מאמר זה התפרסם במקור בכתב העת “נכון” מספר 3 לאוטופיה ודיסטופיה. והוא מתפרסם כאן שוב בחודש שבו מתרחשת עלילת הסרט נשוא המאמר “בלייד ראנר” בנובמבר 2019. אבל למרות שהתאריך העתידני היגיע וגם חלף הרי הנושאים שבהם עוסק הסרט נשארים רלבנטיים ואף נצחיים כפי שמראה דורון פולישוק.

צפו במקדימון ל”בלייד ראנר” מ-1982

בני אדם או אנדרואידים? מוסר או אלוהים?

הכל שאלה של אקזיסטנציאליזם

דורון פולישוק

עלילת קלאסיקת המד”ב “בלייד ראנר” שיצאה לאקרנים ב-1982 מתרחשת “בעתיד” של שנת 2019. זוהי דיסטופיה המצליחה אמנם לספק כמה תשובות בנוגע לעתיד, אך שאלת מהות הקיום האנושי, מוסריותו של האדם ומקומו של האל בחייו, נותרת ללא מענה ומשאירה את יצירתו של פיליפ ק’ דיק רלוונטית מתמיד.  

בשנת 1968 יצא לאור רומן המד”ב “האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?” מאת פיליפ ק’ דיק.

עלילת הרומן מתרחשת בשנת 1992 ומתארת עולם פוסט אפוקליפטי שנותר אחרי מלחמה גדולה שאיש אינו זוכר מדוע פרצה. בעקבות המלחמה נותר כדור הארץ מאובק ומלא מוות והרס. מרבית בעלי החיים נכחדו, וכל בני האדם שהיו בריאים ומוצלחים מספיק היגרו החוצה, להתיישב בעולמות רחוקים. בכדור הארץ החיים נחשבים ערך עליון, וזו חובה מוסרית לגדל חיה אמיתית ולדאוג לה. אולם מי שאינם יכולים להרשות לעצמם חיה אמיתית קונים במקום זה חיות חשמליות – רובוטים שיכולים לרמות את המתבונן התמים.

כריכת ״האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות״ של פיליפ ק׳ דיק

באותו העולם קיימים גם אנשים חשמליים – אנדרואידים, שפותחו במאדים, אך הממשלה הארצית החליטה לאסור על כניסתם לכדור הארץ. כמה אנדרואידים ברחו בכל זאת ממאדים, והיגרו באופן בלתי חוקי לכדור הארץ בניסיון להשתלב בחברה האנושית. גיבור הספר, ריק דקארד ממשטרת סן פרנסיסקו, הוא צייד גולגולות שתפקידו לאתר אנדרואידים בורחים, ולחסל אותם. במקביל, שישה אנדרואידים נמלטים מגיעים למחוז של דקארד. לאחר שקודמו בתפקיד אושפז בביה”ח עקב ניסיון חיסול של אחד האנדרואידים, יוצא דקארד לחסל את הרובוטים דמויי האדם. אך מאחר והטכנולוגיה פיתחה את אותם אנדרואידים בצורה כמעט מושלמת עד כי אי אפשר להבחין בין אנדרואיד לאדם, יש לערוך לחשודים את מבחן “וויגיט- קמפף”, המודד תגובות חשמליות במוח על ידי סדרת שאלות הקשורות במוסר ורחמים אנושיים. כך מסוגל הבוחן להעריך האם לנבחן יש אמפתיה, שעל פי היצירה, מבדילה את בני האדם מהאנדרואידים.

הרומן הפך לקלאסיקת מד”ב, וב- 1982 זכה לעיבוד קולנועי תחת השם המסחרי “בלייד ראנר”. ייתכן שכדי לשוות לסרט נופך עתידני יותר, עלילתו מתרחשת רחוק יותר ב”עתיד”… בשנת 2019. והנה, העתיד כבר כאן. חזונו של דיק כפי שמופיע בספר ובסרט קורם עור וגידים: הכבשה דולי שובטה, בגופם של בני האדם מושתלים יותר ויותר חלקים מלאכותיים, ורגשות אנושיים מועברים באמצעות אימוג’ים. אפילו קופסאות האמפתיה (המופיעות ברומן אך לא בסרט) הממזגות את האנושות כולה לחוויה של אמפתיה מאחדת ללא הצורך לצאת מהבית, חוזה במידת מה את האינטרנט של ימינו.

ניתוחים רבים אודות יצירה זו עסקו, ובצדק, בשאלות הממשות והאמת: מה הוא האמתי? האם יש הבדל בין אמת לזיוף? מה ההבדל בין האדם לרובוט? אך מעבר לכך, ניתן לראות את “אנדרואידים” כיצירה העוסקת בשאלות קיומיות בדבר מהות האדם, מוסריותו, ומקומו של האל בחייו של האדם. כדי לשאול שאלות סבוכות אלו יוצר דיק עולם פוסט אפוקליפטי שבו האנדרואידים, קופסאות האמפתיה, עוגב הנפש פנפילד הקובע רגשות ומצבי רוח בצורה מלאכותית, ודת וילבור מרסר, מהווים אלגוריה היוצרת מראה קיומית רפלקטיבית בין האנדרואידים לבני האדם, בין עוגב הנפש לרגשות אנושיים, ובין וילבור מרסר וקופסאות האמפתיה לבין אלוהים ומאמיניו.

אקזיסטנציאליזם ושאלת הקיום ביצירה

עטיפות חוברות עיבוד לקומיקס של הסרט “בלייד ראנר”

בעולמה העתידני של היצירה קיימים, כאמור, אנדרואידים, שנוצרו כנראה במקור כדי לשמש ככלי נשק. היווצרותם של האנדרואידים בידי האדם, והדימיון הפיזי-ריגשי-מוסרי בין האדם לאנדרואיד, תוך קריאה אקזיסטנציאליסטית של היצירה, מזמן אלגוריה בין משמעות בריאתם וקיומם של האנדרואידים בידי האדם, לבין משמעות בריאתו וקיומו של האדם בידי האלוהים. ז’אן פול סארטר, במסתו “אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם” פיתח את טענתו של אפלטון, וטען כי המשותף לאקזיסטנציאליסטים הוא אמונתם כי הקיום בא לפני המהות. סארטר משווה בין יצירת סכין הנייר בידי האדם, לבין יצירת האדם בידי האלוהים, על פי מהות כלשהיא. מיד אחר כך מזכיר סארטר כי הוא משתייך לאקזיסטנציאליזם האתאיסטי, ומצהיר כי אם אין אלוהים האדם הוא ישות שקיומה קודם למהותה. בעולמו הבדיוני של דיק, אם כן, קיומם של האנדרואידים היא עובדה קיימת, כפי שקיומם של בני האדם היא עובדה קיימת במציאות כפי שאנו מכירים אותה.

האנדרואידים ובני האדם קודם כל קיימים, וכפי שהגדיר זאת סארטר “האדם פוגש את עצמו, חורג אל העולם ומגדיר את עצמו לאחר מכן.”[1]

הפילוסוף האקזיסטנציאליסט מרטין היידיגר ראה את האדם כהוויה אנושית, כיצור שהוטל אל העולם ללא דת וללא מטאפיסיקה, ועל כן הוא סובל מחרדה ובדידות קיומית נוכח זמניותו בעולם.[2] כך גם דמויותיו של דיק סובלות מחרדות קיומיות אלו. בזמן שריק דקארד יושב וצופה בחזרות לאופרה הוא חושב מחשבות קיומיות על זמניותו וחוסר תכליתו של האדם בעולם. הוא חושב על מותו של מוצארט ממחלת כליות לפני שמלאו לו ארבעים, ועל כך שנקבר ללא מצבה. המחשבות על מותו של גאון כגון מוצארט, שהספיק להותיר את חותמו על העולם, מביאות את דקארד לחשוב על זמניותם ותכליתם של חייו שלו, ועל האבק המסמל את המוות. האבק, בסופו של דבר, הוא שינצח. כדי להדגיש את העיסוק בשאלת משמעות קיומו של אדם, תפקידם של האנדרואידים ביצירה הוא, כאמור, להוות מראה קיומית לבני האדם. על כן מייצר דיק אנאלוגיה בין האדם לאנדרואיד במחשבותיו של הגיבור על המוות שיגיע בסופו של דבר אל האנדרואידים וגם אל בני האדם כאחד.

עוד טוען היידגר כי האדם הוא היצור היחיד היודע שהוא בן תמותה. אם יגיע האדם לכדי השלמה עם עובדת סופיותו, יגיע גם לאותו קיום אותנטי המאפשר זיהוי של מה שהוא באמת.[3]

רייצ’ל רוזן, אב טיפוס של האנדרואיד מדגם נקסוס 6, מבטאת את משנתו של היידגר האמורה לחול על בני האדם בלבד. רייצ’ל יוצאת לעזרתו של דקארד בהשמדת האנדרואידים הנמלטים, ולפתע היא מבינה כי היא עוזרת לו להשמיד את בני מינה. תובנה זו גורמת לה לחשוב מחשבות נוגות בדבר קיומה. היא מפתחת מודעות לקיומה, לזמניותם וארעיותם של חייה. היא מפחדת שדקארד ישבית אותה בטעות, ופאריס, הדגם הזהה לה, יתפוס את מקומה ויחיה את חייה. כך גם מחשבותיה בדבר לידה ומוות המספקות אנאלוגיה קיומית מבלבלת בין האדם לאנדרואיד, המתארת את האדם והאנדרואיד כיצורים שזמנם קצוב.

אקזיסטנציאליזם ושאלת המוסר ביצירה

עיבוד של מארוול קומיקס לסרט “בלאד ראנר ”

נשאלת, אם כך, שוב השאלה: אם בני האדם והאנדרואידים דומים כל כך, מה בכל זאת מבדיל בין שני יצורים אלו? ביצירתו של דיק בני האדם והאנדרואידים חולקים את אותן תכונות פיזיות, מחשבות, וחרדות קיומיות. ובכל זאת, כדי להבדיל את עצמם מן האנדרואידים הגדירו בני האדם מעין “נקודת אפס” – עליונות מוסרית על האנדרואיד. אך גם בתחום זה נקודות הדימיון בין האדם לאנדרואיד רבות מדי, עד כי אינן מאפשרות לקבוע בנחרצות את ההבדל בין האנושי לסינטטי.

על פי הפילוסוף הגרמני בן המאה ה- 18, עמנואל קאנט, בטבע אין ערכים. על כן האדם המוסרי האוטונומי חופשי מחוקי הטבע. הוא המחוקק לעצמו את החוקים והצווים המוסריים, והוא כפוף רק לאותם החוקים שחוקק בעצמו. רק חוקים הנובעים מתוך תבונתו החופשית של האדם הם חוקים אוטונומיים ועל כן מוסריים, או יתירה מכך “במקום שאין בני אדם בני תבונה, אין ולא ייתכן מוסר”.[4] ביצירה זו נקבע כי עליונותו המוסרית של האדם הרואה עצמו כתבוני, מתבטאת ביכולתו, בניגוד לאנדרואיד, לחוש אמפתיה. דוגמא הממחישה את ניסיונו הכושל של האדם להגדיר ולהבחין עצמו כנעלה יותר, ריגשית ומוסרית מן האנדרואיד, ניתן למצוא בנסיבות ייצורו של האנדרואיד מלכתחילה. האמפתיה, בעולמו של דיק, יכולה להתקיים, לכאורה, רק בקהילה אנושית, ומחייבת אינסטינקט קבוצתי תקין. על פי אפלטון הדברים הפרטיים מתקיימים במידה שהם ממלאים אחר הדפוסים המקוריים של האידאות. להתקיים, על פי אפלטון, פירושו להיות העתק של האידאה.[5] כך, לפתע, המושג “אידאה” במשמעותו היומיומית, לעומת האידאה האפלטונית המתייחסת לבני האדם היוצרים מכונות הרג, מקבל משמעות אירונית אצל דיק. בני האדם שחשבו כי הם יוצרים לעצמם העתק גופני בלבד, דומים לאנדרואידים יותר מכפי ששיערו. על אף שראו עצמם עליונים מבחינה מוסרית על האנדרואידים, מסתבר שלא כך הדבר. רייצ’ל רוזן היא העתק אפלטוני של אידאת האדם. היא יודעת כי באנדרואידים אין שום נאמנות זה כלפי זה, ולכן היא יוצאת לעזרתו של דקארד לתפוס ולהשמיד את יתר האנדרואידים, ובין היתר אנדרואידית נוספת המשמשת העתק שלה עצמה. רייצ’ל מוכנה להקריב את בני מינה כדי לחיות בעצמה, אך חשוב לציין כי למרות שיתוף הפעולה בין דקארד לרייצ’ל האנדרואידית בחיסול בני מינה, מודה האחרונה כי היא מבינה את האמפתיה בין תאומים אנושיים. אף היא חשה הזדהות עם פאריס.

לאור “המלחמה הסופנית”, אותה החלו בני האדם, שנגמרה, קרוב לוודאי, בהטלת פצצה גרעינית בידי בני האדם, ובעקבותיה אבק שזיהם את העולם כולו עד כי השמש חדלה להאיר, ניתן בהחלט לומר על בני האדם כי גם הם מוכנים להרוג ולהקריב את בני מינם ללא אמפתיה.

מעבר לכך, מציין המספר כי איש לא זוכר מדוע פרצה אותה מלחמה סופנית שהביאה לכיליונו של כדור הארץ. זוהי כמובן ביקורת של דיק כנגד מלחמת העולם השנייה וערכי המוסר שקרסו במהלכה. קיומם של האנדרואידים – הדברים הפרטיים, “העתק אדם”, המוכנים להרוג אחד את השני, וממלאים אחר הדפוסים של בני האדם – האידאות המוכנות להרוג אחת את השנייה, חושף, אם כך, את טבעם הרצחני ומוסריותם המעורערת של האידאות עצמן – בני האדם.

אקזיסטנציאליזם ותפיסת האלוהות ביצירה

פרודיה בקומיקס על “בלאד ראנר”

האדם מנסה, וללא הצלחה יתירה, להבדיל עצמו מן האנדרואיד, וכך גם להגדיר את עצמו, על ידי  רגשות האמפתיה ומושגי מוסר. בני האדם קיבלו על עצמם את ערכיו של שליח האלוהים – וילבור מרסר. מרסר הוא חיזיון הנגלה לעיניהם של המאמינים האוחזים בקופסאות האמפתיה, ורואים זקן המטפס במעלה גבעה, כשבגלימתו מורט זדון מוחלט אשר איש אינו יודע את מקורו או טיבו. האנושות עומדת, אם כך, במרכזם של יחסים כפולים. בני האדם מתפקדים גם כתוצרי בריאה המקבלים על עצמם קודים מוסריים מישות אלוהית, וגם כיוצרים המבדילים עצמם מיציריהם האנדרואידים, בטענה כי האחרונים אינם מסוגלים ליישם את אותם הקודים. האירוניה נוצרת כאשר דמותו של פיל רש, צייד גולגולות המשתף פעולה לזמן קצר עם דקארד, מודה כי הוא שואב הנאה מהריגת האנדרואידים. לעומתו, רייצ’ל האנדרואידית תוהה על פשרם של רגשות הקשורים בהיריון, לידה, ומוות, ומפתחת רגשות אהבה, האמורים להיות שייכים אך ורק ליצורים אנושיים. פעם נוספת מספקים האנדרואידים מראה קיומית להתנהלותם של בני האדם וחושפים יחסי אהבה-שנאה, תלות ופחד בין היוצר ליצירו.

את זרם המד”ב ניתן להגדיר גם כמיתולוגיה עתידית העוסקת בכתיבת סיפורים מיתיים עם השלכה לעתיד. גלגולה של מיתולוגיה כזו באה לידי ביטוי בכמה קווים מקבילים המזכירים את סיפור נוח והמבול. לאחר שלא עמדו בני האדם במוסר האלוהי, התחרט האלוהים על בריאת בני האדם והחליט להוריד מבול שיביא לכיליונם. כדי להמשיך את קיומם של החיים לאחר שייעלמו בני האדם מעל פני האדמה, מבקש אלוהים מנוח לאסוף בעלי חיים לתיבה שתגן עליהם בזמן שהמבול ישטוף את יציריו החוטאים.

כאלה הם גם יחסיהם של האנדרואידים ובני האדם ביצירתו של דיק. כדור הארץ הוא מקום גוסס בו חיים כל היצורים על זמן שאול עד שיכסה וישמיד אותם ה”פילק”- אבק מזוהם האלגורי לקרינה הרדיואקטיבית שאחרי “המלחמה הסופנית”. שתי המיתולוגיות, הן הישנה והן גלגולה העתידני עוסקות, אם כן, באידאה המתחרטת על ייצור, או בריאת, ההעתק החיוור שלה. סיפור נוח עוסק באלוהים, האידאה המתחרטת על בריאתו של ההעתק החיוור – האדם. ביצירתו של דיק האידאה היא האדם המתחרט על ייצור, או על בריאתם, של ההעתקים החיוורים – האנדרואידים. את תפקיד הכוח המשמיד ששולח אלוהים להשמיד את בני האדם ממלא, כידוע, המבול. אצל דיק, את תפקיד המבול שהמטיר אלוהים על יציריו, ממלא ה”פילק” המאיים לכסות את כדור הארץ ולהשמיד את בני האדם. את תפקיד “המבול של האנדרואידים”, קרי השיטה שבה משתמשת האידאה להשמדת ההעתק החיוור שלה, ממלא דקארד – צייד הגולגולות. מסתבר, אם כך, כי דיק מתאר בפני קוראיו מקרה נוסף שבו הבורא מתחרט על בריאתו. אך בניגוד למיתולוגיה היהודית בה מתחרט הבורא בגלל מוסריותם המפוקפקת של ברואיו, ביצירה זו ייתכן כי הבורא מתחרט מכיוון שיצירו משקף לו את מוסריותו הלקויה.

אקזיסטנציאליזם וביטויי האותנטיות ביצירה

פוסטר של הגירסה הסופית של הסרט “בלאד ראנר”

שאלות מהות הקיום, המוסר, והאלוהות נותרו, אם כן, ללא מענה. יצירותיו של דיק אינן מבקשות  את פתרונות הקיום אלא לחדד את שאלותיו. אף על פי כן, נראה כי מבין השורות, מציע דיק פתרון אפשרי: האותנטיות. יעקב גולומב, כותב, עורך, ומתרגם ספרים בנושאי פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית, מציין כי מטרתה של ההגות והספרות העוסקות באידיאל האותנטיות היא להביא את בני האדם למצב ריגושי-אינטלקטואלי שבו הם יהיו חופשיים, ויכירו באחריותם על מהלך חייהם ללא הונאה עצמית, נחמה מטאפיסית-דתית, או עזרה מדעית.[6] בכל הנוגע לפילוסופיות הקיום אין אמות מידה מוסריות חד משמעיות או אתיקה נורמאטיבית ברורה. העיקרון המוסרי המרכזי של פילוסופיות הקיום גורס כי אין סטנדרטים מוסריים לפיהם נוכל לשפוט את מוסריותן של בחירותינו.[7]

במהלך הרומן עומד דקארד מול אתגר האותנטיות הגדול שמציבים לו רגשותיו וערכיו המוסריים-דתיים כשהוא מתאהב ברייצ’ל האנדרואידית. במובן זה דקארד הוא האדם האותנטי מכיוון שהוא מיישם את המוסר והאמפתיה בצורה חופשית ומלאה, כפי שהוא רואה אותם. הוא מודע לכך שיחסיו עם אנדרואידית הם עבירה על החוק, אך בהיותו האדם האותנטי שהמוסר הקיומי שלו מגדיר את חירותו, הוא אומר לרייצ’ל שאומנם מבחינת החוק היא לא חיה, אך מבחינה ביולוגית היא ישות אורגנית לחלוטין. אם היה יכול לשאת אותה לאישה כחוק היה עושה זאת.

והנה, לאחר שלא אחז בקופסת האמפתיה שבועות רבים, מתאחד דקראד עם מרסר. בסיטואציה הסותרת את עצמה אומר מרסר לדקארד כי עליו להמשיך במשימת חיסול האנדרואידים כאילו הוא לא קיים, על אף כי הדבר פסול מבחינה מוסרית. מרסר, הנביא, או האלוהים בכבודו ובעצמו מבקש מדקארד, לעשות מעשים המנוגדים לצו האלוהי כדי לחלל את זהותו ולחתור למעשה לעבר האותנטיות שלו. תורת וילבור מרסר היא האותנטיות עצמה!

כאן בא לידי ביטוי המושג הידוע שתבע פרידריך ניטשה: ה”על אדם”. זהו  הוא הצורך של האדם להתגבר מעל לקיומו הנוכחי כדי להגיע לקיום נעלה יותר. זהו אדם בעל רוח חופשית, לא רק מפני שהוא  מסוגל להתגבר על כבלי האמונה, אלא גם מפני שהוא מסוגל להתגבר על הצורך של האדם בוודאות, ועל כן הוא מסוגל ליצור בעצמו את משמעות חייו.[8] חתירתו של מרסר תחת עצמו היא למעשה הגשמה מלאה של תורתו! מרסר מבקש מהאדם להשיל מעצמו את כל מה שידע והאמין בו, כולל תורתו שלו, ורק כך יגשים את האותנטיות האקזיסטנציאליסטית שבו.

“האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?” נכתב לאחר מלחמת העולם השנייה, בתקופה בה נמצא העולם במשבר מוסרי מחד, ובתקופת התפתחות טכנולוגית מאידך. כיום, בעתיד הקולנועי של 2019, ניתן להגיד כי הרומן והסרט הצליחו לדחוס לתוכם שתי מגמות בולטות אלו, שכן בעזרת ביטוייה של הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, מעלה דיק את שאלת מהות קיומו של האדם בעולם משתנה ומתהווה ללא הרף. בניסיון לזקק תשובה אחת הנגזרת מהפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית נראה כי דיק מחפש אותנטיות. אין זה משנה אם מדובר באדם רגיל או אנדרואיד, כשם שאין זה משנה אם האלוהים קיים או לא. הסובייקט חייב להתהוות ולהשתנות בצורה בלתי פוסקת, בליוויים של מאבקים והתגברויות עצמיות, וללא ערכים קבועים שאפשר לבטאם.

חוברת קומיקס על פי “בלייד ראנר”

הערות שוליים


[1] ז’אן פול סארטר (1988), האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, תרגום: יעקב גולומב, ירושלים: הוצאת כרמל,

עמ’ 12

[2] יעקב גולומב,(1990), מבוא לפילוסופיות הקיום (אקזיסטנציאליזם). תל אביב: משרד הביטחון, עמ’ 15

[3] שם

[4] שם, עמ’ 78-77

[5] שם, עמ’ 35

[6] יעקב גולומב, אביר האמונה או גיבור הכפירה? חיפושי האותנטיות מקירקגור עד קאמי, הוצאת שוקן/ירושלים ותל אביב, 1999, עמ’ 18 

[7] גולומב, מבוא לפילוסופיות הקיום (אקזיסטנציאליזם), עמ’ 70

[8] שי פרוגל (2009). אתיקה:שפינוזה וניטשה, מתוך  http://www.kotar.co.il,עמ‘ 64, 242

קראו עוד :

על יוצר העולם של “בלאד ראנר”

פיליפ ק. דיק מטורף עם קבלות וגאון ספרותי

בלאד ראנר :סיפורו של הסרט: פודקאסט

העתיד היגיע ומה עכשיו: דברים באירוע השקת גליון “נכון מספר 3”

לקראת שנת 2019 : תחזיות ספרים וסרטים על שנת 2019

העולם בשנת 2020 :נבואות ותחזיות סרטים וקומיקסים על העתיד בשנת 2020

תגובה אחת

  1. חשבתי שזה יהיה על הסרט ולא הספר; הקשר בינהם די רופף, ואם היה כזה בתסריט הראשוני של פיפולז, הגירסה השניה כבר התרחקה משמעותית (ועוד נערכה בזמן הצילומים). הפערים בין הספר לסרט מעניינים לא פחות, ואולי יותר מהפילוסופיות של דיק, שלא ברור אם היו או שלא (ההשראה לאנדרואידים נטולי הרגש, היו סיפורים שדיק קרא על הנאצים).

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן