנות ה-50
    פגש אותי אדם ושאל: “מדוע לא כתבת על הבריטים שהיו בחיפה עד 1948?” עניתי כי לא הייתי בארץ ואיני מכיר את הנושא,
    ואז הוא אומר, “לא היית? אז תשאל אותי אני אספר לך”. אמרתי לו, בבקשה אז תכתוב אתה.
    איני חושב שצריך להתלונן על מאמר כיוון שאינו מכיל משהו במקרה הזה.
    חגית כתבה על מה שמעניין אותה ויפה שכך.
    לגבי “הדרת הנשים, ערבים והערספואטים”. יש מספיק כאלה שדואגים להם.
    ובכלל הטענות שלא משתפים מספיק מגזרים כאילו מקופחים, לא נראים לי – כי אם נכתוב על כל עניין בחלוקה מגדרית/מגזרית הרי נקבל מאמר סטטיסטי ןלא ביקורת ספרותית.
    לאלי אשד, מה לך כי תתנצל? הזמן את אילן לכתוב ביקורת משלו, נקרא ונחליט בתקווה שניהנה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

15 + שש עשרה =