חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

הסרט “יוצאים מן הכלל”

כרזת הסרט ״יוצאים מן הכלל״
כרזת הסרט ״יוצאים מן הכלל״

זהו סרטם המשותף השביעי של צמד הבמאים הצרפתים ממוצא יהודי אריק טולדנו ואוליבייה נקש, הידועים היטב בזכות הסרטים “מחוברים לחיים” משנת 2011 ו–”סה לה וי” משנת 2017, עליו כבר המלצתי בעבר.

הדמויות הראשיות בסרט “יוצאים מן הכלל” הם יהודי חובש כיפה, ומוסלמי מאמין. שניהם עם מודעות גבוהה למצוקות חברתיות, והקימו ארגונים לקידום בני נוער משכבות אוכלוסייה מוחלשות. ברונו היהודי מטפל בילדים על הספקטרום האוטיסטי שנפלטו ממוסדות רפואיים, ומאליק המוסלמי מכשיר בני נוער משולי החברה להיות מטפלים של הילדים האוטיסטים בארגון של ברונו. מעל לארגונו של ברונו מרחפת סכנת סגירה, ונציגי מוסדות ממשלתיים עורכים ביקור במקום, כדי להכריע בשאלת עתידו של הארגון. ילדים אוטיסטים משחקים בסרט בתפקיד עצמם. הצופים עוקבים אחרי קורותיהם, מתחברים אליהם, ושמחים לגלות שחל שיפור מסוים במצבם. גם בני הנוער המטפלים בהם מתקדמים משולי החברה, ורוכשים ביטחון עצמי. האחווה בין ברונו היהודי ומאליק המוסלמי נוגעת ללב. הארגון של ברונו מקבל את אישור המוסדות להמשך פעילותו. שני הפעילים החברתיים ראויים להישגים האלה, והמגמה החיובית מקבלת את ברכת הצופים.

חגית ממליצה גם על

ההצגה “אורסטיאה”

כרזת ״אורסטיאה״
כרזת ״אורסטיאה״

זהו מחזה מאת רוברט אייק הבריטי, על פי טרגדיה יוונית מאת אייסכלוס, המתורגם ע”י רועי חן, ומבויים בידי יבגני אריה בתיאטרון גשר.

המחזה עוקב אחר שרשרת הטרגדיות של משפחת אגממנון, מפקד הצבא, כשברקע מתנהלת מלחמה ארוכת שנים. מסתבר שהמשפחה המיוחסת הזאת משלמת מחיר יקר מאוד. אפילו בסיום המלחמה, כשבעם מורגשת שמחת הניצחון, אין כל נחת למשפחה: כולם מתים בה, למעט הבן אורסטס, שאמנם נשאר בחיים, אך נפגע נפשית בצורה קשה. פגישות הטיפול של אורסטס עם הפסיכולוגית מהוות סיפור מסגרת לסדרה של סצנות משפחתיות, בהן הוא נזכר במאמץ רב. המשחק הפיזי המתפרץ של אלון פרידמן בתפקיד אורסטס הולם את עוצמת השבר הנפשי של הדמות.

עיצוב הבמה מגוון ויצירתי. הוא כולל מחיצת זכוכית שיורדת ומחלקת את הבמה, והקרנת וידאו-ארט. האמבטיה עם דמו של אגממנון, שנרצח בה, העולה על גדותיה, ממחישה את הביטוי “מרחץ דמים”. מבחינת מוטיב קורבנות אדם, הקרבת הבת איפיגניה מתכתבת עם עקדת יצחק. האם, שהתנגדה להקרבת הבת, לא סלחה לבעלה על המעשה, ורוצחת אותו כנקמה. התנהגותה זו של האם, שמתקבלת בהבנה ע”י הקהל, היא מנוגדת למעשה של מדיאה – גיבורת טרגדיה יוונית אחרת, שהקריבה את ילדיה על המזבח של אהבה מעוותת לגבר נוטש.

הערבוב של היווני הקדום והישראלי העכשווי מרשים ועוצמתי, ויוצר עולם על-זמני של קיום אבסורדי על החרב.

הפוסט הקודםהעיר תל אביב כאתר בניה דהוי -סקירה על ספר הפרוזה של טל ניצן “הנוסעת האחרונה”
הפוסט הבאהֲוָיַת הַבְּחִירוֹת
Avatar
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל": "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
Avatar
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן