לאלו שחשו בחסרוני, השבוע שוטטתי בברלין. זמן רב שלא חלפתי על פני השדרות ההולכות ומשתפצות עד שתיראנה כפי שהיו בטרם הומטרו עליהן, ועל בני השטן שהתגודדו מסביב לבונקר, טונות של חומרי נפץ. בצהריים נכנסתי לבית בירה ליד בית המשפט ה Kammergericht ושם על ספסל עץ כהה פגשתי באחד מבני עמנו, ולאחר שהחלפנו מילות נימוסין שפך בפני את ליבו וסיפר לי את מוצאותיו בעוד אני לוגם בירה בווארית.
“כששוטטת בשדרות אונטר דה לינדן לא יכולת להחמיץ את הסטודנט המגיח מבעד לשער הברוקי המסורג של האוניברסיטה הנושנה בה הרביץ הפרופסור הגל את פנומנולוגית הרוח שלו. אי אפשר שלא להבחין בצעיר הצועד בצעדי אווז בנעלים מסומרות הנוקשות בצליל מתכתי בפגשן במדרכת. אז כדי להסיר את התמיהה, אני הוא האווז המוזר ממנו התרחקת מן הסתם ברתיעה – שבתאי זליבנסקי בן 27 מקיבוץ מחצלות הנהר הלומד פילוסופיה גרמנית בברלין.”

מרקס (יושב) ואנגלס בברלין מחכים לבירה
מרקס (יושב) ואנגלס בברלין מחכים לבירה

והוא המשיך, ואצטט דברים כהווייתם, ללא שנתתי בהם ולו כזית משלי.
וכל כך למה? כלומר מדוע אני צועד בצעדי אווז? הכול בשל פסק הדין של הד”ר דיטריך שטיין הקשיש, שופט מהאסכולה הפרוסית לענייני אישות בבית הדין האזורי בברלין, ועד לרגע זה גם סברתי שפסיקתו הולמת את מסכת מחדלי כפי שאפרוס בפניך.
כשהגעתי לברלין וצעדתי על המדרכות עמוסות האדם הבחנתי בצעירות רבות שעיניהן נעוצות במכשיר הנייד, עד כדי כך שהיה עלי לחמוק מהן פן תתנגשנה בי. אך לבסוף אירע הצפוי, כשנחפזתי. נתקלתי פנים אל פנים באחת מהן, הנייד שלה התעופף מידה, והתרסק על המדרכה. רעש ההתרסקות נבלע בבכיית העלמה על שאבדה את היקר לה בעולם. בגרמניתי הקלוקלת נחמתי אותה על האובדן הנורא, וכל כך היו ניחומי ערבים לאוזנה שעוד באותו ערב התמסרה לי ברצון, בעוד אני משמיע באזניה הרכות דברי כיבושין “אייפון 11 חדש“, “מחר נלך לחנות אפל”. זו הייתה הפעם הראשונה עבורי בה הגשמתי את החזון של השתלת זרע יהודי ברחם טבטוני, או בכל רחם אחר אם לומר את האמת.

כרזת הסרט צעדי אווז הופעת הבכורה של פיטר יוסטינוב
כרזת הסרט צעדי אווז הופעת הבכורה של פיטר יוסטינוב

הדברים התקדמו בקצב מטורף. בתוך שבועיים נישאנו ברישום חפוז בבית העירייה האדום של העיר. לאחר שלושה חדשים פג הקסם של הנייד החדש, ופג הקסם של הרחם הזר, ונפרדנו בכעס. ושוב פילסתי דרכי בשדרות אונטר דה לינדן בדרך לשיעור בפילוסופיה גרמנית שעבר זמנה, ושוב פגעתי בצעירה שראשה טמון בנבכי אייפון, שהתעופף אל הכביש ונרמס על ידי מונית דורסנית. זעקות השבר של הצעירה נבלמו רק כשחבקתי אותה, נטלתי את האשמה המלאה עלי, והבטחתי לרכוש לה מכשיר חדש. ושוב ניצתה האהבה כששילבנו ידיים ב”איינשטיין –קפה” מתחת לדירתה, בה התרחש כעבור שעה קלה האיחוד הנכסף. ושוב ניצבנו בפני פקיד רישום הנישואין ונשבענו זה לזו ולאייפון החדש שבועת אמונים, שהחזיקה חודשיים, והתפוגגה תוך סילוקי ממדורה הצנוע בשפה גסה שנשלפה מהטוקבקים באייפון החדש.
מכיוון שמצאתי עצמי גלמוד וחסר חברה נשית לא נמנעתי מלהתנגש שוב בקוראת מתוך הפלאפון, שצעדה בלא לתת דעתה לתנועת העוברים והשבים, ושוב התעופף הסמסונג הישן שדרש ממילא עדכון, ושוב התאחדנו ונפרדנו.

אבל כאן חלה תפנית בעלילה. כספי אזל ולא יכולתי למלא את הבטחתי לצעירה לרכוש סמסונג מתקפל, צבעוני, בגרסת xyz 43, והצעירה החליטה לנקום בי. היא פנתה לעורך דין חטטן, שמצא במהירות כי בתוך שנה נשאתי לארבע פראוליין, ולאחר שהעמיק חקר, הגיש תביעה נגדי בעילה נזיקית כמתנגש סידרתי בטלפונים ניידים, על אף שבמקום לחמוק ממקום התאונה, כצפוי מטיפוס של פגע וברח, אני הוגדרתי כפגע-רע גרידא. בית המשפט קיבל את התביעה במלואה, ולנוכח חוסר יכולתי לפצות בכסף את קרבנותיי, לימדני לקח פרוסי – לצעוד צעידת אווז כזו, שכול משתמשות הנייד ברחבי ברלין תוכלנה לחמוק מפגיעתי הרעה בהישמע נקישת סוליותיי. קבלתי את הדין בהכנעה עד שפגשתי בברכה (בטי) ב”קאנט קפה“, וגוללתי בפניה את התסבוכת אליה נקלעתי.

בירה בווארית בברלין בחורף
בירה בווארית בברלין בחורף

בטי-ברכה צחקה בכול פה, והתיזה עלי נתזים לחים של קפה מריר (היא שותה קפה נטול סוכר) ” שבתאי, היית ונשארת קיבוצניק תמים. אינך מכיר את הטריק של המכורות לניידים בברלין? בכל פעם שמשיקים נייד חדש, הן מביימות התנגשות, כה משתוקקות הן לנייד שאפילו אותך הן מוכנות לסבול”.
עכשיו אני יושב כאן ממתין לתוצאות הערעור שהגשתי, ודורש שיורידו ממני את הנעליים המסומרות, כי נפלתי קורבן למזימתן של בנות בליעל דיגיטאליות.

נ.ב. אין קשר בין המצולמים לסיפור. במיוחד לא למרקס ואנגלס שבכלל הלכו לעולמם מזמן.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן