תמונת הסופרת טל ניצן צילום:בר גורדון
טל ניצן צילום:בר גורדון

 טל ניצן “הנוסעת האחרונה” הוצאת עם עובד 2020 

 

טל ניצן ידועה בעיקר כמתרגמת וכותבת שירה לכן ספרה החדש שהוא רומן פרוזה  ( השני שלה ) ולא קובץ שירים כמקובל אצלה הוא מסקרן במיוחד. 

הדמות הראשית ברומן החדש  דמות עגולה ודינמית, נערה ששמה נינה סימון בנבנישתי, היא בת להורים שהוריה החליטו על פרידה וגרושין. היא חיה וגדלה במרחב האורבני המשתנה של תל-אביב-יפו. דמות מורכבת הנושאת את תחלואי העולם המודרני, ובראשם הפירוק של כל משמעות יציבה. נינה סימון חווה את ההזנחה מצד הוריה ברמ”ח אבריה. בגיל חמש עשרה, כשהוריה החליטו להיפרד, היא נכנסת לתקופה המכונה בפיה “חור שחור”. את הפגיעה היא סוחבת לכל אורך חייה, והיא שמובילה אותה להרס עצמי ובנייה מחדש. דמותה של נינה סימון באה לידי ביטוי בשניות: היא מרוכזת בעצמה, ועם זאת נאמנה לערכים חברתיים. מחד היא עוברת על החוק בקלילות וללא מחשבה על הסכנות הכרוכות בכך, ומאידך היא לוחמת צדק שאינה פוחדת מבכירי העבריינים.
טל ניצן טומנת בספר אמירה פוליטית סמויה, המציבה מראה לתרבות תל-אביב כאתר בנייה שאיבד את מאפייניו הסולידריים. הרומאן בנוי כמונולוג אוטונומי הנישא על ידי הדוברת, נינה סימון בנבנישתי, דמות מהימנה, המציגה לפני הקורא וידוי במארז של אוטוביוגרפיה. היא חושפת את הניכור הרווח בחברה בעשורים האחרונים, נחשפת ביחסיה האישיים, המתקרבים לכדי פריצות ואובדן עצמי: “כל סטודנט לשנה א לפסיכולוגיה (או לפיזיקה, או להנדסה) היה אומר שהידרדרתי כדי לאלץ אותם לשים לב אלי” (עמ’ 55). גלגול ג’וינטים כדבר שבשגרה, אלכוהול ללא הגבלה, וסקס סוער לכאורה, ולמעשה “חלול ומעוות”, עד לכדי אונס ואלימות, הוא מסלול המהדהד את “רקוויאם לחלום”. נינה חשה שהיא “לבד, ואין מי שירים אותי מתחתית האופל”.
זהו סיפור מסע דינאמי. הקריאה מפרק לפרק מלווה במתח המאפיין סיפור בלשי, הכתוב בשפה עכשווית. נינה סימון רוכבת על אופניה, ובתוך כך הקורא חש את קצב החיים האורבני המהיר והמתגלגל של רחובות תל-אביב, רחוב הקונגרס, שדרות הר-ציון, צ’לנוב, ומסילת העולים. בעקבות העלילה ממש מתבקש לעשות סיור ברחבי העיר כדוגמת “כל החיים לפניו” של רומן גארי בפריז. משליחות על אופנים בעיר, יוצאת נינה למסעות מסוכנים בשליחויות מפוקפקות למזרח אירופה, ללא מודעות לסכנה הכרוכה בכך. עיסוק זה מאפשר לה לצאת לעצמאות כלכלית, ולעזוב את בית אמא, שנישאה לעורך דין בשם גלעד, והביאה איתו תאומים, בן ובת, עידן וענבר. התאומים הפכו למרכז חייה של נינה ונחמתה, מקור לאהבה ולמשפחה. נינה מרגישה שהם נולדו למענה. עולמה הרגשי מתמלא עם החדר שפינתה להם. התאומים אוהבים את אחותם הבכירה נינה אהבת נפש, ושומרים לה אמונים, למרות ניסיונות ההרחקה והדחיקה של האם. האב עורך הדין נעלם ברחבי אירופה, נודד ממקום למקום, והקשר היחידי עמו הוא קצבה חודשית המשתיקה את מצפונו. במסע יומיומי, מסע המדלג בכל פרק מצרה אחת לצרה אחרת, היא נחלצת מ”צרות קטנות”, כמו נפילת תקרות באמבטיה, כלבים ברחוב, מכות עם גברים, ועוד שאר מרעין בישין. נינה פוחדת ואף חרדה מכל צרה, אולם בזכות נחישותה, ולעיתים אטימותה, היא נחלצת. המסע וריבוי ההרפתקאות שנינה עוברת הופכים את הקריאה לסוחפת. את השרות הצבאי היא לא צלחה, “מהצבא נפרדתי בצו ראשון”, אומרת נינה. הלחץ לשרות הלאומי הגיע, למרבה הפלא, מכל חלקי המשפחה המפוררת. כאן מתגלה נינה בכל תפארתה, כשהיא מוצבת בפרויקט לתמיכה באזרחים ותיקים. את זקני תל אביב היא מלווה גם לאחר תום השרות, ואף נעזרת באלמנה ציפורה ילין בחילוץ אננה ג’נט האתיופית. אננה שונה בכל הווייתה מנינה סימון. היא יפה, צעירה, ומשכילה. תלמידה שאפתנית ובולטת, המכוונת לקריירה ופרנסה הגונה. במהלך המפגש האקראי ביניהן מתגלה אופייה הנחוש של נינה. העלילה הנרקמת בין שתי הדמויות מסועפת ואינה מאפשרת לקורא להניח את הספר. היא קושרת בין כל הדמויות במארג רשת מותח. לאקדמיה אננה האתיופית לא הגיעה, על הצבא וויתרה בלית ברירה. אביה קטל את כל החלומות. היא נאלצה להעביר לו את כל המשכורת חודש בחודשו, חוותה השפלות בפומבי, מכות ואלימות היו חלק משגרת היומיום. אפשרות אחת עמדה בפניה כאשר קיבלה את הבשורה שעליה להינשא לאדם מבוגר. היא בורחת מהבית, ונופלת מן הפח אל הפחת. הנס שחילץ אותה מעולם זה היה המפגש עם נינה סימון, אשר טווה תוכנית פעולה והצלה נועזת, ללא תמיכת הרשויות, תוכנית הרפתקנית, אמיצה ומפולפלת המשאירה את הקורא במתח תמידי.
טל ניצן מבקרת את השינוי בחברה הישראלית במהלך השנים, מליברליזם קלאסי הדוגל בזכויות טבעיות של חרות וקנין, ההופך באיטיות לניאו-ליברליזם קפיטליסטי: המדינה, שתפקידה להגן על החלשים שבחברה, מעבירה את התפקיד לאזרחיה. זאת תקופה שנמצאת על קו התפר, בה הנוער נוכח ברמיסת הזכויות כחלק משגרת היום, את האגרסיביות בדרך לשגשוג כלכלי, ואת העיוות שבמונחים כגון חופש כלכלי. כך לדוגמא רואה נינה סימון בזלזול גמור את אותם יזמי בנייה: “… שניים מבני מינו של מוריץ, לא היה לי ספק בזה: אותו מבט קדחתני, אותה התמסטלות ממטראז’ וזכויות בנייה” (עמ’ 82).
“הנוסעת האחרונה” הוא ספר החושף את רזי תקופת דור ה-Y או ה-Z, ומציג אותם בפני החברה במערומי נפשם.

בבירור טל ניצן היא מוכשרת לא רק בשירה אלא גם בפרוזה.

קראו גם :

טל ניצן בלקסיקון הסופרים 

דף הפייסבוק של טל ניצן 

כריכת ״הנוסעת האחרונה״
כריכת ״הנוסעת האחרונה״
הפוסט הקודםטכנולוגיה ועבודה לקראת שנת 2050
הפוסט הבאהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 28-29 פברואר 2020
בר גורדון
דר' ברכה בן שמאי עוסקת בתקופת ההשכלה ה"מאוחרת" בספרות העברית. עבודת הדוקטורט שלה עסקה במערכת היחסים בין הכתיבה הספרותית והפובליציסטיקה ביצירתו של יהודה לייב גורדון. מאמריה פורסמו בכתבי- עת שונים ביניהם "דחק לספרות יפה", "עיתון 77", "קשר עין", ו"ביקורת ופרשנות". עומדת לסיים כתיבת מונוגרפיה על משה לייב ליליינבלום. את הפוסטדוקטורט סיימה ב- , Oxford Centre for Hebrew and Jewish Studies ו - The Jewish Theological Seminary (JTS) (ניו-יורק). ברכה בן שמאי מורה במסגרות חינוכיות שונות, לימדה סטודנטים להוראת הספרות בסמינר הקיבוצים, ומרצה בארץ וברחבי העולם בכנסים בין לאומיים. ברכה בן שמאי מופיעה גם תחת הפסבדונים Bar Gordon כאמנית צילום. הציגה תערוכות צילום, בין היתר, "שתיקה בארבע עיניים", הופיעה ב"מוסך" מוסף לספרות (הספרייה הלאומית). צילומי יוצרים מפרי ידה של אגי משעול, אפרת מישורי, טל ניצן, ושחר מריו מרדכי, הופיעו בעיתונים ובכתבי עת בארץ ובעולם.

תגובה אחת

  1. נשמע משעמם למדי… אם אין חוויות עם חיבור תרבותי (אירועים לאומיים, אומנותיים ועוד) אז זה יבש כמו מדבר.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן