טכנולוגיה ועבודה לקראת 2050: בין דיסטופיה לאוטופיה

הופיע במקור ב”נכון” גליון מספר 3

מאז ימי המהפכה התעשייתית הראשונה, מרחפת השאלה איך הקידמה הטכנולוגית משפיעה על שוק העבודה ותרבות העבודה, ולאן זה יוביל בעתיד. בתחילת המאה ה-19, כאשר פותחו מכונות אריגה חדשות שהקטינו משמעותית את הביקוש לעבודת כפיים של אורגים, קמו ה”לודיטים” באנגליה והשחיתו את המכונות שראו בהן איום על פרנסתם. המהומות שהתחוללו גבו חיי אדם. חיילים נהרגו, אנשים שחיבלו במכונות הוצאו להורג. עם הזמן הסתבר שהטכנולוגיה החדשה והגדלת התפוקה שהושגה הודות לה דווקא קידמו את הכלכלה, והגדילו את הביקוש לעובדים – כמובן לאו דווקא לאורגים המסורתיים. כך קרה בהמשך גם בתחומים אחרים. זוכרים את עובדי (בעיקר עובדות) מרכזיות הטלפון לפני עשרות שנים? גם בהם לא היה עוד צורך כשהופעלו המרכזיות הממוחשבות, אבל שירותי התקשורת צמחו והתרחבו, ועימם הצורך בעובדים חדשים, עם מיומנויות חדשות.

כעת, כשאנחנו בפתחה של המהפכה הטכנולוגית-תעשייתית הרביעית, ובליבה הבינה המלאכותית ומדע הנתונים, כשבתור ממתינה מהפיכת הביולוגיה הסינתטית, שוב נשאלת השאלה: האם תיווצר תעסוקה לבני אדם בכמות שעולה על העבודות שיוחלפו על ידי הטכנולוגיות החדשות, כפי שקרה שוב ושוב מאז המהפכה התעשייתית הראשונה? או שמא הפעם מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. לדעת חלק מהעוסקים בנושא, ייתכן מאוד שהפעם אנחנו עומדים לחוות משהו שלא חווינו בעבר, וזאת משתי סיבות עיקריות: האצת קצב השינויים הטכנולוגיים, והעובדה שהבינה המלאכותית מחליפה ותחליף בעתיד לא רק עבודת כפיים אלא גם עבודה אינטלקטואלית. האם החלפת עובדים אנושיים בטכנולוגיות תתעצם עד כדי כך שתיווצר אבטלה המונית מובנית, בהיקף חסר תקדים? האם “הלודיטים החדשים” של העתיד יחבלו במחשבים ובקווי תקשורת? ואולי הטכנולוגיות החדשות המופלאות יספקו את כל צרכינו ולא יהיה כל צורך (כמעט) בעבודת בני אדם?

אם תיכנסו לאתר המאלף “האם הרובוטים ייקחו לי את העבודה?”[1] ותקלידו את המקצוע “נהג מונית”, תלמדו שיש סיכוי של כ-90% שמקצוע זה יוחלף ע”י נהיגה רובוטית בעתיד הלא רחוק. לגבי קופאיות וקופאים הסיכוי מאמיר ל-98%. זה אולי לא מפתיע, אבל הסיכוי של מתכנתים להיות מוחלפים הוא כ-50%, וזה של כתבים בעיתונות הוא 11% (כבר כיום יש עיתונים שבהם כתבות בנושאים מסוימים נכתבות כמעט בלי התערבות אנושית). עוד דוגמאות: יועצים פיננסיים אישיים – 58%. מורים בבי”ס תיכון – 17%. מומחי שיווק – 61%. הרעיון ברור. המספרים הללו אינם פרי ניחוש גרידא, אלא מבוססים על מחקר שנעשה לפני מספר שנים באוניברסיטת אוקספורד ע”י קרל פריי ומייקל אוסבורן, ובו נבדקה ה”רגישות” של מקצועות שונים ליכולות המשתכללות של מיחשוב. המחקר הזה זכה לתהודה רבה, וגם לביקורת – שהרי הטכנולוגיה לא תמיד מחליפה מקצוע מסוים אלא משנה אותו. וכאמור, יוצרת צורך בעיסוקים חדשים ובמיומנויות חדשות. המחקר של פריי ואוסבורן כמובן לא היה היחיד. נעשו ונעשים רבים אחרים, והנושא מעסיק יותר ויותר את העולם. חברת הייעוץ מק’קינזי, למשל, העריכה לפני כשנתיים שהטכנולוגיות יכולות להחליף כשליש מהעיסוקים השוטפים הרגילים ב-60% מהמקצועות הקיימים כיום, וכאמור יובילו גם לצורך במקצועות ועיסוקים חדשים לגמרי. להערכתה, עד שנת 2030 מאות מיליוני אנשים (עד כ-14% מכוח העבודה הגלובלי) יצטרכו לשנות את עיסוקם, וכל העובדים כולם יצטרכו להסתגל לשינויים שיתחוללו בעיסוקיהם. ואילו מסקר בקרב 400 מומחים שנערך לאחרונה ע”י חוקרים מאוניברסיטאות אוקספורד וייל[2] עולה שיש סיכוי של 50% שהבינה המלאכותית תעלה בביצועיה על בני אדם בכל המשימות תוך 45 שנים, ותאפשר אוטומטיזציה של כל העבודות האנושיות תוך 120 שנה.  

עבודת חשיבה במבט גלובלי יותר, ולקראת עתיד רחוק יותר, נעשתה ע”י “פרויקט המילניום”[3] – צוות חשיבה בינלאומי העוסק ב”חקר עתידים”, וכולל שלוחות ב-65 מדינות (כותב שורות אלה הוא יו”ר השלוחה הישראלית). במסגרת עבודה זאת נבנו שלושה תרחישים חלופיים של מצב העבודה והתעסוקה בעולם, לקראת שנת 2050. בהמשך מאמר זה יוצגו תקצירים מעובדים של שלושת התרחישים (במקור כל אחד מהם משתרע על יותר מעשרה עמודים).

חשוב לציין שהתרחישים האלה, כמו כל תרחיש, אינם תחזיות או ניבויים, אלא דימויים חלופיים של מה שעשוי להתרחש בעתיד. יש לזכור שלמרות ההתבססות על מגמות המוכרות ומזוהות כבר כיום, כמובן אין שום וודאות שזה אכן מה שיתרחש. אנשים יצירתיים יכולים לדמיין תרחישים אחרים. אנשים יצירתיים במיוחד יוכלו אולי לכתוב בהשראת התרחישים האלה סיפורי מדע בדיוני מוצלחים (הגרעין לקווי עלילה קיים בתרחישים). כפי שתראו בהמשך, יש באחד התרחישים כיוון דיסטופי, באחר העתיד נוטה לאוטופיה, ובאחד יש ערוב של מרכיבים אוטופיים ודיסטופיים. טוב, זה לא בדיוק אוטופיה ולא בדיוק דיסטופיה, אלה שמורים יותר ליצירות מדע בדיוני. כוחם של שלושת התרחישים, לטעמי, הוא בהצגת הקצנה מציאותית ומשכנעת של המגמות שאנחנו מכירים כיום – ועל כן הם מספקים חומר למחשבה על הדרכים שבהן העולם עשוי וצריך להתמודד עם אתגרי העתיד.

תרחיש 1: זה מסובך (או “גם וגם”)

האצה גוברת של שינויים טכנולוגיים, חברתיים, וכלכליים, יחד עם קבלת החלטות (ע”י ממשלות, ארגונים כלכליים וכו’), שבחלקן היו מושכלות ונכונות ובחלקן היו ממש אוויליות, הובילו להיווצרות של עולם מורכב יותר ויותר. לא התחוללה אבטלה המונית בקנה מידה גלובלי (אם כי נוצרו כיסי אבטלה), וזאת הודות לצמיחה של תעשיות חדשות המבוססות על ביולוגיה סינתטית, מערכות תומכות בבינה מלאכותית, ורובוטיקה, תהליכי עיור באסיה ואפריקה, שיפור תשתיות בערים (לקראת ערים “חכמות” וידידותיות לסביבה) במדינות המפותחות, פיתוח טכנולוגיות המשלבות בין עבודת בני אדם לבין בינה מלאכותית, ומערכות מידע ותקשורת מתקדמות, קידום תחומי פעילות חדשים, ועוד.

בערך 3 מיליארד בני אדם היו מועסקים בעולם בתחילת המאה ה-21. כוח העבודה הגלובלי מגיע כעת, בשנת 2050, ל-6 מיליארד איש ואישה. מתוכם 2 מיליארד מועסקים, 2 מיליארד עצמאים, מיליארד פעילים בכלכלה בלתי פורמלית, ומיליארד מובטלים או נמצאים במעבר בין עיסוקים. במילים אחרות, יש כיום, בשנת 2050, ארבעה מיליארד עובדים “רשמיים” – אם כמועסקים ואם כעצמאים. התברר שטכנולוגיות חדשות יצרו במהלך עשרות השנים האחרונות סוגים חדשים של תעסוקה כמספר אלה שהוחלפו ע”י טכנולוגיות, ואולי אף יותר.

“מירוץ המוח הגדול” של שנות ה-20 של המאה ה-21 הניח את היסודות לפיתוח “בינה מלאכותית כללית” (להבדיל מזו המצומצמת שהייתה בשימוש קודם לכן) מאוחר יותר, בשנות ה-30. המירוץ הזה הוביל למיחשוב קוואנטי ציבורי בענן. אלה האיצו את המעבר לצורות שונות של העסקה עצמית, שלמעשה הפכה לנורמה, משאת נפש של רבים. אבל כמיליארד בני אדם לא חוו מעבר מוצלח כמו האחרים. כדי למנוע כאוס חברתי שהיה עלול להיגרם על ידי תנועות כמו ניאו-לודיטים ומתנגדי טכנולוגיה אחרים, יושמו פה ושם תוכניות שונות של “הכנסה בסיסית מובטחת” – תשלום קבוע לכולם, שמבטיח קיום סביר ואינו מותנה בעבודה.

בניגוד לחששות שהיו, הרבה חידושים טכנולוגיים העצימו את פריון העבודה של עובדים רבים, ולאו דווקא תפסו את מקומם. תפקיד חשוב היה ל”תנועת ההעצמה” שהונהגה ע”י איגודי עובדים בינלאומיים וכמה יזמים של טכנולוגיה עלית, ואשר קידמה שימוש מושכל בבינה מלאכותית להגדלת היעילות והתפוקה של עובדים בשר ודם. בשנת 2025 היו כבר בשימוש יותר מרבע מיליון רובוטים הפועלים בתאום ובמשותף עם בני אדם, ומייעלים מגוון רחב של עבודות בחקלאות, בתעשייה, ובשירותים. כיום, בשנת 2050, מספרם עולה על מיליארד. עם זאת, המערכת הכלכלית-טכנולוגית איזנה את עצמה, והגבילה את הקצב של ייצור אוטונומי. אחרי הכל, מובטלים עם הכנסה נמוכה מדי אינם יכולים לקנות הרבה מהתוצרת של הטכנולוגיות החדשות. כלומר, הקצב של החלפת עבודת אדם בטכנולוגיה לא היה מהיר מדי, ועבודה אנושית עדיין נדרשה במצבים רבים.

עבודות שגרתיות, משעממות, וכאלה שעיקרן פעולות שחוזרות על עצמן, הוחלפו מזמן ע”י מכונות ותוכנות. אך בו בזמן, הייתה צמיחה של עבודה יצירתית ושאינה חוזרת על עצמה. במהלך השינויים האלה רבים השתתפו בתוכניות מקוונות של הכשרה להעסקה עצמית, או נעזרו במאמנים בני אנוש, כדי להתגבר על חרדות ולהסתגל לעולם העבודה החדש, ולאורח החיים המשתנה.

המושג של פרישה מעבודה התיישן ודעך בכל רחבי העולם, ככל שרבו פריצות הדרך בהארכת משך החיים והתגברות על מחלות זיקנה. יותר ויותר אנשים המשיכו לעבוד (וגם לשלם מסים), גם הרבה אחרי מה שהיה פעם גיל פרישה פורמלי. זה כלל אופנים שונים של עבודה מרחוק והעסקה עצמית, בדגש על תחומי עיסוק שאנשים מצאו בהם עניין וסיפוק. התפשטות ההשקעות בצורת מיקור-המונים סייעה בהפחתת הפערים בין עשירים לעניים וריכוז העושר.

כבר בשנות ה-20 של המאה העשרים התחילו להתרחש שיפורים בכלכלה, כאשר השקעות במחקר ופיתוח הניבו פירות של ממש, במיוחד בתחומי הביו-טכנולוגיות החדשות, לרבות ביולוגיה סינתטית. בסביבות שנת 2030 יישומים טכנולוגיים חדשים ברפואה, בתעשייה, בחקלאות, בחינוך, בבידור, ובשירותים למיניהם החלו ליצור עושר בלתי רגיל. תרמו לכך גם השקעות של מיקור-המונים ומיזמים של כלכלה שיתופית.

תוכניות מסוימות של הכנסה בסיסית מובטחת סייעו בשיתוף חלק מהעושר החדש הזה עם הציבור הכללי. פערי ההכנסות, שהיו גדולים מדי בשנות ה-20, החלו להצטמצם. למעשה, מדינות אירופיות אחדות החלו בניסויים עם גרסאות שונות של הכנסה בסיסית מובטחת עוד בשנות ה-20 של המאה. אבל במצב של אבטלה גוברת וקשיים כלכליים הן הגיעו למסקנה שזה יקר מדי. היוצאות מהכלל היו פינלנד ושווייץ, שהצליחו למזג את מערכות הרווחה השונות למערכת אחת של הכנסה בסיסית אוניברסלית, ולמצוא את מקורות המימון המתאימים, כמו מס חדש על רובוטים ובינה מלאכותית.  

בחלקים מסוימים של העולם התחולל אימוץ (לעתים איטי מדי) של מה שזכה לכינוי “הטכנולוגיות הבאות”. הכוונה בעיקר לשילובים וסינרגיות בין טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית, רובוטיקה, ביולוגיה סינתטית, העצמת המוח, ננוטכנולוגיה, מציאות מדומה ורבודה, הדפסה ארבע-ממדית, תחבורה אוטונומית וחשמלית, בלוקצ’יין, אינטרנט של דברים, מיחשוב קוואנטי, ועוד…

לרוב העולם היתה נגישות גוברת לטכנולוגיות הללו, וגם לשילובים הסינרגטיים ביניהן, ועל ידי כך לפוטנציאל ליצור שפע של הזדמנויות עסקיות חדשות, ולשפר את איכות חייהם של רבים. אבל הנגישות הזאת לא נעלמה גם מעיני ארגוני פשיעה וטרור, ואכיפת החוק נעשתה מאתגרת יותר מאי פעם….

בכלל, לא הכל היה וורוד. לא כל המדינות נערכו כראוי. שיעורי האבטלה גדלו מאוד במדינות רבות, ואיתם חוסר ביטחון כלכלי מתמשך. הונאות מקוונות נעשו מתוחכמות יותר ונפוצות יותר. לוחמת מידע נמשכה בין אומות, בין עסקים, ואף בין תנועות חברתיות. כיום, בשנת 2050, אפילו ממשקי מוח-למוח חשופים לפריצה בכל עת. הפשע המאורגן מתערב בהחלטות ממשלתיות. להרבה אנשים אין מושג במי או במה אפשר לתת אמון ככל שהעולם ממשיך במיזוג בין מוחות ומכונות. הגירות המוניות המתרחשות מעת לעת עקב שינויי האקלים, משברים כלכליים, מדינות כושלות – כל אלה מהווים איום מתמשך על הביטחון העולמי. עוצמתם של תאגידי ענק מתעלה לעתים מעל ליכולת השליטה של ממשלות, וזאת הודות לסינרגיות בלתי רגילות בין שלל הטכנולוגיות החדשות. הודו היא כעת המדינה המאוכלסת ביותר בעולם, אך הכלכלה של סין עדיין חזקה יותר והשפעתה הגלובלית גדולה יותר.

יישומים שונים של בינה מלאכותית “צרה” (להבדיל מבינה מלאכותית “כללית”) הופיעו כבר בתחילת המאה ה-21, אבל נעשו נפוצים רק בשנת 2025. ככל שירדה העלות של כלים אלה, כמו גם של טכנולוגיות מתקדמות אחרות, כך נפוץ יותר השימוש בהם – במיוחד בכל מקום בו העלות של עבודה אנושית הייתה יקרה יחסית. עם זאת, המהירות שבה התפתחו כלי בינה מלאכותית “צרה” וההתחלות של בינה מלאכותית כללית הפתיעו רבים, ועוררו תנועות מחאה נגד בינה מלאכותית ברחבי העולם. במקומות רבים צמחו קהילות של מתנגדי “הטכנולוגיות הבאות”, אשר דגלו בסגנונות חיים אלטרנטיביים באזורים כפריים.

בצד הבינה המלאכותית, השפעה ייחודית היתה לטכנולוגיות הביולוגיות החדשות. אנשים לא הבינו עד כמה גדולות יהיו התעשיות שצמחו על בסיס הישגי המחקר בביולוגיה, ועד כמה גדול יהיה הביקוש החדש לעובדים בתעשיות אלה. הצורך בתמיכה בפיתוח, ייצור, והפצה של מוצרי ביולוגיה סינתטית, כמו גם הצורך בהכשרות מתאימות, הפכו למקור תעסוקה מרכזי. כך גם צמחו במהלך השנים הזדמנויות חדשות להעסקה עצמית, תוך שימוש בבינה מלאכותית בביולוגיה חישובית כדי לפתח מוצרים חדשים. כבר בשנות ה-20 היו לרוב האוניברסיטאות החשובות מרכזי מחקר לביולוגיה סינתטית, ואלה הצמיחו ברבות השנים חברות חדשות ברחבי העולם. אחת המוצלחות ביותר היא “תאגיד סינביו”. בין מוצריו נמנים חיידקים שמשמידים גידולים סרטניים, מנטרלים חומרים המסוכנים לסביבה, ומשבצים רכיבים של מחשב ביולוגי כמעט בכל דבר. מוצרים חדשים מומצאים כל הזמן. אבל עם ההצלחה צצו בעיות קשות. החברות החדשות הואשמו באי אכיפת רגולציה מתאימה, מה שאיפשר לאורגניזמים סינתטיים אחדים לדלוף מהמעבדות, ולגרום לאסונות שאיתם מתמודדים עד היום. וכאילו לא די בכך, כמה מוצרים בלתי חוקיים של ביולוגיה סינתטית הפכו למקור רווח חשוב לפשע המאורגן – וגם לכלי נשק בידי ארגוני טרור ביולוגי. אלה קטלו לא פחות מ-25 מיליון איש ב-20 השנים האחרונות. חיישנים המבוססים על ננו-טכנולוגיה שהותקנו באתרים ציבוריים סייעו במניעת אסונות רבים, אבל נוצר צורך מתמשך להתמודד בסוג של מירוץ חימוש חדש מול המאמץ של ארגוני פשע וטרור לשבש את פעולתן של רשתות החיישנים הללו.

תרחיש 2: עתיד של ייאוש (או “בדרך לדיסטופיה”)

בתחילת המאה ה-21 היו המנהיגים הפוליטיים שקועים יותר מדי בעימותים פוליטיים קצרי-טווח, ובחשיבה כלכלית אנוכית וקצרת-ראות. על כן הם כשלו מלצפות עד כמה דרמטית תהיה ההשפעה של “הטכנולוגיות הבאות”, ועד כמה מהר הן יחליפו עבודת בני אדם, ויחסלו לגמרי תעשיות ועסקים מיושנים. תהליך דרמטי זה הואץ בסוף שנות ה-20 ותחילת העשור של שנות ה-30. ריכוז העושר הקצין, והפערים בין עשירים ועניים המשיכו להעמיק. אמנם הבעיות היו די ברורות למנהיגים הפוליטיים עוד לפני שנת 2020. אבל הקצנת הקיטוב בכל העולם בין קבוצות שונות (שמאל-ימין, משלמי מסים מול מובטלים, ממשל מול מערכת המשפט, דתיים מול חילוניים, עשירים מול עניים, מדענים מול פופוליסטים, חסידי טכנולוגיה מול שוחרי “חזרה לטבע”….) נעשתה גרועה כל כך באמצע שנות ה-20, עד כי דיון רציני על מדיניות כלכלית נדון לכליה. אנשים הקשיבו במרחב המקוון רק לחברי הקבוצות שאיתן הם הזדהו, ואשר רק חיזקו את האידיאולוגיות והדעות הקדומות שלהם. כתוצאה מכך, שנה אחרי שנה, החלטות חשובות נדחו ולא התקבלו. היה תהליך מתמשך של החלשת החינוך, הכלכלה, והמרקם החברתי של החברה כולה.

רוב תשומת הלב של הציבור היתה נתונה לכיסוי חדשות שטחי באמצעי התקשורת, ולשיח הרדוד ברשתות החברתיות. זה היה גרוע עד כדי כך שלא הוקדשו זמן וכובד ראש לעוצמה של השינויים הטכנולוגיים. לא התקיים דיון רציני של ממש על מערכות כלכליות שיתאימו יותר לעידן החדש, עידן הפוסט-מידע, מאשר השיטות הכלכליות המיושנות.

ההשפעה של צורות שונות של רובוטים אינטליגנטיים (העובדים ללא לאות 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה) על האבטלה הייתה הרבה יותר גדולה מכפי שצפו גם הפוליטיקאים וגם הקבוצות המשפיעות בציבור. ככל שמערכות בינה מלאכותית למדו איך ללמוד, ורובוטים פיתחו יכולות אמינות של ראייה וזיהוי דיבור, הואץ קצב ההחלפה של בני אדם ע”י מכונות בעיסוקים רבים. רק מעטים היו חכמים מספיק כדי להשקיע דווקא במה שהחליף אותם. למשל, רק בודדים בין נהגי המשאיות השקיעו במשאיות ללא נהג וניהלו אותן מהבית. 

בתחילת שנות ה-20 שיעור האבטלה ברחבי העולם היה כ-20% ואף יותר. בכל העולם הובילו ארגונים חברתיים שונים פעילויות מחאה ודרשו תעסוקה, או צורה כלשהי של הכנסה מובטחת. הותנעו פרויקטים של עבודות ציבוריות, אבל הייתה להם רק השפעה קטנה על התמונה הגדולה של האבטלה הטכנולוגית ההמונית של שנות ה-30. הכלכלות השיתופיות עזרו אמנם לרבים לא לשקוע בייאוש, אבל זה לא הספיק, ובקרת האיכות שלהן התגלתה כבלתי יעילה. כתוצאה מכך גאו פשעי מחשב שניצלו את הפרצות במערכות הממוחשבות של הכלכלות הללו, ויחד עם זה התרבו גניבות ופשיעה אלימה. 

ממשלות וארגונים בינלאומיים נעשו כמעט בלתי רלוונטיים, לאור כישלונם בקבלת החלטות רציניות לטיפול במצב. אנשים התחילו לקחת את החוק לידיים, ותאגידים גדולים שכרו יחידות שלמות של שכירי חרב כדי להגן על עסקיהם. רבים נמלטו אל איים קטנים ואתרי מקלט אחרים. אנשים רבים משוכנעים שעוצמתם של תאגידים גדולים עולה על זאת של מדינות-לאום, ולמעשה הם השולטים האמיתיים בעולם.

נראה שהדרוויניזם החברתי הפך ל”דת” המתפשטת בעולם, ומובילה למארג חברתי קשוח מאוד, שבו חלק גדול מהאינטראקציות בין בני אדם מאופיינות על ידי מזימות, רמאות, הונאה, ואלימות.

החלק הקונבנציונלי במדיה ובאמנות השתדל להסיח את דעת ההמונים, ולשמור אותם עסוקים יותר מדי בהבלים, בעוד חלק אחר התמקד בגינוי השלטונות. אבל אף אחד מהם לא התמקד בצורך לשנות את התרבות כך שאנשים יצפו פני עתיד, ויסתגלו לשינוי שהטכנולוגיות הבאות יחוללו בתרבות ההעסקה והעבודה.

הניצול לרעה של טכנולוגיות הביא לידי כך שאפילו אנשים מכובדים, שבימים כתיקונם נטו לתמוך בפיתוח טכנולוגיות, נחרדו, והתחילו להצטרף לקבוצות של “ניאו-לודיטים” ו”אנטי-מדע”. תנועת הניאו-לודיטים המריאה והתעצמה במיוחד אחרי שמערכות נשק רובוטיות אוטונומיות טבחו באלפי מובטלים שהפגינו בו-זמנית בניו יורק, טוקיו, מומבאי, קינשאסה, קהיר, ושנחאי. המוני ניאו-לודיטים שרפו מפעלים לרובוטים ומכוני מחקר על בינה מלאכותית.

“ברית” משונה של פצחני מחשבים, אנרכיסטים, ארגוני פשע מאורגן, וטרוריסטים, הפגינה את יכולותיה בפריצה למערכות הממוחשבות של ממשלות וארגונים עסקיים. התקפות סייבר חוזרות ונשנות על מערכות “אינטרנט של דברים”, תחבורה, ורפואה, הובילו לכך שבכמה מדינות מרכזיות עלו לשלטון מנהיגים פוליטיים שנמנו עם הניאו-לודיטים ומתנגדי המדע. כך קרה גם כמעט בשליש מהארגונים של האו”ם.  

התחוללו גם דברים נוראים הרבה יותר. בין ה”ניאו-לודיטים” וארגונים קיצוניים אחרים היו אנשים שלא בחלו במעשי אלימות וטרור המוני. בשנת 2035, מפגע בודד שצמח בערוגות ה”ניאו לודיטים” והתפצל מהם, ניצל ביולוגיה סינתטית כדי לבצע מתקפה ביולוגית שקטלה מעל 100 מיליון בני אדם. בהשראה מעוותת של ספר הספרים הוא קרא לעצמו “בנו של נוח”, והאמין שהעולם נעשה מרושע עד כדי כך שהגיע הזמן להתחיל הכל מחדש אחרי משהו דומה למבול התנכי. האירוע המחריד עורר ארגונים פרו-מדעיים ואנשי רוח לפעול ביתר תקיפות נגד התנועות הקיצוניות, תחת הסיסמה “לעולם לא עוד” שהתייחסה ל”בנו של נוח”.

כדי לשקם את הסדר הציבורי, מדינות רבות השעו את זכויות האזרח, הגבירו מעקב אחר אנשים באמצעים טכנולוגיים, ואפילו הפעילו משטר חירום צבאי. המגמה לקראת יותר דמוקרטיזציה, שאפיינה את סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, שינתה כיוון והתהפכה. עם זאת, ככל שהממשלות הלאומיות נחלשו, גבר כוחן של הנהגות הערים הגדולות. איגודים בינלאומיים רבים של ראשי עיריות הפכו למערכות ממשל יעילות יותר לניהול ענייניהם של התושבים. למרות שהייתה חדירה של פשע מאורגן גם למערכות אלה, הן לפחות ממשיכות לנהל איכשהו את התשתיות העירוניות ולמתן את המחאות החברתיות.

בתחילת המאה ה-21 היו בעולם 3 מיליארד מועסקים. היום, בשנת 2050, ארבעה מיליארד בני אדם – שני שלישים מסך כוח העבודה – הם או מובטלים, או עוסקים באופן כזה או אחר בכלכלה הבלתי פורמלית (עובדים לא רשומים, ללא פיקוח וללא הגנה של הרשויות). מתוך כוח העבודה הגלובלי של 6 מיליארד בני אדם, רק 2 מיליארד מועסקים, מחציתם מועסקים-עצמית. שני מיליארד משתייכים לכלכלה לא-פורמלית. שני מיליארד מובטלים.

כל זה מעיד על כך שבמשך השנים הטכנולוגיות החדשות לא יצרו יותר סוגי תעסוקה חדשים מאלה שהוחלפו ע”י הטכנולוגיות הללו.  

הכלכלות והמערכות הפיננסיות חלשות מכדי שיוכלו לתמוך באוכלוסיות המזדקנות ובאבטלה ההמונית של צעירים. מכיוון שהמדינות לא השכילו להפעיל מערכות כלשהן של הכנסה בסיסית מובטחת, העולם שקוע בחיכוכים חברתיים, וסובל מצמיחה של פשיעה מקוונת, טרור, פשע מאורגן, ומיליציות של תאגידים. כל אלה מהווים גורמים דומיננטיים בהתנהלות העולם, יותר מממשלות.

טכנולוגיות כמו הדפסה תלת ממדית וארבע ממדית, רובוטיקה, וביולוגיה סינתטית, כשכולן משודרגות בעזרת בינה מלאכותית, האיצו מעבר לייצור מקומי, והפחיתו במידה דרמטית את הצורך בסחר בינלאומי. היתרון היחסי של שכר עבודה נמוך באסיה ובאפריקה התפוגג בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 של המאה ה-21. כתוצאה מכך, ההכנסות מיצוא במדינות רבות קטנו, האבטלה גדלה, ואי-היציבות גברה, במיוחד באזורים עם אוכלוסייה צעירה גדולה. הביקושים היו נמוכים מדי, החדשנות הואטה, והמדינות נקלעו למיתונים תכופים. הממשלות, אפילו במדינות העשירות יותר, היטלטלו ממשבר כלכלי אחד למשנהו, ללא יכולת לעמוד במחויבותן הכספית להבטחת טיפול רפואי, תשלומי גימלה, או תיקוני תשתיות קורסות. כל אלה אילצו את הממשלות לעשות ניתוח מצב רציני יותר, להגדיר יעדים, ולהעריך ביתר רצינות את ההשלכות של “הטכנולוגיות הבאות”. אבל למרבה הצער אסטרטגיות שנקבעו ע”י קבוצה של מנהיגים פוליטיים זכו להתעלמות מצד קבוצת המנהיגים הבאה. כך לא הייתה רציפות באסטרטגיה ולא הייתה התקדמות של ממש בטיפול בבעיות הללו. יתר על כן, הפוליטיקאים התעלמו מהתובנות של חוקרי עתידים ומומחים במדע וטכנולוגיה בנוגע למה שעתיד לבוא. הפער בין פוליטיקה לידע התרחב במידה שקשה לתאר. אנשים נטו להקשיב דווקא למי שביטאו בורות פופולרית, והעדיפו להתנזר מידע. תנועות אנטי-מדעיות החלו לפרוח.

מערכות החינוך וההכשרה לא היו מסוגלות להתמודד כראוי עם השינויים הטכנולוגיים, והשאירו אנשים רבים מדי בלי יכולת להשיג עבודה או ליזום העסקה-עצמית באופן עצמאי. אמנם היו עדיין בנמצא מערכות למידה גלובליות מקוונות מצוינות, אבל לא מספיק כדי שזה יועיל לאוכלוסיות גדולות. יתר על כן, קבוצות דתיות קיצוניות שונות המשיכו לחסום חלק מהחומר הלימודי.

אף כי ההבנה בנוגע למוח ומערכות בינה מלאכותית השתפרה משמעותית במהלך שנות ה-20 וה-30, לא היה מיקוד מספיק על הגברת האינטליגנציה, יצירתיות, חשיבה ביקורתית, יחסי אנוש, אתיקה, פילוסופיה, וערכים. במקום זאת, מערכות החינוך הממשלתיות עסקו בידע שאבד עליו הכלח ובסדר החברתי.

מערכות “אינטרנט של דברים” הפכו לסיוט, עקב ניצולן לרעה בידי פושעים, טרוריסטים, ובדלנים למיניהם. כל פעם כשקרתה תקלה או שמערכת כלשהי קרסה, לאנשים לא היה מושג אם זה רק באג בתוכנה חדשה, או חבלה מכוונת מצד מישהו, תהיה אשר תהיה הסיבה. מצב זה הגביר את התחושה הכללית של אי-נוחות עד כדי פרנויה.

גלים של מהגרים מובטלים ממדינות שכשלו, הציפו שוב ושוב מדינות בצפון האוקיאנוס האטלנטי, שהיו באופן יחסי יציבות יותר. הדבר גרם להתחזקות ולניצחונות פוליטיים של לאומנים באמריקה הצפונית, וכמעט להרס של האיחוד האירופי. במקביל, ההתחממות הגלובלית חוללה גלי “הגירה אקלימית” עקב בצורת, רעב, וחדירת מי ים מלוחים אל אזורים חקלאיים. שינויים בטמפרטורה, זרמים, וחומציות באוקיאנוסים, הגבירו עוד יותר את אי היציבות האקלימית. אחת ההשלכות של שינויים אלה הייתה שיחרור לאוויר של גז מתאן שהיה עד כה כלוא במימי האוקיאנוסים.

הפער בין בינה מלאכותית לבין מה שאנשים מבינים בנוגע למה שקורה בעולם התרחב עד כדי כך שאנשים רבים מאוד מרגישים מנוכרים, ותחושתם לגבי העתיד היא ייאוש והיעדר תקווה. הסדר העולמי התדרדר לסבך של מדינות-לאום, תאגידי-על, מיליציות מקומיות, טרור, ופשע מאורגן. יש שמועות שכמה אנשים מובילים בפוליטיקה, בעסקים, ובבינה מלאכותית, עובדים בחשאי על בניית סוג של מערכת ממשל חדשה המבוססת על “בינה מלאכותית כללית”, אשר תוכל להפוך על פיו את מצב העולם. אבל אפילו אם שמועה זאת היא נכונה, אף אחד לא באמת יודע איך אפשר לחבר ממשל עם מערכת סופר-אינטליגנטית אשר תגדיר לעצמה את היעדים שלה, בלי תלות בבני אדם.   

תרחיש 3: כלכלה של הגשמה עצמית (או: “בדרך לאוטופיה?”)

החל תהליך של מעבר מהכלכלה המסורתית לכלכלה של הגשמה עצמית. בפעם הראשונה בתולדותיה, האנושות עסוקה כיום, בשנת 2050, בשיח מעמיק על השאלות הגדולות בנוגע לעתידה: איזו ציוויליזציה אנחנו רוצים להיות, ולמה אנחנו רוצים להפוך, כפרטים וכמין. השאלות על משמעות החיים והעתידים האפשריים נדונות על ידי הוגים ומובילי דעות, והן נחקרות יותר מאשר אי פעם – במפגשי פיסגה באו”ם, בחדשות באמצעי התקשורת, בסרטים, בתוכניות טלוויזיה, ואפילו במשחקים מקוונים גלובליים.

המעבר ההיסטורי מעבודה וידע של בני אדם לעבודה וידע של מכונות הוא ברור: האנושות משתחררת מההכרח של עבודה לצורך פרנסה כדי להתקיים וכדי להשיג כבוד עצמי. כלומר, מתחיל מעבר מכלכלה של משרות עבודה לכלכלה של מימוש עצמי, הגשמה עצמית.  

בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-21, ממשלות הבינו וצפו אל נכון את ההשפעה של בינה מלאכותית ויתר הטכנולוגיות “הבאות”. הן ערכו מחקרים נרחבים על יישום מערכות של הכנסה בסיסית אוניברסלית, וקידמו העסקה עצמית של אזרחיהן. ניסיונות ראשונים של הפעלת הכנסה בסיסית מובטחת נחלו הצלחה והראו השפעות חיוביות בפינלנד, ברזיל, שוייץ, ובאזור הבאסקי של ספרד. עוד לפני כן הראו ניסויים בהודו ובמספר מדינות באפריקה שבניגוד לדעתם של שוללי ההכנסה המובטחת, אשר טענו שהיא תהפוך את כולם לעצלנים, רוב האנשים השתמשו בכסף בתבונה, והתעסוקה העצמית גדלה, ההכנסה עלתה, הבריאות השתפרה, הפשיעה ירדה, ורמת החינוך עלתה. 

ככל שגברה ההכרה, עוד בשנות ה-20 של המאה, בכך שהצמיחה לבדה אינה מגדילה עוד את השכר והתעסוקה, נשמעו יותר ויותר קולות רמים שקראו לאמץ עקרונות כלכליים חדשים. התברר שהנסיונות לצמצם את האבטלה הגלובלית ע”י צעדים כמו שינויים במיסוי, הגברת עוצמתם של איגודי עובדים, שיפור בלימודי מדע, טכנולוגיה, ומתמטיקה, במערכות החינוך, עידוד שיתוף במשרות וצמצום שעות העבודה – נחלו רק הצלחה מועטה ולא הועילו הרבה.

אבל משהו הרבה יותר יסודי התחיל להתחולל. כמו שהמהפכה התעשייתית הראשונה החליפה את השרירים במכונות, כך מהפכת הבינה המלאכותית מחליפה מוחות בעלי ידע. עם עליית מספר המובטלים שהוחלפו ע”י הטכנולוגיות החדשות, גברה הדרישה להכנסה בסיסית מובטחת לכל. בשנים הראשונות יוקר המחיה היה גבוה מכדי שתקציבים ממשלתיים יוכלו לעמוד בהבטחת הכנסה כזאת. אבל הודות לטכנולוגיות יוקר המחיה התחיל לרדת, והכנסות של ממשלות עלו, ובאמצע שנות ה-30 הושג מצב שבו מערכות של הכנסה בסיסית לכל החלו להיות בנות קיימא מבחינה פיננסית. התחזיות של תזרים המזומנים שנעשו אז הראו שההכנסה המובטחת יכולה להפוך לבת-קיימא כבר בסביבות שנת 2030, עם ירידת יוקר המחיה (הודות לטכנולוגיות החדשות וירידת המרכיב של עלות העבודה), ועם עליית מקורות ההכנסה החדשים של ממשלות (הודות לתשלומי מסים על רובוטים וטכנולוגיות אחרות, על פגיעה בסביבה ועל העברות פיננסיות, יחד עם צמצום מקלטי המס).

העיתוי היה מוצלח, כי באותו הזמן הבינה המלאכותית הכללית הגיע לרמת התפתחות כזאת שההשפעה שלה על תעסוקה עלתה מעל זו של בינה מלאכותית צרה. באותן שנים, שנות ה-30, הישגי הרפואה והטכנולוגיות הביולוגיות הפכו את גופם של מזדקנים לחסין יותר, וגם מנעו פגיעה בתפקוד המוחי בגיל מתקדם. תוחלת החיים הבריאים עלתה. כך הפכו נשים וגברים בגיל מתקדם לגורם התורם לכלכלה במקום להכביד עליה.

מערכות בינה מלאכותית שולבו במהלך שנות ה-30 בפרויקטים שנועדו לתחזק ולשפר את התשתיות הבסיסיות של הציביליזציה האנושית, החל מטיפול בפסולת, דרך מניעת שיטפונות, ועד לבקרת תנועה של מיליוני כלי רכב רובוטיים באוויר, ביבשה, ובים. ייעול כל אלה הודות לשימוש בבינה מלאכותית הוביל להפחתת העלויות של ניהול ערים, ואיפשר תחבורה ציבורית בחינם בערים רבות. הייתה אפילו הוזלה ניכרת של קווי תחבורה בין-עירונית במהירות-על על בסיס טכנולוגיות תחבורה חדשות כמו “הייפר-לופ”. 

ההישגים בהנדסת חומרים, הדפסה תלת ממדית וארבע ממדית, ביו-הנדסה, ננוטכנולוגיה, וטכנולוגיות נוספות, הובילו לבניית מוצרים משוכללים ולהוזלת עלויות של בנייה, ייצור, מים, אנרגיה, תרופות, ותחזוקה או שדרוג של  תשתיות. בעשור הרביעי של המאה ה-21, ייצור המבוסס על ננוטכנולוגיה, עם דיוק ברמה האטומית, הקטין את כל העלויות הודות להפחתה של זיהום, חיכוך, ושחיקה, כמו גם את עלויות החומרים והאנרגיה הכרוכות בייצור. הודות לפיזיקה חישובית נמצאו תחליפים לרבים מבין המשאבים הטבעיים הנדירים והיקרים. טכנולוגיות מיחזור משופרות וטכנולוגיות ירוקות אחרות הפחיתו את העלויות של תחזוקה סביבתית. עלויות אנרגיה הופחתו הודות לשימוש במערכות חדישות של אנרגיה גרעינית בצד מערכות של אנרגיה מתחדשת, והודות לבנייה “ירוקה” של מבנים יעילים מבחינת חיסכון באנרגיה וייצור עצמי של אנרגיה.  

אפילו עלויות המזון הופחתו מאוד, בין השאר הודות לחקלאות רובוטית במים מלוחים, הנדסה גנטית, ביולוגיה סינתטית, ומערכות אספקה רובוטיות עם בינה מלאכותית. רפואה מרחוק, חינוך מרחוק, כל השירותים מרחוק – כל אלה הורידו אף הם את יוקר המחיה. מכיוון שהבטחת הכנסה בסיסית לכל תרמה גם להפחתת העקה הנפשית, הדבר תרם גם לצמצום ההוצאות הרפואיות הקשורות בבריאות הנפש. וכאשר רוב העבודות נעשו ע”י רובוטים ובינה מלאכותית העובדים ללא הפסקה ללא צורך לשלם בעד חופשות וזכויות סוציאליות, העלויות של מערכות הייצור והשירותים פחתו באופן דרמטי.

גם ההוצאות על ביטחון פחתו מאוד, מכיוון שעלות ההקמה והתחזוקה של מערכות סייבר זולה יותר מזו של המערכות הצבאיות של העידן התעשייתי. ככל שהעלות של יותר ויותר דברים המשיכה לרדת, כך גם ירדו הסכומים הדרושים להבטחת הכנסה בסיסית לכל. זה חיזק את ההערכה שתהיה אפשרות מעשית לתקצב את מתן ההכנסה הבסיסית לכל האזרחים.

למרות שבתחילת המאה ה-21 הממשלות עדיין לא היו בטוחות האם הטכנולוגיות החדשות יחליפו יותר עבודות מאלה שייווצרו הודות להן, כלומר לא היה בטוח שתיווצר בעיה אמיתית של “אבטלה טכנולוגית”, בכל זאת מנהיגים רבים חשבו שיהיה זה חכם להתחיל ולבחון, במחקרים רציניים, אסטרטגיות פיננסיות ארוכות טווח, כדי לתת מענה לאבטלה המונית בעתיד. המחקרים הללו הראו שבסביבות שנת 2035 יוקר המחיה יירד, ויהיה אפשר ליצור מקורות הכנסה חדשים שיוכלו לממן את התוכניות להכנסה בסיסית אוניברסלית. גברה ההכרה בקרב הציבור שמתן תשלום מסוים לכולם עדיף על הכאוס החברתי של אבטלה מסיבית ועוני. ההכנסה הבסיסית המובטחת החלה להיתפש כהשקעה חברתית המקבילה להשקעות בטכנולוגיות, בחינוך, ובביטחון. כן, היו מי שטענו שהכנסה בסיסית מובטחת שאינה מותנית בעבודה תהפוך את כולם לעצלנים. אך הטענה הזאת הופרכה בניסויים שנעשו במדינות שונות ובתרבויות שונות.  

עם הזמן אותרו ונקבעו מקורות הכספים שאיפשרו לממן תוכניות של הכנסה בסיסית מובטחת. הממשלות הבינו שכפי שבעבר הוחלט לחייב רכבים פרטיים ברישוי ומיסוי, אפשר להטיל מס גם על רובוטים, על סוגים מסוימים של בינה מלאכותית, וכדומה. כך שבסופו של דבר הכספים שנדרשו לממן את ההכנסה המובטחת לכל באו בעיקר מרישוי ומיסוי על רובוטים ובינה מלאכותית, מיסוי על צבירת עושר הנובע מהטכנולוגיות החדשות, צמצום מקלטי מס, העמקת תשלומי מע”מ, היטלים על פליטת מזהמים וכדומה.

עם השנים הכלכלה החדשה בשילוב עם “הטכנולוגיות הבאות” הורידו את יוקר המחיה לרמה עולמית ממוצעת של פחות מ-10,000 דולר לאדם לשנה – שתאמה את היכולת לממן הכנסה בסיסית מובטחת. קרוב לוודאי שזה לא היה אפשרי ללא סבסוד מסיבי של שירותים כמו טיפול רפואי ציבורי, תחבורה עירונית, אנרגיה, וחינוך, שרובם ניתנו בחינם. בהתחלה היה צורך בהסדרים מיוחדים עבור אנשים בעלי מוגבלויות או צרכים מיוחדים אחרים, אבל ככל שמערכות רובוטיקה ובינה מלאכותית השתפרו והעלויות פחתו, לא היה בכך עוד נטל כלכלי גדול מדי על מערכות התשלום הבסיסי.  

ההישגים בביו-רפואה ובחקר המוח בשנות ה-20 של המאה ה-21, יחד עם מירוץ הפיתוח של בינה מלאכותית שהתנהל בין חברות טכנולוגיה עילית ומוסדות אקדמיים מובילים, יצרו סינרגיות שהובילו למגוון של אמצעים להעצמת המוח שהיום, בשנת 2050, נראים כמובנים מאליהם. עדשות פוטוניות מאפשרות לאנשים להיות אפופים במציאות רבודה או וירטואלית, ולהיות מקושרים כל הזמן לכל דבר ולכל אדם. מבחני מנת משכל (איי קיו) נעשו בלתי רלוונטיים, כי כל מי שמצויד בעיניים משודרגות יכול לראות את התשובות הנכונות לכל שאלה…

נוירוביולוגיים בשיתוף פעולה עם מהנדסים, כולם נעזרים במיחשוב ובינה מלאכותית, זיהו ויישמו את העקרונות של תיפקודים מוחיים, כדי לטפל טוב יותר במחלות נפש, להעלות את האינטליגנציה, ולבנות מערכות בינה מלאכותית משופרות.

בפני רוב האנשים פתוחה האפשרות לשדרג את המוח, ובעצם להפוך לגאונים התנהגותיים, כפי שבעבר אנשים שידרגו את הראייה שלהם בעזרת משקפיים. כל מי שמעוניין בכך יכול לקבל “תוסף אינטליגנציה”, שנחשב כיום כדרך היחידה להסתדר עם התפוצצות הידע וההתקדמות בבינה מלאכותית. אכן, לכל זה נלווה אובדן פרטיות פוטנציאלי עקב תוכנות “פיצוח בינה מלאכותית” שנפוצות בכל מקום. אבל הסימביוזה בין בני אדם לבינה מלאכותית היא כעת מרכיב מפתח בלמידה החל מילדות, דרך האוניברסיטה, ועד ללמידה מתמשכת בגיל מבוגר.

הבינה המלאכותית הלכה והשתכללה, תוך מעבר אל גרסאות ראשונות של בינה מלאכותית כללית. לימודי מדע, טכנולוגיה, הנדסה, ומתמטיקה, נעשו פחות ופחות רלוונטיים; המוקד בלמידה עבר ללמידה מבוססת-חקר, בקצב אישי, ככישור חיים לקראת הגשמה עצמית והעסקה עצמית. הלמידה עברה מרכישת מקצוע לרכישת שילוב של מיומנויות.

באמצע שנות ה-20, עם ההצלחות הראשונות של בינה מלאכותית כללית, גבר החשש של אנשים רבים שבקרוב תופיע בינה מלאכותית משוכללת עוד יותר, “בינת-על”, מעין צורת חיים אל-אנושית העולה באינטליגנציה שלה על זו של בני האדם, וזאת לפני שהמין האנושי יהיה מסוגל להתמודד עם תופעה כזאת. כתוצאה מזה התעוררו חילוקי דעות בין אלה שדרשו להפסיק כליל את כל המחקר על בינה מלאכותית כללית, לבין אלה שסברו שאפשר לפתח בינה מלאכותית עם אתיקה, כך שכאשר תתפתח “בינת-על” מלאכותית, לא יהיה בה איום על האנושות. האחרונים ציפו שבינת העל המלאכותית תהיה משהו דומה ל”כוח” בסרט הישן “מלחמות כוכבים”, כלומר משהו שאופף אותנו וחודר לתוכנו, משהו שמאחד את התודעה עם הטכנולוגיה. המאמצים של שוללי הפיתוח של בינה מלאכותית כשלו, אבל הם הצליחו בכל זאת לגרום למפתחי הבינה המלאכותית לשתף פעולה כך שיובטח שהשלב הבא יוביל ליצירת “בינת על” כזאת שתעבוד בהרמוניה ובאופן סינרגטי עם בני האדם. נכון שכיום, בשנת 2050, אנחנו תלויים בבינת העל המלאכותית שאנחנו לא ממש מבינים, אבל זה לא שונה בהרבה מתלותנו בטבע על כל היבטיו ומרכיביו, שגם אותם איננו מבינים באופן מלא. לילדים של היום קשה לדמיין עולם ללא בינה מלאכותית ורובוטים, בדיוק כמו שלהוריהם קשה לדמיין עולם ללא סמארטפונים, ולסביהם קשה לדמיין עולם ללא אינטרנט.

ההישגים בביולוגיה סינתטית הובילו לא רק ליצירת מיקרואורגניזמים שמחסלים את גורמי הפגיעה הקוגניטיבית במוח בגיל מבוגר, אלא גם ליצירת כימיקלים ידידותיים לסביבה, תרופות מותאמות אישית, ובניינים שמטהרים את האוויר מזיהומים, קולטים את דו-תחמוצת הפחמן, ואפילו עוברים פירוק ביולוגי בלתי מזהם כאשר צריך לבנות בניין חדש במקומם. שיטת “קריספר” לעריכת גנים שפותחה בסוף העשור השני של המאה, ושיטות גנטיות מתקדמות עוד יותר שפותחו בעקבותיה, חיסלו כמעט לגמרי מחלות תורשתיות, לרבות מחלות נפש רבות.

רשתות של חיישנים במרחבים ציבוריים תרמו למניעת פשיעה ופיגועי הטרור, שאכן הלכו והצטמצמו. ההתקדמות במדעי ההתנהגות והקוגניציה תרמה אף היא למניעת הקצנה של אנשים רבים והפיכתם לפושעי סייבר או טרוריסטים. ההכנסה הבסיסית המובטחת לכולם הפחיתה חרדות קיומיות, ותרמה אף היא למניעת ההקצנה והפשיעה. התפתחה הרמוניה תרבותית בין ההתייחסות הרוחנית לחיים לבין הידע הטכנוקרטי בקשר לחיים, וכך החברה נעשתה יותר אחראית ויותר הרמונית.

האנושות הולכת ומתבגרת בתור מין יותר אתי ממה שהיה בעבר. אחת הראיות לכך היא ההפיכה המוצלחת של ארגון התקינה הבינלאומי ISO למערכת אתיקה שיתופית כלל-עולמית. 

ההבחנה בין התודעה האנושים לבין בינה מלאכותית על צורותיה השונות נעשתה יותר ויותר מטושטשת, אפילו חסרת משמעות. הבינה המלאכותית עברה מזמן בהצלחה את “מבחן טיורינג” על גרסאותיו השונות. האינטראקציה של בני אדם עם בינה מלאכותית היא כל כך רציפה ומורכבת, עד כי רק לעתים נדירות זה משנה מי “טבעי” ומי (או מה) “מלאכותי”. למעשה, הציביליזציה הופכת לרצף של תודעה וטכנולוגיה.

כיום, בשנת 2050, מתוך כוח עבודה עולמי כולל של 6 מיליארד, מיליארד בני אדם מועסקים ע”י אחרים, 4 מיליארד מועסקים-עצמית או במעבר לקראת העסקה עצמית, ומיליארד פועלים בכלכלה הלא-פורמלית. הנה כי כן, בעשורים האחרונים יצרו “הטכנולוגיות הבאות” סוגי תעסוקה חדשים בכמות הדומה לזאת של סוגי התעסוקה שהוחלפו ע”י טכנולוגיות, ואולי אפילו יותר. אם בעבר אנשים חששו מהסיכונים של כלכלה ללא עבודה הכרחית לצרכי פרנסה, עם הזמן הם קידמו בברכה את החירות הגוברת שהביאה כלכלה כזאת. 

העבודה נתפשת כעת יותר כהנאה מאשר כהכרח. אנשים מתייחסים לעבודה כאמצעי להגשמה עצמית, וליצירה של משמעות לחייהם. מכיוון שההכנסה הבסיסית המובטחת על צורותיה השונות הפחיתה את דאגות הפרנסה לצורך קיום, היא שחררה את בני האדם לחקור באופן חופשי מהי מטרתם בחיים. כתוצאה מכך, רוב בני האדם יכלו להתפנות לחיפוש דרכים לבניית עתיד טוב יותר עבורם, אם על ידי אימוץ אורח חיים כפרי, אם ע”י חיים ביישובים על פני הים, ואם בהעדפת הריגוש של חיים בערים תוססות. העוני החדש, אם יש כזה, שונה מהעוני של פעם: עוני הוא להיות משעמם, או לסבול משעמום. הסטטוס החדש והעושר החדש הוא לעבוד על משהו מרגש, משהו שישפר את העולם. רבים סברו שהגיעה העת לתקן את הנזקים שהדורות הקודמים הסבו לסביבה ולאקלים. קבוצות של פעילים סביבתיים הפעילו לחץ על הממשלות, ואכן נחתמו הסכמים בינלאומיים, וננקטו צעדים של ממש לטיפול בסביבה ובשינוי האקלים, עם מחויבות כלל-עולמית.    

בכלל, המושג “אבטלה” איבד את המשמעות שלו מבחינתו של הדור החדש, דור “הגלובלים”. בסופו של דבר עד שנת 2050 התבססה כלכלה גלובלית שהיא גם בת-קיימא מבחינה סביבתית, וגם מספקת כמעט לכל בני האדם את צרכי החיים הבסיסיים, ולרובם חיים נוחים. יש הסבורים שהישג זה הושג בראש ובראשונה הודות לשלל “הטכנולוגיות הבאות”. אחרים חושבים שהסיבה העמוקה יותר הייתה פיתוח הפוטנציאל האנושי בכלכלה של הגשמה עצמית. לפי דעה שלישית, הגורם העיקרי שחולל את השינוי הייתה מציאות פוליטית שהובילה ליישום צורות שונות של הכנסה בסיסית מובטחת לכל. למעשה, שלושת הגורמים הללו היו חשובים, שלושתם חוללו את השינוי במשותף תוך שהם מחזקים זה את זה.

עד כאן שלושת התרחישים של “פרויקט המילניום”. העתיד שיבוא עשוי להיות דומה לאחד התרחישים שתוארו כאן, או שונה לחלוטין. העבר מלמד שהעתיד נוטה להפתיע אותנו, וקרוב לוודאי שגם בנושא העבודה והתעסוקה העתיד יהיה מפתיע. כאמירתו השנונה של הרמן קאהן, אחד העתידנים המובילים של אמצע המאה ה-20, “העתיד המפתיע ביותר הוא זה שלא יפתיע”. אבל גם אם יש אמת באמירה זאת, העתיד אינו דטרמיניסטי והוא תלוי בתובנותינו, החלטותינו ומעשינו. אולי נפתיע את עצמנו. לטובה.


[1] https://willrobotstakemyjob.com/

[2] https://arxiv.org/pdf/1705.08807.pdf

[3] http://www.millennium-project.org/

״העולם בשנת 2050״ של לורנס ס. סמית

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

7 + ארבע =