עטיפת מגזין ניוזוויק. א-סיסי

נשיא מצרים בונה מרכז נופש ואירוח נשיאותי באיסמעיליה וגם בתי כלא ….

בעת פרסום מאמר זה מתקיימות במצרים הפגנות המוניות כנגד המנהיג המצרי א-סיסי שלכאורה מאיימות על עתידו. אולם רק לפני כמה חודשים אישר הפרלמנט המצרי חוק שיאפשר לשליט מצרים א-סיסי לשלוט במצרים עוד שנים רבות. לפחות עד שנת 2030, כאשר א-סיסי יהיה בן 76. ואולי גם מעבר לכך ?

ואולי בסופו של דבר יעשה זאת כמלך או כפרעה שיחזיר “עטרה ליושנה” ויהפוך את מצרים לרודנות מלכותית כפי שהייתה במשך רוב ההיסטוריה שלה? 

על נושא זה אנחנו מפרסמים שני מאמרים בידי שני מומחים למצרים שכל אחד מהם בודק את האפשרות הסבירה הזאת מזווית שונה.

המאמר הראשון שאותו פרסמנו בנושא היה של שגריר ישראל במצרים לשעבר צבי מזאל על השינויים בחוקה המצרית – ההפיכה של א-סיסי.

וכעת לפניכם המאמר השני של חוקר המודיעין אליהו דקל-דליצקי, החוקר מזה שנים את מצרים ואת מאמצי ההתעצמות שלה (וכמה ממאמריו כבר פורסמו באתר זה). הוא בוחן במאמר את השאלה אם א-סיסי יכריז על עצמו כמלך, ועושה זאת על סמך מקורות מידע גלויים לכל. 

אלי אשד

במסגרת המעקב אחרי המתרחש במצרים, האפשרות שא-סיסי עומד להמליך עצמו על מצרים הועלתה על ידי כתוצאה ממעקב אחר התשתיות במצרים. במקביל לעבודתי, המבוססת על צילומי לוויין של מבנים גרנדיוזיים שונים הנבנים במצרים בעת הזאת מסיבות לא לחלוטין ברורות, אני “שם עין” גם על תופעות סוציולוגיות שונות, כגון בניית בתי כלא לאסירים פוליטיים ותופעת ריבוי המסגדים בצבא. הפעם: “תגלית” בתחום ה”חיים הטובים” של שועי מצרים והעומדים בראשה – נשיא מצרים עבד אל פתח א־סיסי בונה לעצמו ארמון נופש ואירוח באיסמעיליה שעל גדת תעלת סואץ. 

רקע היסטורי

לפני מלחמת ששת הימים השתלט צבא מצרים על האי שבלייה (ג’זירת אל־פורסן) שמדרום לאיסמעיליה. הצבא בנה בחלקו המזרחי את המרכז לצליחת התעלה שכלל את בית הספר לצליחה של צבא מצרים ומחסנים לציוד צליחה. לאחר ששת הימים, כשצה”ל נערך על הגדה המזרחית של תעלת סואץ, פונה בית הספר לצליחה והועבר למעדי שמדרום לקהיר. 

לאחר מלחמת יום הכיפורים והסכם השלום שלאחריה חזר צבא מצרים למחנה הגישור והוא נמצא שם עד היום. נוסף על מחנה הגישור בנה הנשיא אנואר סאדאת במרכז האי מתחם נופש קטן הצופה על תעלת סואץ, שכזכור נכבשה בידי צבא מצרים – כיבוש שהיה פסגת הצלחותיו של הנשיא המצרי. בווילת נופש זו קיים נשיא מצרים את אחת מפגישותיו עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין (וילה זו נוספה לארבעת מעונות הנופש ששימשו את סאדאת לפני מלחמת יום הכיפורים). אחר הירצחו של הנשיא עלה לשלטון הנשיא מובארק וזה בנה לעצמו ארמון ומתחם אירוח בשארם א־שיח. איני יודע אם מובארכ עשה שימוש גם בווילה שבאי שבליה. 

בניית הארמון ומרכז האירוח של עבד אל פתח א־סיסי באי שבלייה

תצלום באדיבות אלי דקל

לאחר יוני 2015 החלו המצרים לבנות במרכז האי שבליה מתחם נופש גדול הכולל מבנים, בריכות שחייה, מסגד ומרכז קשר אלחוטי. הוכשר גם שטח גדול לנחיתת 13 מסוקים. המבנה המרכזי במתחם משתרע על שטח של 38X200 מטר. זהו מבנה מפואר בן שלוש קומות לפחות, שבפינותיו ארבע כיפות. להערכתי, בסבירות של לפחות 90%, המתחם נועד לשמש מעון נופש ומרכז אירוח של נשיא מצרים עבד אל פתח א־סיסי. הערכה זו נשענת הן על ההיסטוריה של האתר והן על העובדה המדהימה של בניית 13 מנחתים למסוקים באתר. מאז שתפס נשיא זה את השלטון במצרים הוא נוהג להסתובב ברחבי המדינה כשמאחוריו משתרך שובל ארוך במיוחד של קצינים ואנשים שהנשיא חפץ לכבדם להסתופף במחיצתו. נכון לאוגוסט 2018, נראה שעבודות הבנייה והגינון הסתיימו, והארמון מוכן לארח את הנשיא ופמלייתו. 

הנשיא עבד אל פאתח א־סיסי הוא אדם שכנראה אוהב להלך בגדולות, במיוחד בכל הקשור בו ובמשרתו כנשיא מצרים. מאז שעלה לשלטון הוא בנה במחנות הקסטפ שבמזרח קהיר, מתחם משרדים חדש לנשיאות, שהבניין המרכזי בו הוא באורך 500 מטר. בו-זמנית הוא בונה מתחם גדול נוסף למשרדי הנשיאות בעיר הבירה “קהיר החדשה” שבה הוא מתכנן לרכז את כל משרדי הממשלה. לאחרונה הוא פועל לשינוי החוקה המצרית שתאפשר את “מלכותו” לשנים רבות, ולא אתפלא אם יבנה לעצמו ארמונות נופש נוספים. אני תוהה אם “המדינות התורמות” לכלכלת מצרים כמו ארה”ב, סעודיה ובחריין, לא יביעו בפניו תרעומת על חיי הפאר המוחצנים שהוא מנהל. הפניתי שאלה זו לאדם הבקיא בפוליטיקה ובתרבות המצרית. לדבריו, “הם לא יעזו לפגוע בכבודו של הנשיא וישלימו עם העובדה שהוא מבזבז את כספם”. 

וחוץ מארמונות הוא בונה גם בתי כלא.

יסודותיה של מערכת הכליאה במצרים מושתתים על המערכת שנבנתה בידי המלך פארוק בסיוע הבריטים. בכל עיר מחוז[1] נבנה בית כלא ובו מבני כליאה בעלי מפרט ארכיטקטוני זהה. מספר מבני הכליאה משתנה בהתאם לגודל האוכלוסייה במחוז. נוסף על כך הוקמו במרחב קהיר כמה בתי כלא גדולים שבהם נכלאו עבריינים “כבדים”. עם בתי כלא אלו נמנים בתי כלא ידועים לשמצה, כגון כלא טורא שמדרום לקהיר וכלא הנשים קנאטר אל־חיריה שמצפון לקהיר, בסמוך לסכרי הדלתא. 

לשליטי מצרים לדורותיהם היו, כמובן, מתנגדים. למיטב ידיעתי, רובם של האסירים הפוליטיים שוכנו בבתי הכלא הגדולים שסביב קהיר, לצד הפושעים הפליליים. זאת למעט בית הכלא בנאת המדבר ח’רגה. נאת מדבר זו שוכנת בלב המדבר המערבי ומרוחקת 150 ק”מ מכל יישוב. במקום דל אוכלוסין זה הוקם בית כלא גדול המיועד בעיקרו לאסירים פוליטיים, אך ככל הנראה כלואים בו גם אסירים פליליים “כבדים” הזקוקים לשמירה מיוחדת.

ימי הטלטלה האזורית

בשנת 2010, עוד בעת שלטונו של הנשיא מובארכ, החלו לבנות בית כלא גדול ומוגן במיוחד[2] (ראו צילום להלן), שקיבולתו לפחות 25,000 אסירים עם קורת גג.[3] הכלא נבנה בסמוך לגדה המזרחית של הנילוס, מול העיר אל־מניא, השוכנת כ־220 ק”מ מדרום לקהיר. העיר אל־מניא היא בירת מחוז אל־מניא. תושבי המחוז מונים כחמישה מיליון נפש.[4] להערכתי, בית כלא גדול זה הוא הרבה מעבר לצורכי האסירים הפליליים של תושבי המחוז, לנוכח העובדה שבמחוזות דומים בגודלם ואף גדולים יותר לא נבנה בית כלא בגודל הזה. אני משער שהכלא נועד בעיקרו לטפל בהתחזקות החוגים האיסלמיסטיים על שום הפיגועים הקשים שבוצעו על ידם.[5] הנשיא מובארכ, שחש כפי הנראה בסכנה של הגורמים האיסלמיסטיים, ניסה להקדים תרופה למכה בבניית הכלא באל־מניא. מובארכ לא הספיק ליהנות ממנו לפני שפרצה המרידה נגד שלטונו המכונה מהומות “כיכר אל־תחריר” והתפשטה בכל רחבי מצרים. מובארכ החל לבצע מאסרים המוניים והאסירים פוזרו בכל בתי הכלא הגדולים במצרים, כגון אבו זעבל, טורה וואדי נטרון. לבסוף, ההמונים (בסיוע הסוהרים ששיתפו פעולה?) פרצו את שערי בתי הכלא ומשטרו של מובארכ נפל. אחריו נבחר בבחירות דמוקרטיות הנשיא מוחמד מורסי. גם זה לא האריך ימים על כס השלטון, ושר הביטחון עבד אל־פתח א־סיסי[6] מרד בו ותפס את השלטון.

הקמת בתי כלא לאסירים פוליטיים בידי הנשיא א־סיסי

כידוע, צדיקים זוכים שמלאכתם נעשית בידי אחרים. איני יודע האם הנשיא א-סיסי ראוי לתואר צדיק, אבל אין ספק שמלאכתו נעשתה בידי הנשיא מובארכ, שהכין לו בית כלא גדול במיוחד באל־מניא. במרס 2014 הסתיימו עבודות הבנייה והכלא החל לפעול. כאמור, זהו כלא גדול במיוחד ואפשר לשכן בו לפחות 25,000 אסירים. במרס 2015 הוחל בבניית חומה נוספת סביב השטח הפתוח המיועד לקליטת אסירים פוליטיים תחת כיפת השמיים. לאורכה של החומה נבנו 26 מגדלי שמירה והיא תוחמת שטח בגודל 60,000 מ”ר שמאפשר כליאתם של לפחות 20,000 אסירים נוספים.

הנשיא סיסי, שאוהב להלך בגדולות, לא הסתפק בכלא באל־מניא וציווה להקים לו שני בתי כלא המיועדים אך ורק לאסירים פוליטיים. לדעתי, שני בתי הכלא החדשים נבנו בתוך מחנות צבא – מיקום המונע גישה מקרובי משפחה של הכלואים במקום. תופעה זו מעידה כאלף עדים שאין מדובר בבתי כלא לאסירים פליליים אלא באסירים פוליטיים. הצבא, המשענת של הנשיא סיסי, יגן עליהם מפני הסתערות של ההמונים.

הנשיא לא הסתפק בזאת וציווה להרחיב מאוד גם את הכלא בנווה המדבר ח’רגה. כאמור לעיל, בית כלא זה משמש זה דורות לכליאה של אסירים פוליטיים, כנראה לצד אסירים פליליים. להלן פירוט בתי הכלא החדשים:

תצלומים באדיבות אלי דקל
  • בית הכלא במחנות הקסטפ (ראו צילום להלן). מחנות הקסטפ נמצאים במזרח קהיר ומשמשים מחנות קבע לכוחות מטכ”ליים שונים, כגון יחידות ארטילריה, בסיסי הדרכה, בתי כלא צבאיים ויחידות עילית שונות של צבא מצרים. הכלא נבנה במרכז המחנות בסמוך לבית הכלא הצבאי המרכזי של צבא מצרים. הבנייה החלה ביולי 2014 ונבנו ארבעה מבני כליאה בני שלוש קומות לפחות, וכן אגף המשמש את הסוהרים. בנייתו של הכלא הסתיימה בראשית שנת 2016, ומאז עד מאי 2018 (התאריך האחרון שבו צולם הכלא) המתקן עומד בשיממונו.
  • בית הכלא במחנות מוחמד נגיב (ראו צילום להלן). מחנות מוחמד נגיב נמצאים כ־75 ק”מ דרומית מערבית לאלכסנדריה, ומשמשים מחנה קבע לדיביזיית שריון. בראשית שנת 2016 הוחל בבניית בבית כלא הזהה במבנהו הארכיטקטוני לכלא במחנות הקסטפ בהבדל אחד: בבית כלא זה יש רק שני מבני כליאה, לעומת ארבעה שנבנו בכלא הקסטפ. בצילום מיוני 2018 נראה שבניית הכלא הסתיימה ונראתה בו פעילות של מספר מועט של מכוניות, דבר המרמז שיתכן ויש בו מספר קטן של אסירים.
  • בית הכלא בח’רגה (ראו צילום להלן). בית הכלא נמצא מצפון לעיר ח’רגה המשמשת כבירת מחוז ואדי אל־ג’דיד (במדבר המערבי). זהו בית כלא אזרחי גדול המשתרע על שטח של כ־62,000 מ”ר. הכלא מוקף חומה ולאורכה 12 מגדלי שמירה. עוד מימי הנשיא נאצר שימש הכלא גם ואולי בעיקר לכליאת אסירים פוליטיים. אחרי פברואר 2014 (אין תאריך מדויק) הוחל בבניית חומה גדולה נוספת המקיפה את הכלא, החומה החדשה תוחמת שלח של כ־620,000 מ”ר כלומר תוספת של 558,000 מ”ר לכלא הישן. לאורך חומה זו הוקמו 41 מגדלי שמירה. החומה מגדילה את שטח הכלא בערך פי עשר. בצילום ממרס 2018 נראה שבניית החומה הסתיימה, ונכון לתאריך זה השטח החדש עומד בשיממונו. להערכתי, השטח החדש נועד לאפשר, בעת מהומות נגד השלטון, כליאה של עשרות אלפי מתפרעים תחת כיפת השמיים או באוהלים. 
בית הסוהר של א-סיסי בחרג’ה. תצלום באדיבות אלי דקל

האם נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי משליך המוני צעירים לכלא?

בכתב העת האלקטרוני “צומת המזרח התיכון”[7] פורסם באוגוסט 2018 מאמר של ד”ר מירה צורף, תחת הכותרת “צעירים מאחוריהסורגים – כיצד הפכו צעירי המהפכה במצרים מתקווה גדולה לאיום על משטרו של אל-סיסי”?. המאמר מתאר את חוסר שביעות הרצון של – “צעירי מהפכת כיכר אל־תחריר” משלטונו של הנשיא שאינו מספק את התקוות שתלו בו. במאמר נאמר שהנשיא נוקט ביד קשה נגד המתנגדים ובין היתר נכתב:[8] “הושקעו סכומי עתק בבנייתם של 16 בתי כלא חדשים (הדגשה שלי, א”ד) שאותם מאכלסים כ־60,000 אסירים פוליטיים. דור המחאה הפך לדור בתי הכלא. המהפכנים של מהפכת ינואר 2011 מצאו עצמם נרדפים בבתי המשפט, מוקעים, מואשמים בבגידה ומושלכים לבתי הסוהר”. ניסיתי לקבל מהמחברת מידע מהיכן שאבה תובנה זו אך טרם נעניתי. למיטב ידיעתי, 16 בתי כלא חדשים נראה מספר מוגזם ביותר. באשר למספר האנשים שהושלכו לכלא עקב התנגדותם לשלטון, אין בידי לקבוע את אמיתות המידע. בתי הכלא החדשים שאיתרתי – ריקים, אך ייתכן שמתנגדי המשטר הושלכו לבתי סוהר כלליים שהוקמו עוד בטרם עלות הנשיא לשלטון.

לסיכום

נשיאי מצרים לדורותיהם מודעים, כמובן, לצורך להשליך את מתנגדיהם לכלא. כשהנשיא סיסי עלה לשלטון, הוא קיבל לידיו בית כלא “חדש מהניילון” באל־מניא בקיבולת של לפחות 25,000 אסירים. הוא לא הסתפק בכך וציווה להקים עוד שני בתי כלא לאסירים פוליטיים במחנות צבא, וכן להרחיב שני בתי כלא קיימים ולהכשירם לכליאה המונית תחת כיפת השמיים. בסך הכול, מאז שסיסי עלה לשלטון התווספו ל”שירות בבתי הסוהר” עשרות אלפי מקומות כליאה חדשים. המשטר המצרי מסתיר כמובן את השקעת הון העתק בבנייה זו. הבשורה הטובה העולה מכתבה זו היא שבתי הכלא החדשים שנבנו במחנות הצבא ריקים, והנשיא יכול, לעת עתה, “לישון בשקט”.

מסקנתי: מניתוח כלל הארמונות שהנשיא עבד אל־פתח א־סיסי בונה לעצמו, והשינויים בחוקה המצרית שהוא מנסה להעביר, עולה הסברה שלא ירחק היום והוא ימנה עצמו “למלךא- סיסי הראשון”. 

ואולי יכנה את עצמו כ”פרעה”? 

קישור למאמר של צבי מזאל ‘פרעה א-סיסי הראשון – חלק ראשון’

האתר של אלי דקל

אלי אשד: פרעה של מצרים – הגנראל א-סיסי

תצלום באדיבות אלי דקל
הפוסט הקודםפרעה א-סיסי הראשון – מאמר ראשון מתוך שניים
הפוסט הבא“אם ” מאת רודיארד קיפלינג בתרגום צור ארליך
Avatar
רוב שירותו הצבאי (1962-1983) עסק סא״ל (מיל.) אלי דקל בחקר מערכות תשתית בארצות ערב ופרסם עשרות מחקרים בנושא. מאז פרישתו  לגמלאות כראש ענף השטח והיעדים בחטיבת המחקר באמ"ן, ממשיך אלי לחקור בנושא, ובמיוחד במצרים. מחקריו הנוכחיים מבוססים בעיקר על צילומי הלוויין ב-Google Earth. לפני שבע שנים פורסם ספרו "מודיעין תלוש מהקרקע" העוסק במקומו של מחקר השטח בהערכת המצב הלאומית. הספר זכה לשבחים רבים מבכירים בחיל המודיעין. לאחרונה השתתף בכתיבת הספר "ניצחון בסבירות נמוכה – אמיתות על מלחמת יום הכיפורים". הספר הוא אסופת מאמרים הבוחנת מחדש אמיתות שונות שהתקבעו בתודעה הציבורית על מלחמת יום הכיפורים. אלי כתב מספר פרקים העוסקים בחלקו של המודיעין במלחמה.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן