קיבוץ מיסטי או כת מסוכנת ?

לאחרונה הוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה הסרט הדוקומנטרי “האושר המוחלט” בבימוי אביב אור משולם, על ההוגה יוסף ספרא והקיבוץ שייסד בערבה על סמך תורתו המיוחדת “נאות סמדר”.

הסרט מספר על רחל, אחותה הגדולה של הבמאית אביב אור משולם, שהצטרפה כאשה צעירה לקיבוץ נאות סמדר, קהילה שיתופית בערבה שהוקמה על פי עקרונות שהכתיב המורה הרוחני ומייסד המקום, יוסף ספרא, ומתקיימת עד היום.

הקיבוץ יוצא הדופן הוקם בערבה בסוף שנות השישים בידי גרעין מייסדים שהיו תלמידיו של יוסף ספרא. אדם שהיה ידוע כמיסטיקן כריזמטי, תלמיד של גורדייף ואוספנסקי. כיום הוא ידוע גם כמחזאי ואיש תיאטרון. כמי שהכניס את ההומוסקסואליות לספרות הלגיטימית בעברית בסיפור בשם “עיסוקיו של הדודה פיפטי”, שפורסם בכתב העת “עכשיו”, וכמי שיצר את הספר מעורר המחלוקת “הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ”, ספר שעורר שערוריה ומשפט סנסציוני.

הישוב התבסס על תורתו המיוחדת של ספרא, שהיה תומך מוקדם של הצמחונות, והטיף לצורך להשתמש במוצרים אורגניים כמזון הן רוחני והן גשמי, ובמטרה להגן על הגוף מפני תוספי מזון רעילים. תורתו כללה רעיונות שהגיעו מהקבלה, מתורתם של גורדייף ואוספנסקי, מתורות הודיות שונות, ומהסופר קרלוס קסטנדה.

הקיבוץ שיגשג בשנותיו הראשונות, אך התדרדר כתוצאה מסכסוכים פנימיים, ופורסמו כתבות ב”הארץ” שהאשימו את הקיבוץ ככת סגורה ומסוכנת.

בדיעבד מתברר שהמייסד ספרא שלל מחברי הקבוצה כל יכולת לחשיבה עצמאית. על כך התפרסמו הכתבות בעיתון “הארץ”, שפגעו קשות בשמם הטוב של ספרא ושל הישוב “נאות סמדר”.

לימים נטען שלאמיתו של דבר ספרא סירב להיות גורו ומורה רוחני, אולם נראה שלא כך היה בשנות השבעים והשמונים כששלט ב”נאות סמדר” ביד רמה.


יוסף ספרא צילום ארכיון מאת רות עמר 

הקיבוץ “נאות סמדר” החזיק מעמד גם לאחר מותו של ספרא ב-2003, ומתקיים עד היום כקבוצה אקולוגית ניו אייג’ית יוצאת דופן בתחום הקיבוצים הישראליים.

הסרט על נאות סמדר

לאחרונה, כאמור למעלה, יצא לאקרנים סרט תיעודי העוסק במקום. סרט עם השם המתברר כאירוני “האושר המוחלט”.

צפו במקדימון ה”אושר המוחלט”

“בשנת 1989 סחף אחריו איש התאטרון יוסף ספרא קבוצה של אמנים ואנשי אקדמיה ירושלמים, להקים את קיבוץ ׳נאות סמדר׳ בדרום הנגב. מטרתו של הקיבוץ היתה לייסד קהילה שיתופית שוויונית שתהווה ׳בית ספר ללימוד עצמו של האדם׳. רחל, אחותה של במאית הסרט אביב אור משולם, היתה גם היא אחת מאלה שנשבו בקסמו של הקיבוץ היפה בלב המדבר, בתורתו של ספרא הכריזמטי, וברעיון לפצח את המכניזם של המחשבה האנושית ולמצוא את האושר המוחלט. 15 שנה מאוחר יותר, כשרחל מחליטה לעזוב בטריקת דלת את הקיבוץ, נשאלת השאלה – מדוע עזבה את גן-העדן הפסטורלי? והאם יש אמת בשמועות שריחפו מעל הקיבוץ כל השנים, שראו במקום כת וביוסף ספרא גורו? אור משולם פותחת באומץ את תיבת הפנדורה, וחוזרת עם תשובות מטלטלות.”

ביקור במרכז האמנויות ב”נאות סמדר” תמונה מהסרט ״האושר המוחלט”

אור משולם, במאית הסרט, מספרת שכנערה צעירה היא אהבה מאוד לנסוע לקיבוץ לבקר את אחותה, וראתה בו מקום ייחודי שמשרה תחושת שלווה, שלמות, ואושר.

תמונה מהסרט

להלן תקציר הסרט במילותיה של הבמאית:

כשהייתי בת שש-עשרה אחותי הגדולה, רחל, עברה לגור בקיבוץ נאות סמדר למורת רוחם של הורי. שמועות רבות ריחפו מעל המקום המסוגר הזה. היו שראו בו כת, וביוסף ספרא המנהיג הרוחני שלו, גורו. אך, כמו אחותי, גם אני ראיתי בו גן עדן עלי אדמות, ורק חיכיתי להזדמנות לבקר בו, להתענג על יופיו של נווה המדבר הפורח הזה, ולהנות מחברת האנשים החכמים ומאירי העיניים שהקימו אותו. כשרחל מחליטה לעזוב בטריקת דלת לאחר חמש-עשרה שנה, אני יוצאת למסע בנסיון להבין למה.

הסרט “האושר המושלם” משרטט את מערכות היחסים הקשות בקיבוץ דרך העיניים של שלוש נשים – מי שגורשה יחד עם בן זוגה בהצבעת חברים, מי שהייתה סגניתו, תלמידתו, ואף שפחתו של ספרא לאורך שנים, ומי שהיא אחותה של יוצרת הסרט, אביב אור־משולם. אותה אחות שעזבה בטריקת דלת את הקיבוץ לאחר 15 שנים יחד עם בן זוגה, וגם החליטה לתבוע את הזכויות הכלכליות המגיעות להם. על הזכויות הללו נאלצו לוותר במכתב ההצטרפות שלהם לנאות סמדר, מכתב שתוקפו החוקי מוטל בספק.


הספר על “נאות סמדר”

זו הזדמנות מצוינת לפרסם את הראיון שערכתי עם אלי בנאקוט על ספרו ועל “נאות סמדר”.

הערה: אני עצמי ראיינתי את יוסף ספרא בחייו (תמצאו את הראיון כאן) אבל זה לא היה על פעילותו בנאות סמדר אלא על ספר, שנוי מאוד במחלוקת בלשון המעטה, על מלחמת העולם השנייה והיחסים בין נאצי ואסירה צרפתיה, שספרא יזם על סמך סיפור אמיתי ששמע. הספר קיבל לימים את השם “הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ”. ספר זה הועמד למשפט כחומר תועבה, כמעט כל עותקיו הושמדו בידי הרשויות, וכיום הוא יקר המציאות.

באותו ראיון לא שאלתי את ספרא על פרוייקט “נאות סמדר” שלו, שעליו שמעתי וחשבתי לראיין אותו עליו בהזדמנות אחרת שלא צצה מעולם. בדיעבד אני מצטער על כך. ספרא נפטר ב-2003 לפני שהספקתי לקיים עימו את אותו ראיון נוסף.

אלי אשד

סיפור סודי :יומן ״נאות סמדר״ מאת אלי בנאקוט – הוצאת אינדי 2018

הראיון

אלי : הסיפור מכונה אוטובידיוגרפיה. מדוע בעצם? חלקו הוא מומצא?

בנאקוט: אוטובידיוגרפיה, מבחינתי, זו דרך נוספת לומר שכל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסיפור לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. הסיפור הסודי איננו פיקציה. למרות שהחלפתי שמות של דמויות חשבתי שעלי להגן על עצמי. במבט נוסף הסיפור הסודי יכול להתפרש על ידי הקורא כפיקציה. על סיפורים כאלה אנשים לפעמים גמרו באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. זה לא היה המצב אתי, אבל זה לא אומר שלא חוויתי את הסיפור הסודי גם כסוג של פיקציה.

אלי: אינך כותב בספר שום דבר על עצמך. אתה יכול לתת כמה פרטים על עצמך?

בנאקוט: הספר הוא על עצמי, אולי יותר מדי על עצמי. אם כוונתך לביוגרפיה מסודרת – אני מעדיף להישאר עלום. יש לי בעיה עם פרסום. בהשכלתי למדתי ציור ומוזיקה. הניסיון שלי הוא יותר כצייר ומוזיקאי מאשר כסופר.

אלי: פרסמת משהו בעבר?

בנאקוט: לא פרסמתי משהו בעבר, אבל כתבתי את הספר ״רות סופיה״. הספר מנסה להתמודד עם פירוש מגילת רות דרך קבלה, נומרולוגיה, ומספרים. התחלתי גם לכתוב משהו על ״ספרא דצניעותא״ וזה עדיין לא גמור. יש עוד דברים שכתבתי יותר בכיוון הגותי-עיוני. אני חושב ש״סיפור סודי״ שונה מכל השאר כי הוא נכתב במתכונת של רומן/יומן, וההיבט הספרותי היה חשוב לי. זו היתה דילמה כי הייתי חסר את הניסיון של סופר. 

יוסף ספרא.ארכיון תיאטרון “הבימה”

אלי: כמה שנים הכרת את מייסד ומנהיג “נאות סמדר” יוסף ספרא? איך נפרדת ממנו? מה עלה בגורלו?

בנאקוט: את יוסף ספרא הכרתי משנת 79 ועד שעזבתי את הלימוד ב-1994. היו גם תקופות ביניים שלא הייתי במגע איתו ועם הלימוד. יחסי אליו אמביוולנטי. זה בא לידי ביטוי בספר. מבחינתי יוסף ספרא היה מורה דרך. אדם שלמדתי ממנו, איתו ובמחיצתו. לא הייתי מקורב אליו כחבר. לא יצא לנו ממש להיפרד. את בשורת פטירתו קיבלתי בטלפון מאחותי, ותגובתי המיידית הייתה לנסוע דרומה לנאות סמדר כדי להספיק להשתתף בהלוויה שלו. זה לא התאפשר כי הייתי אז בטיול בצפון הארץ. ואולי טוב שכך. כנראה שלא הייתי צריך להיות שם.

אלי: בספר אינך מסביר כלל מדוע בעצם הוקמה “נאות סמדר”. מה רציתם להשיג בישוב הזה? במה הוא היה שונה מישובים אחרים?

בנאקוט: נאות סמדר הוקמה כפועל יוצא מהלימוד שהיה בירושלים. הלימוד בירושלים היה סביב מפגשים שבועיים של מספר קבוצות בביתו של יוסף. אגב כך נוצרו גם קומונות משותפות של יחידים בבתי מגורים. היו יציאות משותפות של כל הקבוצות לחמישה ימי לימוד מרוכזים בחיק הטבע בתקופת חול המועד סוכות ופסח. בשלב מסוים יוסף העלה את הרעיון של הקמת בית ספר ללימוד עצמו של האדם.

הכוונה היתה ליצור תנאים יותר מחייבים לשינוי ממשי בשדה התודעה, לזמן מוגבל. דובר על כך שכל בית ספר מתחיל כבית ספר דמה, וזקוק לתקופת הרצה לשם גיבושו. אין שום ערובה שבית ספר יתגבש בפועל לבית ספר חי, אבל אם זה קורה, כמו נס, אזי הוא אמור להשפיע וליצור תפנית בתודעה. התייחסנו אל הקמת נאות סמדר כאל מפעל שהוא בהמשך ישיר למפעל הציוני. אמרנו שעד שלב זה בנו תשתיות ויבשו ביצות, וכעת הגיע הזמן ליבוש הביצה הפנימית. אני חושב שרוב האנשים הבינו את זה כך, שנאות סמדר יועדה – מעבר לחיי השיתוף והקמת ישוב במסגרת הקיבוצית של פעם – לשם עניין אחד מרכזי: החדרת אימפולס חדש לתוך התודעה.

האם העניין הזה הושג בפועל? על כך ראה בספר, מחברת כתומה, עמוד 149: ״הסיפור הסודי, אם היה מתממש היה מחדיר אימפולס חדש לתוך התודעה, פמיניסטי ביסודו. הוא היה יוצר מהפכה בכל מה שידוע לנו על מערכות יחסים, והוא היה מקנה לנאות סמדר ייעוד חדש במסגרת של חיי שיתוף ומשפחה מורחבת. בפועל הוא לא צלח את המציאות הקונקרטית. אפשר שזה היה ייעודו מראש, אבל הוא כן התממש כפוטנציאל וכזרע לעתיד, הוא נשאר בגדר רשימה שקטה שעשויה לשוב ולהתעורר בעתיד.״

או בפרק “סוף דבר או הנפילה”: ״הטבע של לימוד מסוג זה שהתרחש בנאות סמדר מחויב בשלב מסוים לחלחל החוצה, לחצות את הקווים, להטביע את חותמו בתודעה האנושית. הוא לא יכול להישאר לנצח ״אזוטרי״ בגבולות עצמו. במקרה של נאות סמדר ההטבעה נעשתה כרושם של הסתלקות האור, בעיקר בגבולות הגוף האנרגי, בתת מודע. רק מקצת מהרושם הזה פמפם החוצה לתוך המציאות הפיזית ממש, ולכן האקט הלימודי הכולל של נאות סמדר חסר את העיקר, את המימוש בפועל בגבולות המציאות הפיזית. הבירור הזה היה יכול להתרחש אילו הייתי מצליח להחזיר את הלן לנאות סמדר לפני שאמליה עזבה, אבל מרגע שאמליה עזבה אז היה ברור שגם אני אצטרך ללכת. אחר כך מישהו טרף את הקלפים והכל השתבש. הנפילה היתה גם במובן שבירה בתפיסת הלימוד את עצמו – מכאן ואילך הלימוד הפסיד בזה אחר זה את כל תכונות הרוח החלוצית והחזון ארוך הטווח שבו, ונכנס לעמדת מגננה של שרידות יום יומית, של הישרדות בכל מחיר.״

אלי: עוד יש לך קשרים עם נאות סמדר?

בנאקוט: לא, אין לי קשרים עם נאות סמדר. שלחתי להם שני עותקים של הספר ולא שמעתי מהם.

אלי: מה אתה חושב בדיעבד על הצלחת פרויקט נאות סמדר?

בנאקוט: אני מסופק אם הפרויקט של נאות סמדר הצליח. לא בטוח שהייתי רוצה לחיות שם היום. לדעתי הם חיים בקונספציה שגויה, והם כמו אנוסים להצדיק את אותה קונספציה. אחרי מותו של יוסף הם נסגרו עוד יותר לתוך עולמם. היום אפשר שיש שם גם סוג של שחרור, מפוקחות, ופתיחות, אבל אני לא יודע.

אלי: איך נכתב הספר?

בנאקוט: הספר מתכתב עם רעיון השחזור מחדש של העבר (recapitulation), התופס מקום חשוב הן אצל קרלוס קסטנדה והן אצל גיאורג איבאנוביץ’ גורדייף. שם זה מוכר יותר כ- to tell the story of your life. לפי גורדייף אדם חייב בכל שלב מחייו לחזור ולספר את סיפור חייו.

נראה לי שניתן להבין זאת גם כמו הניסיון לשחזר חלום. עליך לגלות רגישות ותשומת לב מרבית לפרטים, ולא למהר לדחוף לפירוש וקטלוג של העובדות. שיחזור החלום לעולם לא יהיה החלום עצמו, אבל הוא שואף להגיע למקסימום דיוק. בפריסת העובדות מחדש מתקבלת גם פרספקטיבה חדשה של המציאות, וזו מחוללת שינוי פנימי והבנה מחדש של העבר. לדעתי סופרים טובים הם גם משחזרים מיומנים ורגישים. אפילו אם הם יוצרים פיקציה הם כמו משחזרים מחדש מציאות ממשית שטרם נחוותה. כאמור, אני לא בא מתחום הספרות, אבל זו המשימה שעמדה בפניי בפועל: לספר את סיפור חיי בכלים ספרותיים. אני די שלם עם התוצאה הסופית. בפועל הספר נכתב בתקופה קצרה יחסית, כשישה חודשים, ואני אפילו לא זוכר שהתכוונתי ממש לכתוב ספר. פתאום הוא נוצר יש מאין. אחר כך רק ליטשתי ותקנתי פה ושם, אבל היה לי קשה לשנות בו משהו, לגרוע או להוסיף על הכתוב. הוא נשאר כמות שהוא לטוב ולרע.

הספר היה אמור להסתיים בפרק ‘סוף דבר או הנפילה’, אבל החלטתי כעבור זמן להוסיף פרק נוסף ואחרון על התנועה המספרית, מעין אפילוג, השלמה, וריכוך של הסוף הכמו טרגי, וגם ניסיון להעביר לקורא את תמצית התנועה המספרית שיוסף יחס לה חשיבות רבה.

עד כאן אלי בנאקוט.

ללא קשר להיסטוריה המסוכסכת והמסובכת של “נאות סמדר” המקום קיים ופעיל עד היום, ומגדיר את עצמו כ”קהילה רב גוונית לומדת המציעה מגוון של שערים”, ומציע דרך חיים חלופית, שבהחלט יכולה לשמש השראה לכמה יושבי ערים שקצה נפשם בזיהום שמסביב. מומלץ לקרוא את הספר ולאחריו לצפות בסרט, כדי להבין משהו על “נאות סמדר” והרעיונות שמאחוריו.

קראו פרק מהספר “סיפור סודי”

“נאות סמדר” בויקיפדיה

האתר של קיבוץ “נאות סמדר”

האנשים שהקימו מקדש במדבר ולא מחזיקים בטלוויזיה-ביקור ב”נווה סמדר”

קראו גם :

ראיון אותו קיים אלי אשד עם יוסף ספרא על ספר שיוחס לו בשם “הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ”

במסגרת המאמר “ברוכה הבאה לקולונל שולץ”

קיבוץ “נאות סמדר” מאתר “נאות סמדר”

2 תגובות

  1. Avatar קיבוץ מיסטי או כת מסוכנת: ״נאות סמדר״ והרומן הסודי עליו מאת אלי

    . Hello,I was looking at this article, but because I don’t speak hebrew, I can’t understand it.Can you help me or give me the name of the author? thank you! /

    קיבוץ מיסטי או כת מסוכנת: ״נאות סמדר״ והרומן הסודי עליו מאת אלי

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן