ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על

תמונת הסדרה אמא.אבא.בן

תמונת הסדרה אמא.אבא.בן

הסדרה אמא.אבא.בן

השבוע כתבתי פוסט על הקשר המסתמן בין איילת שקד למו”ל ידיעות אחרונות נוני מוזס. היא תעניק לו חסינות מפני חוקים שיזיקו לו, או תתמוך בחוקים שייטיבו איתו, והוא בתמורה יפרגן לה בסיקור אוהד ותומך.

כתבתי גם שאני צופה במקביל בסדרה אמא.אבא.בן ושאדווח עליה כשאסיים לצפות בה. סיימתי, ואין ספק שאני ממליץ לכל אחד שרוצה להבין טוב יותר את הקשר בין פוליטיקה ותקשורת, והיחסים בין מו”לים לבין פוליטיקאים בכירים. זה לא סוד שחלק מכתבי האישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנחשד לכאורה בהפרת אמונים ושוחד, עומדים בדיוק בתפר הזה בין עיתונות לפוליטיקה, כך שהסדרה הזו באה בול בתקופה שהכול יוצא החוצה ומתגלה. במיוחד לאור מה שנחשפנו אליו בתמלילי ביבי-מוזס. בלי לקבוע עמדה משפטית, ברור שיש כאן סיטואציה של מו”ל חזק ששולט על פוליטיקאים.
בזה בדיוק עוסקת הסדרה המעולה הזו. ריצ׳רד גיר, אחד הכוכבים הוותיקים בהוליווד, שכיכב בסרטים כמו אישה יפה, שיקגו, ועוד, עושה באמא.אבא.בן את תפקידו הטלוויזיוני המשמעותי הראשון. בעבר כבר הזכרתי שכוכבים גדולים עושים תפקידים מדהימים בטלוויזיה (למשל רוברטס, ואחרים). הוא משחק נהדר ונראה נהדר בתור מקס פינץ’. איש חזק, עם פאסון וכוח, העומד בראש אחת מאימפריות התקשורת המשפיעות בעולם. הכוח שלו טמון במידע שבו הוא סוחר: הוא מחזיק בסודות אפלים על כולם, ומשתמש בכוח הזה ללא רחם. בנו קיידן הוא העורך הצעיר ביותר של המגזין היוקרתי של מקס, הנאשיונל ריפורטר – אבל הוא לא מצליח לעמוד בציפיות של אביו, קורס תחת הלחץ, ומטביע את כאבו בסמים. כשקיידן עובר שבץ קשה שמותיר אותו חסר אונים כמו ילד, הוא נאבק לבנות מחדש את חייו.
מול האבא והבן סוגרת את המשולש אימו של קיידן, ואשתו לשעבר של מקס, קת’רין. עבורה מדובר בהזדמנות שנייה להיות אימא לבנה, כי מקס נישל אותה מגידולו. כעיתונאית מכובדת לשעבר, ממשפחה בריטית עשירה, היא נחושה להתחבר מחדש לבן הרגיש שמקס הרחיק ממנה. בעוד שמקס וקת’רין נלחמים על נשמתו של בנם, קרב נוסף מתרחש ברקע. קיידן יודע סודות שעלולים להביא למפלתו של מקס, אבל אי אפשר לקנות את שתיקתו. זו מלחמה על המשפחה, מלחמה על האמת – מלחמה על לבה של המדינה כולה. ברקע יש מערכת בחירות בין ראש ממשלה שחור מוסלמי ראשון בבריטניה מול אשה כוחנית שדוגלת בעריצות. והכול מתערבב.
מעל הכול זו סדרה על משפחה בצל עסקים ופוליטיקה, ועל המשולש בין אבא, אמא, ובן, ועד כמה מורכב הוא יכול להיות. היא עוסקת בדילמות, כמו מה חשוב יותר – המשפחה או העסקים. ועל חשיבותה של תקשורת.

מומלץ אש.

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

תמונת הסרט אהבה ממבט שני
תמונת הסרט אהבה ממבט שני

הסרט אהבה ממבט שני

מערכת יחסים בין בני זוג, שהתחילה בצורה יפה, נוטה להישחק, והאהבה מתפוגגת. קורה שבנקודת השפל, מתוך צער ההחמצה, מתעוררת המשאלה לרענן את היחסים, ולהחזיר את הקסם. יש זוגות שאכן מצליחים לעשות את התיקון.

הסרט הצרפתי אהבה ממבט שני, בבימויו של הוגו ז’לין, מממש את פנטזיית ‘ההזדמנות השנייה’ עבור בני הזוג אוליביה ורפאל, ועושה זאת על ידי העברת ההתרחשות למציאות אחרת, מעין חלופה הגיונית לעשר שנות נישואיהם, ששחקו את אהבתם. בעולם החדש אוליביה כלל אינה מכירה את רפאל, אשר זוכר את חייהם הקודמים, ומחזר אחרי אוליביה כדי להצית את אהבתה כלפיו.

יש עוד עולם, שלישי, עתידני ואפוקליפטי, שבו מתנהלת עלילת הסיפור, ההולך ונכתב ע”י רפאל הסופר. סצנה מהעולם הזה אף פותחת את הסרט, כפרודיה על סרטי גיבורי העל האמריקאיים, ומתעתעת בצופה במעבר חד ל-old school תרתי משמע – בית ספר תיכון צרפתי.

הסרט נעים לצפייה, הגיבורים הראשיים חינניים, אמינים בבכי ובצחוק שלהם. הרומנטיקה של החיזור המחודש משרה אופטימיות. המִפנים בעלילה רעננים ומותחים. נהניתי מאווירת הסרט הקלילה-רצינית במידה הנכונה. מתוך מעורבות רגשית במתרחש, הצרפתית של הדיאלוגים הרהוטים של הדמויות, בגיבוי כתוביות עבריות, נשמעה לי מובנת, גם ללא ידיעת צרפתית משמעותית. מעניין שלשלג הצרפתי שיורד במפתיע, יש משמעות סמלית המתכתבת עם הביטוי העברי “כמו שלג ביום בהיר”.

לסרט נגיעות הומור. הדמויות צוחקות והצופים איתן. הבמאי תופס את גיבורו הראשי בקלקלתו: רפאל טוען שהוא מכיר מאות מנהגיה של אשתו עד לקטנים שבהם. הוא אכן צודק ברובם – ובהם במהותיים, כמו נטייתה לשנות את דעתה ברגע האחרון – אך טועה באחדים, כמו סוג העוגיות המועדף עליה.

יפה בעיניי האופן שבו האומנויות משולבות בחיי הגיבורים הראשיים, הסופר והפסנתרנית. כתיבתו הבדיונית של רפאל משפיעה באופן מהותי על חיי בני הזוג: היא זאת שמביאה לפרדה ולמעבר למציאות האחרת. תוך כדי נגינתה בקונצרט החגיגי, אוליביה בוחנת את רגשותיה כלפי רפאל ומגיעה להחלטה הנכונה.

בניגוד לכותרת “טוויסט בלי אמירה”, אותה נתן ארז דבורה לביקורת הפושרת שלו ב – Ynet, אני בהחלט מבחינה בסרט במספר אמירות נוקבות.

1. יש הבדלים בין נשים לגברים מכל הבחינות: ביולוגית, חברתית, פוליטית, ולא תמיד לרעת הנשים. הסרט מדגיש את קיום ההבדלים בעיצוב השונה של דמויותיהם של בני הזוג רפאל ואוליביה. לאחר שהם עוברים לאורח חיים אחר, הגבר יודע והאישה – לא. הגבר מופתע מהמעבר וזוכר את חייהם הקודמים, ואילו האישה אינה מודעת למעבר ואינה מכירה כלל את הבחור שהיה אהובה מימי התיכון.

2. מי שלא מצליח לפרוץ ולהתפרסם כאומן, בעל כורחו הופך להיות מורה לנגינה או לספרות. היחס המזלזל הזה כלפי מקצוע המורה לא נוח לצופה, ואף נוגד תקינות פוליטית.

3. רפאל מתנהג בגסות רוח כלפי מי שכביכול היתה בת זוגו בעולם המקביל. אומנם הבחורה מצטיירת כסתמית ולא יפה, אך אין הצדקה למידת תיעובו של רפאל ממנה.

4. מובעת ביקורת נועזת על יצירתו של שייקספיר. בשיעור ספרות התלמידים מגנים את שייקספיר על כך שידו קלה על ההדק: הוא הורג את הגיבורות כפתרון קל לסוף המחזה.

הסרט אהבה ממבט שני נוגע בפנטזיה האנושית של אִתחוּל מחדש של מערכת יחסים שהשתבשה, מספק עלילה מותחת, ופתרון מיוחל תוך כדי פנייה לרגש ולשכל. כפרפרזה על דבריו של אלכסנדר פן על אהבה “בונה חיים ועולמות הורסת”, הסרט בונה עולמות.

הפוסט הקודםהחוזקות והחולשות של רומן המתח ‘מר מרצדס’ ושל סטיבן קינג
הפוסט הבאמה בין משחקי הכס לבין המטריקס?
מבקר ספרות וכותב טורי דעה בוואלה ובגרוזלם פוסט בין השנים 2007 ל-2009. מרצה לתקשורת, בתחומי ההתמחות : מדיה ושינוי חברתי, מדיה ומיעוטים.
בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה ארבעה ספרי שירה: "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016), "כח משיכה" (2020). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, בתחילת המאה ה-21 גיליתי מחדש את הקומיקס, ובפרט את המנגה והאנימה. קיבלתי תואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. אך מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.

2 תגובות

  1. סקירה מעניינת. ומרתקת על שאלת הזהויות במקרה של מערכת יחסים ואהבה . הצרפתים קופצנים ורגשנים הרבה מאוד.
    והסקירה הזו מטיבה איתם עוד יותר בדברים הללו

  2. לא ראיתי אף אחד מהסרטים הנ”ל.
    האם אפשר להתייחס לכתבות המתארות סרטים מבלי לראות את הסרטים עצמם?
    אני חושב שהנייר סובל את הכל… (גם מסך ה- LCD )
    לגבי האם האב והבן… האין זה מזכיר את השילוש הנוצרי…
    נתחיל בדברים הטובים – המאמר כתוב יפה מאוד.
    לגבי תוכנו – ההשוואה לנתניהו היא לא במקום, כיוון שנתניהו אכל אותה בניסיונו להשפיע ועוד עלול לשלם את המחיר.
    ההשוואה לאיילת שקד גם היא לא במקומה – מה היא כבר יכולה כיום שבועיים לפני הבחירות להבטיח במצבה “הכאילו מבריק” בציבור ההדיוטות שתומך בה. (מובן שהכוונה הייתה להשוות בין מצבים תאורטיים, ניחא…)
    הייתי משווה אותה לשלגייה ושבעת הגמדים המכוערים והכוונה לגוש הימין הקיצוני שהיא הקימה לעצמה עם בעלי הזקנים הפרועים
    מלבד מגולח אחד שגם הוא לא משהו…
    ועוד פרט: הקשר בין עורכי עיתונים בארץ לבין השלטון התקיים מתחילת המדינה:
    הרי ידוע שיש בארץ צנזורה צבאית מחמירה מאוד על כל עיתון ושידור.
    היה בזמנו פורום “ועדת העורכים” הייה זה פורום של עורכי העיתונים הראשיים עם נציגי השילטון, במפגשים הוסבר
    לעורכים מה כדאי ומה לא כדאי לפרסם. והעורכים צייתו… הטריק הזה עבד טוב יותר מצנזורה.
    לבסוף הערה לדר’ נסים כץ: כדאי היה לך לכתוב במאמר שלך באיזה ערוץ אפשר לצפות בתכנית.
    יש שלל חברות ושלל חברות הפקה… האינפורמציה הזאת חסרה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע עשרה − 10 =