תמונה מהסרט ״כאב ותהילה״
תמונה מהסרט ״כאב ותהילה״

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

הסרט “כאב ותהילה

פדרו אלמודובר הוא מגדולי הבמאים הספרדיים, היוצר סרטים מאז 1980. “כאב ותהילה” זהו סרטו החדש, ה- 21 במספר, ובו הבמאי, המתקרב לגיל 70, עושה מעין סיכום-ביניים לחייו האישיים והמקצועיים. הסרט רצוף פלאשבקים לילדותו בסביבה כפרית, כילד יחיד לאמו חסרת ההשכלה, הדומיננטית בחינוך הילד, ואבא נוכח-נפקד, חסר השפעה. קריאה בערך ויקיפדיה באנגלית מגלה, שאלו אינן נסיבות חייו של אלמודובר האיש: הוריו היו שונים ממה שמתואר בסרט, והיו לו שתי אחיות גדולות ואח צעיר, אוגוסטין, איתו הקים את חברת הפקת הסרטים שלו El Deceo (התשוקה).

על כן, אין זהו סרט אוטוביוגרפי במלואו, אלא פנטזיה על נושא אישי, ומה שבולט הוא המשאלה הסמויה של הילד להיות בן יחיד לאמו האהובה, אותה לא ייאלץ לחלוק עם אחיו, שתהיה כולה שלו. הסרט מתכתב עם סרטיו הקודמים של אלמודובר, ובמיוחד עם “חוק התשוקה” משנת 1987. הדמות הראשית ב”כאב ותהילה” הוא במאי סרטים, הנמצא בתקופה קשה של מחסום יצירה, ולקראת המסע של חשבון נפש רצוף זיכרונות, הוא מצליח להתגבר עליו, ולחזור לכתוב ולביים סרט חדש.

את הדמות הראשית מגלם אנטוניו בנדרס, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן השנה, ואת האם הצעירה של הילד משחקת פנלופה קרוז. שני השחקנים האלה מרבים להופיע בסרטיו של אלמודובר. מעניין לציין, שבתפקיד אמו הזקנה של הבמאי מופיעה השחקנית חולייטה סרנו, שאינה דומה כלל לפנלופה קרוז. יש בכך קריצה של הבמאי לצופים: זהו סרט, מציאות מדומיינת, תהיו איתי, תאמינו שזאת אמי המבוגרת.

הבמאי סובל ממחלות, ובעיקר מכאבים קשים. הוא נוטל תרופות רבות, ואף מתמכר להרואין. הוא עובר טיפולים רפואיים וניתוחים. הסרט נראה לעיתים כמו פרסומת לרפואה מודרנית, ובכך הוא מעיק על הצופה, ואף מביך. יש בסרט יותר מדי כאב ופחות מדי תהילה, אך לאחר הצפייה נשארות בזיכרון מספר סצנות יפהפיות. הילד ואימו גרים בתוך מערה, עם תקרה פתוחה אל השמיים השמשיים, אותה עיצבו כבית ציורי ומואר להפליא, גם בעזרתו של איש מלאכה – צייר צעיר ויפה. הילד רואה את הבחור מתקלח בעירום לאחר יום עבודה, מגלה את משיכתו המינית לגברים, ומתעלף מרוב קסם.

לסרט גם פן אופטימי: צריכת ההרואין של הבמאי עברה ללא תופעות לוואי קשות, ואף העניקה לו את זיכרונות העבר, והוא החליט להיגמל מהסם בסיועו של הרופא המטפל. גולת הכותרת – הבמאי מגלה מחדש את תשוקתו לקולנוע וחוזר ליצור.

כרזת הסרט ״מידסומר״
כרזת הסרט ״מידסומר״

חגית ממליצה גם על

הסרט “מידסומר

זהו סרטו השני של ארי אסטר, הבמאי האמריקאי, שפרץ לתודעה לפני שנתיים עם סרטו “תורשתי”, שלא הופץ בקולנוע בארץ. שני הסרטים עוסקים בטרגדיות משפחתיות, וכוללים דימויים חזותיים קשים, על גבול האימה. הסרט החדש “מידסומר” זכה להפצה מצומצמת בארץ: הוא מוקרן אחת לשבוע בקולנוע לב תל אביב בדיזנגוף סנטר. ראיתיו בהקרנה הראשונה ביום רביעי 7 לאוגוסט באולם ענק, מלא עד אפס מקום – חווייה מיוחדת בהחלט.

הדמות הראשית היא דני – בחורה אמריקאית, סטודנטית לפסיכולוגיה. בליל חורף מושלג היא מודאגת מכך, שאינה מקבלת אות חיים – טלפון או מייל – ממשפחתה, שגרה רחוק ממנה. מסתבר שאחותה, חולת הנפש, התאבדה בהרעלת גז, וגרמה למותם של ההורים בשנתם. כריסטיאן, החבר של דני, אינו קשוב מספיק לצרכייה הרגשיים של היתומה, שנשארה לבד בעולם. בקיץ לאחר האסון, דני וכריסטיאן, בחור שוודי, ועוד שני חברים, נוסעים לפסטיבל מסורתי של אמצע הקיץ בעיירת הולדתו של הבחור השוודי.

מה כבר יכול להיות בפסטיבל רצוף טקסים פגאניים? מוות ומין לאור השמש הלא-שוקעת של הצפון השוודי. הסרט מצמרר, אך יש בו גם הומור, שהוציא פרצי צחוק ממאות הצופים. לסרט פן של העצמה נשית: דני נבחרת למלכת הקיץ, והיא היחידה מהאמריקאים האורחים שנשארת בחיים. שלושת הבנים האמריקאיים, כולל החבר הטיפש שלה, נרצחים. היא מוצאת את משפחתה החדשה בתוך הקהילה המקומית, וכנראה תיענה לחיזורי הבחור השוודי, שהביא את החבורה מאמריקה.

הסרט מצולם בצורה מקורית ומרהיבה, ומספק מתח, הפתעות ופתרונות יצירתיים. ההקרנות המיוחדות והמועטות מביאות קהל רב, שמעניק חווייה של פסטיבל. ההקרנה הקרובה – ביום שלישי 13 לאוגוסט.

תגובה אחת

  1. תודה, חגית, על ההמלצות. את הסרט הראשון ראיתי. מזדהה עם ביקורתך, אוסיף רק שהמשחק של כל השחקנים משובח ביותר. ממש כולם עד אחד. את הסרט השני לא ראיתי, ובעקבות המלצתך אלך לראותו. תודה גם ליקום תרבות.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן