חוב מנשיה במבט מצפון דרומה בגלויה של האחים אליהו מתחילת שנות ה-1920 .ויקיפדיה

שכונת נווה שלום היא שכונה לכאורה נשכחת אשר גבולה המזרחי שכונת נווה צדק ובגבולה המערבי שכונת מנשייה.

אבל גם עם “נידחותה” זוהי שכונה ייחודית ביותר, עמוסה בהיסטוריה ובמבנים היסטוריים, ודרכה משתקף סיפור היציאה של היישוב הישן מחומות יפו, ודמות הפושטת את צורתה הישנה ומקבלת פנים חדשות של היישוב החדש הנמצא בתוך מבני שכונה זו.

כיום השכונה נמצאת בעין סערה משפטית.

לצערנו רק בודדים מכירים את קורותיה של השכונה הראשונה של ת”א – נווה שלום. ויש לתקן את המעוות. כיצד החלה ההתיישבות היהודית בנווה שלום ומדוע קורותיה נשכחו מדפי ההיסטוריה עם דגש על נווה צדק שכנתה?

מאמר זה משתדל לזרוק מעט אור על האנשים אשר פעלו בשכונה:

מספר אנשי רוח ומעשה למדו בשכונה זו, ובסקירה זו פועלם עולה לאור בפעם הראשונה.

הראשון אשר פרץ את חומות העיר העתיקה יפו ורכש שטח היה זרח ברנט, הזכור כיום כאחד מייסדי פתחי תקווה, בראש ובראשונה הודות לפזמון מפורסם של יורם טהר לב.

אבל ברנט חשוב לא פחות ואף הרבה יותר גם כאחד ממייסדי תל אביב ובאופן ספציפי שכונת נווה שלום.

זרח ברנט. תצלום: ויקיפדיה

הייתה זאת התערבותו של זרח ברנט במימון רכישת הקרקע (שאמורה הייתה להיות השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות יפו) והתיישבותו עליה שעזרו להגשמת הקמת שכונת נווה שלום בשנת 1890 כשכונה השנייה שמחוץ לחומות. זרח ברנט אף דאג לחפירת בור המים בשכונה כדי להקל על תושבי השכונה.

“שָאל יצחק את חמדת, מי הוא ר’ זֶרח זה? אמר לו: הלוא הוא רבי זרח ברנט מבוני מאה שערים בירושלים ומבוני פתח תקוה ומבוני יפו. כשעלה רבי זרח ליפו קודם שהלך לפתח תקוה, לא מצא כאן מניין של אשכנזים, ולאחר שהוכרח לצאת מפתח תקוה, שראה שאינו יכול להתפרנס מעבודת אדמה, הלך ליפו ולקח לו קרקע ובנה בתים ועשה יישוב.” (תמול שלשום מאת ש”י עגנון)

מכתב על ישיבת “שערי תורה” מאוסף משה נחמני.

על המעבר מהיישוב הישן ביפו ליישוב החדש בנווה שלום מרחיבה ד”ר חנה רם בספרה היישוב היהודי ביפו.







ספרה של חנה רם
“הישוב היהודי ביפו” הוצאת כרמל . אתר ההוצאה.
מסמך של “שערי תורה” שהוצע למכירה בבית מכירות פומביות “קדם”

מרכזה של השכונה והלב החינוכי היה בית מדרש ‘שערי תורה’ אשר זרח ברנט ובנה בו בשטחו המבנה לטובת ילדי העלייה הראשונה.

למעשה, בית המדרש לתלמוד תורה ‘דגל התורה’ החל את דרכו בתוך החומות לאחר שהוקם בידי חברת דגל התורה בשנת 1886 ומכיוון שבמהרה נתמלא בתלמידים, דבר שהביא את בית המדרש להוצאתו מבין החומות ומעבר בית המדרש לנווה שלום לבית המדרש החדש שהוקם על חלקת אדמה שמסר להם זרח ברנט בתחומי שכונתו. (תלמוד תורה שערי תורה נוסד בשנת 1890 על בסיס תלמוד התורה ‘דגל תורה’ שהיה קיים בהיקף קטן יותר עוד קודם. ייסודו היה פרי יוזמת הרב של יפו הרב נפתלי הרץ הלוי ומספר עסקנים מקומיים כמו זרח ברנט שאותו הזכרנו למעלה ושמחה גולדברג).

זרח ברנט הקדיש שטח שבו נבנו לעתיד בית מדרש ובית תבשיל.

בית המדרש ובית הכנסת שבתוכו נבנה בכספו של זרח ברנט ובעזרתו (גם כספית) ופיקוחו של הסוחר הדתי משה בצלאל טודרסוביץ, שהתיישב בארץ ישראל. משה בצלאל עלה לארץ ישראל משום שבנישואיו לא הצליחו הוא ורעייתו להביא ילדים לעולם, והוא האמין כי אם יגשים את רצונו לעלות לארץ ישראל יזכה לצאצא מפרי בטנה של רעייתו.

חוברת על אביו של הבלש דוד תדהר בספריית ראשונים שאותה הוציא לאור. באדיבות בצלאל תדהר.

לאחר ששכנע את רעייתו באמונתו, קמו ועלו בני הזוג לארץ ישראל בשנת 1891, וכאן אכן התגשמה אמונתם. בעת שהתגוררו בשכונת נווה שלום, נולד בנם היחידי, שנקרא דוד, ואנו, ילידי הארץ, הדבקנו את השם דוד תדהר, הבלש העברי הראשון, בעת ששירת כקצין בצבא הבריטי בארץ ישראל.

בניין ישיבת “אור זורח ” כיום .באדיבות מחבר המאמר.

בית הכנסת רחל על שמה של רעיית זרח ברנט, ישיבת אור זורח. היום נשאר מזה שטח ששימש לחניון ונמכר ע”י נאמנים שמונו לנהל את הקדש ‘אור זורח’.

בית המדרש ‘שערי תורה’ הוא אחד ממגדלי היצירה היהודית בעת החדשה אשר פעלו בו דמויות היסטוריות בקנה מידה לאומי.

תעודה על בית המלאכה שליד שערי תורה ביפו . באדיבות מחבר המאמר.
הרב קוק ואחרים . מסמכים מאתר “אוצר החכמה ”

ב-1904 מגיע הרב אברהם יצחק הכהן קוק שמתמנה לרב הראשי של יפו ופורש את חסותו על מפעל חשוב זה אשר מביא את הדור הצעיר לידיעת שפות ולמידת המלאכה שנת תרס״ח. לרב קוק היה ברור שצריכה לקום בישיבה מגמה של לימוד מקצוע, בו יתפרנסו החניכים בצאתם מהישיבה

וכך כתב: ״אינני קובע מסמרות בדבר שיהיו חניכי הישיבה, אפילו המצויינים, דוקא רבנים. אדרבה, כל חפצי הוא שיהיו מהם מתלמדים במשך שנות לימודם חלק הגון מידיעות שמושיות. ואותם שיש להם נטיה למלאכה, יתלמדו איזה שעות ביום בבית המלאכה… עד שיצאו לנו ג״כ גדולי תורה שיהיו בעלי אומנות, המתפרנסים מיגיע כפם…”.

במוסד יחודי זה שהיה “היציאה מהחומות” מיפו ליישוב החדש ביפו הרבה לפני קום העיר ת”א התנהל מוסד יחודי שבו למדו הנערים שפות ופרנסו את עצמם בעזרתם מלאכת החרושתאותם שיש להם נטייה למלאכה יתלמדו איזה שעות ביום בבית המלאכה, אשר כבר הועמד עמנו פה במוסד “שערי תורה” (שזה מקרוב אשר נוסד, ערך שנתיים ועתה הוא עומד במדרגה כזאת עד שהבנק אנגלא-פלסטינ הכין על ידו ארון על פי תוכנית הארונות האירופאים בפורמאט גדול והם מלאי רצון מטוב המלאכה) — אגרות הראי”ה, אגרת קמ”ו, י”ז סיוון תרס”ח.

את בית המלאכה ניהל יעקב גולדמן אשר לפני מספר שנים יצא הספר הלב הטוב שיצק ברזל אשר מספר את ספורו המרתק של המקום,הספר נכתב בידי גב’ ד”ר בתיה פרלא שתזכה לאריכות ימים בתו של יעקב גולדמן.

יעקב גולדמן עלה עם הוריו לישראל בשנת 1907 והם התיישבו בירושלים. לאחר כמה שנים עבר ליפו, למד בבית המדרש ‘שערי תורה’ והיה מבאי ביתו של הרב קוק, וזמן מה אף גר אצלו. בהשפעת הרב קוק הונהג לימוד מלאכה בבית המדרש, והוא התפתח והפך ל’בית הספר למלאכה שערי תורה’. יעקב גולדמן למד עבודות מתכת במוסד זה ואחר-כך עבד בבתי חרושת בתל אביב.

בתחילת שנת 1914 הוזמן לנהל את ‘בית הספר למלאכה שערי תורה’ והעמיד דור של חניכים שבהמשך עמדו בראש מפעלים חשובים בארץ.

בבית המלאכה של בית הספר החל מר יעקב גולדמן לייצר קופות וארונות ברזל העמידות בפני אש. בל”ג בעומר של אותה השנה, בנוכחות מאיר דיזינגוף וותיקי היישוב בארץ, באה כל תל אביב הקטנה לצפות במדורה מיוחדת במינה. בלב המדורה הוצבה קופת ברזל שייצר גולדמן, אז בחור צעיר בן 18, ובתוכה מגילת קהלת. חברת ביטוח, שגולדמן ביקש לשכנע אותה לרכוש את הכספות, ביקשה לבדוק את עמידותה. ואכן, בבוקר התברר שהן הקופה והן המגילה בתוכה לא ניזוקו.

לאחר שעמדה הקופה מתוצרתו במבחן האש הקים את חברת ‘מפעלי מגן’ שייצרה קופות ברזל וכספות, והחלו לקנות אותן הבנקים, בתי חולים ועשירי היישוב. ראשון הקונים היה מאיר דיזינגוף. מאז ואילך ייצר יעקב גולדמן כספות, קופות וארונות משוריינים שנפוצו ברחבי המזרח התיכון. בהמשך ייצר ובנה חדרי אוצר משוריינים ברוב הבנקים בארץ ובארצות המזרח התיכון כגון מצרים ופרס. תוצרתו זכתה במדליות זהב בתערוכות תוצרת הארץ שנערכו בשנים 1932, 1934 ו-1936. בשנת 1945 יצרה חברת ‘מפעלי מגן’ קשרי שותפות עם הפירמה הבריטית הגדולה ‘צ’טווד’. שתי החברות התמחו בייצור כספות מברזל ומפלדה ובשנת 1946 הקימו יחד את חברת ‘מגן-צ’טווד’ ובנו מפעל גדול ומשוכלל באזור התעשייה בפתח-תקווה. ‘מגן-צ’טווד’ היתה החברה היחידה מסוגה בארץ בכל הנוגע לכספות, ובאמצעות השותפות עם החברה הבריטית נרכשו הציוד וחומרי גלם בבריטניה, בעיקר ממה שנותר מהתעשייה.

גולדמן כונה ‘העובד הנאמן’ בפי הרב קוק, מנהל בית המלאכה ‘שערי תורה’ וכך כותב הרב קוק בספריו:

“אוהבי מלאכה העת ירימו קולם

אם באמת באהבת המלאכה ידגולו

להרבות בעמנו חרושת יתנו חילם

הלא ככוכבי אור על שמינו יהלו”

הספר הלב הטוב שיצק ברזל: יומן שירות מתועד של יעקב גולדמן (פרלא ,2011) היה הראשון לזרוק אור על שמות מבני הקדש אלו אשר היו תעלומה עד אשר הספר יצא לאור בעזרת משפחת גולדמן. בספר מסופר על יומנו של יעקב גולדמן, על מקדיש בית המלאכה ר’ שמחה גולדברג ועל המקום המרכזי שתפס בית המלאכה ביישוב היהודי המתחדש.

איש חינוך ונדיב נוסף הקשור למוסד היחודי היה ר’ בצלאל לאפין, בעל בית מלאכה.

וראו ערך שיצר עליו שכנו דוד תדהר באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו שערך במשך שנים רבות:

רשימה מ”האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו” שכתב וערך דוד תדהר.

ארגון אור האורות קבוצת תלמידים לשעבר מישיבת הסדר ברמת גן, אשר חוקר את תולדות חייו של הרב קוק זצ”ל פרסם לפני כמה שנים מאמר נדיר אשר זרק אור על תעלומת המבנים הנטושים בלב נווה שלום ועל הישיבה היחודית שפעלה בין הכתלים.

מורה יחודי אשר פעל בבית מדרשו של הראי”ה קוק היה הרב שם טוב גפן (1856–1927). הוא היה דמות מיוחדת במינה בנוף היהודי של הדורות האחרונים. תלמיד חכם שעסק בתחומים מגוונים, בהם: פילוסופיה, מתמטיקה, כימיה, פילולוגיה וגאולוגיה. רבים תיארו אותו כגאון, כאדם יוצא דופן, אשר הצליח להכיל ולשלב באורחות חייו צדדים המנוגדים זה לזה, שכן בניגוד לרבים מבני דורו, זיקתו למדע ולהשכלה נבעה מתוך אמונתו העמוקה.





ספר על ר’ שם טוב גפן מאת
ר’ ידידיה ונגרובר
הוצאת מכון “נזר דוד” באדיבות מחבר המאמר

ב-1948 שימש אזור נווה שלום כחיץ בין מעוזי ההגנה, והקרבות בין יפו ומנשייה ומבני ההקדש נהרסו כליל וננטשו עקב המלחמה.

המאבק על נווה שלום

כיום נווה שלום עומדת במרכזו של מאבק משפטי עז בין אלו שרוצים להחריבה ולבנותה כעוד איזור מגדלים לעשירים ובין אלו שרוצים לשמור את צביונו ההיסטורי של המקום כמורשת לדורות הבאים.

לטענת המגינים נווה שלום הוא בגדר ‘הקדש’ שאין לפגוע בצביונו.

מהו הקדש?

הקדש הוא שטח או מבנה אשר תורם נדיב לב מקדיש אותו לציבור. אנו מכירים המוני לוחות הקדש בבתי כנסת הפזורים בעיקר במרכזי הערים יפו, צפת, טבריה וירושלים, משום שבתקופה לפני קום המדינה, בעליות הראשונות, המשק הציבורי לא היה מבוסס, והיה צורך בהרבה תרומות מהגולה כדי להקים את מוסדות הציבור בארץ: בתי מדרשות, בתי ספר, בתי יתומים.

בשונה מהקדש יהודי יש בארץ מאות הקדשות נוצריים ומוסלמיים (וואקף). דיניהם שונים.

ההֶקדשות מחולקים לשתי קטגוריות: הקדש דתי והקדש כללי. חוק הנאמנות נותן לבתי הדין הרבניים סמכות מלאה לדון במבנים אלו משום שהוקדשו דרך הרבנות הראשית ולאחר מכן, בקום מדינת ישראל, דרך בתי הדין הרבניים. מאז ועד היום יש בעיה משפטית משום שמדינת ישראל ירשה רכוש של העם היהודי, אך לא עומדת על משמר המגדלים ולא מעבירה אותם מדור לדור. שטרות ההקדש נמצאים בבית הדין הרבני. החלוץ אשר זעק על פארסה זו היה אמן הדאדא הבינתחומי שכונה חוני המעגל אשר הלך לעולמו לפני כמה שנים. 

חוני המעגל היה נינו של הרב זאב וולף גרינוולד, יו”ר ועד הקהילה ביפו והמושבות ומייסד בית הכנסת ובית המדרש חברת ש”ס ‘הקדש קרעאפט’, בית הכנסת הראשון בשכונת נווה צדק.

חוני היה חלוץ נושא שימור ההקדשות בישראל. החל משנות ה-80 ניסה לעורר דרך צילומיו השונים בנוף את נושא ההקדשות. מדי פעם היה משגר תמונה פרובוקטיבית לחלל העולם במטרה למשוך את האנשים ולהבין מה פשר תמונות אלו. חוני בעצמו ניהל מאבק משפטי עם בית הדין הרבני וניסה לעגן בכל דרך שהיא משמר ומודעות לשמירת ההיסטוריה. הוא צילם מסמכים ותמונות רבות אשר תיעדו מבנים היסטוריים אלו. דרך אמנותו הדאדאית קונספטואלית ניסה לעורר את האנשים ולהבין את המתרחש בשטח.

חוני המעגל .אמן ובמאי ,מחלוצי שימור נווה שלום . ויקיפדיה

כיום הקדשות אלו נמצאים בעין הסערה המשפטית, התיקים מתגלגלים בבתי משפט עשרות שנים עד שיבוא לציון גואל.

נסיים בשירו של הראי”ה קוק אשר ביתו היה ברחוב מגדל 2 בנווה צדק ועל הקדש זה נבנה בניין היום. אולי לכך התכוון הרב בנושא שימור ההקדשות לדור לדור. 

סובו ציון, סבוה,

כגלגל מקיף הנקודה,

הקיפוה, עטרוה,

בתורה, בתעודה.

סובו, נצרו ציונה,

מכל אויב מתנקם,

הקיפו, נטרו המונה,

מכל פתי מתחכם.

הקיפוה לבל בה יפרצו

מחבלי כרם שועלים,

הקיפוה לבל בה ישרצו

טופלי שקר ונבלים.

סובו ציון, סבוה,

בגדר אש דת,

בגבורה שמרוה,

הֵעשו לבלי חת.

סבוה, הקיפוה, מגדליה ספרו,

המגדלים, הבחונים העתיקים,

הגידו לבנים, צדק דברו,

שהמה נוצרי תורה, הצדיקים.

המגדלים הללו שלמשגב עמדו,

אף מלאו תעודתם שנים אלפים,

מאבני בחן, מאז נוסדו,

למפלט מאויבים, כנחשים השרפים.

המגדלים הללו, הודם ספרו

לאשר לא ידעום, הבנים הצעירים,

ספרו הדרם, פעלם זכֹרו,

את אשר רדו לעם לאדירים.

המגדלים הללו לעד למשמרת

לכם יהיו בכל דור,

כאישון תנצורום, כנזר תפארת,

כי בהם תראו חיים ואור.

חבורת החוקרים “אור האורות “אשר חוקרת את בית הספר הטכני ‘שערי תורה’ ואת הישיבה מחפשת עדיין חומרים – תמונות, עדויות ואנשים אשר מכירים את תולדות המקום.

נשמח לכל בדל מידע. אנא תשלחו מידע אל:

ttsharetora@gmail.com

וראו גם:

שכונת נווה שלום בוויקיפדיה

פרטים על תולדות נווה שלום

דף הפייסבוק של קבוצת “אור האורות ” המשמרת את תולדות נווה שלום

דף הפייסבוק של משה נחמני מקבוצת “אור האורות ” המשמרת את תולדות שכונת נווה שלום

נווה שלום במבט מן הים. ויקיפדיה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה − 3 =