לקראת העשור לייסודו לבש אתר התרבות העברי המוביל ‘יקום תרבות’ פנים חדשות.

אתר המתחדש כל העת ונגיש במדיה דיגיטלית הוא בהחלט מעבר ל’מגזין’. מאחורי מפעל חשוב זה עומד  מקימו, מפיקו, ועורכו הראשי אלי אשד. לאחר עשור מהווה מרחב אינטרנטי זה את אתר התרבות העברית  והכללית הגדול ביותר הקיים ברשת בשפה העברית.

השדרוג לגרסה חדשה וטובה יותר הצליח. הבה נערוך היכרות עם ההצעות באתר. נכנסתי לבקרו בסוף השבוע 7-8 בפברואר 2020. מיד נתקלתי במסך חי ובו רשימות ביקורת, כולל תמונות ברמה גבוהה, של אנשי מקצוע והוגים בתחומי הספרות, הקולנוע, והאמנות, כהתמקדות על המלצות לסרט ולתערוכה. ד״ר ניסים כץ ממליץ על הסרט ״ג׳ודי – מעבר לקשת״, וחגית בת-אליעזר ממליצה על תערוכת ואן-גוך בארנה.

המדורים נגישים: ספרות, בימה, מחשבות, חברה, אמנויות, המדריך (לביקור באתר).

לפני שאערוך לכם סיור מהיר באתר, שאחריו כדאי לכם לערוך סיור וירטואלי בעצמכם, אציג את האדם העומד מאחורי הקלעים של האתר הזה המכיל כל כך הרבה.

אלי אשד הוא היוזם, המפיק, והעורך של האתר. כסופר וחוקר תרבות הבין את הצורך במפעל “יקום תרבות”, והגשים אותו. הוא חיבר כמה ספרים כמו “מטרזן ועד זבנג, סיפורה של התרבות הפופולארית בישראל” (בבל 2003), ו”הגולם סיפורו של קומיקס ישראלי” (מודן 2004) עם אורי פינק.

הוא צאצא למשפחה שאחד מאבותיה, זאב וולפנזון, היה בונה בית הכנסת “החורבה” המקורי בירושלים, והיה  הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי  – שניים מסמליה המרכזיים של ירושלים במאה ה-19. משפחת וולפנזון הייתה קשורה לאורך הדורות למשפחת ריבלין מסיבות שונות. כדוגמה: אבות משפחת וולפנזון עלו לארץ ישראל בשיירה אחת עם אבות משפחת ריבלין מליטא. בנוסף קיים קשר משפחתי עם משפחת סלומון, שממנה יצאו בין השאר יואל משה סלומון וחברת הרפואות “טבע”. שלושת המשפחות: ריבלין, סלומון, וולפנזון, היו עסוקות לאורך הדורות בהתנצחויות – מי מבינן יצר את הישוב היהודי בירושלים ופתח תקווה במאה ה-19.

לאלי אשד הקשר הרב דורי, המסורת, הקשר לישראל, הם במהותו, ולכן ארגן לפני כמה שנים כנס של צאצאי משפחת וולפנזון, בו התקיימו הרצאות ודיונים בשאלות הראשוניות.

מלבד היותו צאצא למשפחת וולפנזון, אלי הוא גם יוצא חלציה של משפחת הגאון מוילנה, מייסד קהילת “המתנגדים” הליטאית, שתלמידיה עמדו בראש עלייה גדולה לארץ ישראל בראשית המאה ה-19 . עלייה זו הנה הבסיס של הקהילה החרדית בירושלים, בבני ברק, ובקהילות קדושות אחרות בארצנו. היו אלה אבותיו של אלי אשד שרשמו את הגנאלוגיה המדויקת שלו. בזכותם יודעים את הגנאלוגיה של המשפחה לא רק עד הגאון מוילנה במאה ה-17, אלא ממש עד למאה השמינית לספירה, עד ראשוני משפחת קלונימוס באיטליה. אלי אשד הוא איפה חוטר לשושלת נדירה, שבה רוב הדורות היו סופרים וכותבים, מהמאה השמינית לספירה ועד היום.

מסירותו של אלי אשד לרעיון הקמת “יקום תרבות” וירטואלי, בו ימצאו בימה השפה, התרבות, והספרות העברית, במקומותינו, תוך כדי חיבור לתרבות הכלל עולמית, מובנת על הרקע המשפחתי שלו.

כמיזמים ורעיונות רבים, “יקום תרבות” של היום לא קם בבת אחת. קדם לו בלוג שבנה אלי אשד:

“המולטי יקום של אלי אשד” 

בבלוג זה פרסם מפיקו, לאורך השנים, מאמרים רבים בנושאי תרבות פופולארית וקומיקס, על רקע ההיסטוריה שלהם. הוא גם התמקד בנושאים אחרים המעניינים אותו: חקר התנ”ך, וחקר הגנאלוגיה המשפחתית שלו. מאחר שהיו מתעניינים רבים בבלוג אלי ממשיך לפרסם שם גם היום. הוא מביא בו מאמרים אישיים יותר, ונושאים שמסיבות שונות הוא רואה אותם כבלתי מתאימים לפרסום בעולם הווירטואלי של “יקום תרבות”.

אולם אלי לא הסתפק בבלוג שלו, ורצה להקים כתב עת שיהיה מוביל מסוגו ברשת, שיעסוק בפיתוח וקידום התרבות והספרות העברית, כולל הספרות הפופולארית והקומיקס. הוא שאף שהגוף הזה יקיים אירועים ספרותיים, ובבוא היום תהיה לו גרסה מודפסת שמחוץ לרשת. כתב עת ווירטואלי ובדפוס, שישמש כפרצופה של התרבות העברית גם בשפות ובארצות אחרות. היה זה החזון הגדול.

לשם כך הקים אלי עמותה שכללה אישים כמו המשורר והמתרגם גיורא לשם ז”ל, הפסל והסופר ריצ’רד שילה ז”ל, ד”ר אמנון סטופ, ד”ר ניסים כץ, אבי גולדברג, חגית בת אליעזר, שלומית הרטמאייר, ואחרים. כל אלו יחדיו פעלו ליישם את החזון הזה, שחי ופועל כאתר המוכר לנו.

בראיון עם חגית בת אליעזר סיפר אלי בשעתו על הפעילות באתרו:

אלי : יש לנו עורך שירה יואב איתמר. יש לנו עורך פרוזה ד”ר ניסים כץ. הם מקבלים מגוון אדיר של יצירות לפרסום. אנו מפרסמים הן יצירות חדשות של סופרים עכשוויים כמו ענת קוריאל ואחרים, וגם יצירות קלאסיות שאנו מביאים אותן לדור החדש. יצירות הפרוזה והשירה עשויות להיות יצירות של סיפורי קומיקס מעיתוני ילדים ישנים, וגם סיפורי קומיקס ישנים רבים שבמקור פורסמו ב”דבר לילדים”, “הארץ שלנו”, “בוקי”, “כולנו”, אפשר לתת עוד דוגמאות רבות.

דוגמה אחת מני רבות, ובנושא אחר: פואמה ישנה של זלמן שניאור “ימי הביניים מתקרבים”, שפרסמנו בגרסה המקורית שלה מ-1913, שאינה מוכרת כלל, ושהמשורר הכניס בה שינויים רבים.

אלי הוסיף ואמר שבנוסף לפנייה אל קהל הקוראים יש באתרו פנייה גם למיעוט המזערי האינטלקטואלי המעוניין ביצירות מסובכות ומורכבות. לציבור זה מספק האתר תכנים שלא יקבל בשום מקום אחר.

בראיון עם חגית בת אליעזר סיפר אלי על קיום אירועים ספרותיים רבים במקומות שונים בארץ. בתל אביב, ברמת גן, בחיפה, בבאר שבע, ועוד. כל אירוע מתמקד סביב נושא מסוים או יוצר מסוים. למשל אירועים על דוד אבידן, על המשורר האירי הגדול ייטס, על גותיקה בספרות, על העיר חיפה בתרבות ובספרות, על עתידה של הספרות בעידן הסופר-טכנולוגי, ועוד. אלי מתכוון להמשיך ולקיים אירועים אלו, שגם מוסרטים ומועלים למרשתת. כך הוא מכוון למטרתו לחזק את התרבות העברית ולהמשיך לפרסמה ולקרבה לתרבויות אחרות.

אלי סיפר: “אני עובד כעת על עבודת דוקטורט במחלקה לספרות עברית באונ’ בן גוריון בנגב, שעוסקת בתולדות הקומיקס העברי. ביוצרים כמו אריה נבון, יעקב אשמן, פנחס שדה, ודוד גבע”. בעת הריאיון הייתה העבודה בשלבי עריכה ואלי מקווה להוציאה לאור כספר.

כמו כן הוסיף: “אני ורקפת ידידיה, המו”לית של ההוצאה האלקטרונית “בית אוצר”, עובדים על מהדורה אלקטרונית של ספרי “מטרזן ועד זבנג” שיצא לאור לפני כ-13 שנה ואזל. בספר תמונה מקיפה של תחום עולם הספרות הפופולארית והקומיקס בשפה העברית מראשיתו בשנות השלושים של המאה הקודמת, ועד העשורים הראשונים של המאה ה-21 .זאת תהיה  מהדורה מעודכנת. כמו כן אני עובד על פרויקט קומיקס בשם “ההונאה הבולגרית” שבקרוב יצא לגיוס כספים. זהו רומן גרפי בתחום שכמעט אינו קיים בקומיקס הישראלי, רומן ריגול ומתח בינלאומי.”

חלומו של אלי התגשם. לצורך כתיבת הסקירה יצאתי לשוטט במתחם העשיר והמאורגן במדורים של “יקום תרבות”, ואכן מצאתי שיש כיסוי מלא לשם שנבחר: ספרות, בימה, מחשבות, חברה, אמנות, המדריך לביקור באתר, אודות, כל אלו שהזכרתי לעיל מתחלקים למדורי משנה. כך, כל קורא ומציץ יכול/ים לבחור את המתאים להם ביותר.

במדור לספרות נתקלתי מיד בראיון שערך ד”ר משה גרנות עם פרופסור נורית גוברין, לרגל הופעת ספרה החשוב, הכרך השביעי בסדרת “קריאת הדורות”. כמו כן נתקלתי במידע אודות השקת הספר. הכתבות, הראיונות, הסיפורים, והשירה, מלווים כאן, כמו בשאר המדורים, בתמונות הספרים והאישים שיצירותיהם מובאות באתר, ובהסברים מלווים. בכול ניכרת השקעה רבה של הכותבים והעומדים בראש המדורים השונים. במדור הספרות נתקלתי בשמות כמו רן יגיל, נתן שחם, עמוס עוז, אשר ברש, המעידים על כך שהטענה הרווחת כי המדיה מביאה את ספרות השוליים למרכז, בטעות יסודה. הייתה לי הפתעה נעימה במדור השירה, בו נתקלתי בשיר המכונן “אִם” של רידיארד קיפלינג. ונהניתי לגלוש במדורי המשנה של כתבי העת, הלשון, הספרות האלקטרונית.

במדור בימה יש חלוקה לטלוויזיה, מחול, מוזיקה, קולנוע, ותיאטרון. המסך של הגרסה הנוכחית ב”יקום תרבות” דינמי וצבעוני. הוא מאפשר ניידות והתמקדות, קריאה ווירטואלית בנוחות מרבית, בצד סיפוק סקרנות אינטלקטואלית והשלמת חסרים.

במדור ‘אודות’ נכנסתי לאינדקס הכותבים המונה כ-200 איש. יכולתי באמצעות שם הכותב להגיע לכתבה הקשורה בו או ליצירתו. כך עשיתי לגבי ספרו המרתק של פרופסור אמוץ דפני, משורר ובוטנאי, ולסיפורת, שירה וביקורות של רבים מחבריי שאני מוקירה.

אני רוצה לסיים במספר המלצות לדברים שנראים לי מעניינים במיוחד כיום:

הזכרתי את משה גרנות בהתייחסותו לנורית גוברין ולכרך השביעי בסדרה “קריאת הדורות – ספרות עברית במעגליה”. נראה לי כחשוב גם הריאיון האחרון עם עמליה כהנא־כרמון שכתב יוסף אורן, אלו דוגמאות המוכיחות שממדור הספרות תצאו נשכרים לגבי השופרא שבספרות שלנו. מדובר על ספרות מהשורה הראשונה.

הביקורת על תערוכת הצייר ואן גוך בארנה בהרצליה, מאת חגית בת אליעזר, תאפשר לכם התרעננות קלילה: “תתארו לכם אולם מלבני גדול, שעל כל קירותיו, ברצף, מוקרנים דימויים של ציורים וקטעי אנימציה בהשראת חייו ויצירתו של האמן, כתובות עם דברי ההגות שלו, הלקוחים ממאות המכתבים שכתב, בעיקר לאחיו הצעיר תיאו, ועל רצפת האולם מפוזרים כסאות נוח, שטיחונים, וכרים, עליהם מתרווחים צופים מכל הגילים…”

לקראת פסטיבל השירה בנתניה, ולהתחברות עם שירת העולם, מביאה שושנה וייג כתבת ראיון עם המשורר התורכי הידוע מסוט סנול, לקראת ביקורו בארץ בפסטיבל השירה שיתקיים בתאריכים 12-13 באפריל 2020. שושנה וייג גם מביאה כמה מתרגומיה, לראשונה לעברית, של שיריו.

אבי גולדברג מפרסם ביקום תרבות חלק מתרגומו ל-‘נפש האדם תחת הסוציאליזם’ של אוסקר ויילד, הדן במקומו של האמן בחברה וכיצד אמנים צריכים לפעול.

כמו כן מובאת סקירה וניתוח של אחד מספרי המדע הבדיוני הרוסים גדולים ביותר “פיקניק בשולי הדרך”, ששימש כמקור ההשראה לסרט מדע בדיוני מפורסם “סטלקר” של אנדרי טרקובסקי.

סיפור קלאסי מאת הסופר האמריקני המפורסם הרמן מלוויל, מחבר יצירת המופת “מובי דיק”, ראוי לציון. סיפור זה שמתרחש בימי הרנסאנס, הוא למעשה אחד מהסיפורים הראשונים ועדיין אחד הטובים בספרות העולמית. הוא עוסק במאבק בין האדם ויציר ידיו, מה שאנו מכנים היום “רובוט” או “אוטומאטה”. זהו סיפורו של אדם מיכני שמתפקידו הוא להכות על פעמון כשחולפת שעה. אבל האדם המיכני מתגלה כמסוכן יותר ממה ששיער יוצרו. המתרגמת לאה פרייליך עבדה כמורה לספרות לאורך שנים; בעלת עניין בספרות ובהיסטוריה, היא מוקירה את יצירתו של הרמן מלוויל על האסתטיקה הפרועה שלה, ומתרגמת מיצירותיו לעברית.

לפי המובאות האלה אנו רואים את המגוון האדיר העומד לפנינו. כמו כן את האפשרות לחשיפה המאפשרת למתעניין ולקורא לפגוש ביוצרים שכבר אינם, בצד אירועים עכשוויים ויוצרים ויצירות חדשות. זוהי בימה פתוחה הקוראת לצרכן התרבות וליוצריה. דבר מבורך.

אסיים בדבריו של אלי אשד: “אנחנו כולנו חלק מקהילת התרבות העברית הישראלית. זוהי קהילה לא גדולה ולכאורה אנחנו מרגישים שהיא בשוליים, אבל לאמיתו של דבר אנחנו אלו שמוליכים ומראים את הדרך לכולם. תמיד טוב לזכור שהתרבות העברית הוליכה כברת דרך לפני התרבות העולמית כבר מזה שלושת אלפים שנה ועל כולנו לדאוג שכך יהיה גם בעתיד.”

אלי הוא איש חזון, אבל אנו לומדים שחלומותיו מתגשמים ולכן אצטט אותו שוב: “לעתיד אנו רוצים גם לפרסם כתב עת מודפס, ולתרגם חומרים שלנו לשפות אחרות, אבל זה דורש תקציבים.”

אני מזמינה אתכם לחגיגת העשור של “יקום תרבות” – היכנסו נא, התעניינו, תרמו את פרי יצירתכם, וגם תרומה כספית, אפילו צנועה, עשויה לעזור ומגיעה למפעל המוצלח הזה. כדברי יוצרו: “ולכן אני קורא לציבור הרחב – תרמו לנו למען חיזוקו ופיתוחו של “יקום תרבות”, ולחיזוקה ופיתוחה של התרבות עברית שהוא  משמש לה בימה.”

קראו ב”יקום תרבות” כאן

הפוסט הקודםלדובב את מי ששותק: הרהורים על ספר שיריה של ענת גרי-לקריף “שומעים את צעדיך”
הפוסט הבאהאם עוד יש צורך באצבעוני? ראיון עם רמי שיר
אורה עשהאל
אורה עשהאל (נולדה בתרצ"ח, 1938) הוא שם העט של ד״ר אורה נחמה זילברשטיין עשהאל. משוררת, סופרת, חוקרת, עורכת, ואשת חינוך. בעבר רכזת המדעים בטלוויזיה החינוכית. תחומי מחקרה הם מדעים, תקשורת, ומגדר. הקימה ועמדה בראש איגוד נשים יוצרות בישראל: אנ"י. מילאה תפקידי מפתח באגודת הסופרים העבריים. מתגוררת בהרצליה. נשואה לעמי זילברשטיין. ספר שיריה הראשון פורסם בשם העט שלה אורה עשהאל, בשנת 1996. היא פרסמה עוד ששה ספרי שירה, את ספר הסיפורת "פיסות אישה", ואת אסופת כתביה האקדמיים במתכונת דו-לשונית, בעברית ובאנגלית. עשהאל מפרסמת שירים, סיפורים, מאמרים, וביקורות, בכתבי העת "מאזנים", "עיתון 77", "אפיריון", "פסיפס", "ביטאון שירה", ואחרים. היא מטפלת בעריכה והוצאה לאור של כתבי בני משפחתה: את "במדרון" מאת נחמה פוחצ'בסקי (2004), ו"גחלת" מאת עשהאל פוחצ'בסקי (2012) ערכה והפיקה יחד עם בן דודה עצמון יניב. כמו כן ערכה והוציאה לאור את "הזכות", זיכרונותיו האישיים וקורות משפחתו של אביה אברהם שור (2005).

2 תגובות

  1. אכן ראוי לציון
    מדוע לא מקיימים אירוע עשור לכתב העת?
    לשתף בו כול מי שתרם ; כתב; ערך במהלך השנים?

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן