אוקון עומר

מאמר חדש בנושא קולנוע לעומת שירותי סטרימינג ומדיה אחרת, בתרבות העשור השני של שנות ה-2000

פרסומת לחברת “נטפליקס”

הקולנוע הוא תרבות “זרם מרכזי”, מיינסטרים. תרבות “זרם מרכזי” היא דבר שקיים בכל תרבות, כך גם ההצלחה שלרוב נמדדת – כמעט יש לומר – בכל התרבויות על פי התפיסה של הטרנדים בקרב הציבור, כמות הנחשפים לתכנים, וכמובן הכסף שזורם בעקבות ההצלחה של התכנים המדוברים.

בעבר היה מדובר בתכנים מודפסים, כמו ספרים או עיתונים, ועם השכלולים הטכנולוגיים הגיע הרדיו ותסכיתיו. כיום מדובר בעיקר, ובצורה הייחודית להם על פי רוב, בתכנים חזותיים-ויזואליים כמו הקולנוע והטלוויזיה.

אף אחד לא יכול להכחיש את נפלאות המדיה החזותית, במיוחד כשמדובר בשירותים מובילים שמכילים בתוכם בעיקר את החוויה, ופחות את איכות התכנים.

היכולת שלנו להנות באין מפריע מסאונד איכותי ומאיכות צילום אדירה. ויותר מכל, אנו נהנים מההתקדמות הממוחשבת בעולם הקולנוע המודרני, כזו שארוזה פחות בעלילה מובנת או ביכולת לגעת בקהל, ויותר מתמקדת בנראות החדה ועתירת האפקטים, כפי שאנחנו מקבלים בקולנוע כיום.

קשה לנו, למרות התווספות והשתנות מקומה של המדיה בחיינו, לקבל את היעלמותו של מדיום כזה, שהפך לפופולארי דווקא בגלל הדחיקה הצידה של איכות לטובת הנאה. הקולנוע, שהתחיל כזרם שולי, הפך לנחלת תרבויות רבות ובתוכן התרבות המערבית ״המתקדמת״.

אם ״ניסע בזמן״ כמה שנים קדימה, ונקבל הצצה על הנאות החיים של עצמנו בעתיד, או של הנוער העתידי, כנראה שנוכל להבין איך ולמה בחרנו לזרוק הצידה טכנולוגיה סינמטית שכבר אבד עליה הכלח, ושבעתיד הלא מאוד רחוק תראה פרימיטיבית. אלא שבתוך כך נוותר על ונאבד את הצורך ללכת לבתי הקולנוע, ונבחר בצפייה יחידנית או זוגית בסרט שפעם אולי היה נמדד בכמות הכרטיסים שמכר והכסף שעשה.

כבר כיום הולך ונחלש המודל הנוכחי לטובת הנאה קולנועית במסכי lcd באיכות גבוהה ושאר הפלטפורמות, במיוחד הטלפונים החכמים שבידינו, ממש כשם שבחרנו בפטנט הסינמטי של בתי הקולנוע בשנים הארוכות שעברו. כעת, בפרשת הדרכים הנוכחית, אנחנו ניצבים בפני בחירה דווקא במדיה שהמציא בצורה עקיפה אדיסון.

האם זה טוב לנו?

סמל של חברת נטפליקס שכיום שולטת בהמסך הקטן שלנו

אפשר לומר שזו התחלה טובה, שבה משחררים אותנו מכבלי המודל העסקי שבו נאלצים לשלם פר סרט, לטובת מודל שונה, שבו אנחנו משלמים דמי מנוי חודשיים לא יקרים במיוחד, בערך כמו מחיר של כרטיס לסרט ועוד קצת, וזוכים למגוון סדרות וסרטים במחיר עלות.

אין ספק שזה עובד כעת, אבל האם המגוון הרחב מצד אחד, ושיטת הזנב הארוך מצד שני, שבה נוקטים כיום חברות הפקה, לא פוגעת בהן כלכלית, ובכך הן נאלצות לפנות לפגיעה כלכלית במי שמממן אותן?

גופים עסקיים שעוסקים בהפקות סרטים, וכיום גם סדרות, רוצים לראות את הכסף זורם בכמויות קצת יותר גדולות ממחיר ההשקעה שלהם בתכנים. אולם, לא מכבר אפילו חברת הסטרימינג הגדולה נטפליקס נאלצה להעלות מחירים זמן לא רב אחרי שהצליחה לחצות את מחסום ההתבססות שלה במדינות שאליהן היא נכנסה.

הסיבה העיקרית לכך מתחלקת לשני גורמים:
א. כניסת התחרות בתחומה של נטפליקס וחלוקת רווחים לא שווה בינה לבין דיסני+, אמזון פריים, אפלtv plus, דבר שמאלץ אותה לוותר על מאות תכנים שמוקרנים בה, ובכך לאבד גם צרכנים.

ב. שירות הבינג׳ שאנו מקבלים במסגרת שירותה של נטפליקס, שמציף עד אינספור את התודעה של המשתמש, וגורם לו להרגיש מבולבל וחסר סבלנות (מה שמכונה כיום fomo או בעברית חרדת ההחמצה), דבר זה דרך אגב עלול להוביל אפילו את ממציאת הבינג׳ חזרה לימיה הטובים של הטלוויזיה בכבלים, כלומר לשדר פרק ביום או בשבוע.

לראות את גוף התקשורת המתקדם בתחומו לוקח שני צעדים אפשריים אחורה, מעלה מחירי צרכן ומכניס את ידו לכיס על כל הוצאה, רק מדגיש את חוסר האונים של מי שמתיימר להלחם בקולנוע באמצעות שירות צפייה מתקדם.

פרופ׳ דן כספי טען במודל שלו שאמצעי תקשורת עשוי לעבור בין ארבעה מודלים אפשריים ביחס לאמצעים אחרים – שלב פריצה > שלב התמסדות> שלב התגוננות > שלב ההסתגלות.

העניין המובהק שנראה כאן הוא שלב רגרסיה לשיטות של אמצעי מדיה קודמים, במקום שלב ההסתגלות שכספי הציע. וזאת לאחר שהמאבק העיקש בהם לא הניב את התוצאות הרצויות אחרי כל כך הרבה שנות ניסיון בשוק הקולנועי והטלוויזיוני.

כך, המיינסטרים מבית נטפליקס הפך לזרם שולי שאומנם מניב מיליונים אבל בפועל הולך וגוסס.

בעקבות ההבנה שהעולם שלנו הולך ומשתנה בתדירות גבוהה, שום גוף תקשורת וקולנוע שרוצה להשאר בזרם המרכזי\מיינסטרים לא יכול להרשות לעצמו לאבד את קהל הצרכנים. כדי להשאר בתודעה עליו להשאיר טעם של עוד, משהו שאף אחד לא יצליח לקחת לו, וימים יגידו האם גופים אלה תפסו את המצב בשלב שהוא עוד היה בר שינוי.

מגוון ערוצים סדרות וסרטים של חברת “נטפליקס”

תגובה אחת

  1. האם באמת צפויה היעלמותו של בית הקולנוע? לי זה נראה ענין של אבולוציה (מינים קיימים נשארים לצד מינים מתפתחים חדשים) ולא רבולוציה (מינים מתפתחים באים על חשבונם של מינים קיימים). הטלוויזיה לא הביאה להיעלמות הרדיו והקולנוע כשם שהקולנוע לא הביא להיעלמות הספרות והתיאטרון. גם הפורמטים הביתיים לצפייה החל משנות ה80 לא הביאו להיעלמותו של הקולנוע ועד לנטפליקס ושות’ גם לא להיחלשותו. בשנים האחרונות הקולנוע המסורתי אכן איבד את יתרונו בגללם אבל כפורמט קיים בעל חוויה משלו הוא ימשיך להיות פופולרי.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן