תמונה מהסרט ״פרזיטים״
תמונה מהסרט ״פרזיטים״

ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על

הסרט הפרזיטים

השבוע אני רוצה להמליץ לכם על הסרט הדרום קוריאני הפרזיטים, מאת הבמאי המהולל בונג ג’ון הו, שסרט חדש שלו הוא תמיד אירוע. פרזיטים הוא סרטו השביעי כבמאי. קדמו לו: כלבים נובחים לא מתים (2000), זיכרונות מרצח (2003), המארח (2006), אמא (2009), רכבת הקרח (2013), ואוקג’ה (2017).
הפרמיירה של “פרזיטים” בפסטיבל קאן האחרון יצרה ציפיות גדולות במיוחד. לאחר שעבד על סרטים גדולים ועתירי תקציב מחוץ לקוריאה, חוזר בונג ג’ון-הו ליצור סרט בארצו, כשהוא מלא אמביציה ויותר מפוקס. זהו לא רק סרט חדש, אלא כיוון חדש בקריירה של הבמאי.
בונג ג’ון-הו הקפיד מאד לא לחשוף יותר מדי לפני בכורת הסרט. פרזיטים הוא סרט בלתי צפוי לחלוטין שלא ניתן לשייך לז’אנר מסוים. בונג ג’ון-הו מצליח כאן לזגזג בין הדרמה, המתח, והצחוקים בקלילות אלגנטית, ומשלב ביקורת חברתית. הסרט זוכה פרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר, פסטיבל קאן 2019, ופרס הסרט הטוב ביותר, פסטיבל סידני 2019.
אז מה מסופר כאן? הסרט מציג את סיפורן של שתי משפחות. האחת, משפחה מן המעמד הנמוך המתגוררת בחצי דירת מרתף מוזנחת, חולמים על חיים רגילים, לא יוצאי דופן, אבל מסתבר שגם את זה קשה להם להשיג. האב נכשל במספר גדול של ניסיונות עסקיים, האם, שהוכשרה כאתלטית, לא הגיעה להצלחה כלשהי, והבן והבת כשלו מספר רב של פעמים בבחינות הכניסה לאוניברסיטה. בניגוד אליהם משפחתו האמידה של מר פארק, יושב ראש חברה, הם משפחה של מתעשרים חדשים. אדון פארק הוא סוג של וורקוהוליק. יש לו אישה צעירה ויפה, בת חמודה תלמידת תיכון, וילד צעיר. הם יכולים להיראות כמשפחה אידאלית בת ארבע נפשות בקרב העילית העירונית. ואז מגיע הטוויסט שהוא בעצם המפגש בין שתי המשפחות, כאשר כל אחד מבניה של המשפחה הענייה מסתנן בתורו לאחוזתה של משפחה העשירה. המפגש הזה הוא שיחולל את הדרמה.
סרטו של הבמאי הקוריאני הוא ביקורת על החברה הקפיטליסטית ככלל ועל החברה הקוריאנית בפרט. בחברה הקפיטליסטית של היום יש מעמדות וקבוצות שהן שקופות. אנו ממשיכים להחביא אותן ולהתעלם מהן, ומתבוננים בצורה מלאכותית על בני מעמד נמוך מאיתנו, מעין מזכרת מן העבר. אבל במציאות יש קווים מעמדיים שלא ניתן לעבור. הסרט משרטט את השברים הבלתי נמנעים המופיעים כששני מעמדות מתעמתים אחד עם השני בחברה של היום, המקוטבת יותר ויותר. והוא עושה את זה בהומור, בבכי, בזעזוע, ובחן. לכו לראות.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן