עידו הרטוגזון על ספרו ‘טכנומיסטיקה: תודעה בעידן טכנולוגי’ בערב שנערך לרגל עשור להוצאת הספר

כריכת טכנומיסטיקה של עידו הרטוגזון
טכנומיסטיקה: תודעה בעידן טכנולוגי מאת עידו הרטוגזון

עשור מלא לפרסום הספר טכנומיסטיקה: תודעה בעידן המודרני (הוצאת מדף 2009). הספר דן לראשונה בעברית באפשרויות שפותחות כל ההתפתחויות השונות בטכנולוגיה וברשת לא רק לאזרח הממוצע, אלא גם למחפש המיסטי הממוצע והלא כל כך ממוצע.

על הספר:

“טכנומיסטיקה הוא מדריך גרילה לעידן הטכנולוגי למי שמסרב לוותר על החיפוש האקטיבי אחר המשמעות של החיים, היקום, האינטרנט וכל השאר.
כיצד משנה טכנולוגיה את התודעה? כיצד שינה האינטרנט את האופן שאנחנו תופסים את אלוהים? מה המשמעות הדתית של הטכנולוגיה? ולמה טכנולוגיה ומדיה הן חלק בלתי נפרד מהמסע הרוחני?
טכנומיסטיקה לוקח את הקורא למסע תודעתי בעולם משתנה תוך דיון בהשלכות יומיומיות, אינטלקטואליות ותודעתיות של טכנולוגיות כמו אינטרנט, טלפונים סלולארים, מצלמות דיגיטליות, טלוויזיה וסמים.

“tour de force הפורש תמונה רחבה ומרתקת של התרבות העכשווית וגם של זו העתידנית. לספר שני צירים – רוחניות וטכנולוגיה, ואלה מאוגדים זה בזה באופנים מעניינים ובלתי שגרתיים. לפנינו שילוב ייחודי של ניתוח אנליטי מזה ופואטיקה רוחנית אותנטית מזה. הדיון ניחן בתעוזה ועוצמה אינטלקטואלים ואותי הוא ריתק, לימד והחכים.”
פרופ’ בני שנון, החוג למדעים קוגניטיבים, האוניברסיטה העברית ירושלים, מחבר הספר The Antipodes of the Mind: Charting the phenomenology of the Ayahausca Experience

“ספריות שלמות נכתבו כבר על טכנולוגיה, וספריות שלמות נכתבו על מיסטיקה, אבל דבר בתוכן לא דומה לטכנומיסטיקה. בעין רגישה ולב פתוח, מציג הרטוגזון את הטכנולוגיה והרוחניות כשתי וערב של הזהות האנושית ובאופן מפתיע עוד יותר, מוצא בין השתיים קשרים עמוקים. טכנומיסטיקה הוא מסע בתוך התרבות העכשווית, והרטוגזון הוא כל מה שניתן לצפות ממורה דרך: חוקר, מעמיק, בלתי צפוי, רב אבחנות ומבריק. אתם יכולים להסכים או לחלוק על נקודת המבט שלו, אבל בסיומו של המסע הזה לעולם לא תסתכלו שוב באותו האופן על העולם שבו אתם חיים, הכלים בהם אתם משתמשים והאמונות בהן אתם מחזיקים.”
ד”ר נח עפרון, יו”ר התכנית למדע טכנולוגיה וחברה, אוניברסיטת בר אילן
“ספר מבריק ומקורי מאוד של אחד מהמוחות היצירתיים והמעניינים בארץ. טכנומיסטיקה הוא מדריך מהנה ומאיר עיניים למלכודות המסוכנות ולאפשרויות הרוחניות העצומות הטמונות בטכנולוגיה שמקיפה אותנו.”
תומר פרסיקו, חוקר דתות ותרבויות רוחניות.

עשר השנים הבאות של טכנומיסטיקה

עידו הרטוגזון

הערב הזה הוא אירוע מיוחד עבורי, הוא מסמן עשור לפרסום של טכנומיסטיקה, הספר היחיד שפרסמתי עד כה וכנראה הדבר הכי מספק ומתגמל שכתבתי בחיי.

טכנומיסטיקה נכתב בשנת 2009 בכמה חודשים אינטנסיביים של כתיבה, ובלי שממש התכוונתי לכתוב ספר.

כשניגשתי לדוד מיכאלי מהוצאת מדף לדבר על להוציא ספר דיברנו בהתחלה בכלל על ספר שיוקדש למאסטרים אינטרגלאקטים – סדרת כתבות שפרסמתי באותה תקופה באתר NRG של מעריב, ואיכשהו משם התגלגלנו להוציא ספר שהיה אמור להיות מבוסס על הפוסטים מהבלוג שלי, טכנומיסטיקה, ועל כל מיני כתבות וטורים שפרסמתי באותה תקופה בעיתונות.

הספר היה אמור להיות מבוסס על חומרים קיימים, אבל תוך כדי הכתיבה שלו התברר שחסרים לי לא מעט חומרים כדי להשלים את הספר. לקחתי על עצמי את האתגר הזה של לנסות לכתוב ספר שלם תוך מספר חודשים.

כתבתי את טכנומיסטיקה בתקופה לא קלה בחיים. זו הייתה השנה האחרונה של הנישואים הראשונים שלי. גרתי בדירה בגבעתיים ועבדתי ככתב טכנולוגיה באתר נענע 10, והייתי מקדיש את הערבים שלי לעבודה על הספר. וזו הייתה תקופה לא קלה, אבל כאילו הייתה איזה ברכה שהייתה שרויה על הספר הזה ואני מרגיש את הברכה הזאת עד היום.

כתבתי את טכנומיסטיקה בכמה חודשים אינטנסיביים ומאז, כבר עשור אני לא מפסיק לקבל עליו מכתבים ותגובות מאנשים שמספרים איך וכמה הוא תרם להם, לחיים שלהם ולתפיסת העולם שלהם.

טכנומיסטיקה נשאר רלוונטי וזה לא טריוויאלי כי כמו שאנחנו יודעים עשור זה הרבה זמן בעולם הטכנולוגיה, שזה העולם שטכנומיסטיקה חוקר. כשכתבתי את טכנומיסטיקה בשנת 2009 לרוב האנשים עוד לא היה סמרטפון, פייסבוק היה עדיין משהו שאנשים זרקו בו כבשים אחד על השני (מי שיודע על מה אני מדבר יודע), נטפליקס שלחו דיסקים בדואר, אנשים לא שמעו עדיין על טוויטר, על אובר או איירביאנבי.

טכנומיסטיקה נכתב בעידן אחר, רגע לפני ההשתלטות המסיבית של הטכנולוגיה על החיים, כמו שחווינו בעשור הקודם. ובכל זאת, השינויים שחלפו מאז הפכו את הספר לרלוונטי עוד יותר. הרעיונות שטכנומיסטיקה עוסק בהם: איך טכנולוגיה מעצבת לנו את התודעה. הפוטנציאל של הטכנולוגיה לשחרר את התודעה ולכבול אותה – כל הדברים הללו מובנים ומעסיקים אנשים יותר מאי פעם. אולי בגלל זה אני ממשיך לקבל פניות מאנשים שקוראים את טכנומיסטיקה כיום ומוצאים אותו רלוונטי לא פחות גם עשור אחרי.

אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לחזור לכמה מהרעיונות שבבסיס של טכנומיסטיקה.

אקולוגיה של התודעה

הרעיון שעמד בבסיס של טכנומיסטיקה הוא התפיסה של התודעה שלנו כאקולוגיה של טכנולוגיות. הרעיון שהתודעה לא קיימת לעולם במנותק מטכנולוגיה, אלא היא תמיד קיימת כשהיא ביחס ובהקשר של טכנולוגיות שונות – למעשה, שהתודעה היא פונקציה שמוגדרת באמצעות טכנולוגיה.

חשוב לי לומר שהרבה מהרעיונות הללו יצאו מהגותו של מרשל מקלוהן. למי שלא מכיר, מקלוהן נחשב לסנדק תחום לימודי המדיה ואחד ההוגים החשובים ביותר של טכנולוגיה במאה העשרים, והוא דיבר על טכנולוגיות כשלוחות של הגוף ושל התודעה שלנו.

על פי מקלוהן: הפטיש הוא שלוחה של היד. הגלגל הוא שלוחה של הרגל. בגדים הם שלוחה של העור.

אלו השלוחות של הגוף הפיזי שלנו. אבל ישנן גם השלוחות של המוח ומערכת העצבים שלנו.

מקלוהן דיבר על טכנולוגיות תקשורת אלקטרוניות כמו הרדיו, הטלוויזיה והמחשב כהעצמה של מערכת העצבים. הם מהווים שלוחה של המוח שמעצימה את יכולות המחשבה והזיכרון שלנו.

מקלוהן חי בשנות השישים אבל הוא כבר חזה את המצב שבו אנשים בתקופה שלנו כבר לא טורחים לזכור מספרים ועובדות – הם מעדיפים להתייחס לגוגל כשלוחה של הזיכרון שלהם. האנשים האלה שואלים למה אנחנו צריכים ללמוד בכלל דברים בעל פה אם גוגל כבר זוכר עבורנו הכול.

באותו אופן שאנשים שמתייחסים לגוגל כשלוחה של הזיכרון שלהם, הם גם מתייחסים ל-Waze כשלוחה של חוש הניווט במרחב.

אז טכנולוגיות מעצימות אותנו – אבל הן יכולות גם להפוך אותנו לנכים.

מקלוהן גם זיהה את האופנים שבהם הסתמכות על איברים טכנולוגיים חדשים יכולה להוביל לניוון ודגנרציה של האיברים הישנים שלנו.

כמו שמי שמסתמך על המכונית כדי לנוע ממקום למקום יכול לאבד את השרירים ברגליים, אנשים שמפסיקים להפעיל את הזיכרון מאבדים את היכולת לזכור, מספרי טלפון למשל; וככל שאנחנו מסתמכים יותר על הווייז ועל גוגל, כך אנחנו מאבדים את היכולת לנווט במרחב בצורה עצמאית.

במקביל, גם התודעה שלנו משתנה עם כל טכנולוגיה שמצטרפת למנעד התודעה שלנו.

ככל שאנחנו מתרגלים לבדוק את הפלאפון כל פעם שמתפנה רגע קצר אנחנו מאבדים את היכולת לשהות עם עצמנו בשלווה, אנחנו מלמדים את התודעה שלנו לכסוף לחיבור המתמיד עם הזה עם הרשת.

בתקופה שאנשים התרגלו לבדוק את הטלפון הנייד שלהם שלושים פעמים בשעה – ולשלוף אותו אוטומטית כל פעם כשמתפנה להם שנייה בהמתנה לאוטובוס או לחבר שהלך לשירותים לרגע, גם הסובייקטיביות שלנו מתעצבת מחדש.

בעידן הדיגיטלי יש לנו פחות זמן לשקט ולהרהורים. החיבור התמידי שלנו לרשת משאיר אותנו במצב גירוי תמידי.

והדברים הללו מתקיימים עד לרמת הנוירון. בעשורים האחרונים אנחנו מגלים שהמוח הוא פלסטי, כלומר גמיש, הרבה יותר ממה שחשבנו. הוא לא מפסיק להתפתח ולהתעצב לאורך החיים. כל פעולה ופעולה שאנחנו עושים מלמדת את המוח איך לפעול ואיך לחשוב.

כיום יש מחקרים שמראים ששימוש באינטרנט משנה את דפוסי הפעילות של המוח.

שימוש באינטרנט מבצר סוגים מסוימים של פעילות במוח ומכחיד סוגים אחרים של פעילות במוח.

אנחנו הולכים ומתנתקים מצורות החשיבה והתחושה שאפיינו אותנו בעידנים קודמים.

אנחנו מתנתקים מהתודעה העמוקה של הגוף שהולך והופך למעין ספח שאין בו צורך ממשי כשאנחנו הופכים ללא יותר מצברי ביטים שמתקשרים אחד עם השני בענן וירטואלי.

אנחנו גם מתנתקים מדפוסי התודעה שיצרו בנו צורות קודמות יותר של טכנולוגיה. למשל הטכנולוגיה של הדפוס שקידמה מחשבה לינארית, רציונלית ומעמיקה מפנה את מקומה לטובת חשיבה תזזיתית, קופצנית, בהיפר-לינקים, בחתיכות קצרות וקלות לעיכול של פוסטים וטוויטים.

ההתרחשויות הללו הן ההתרחשויות האמיתיות, החשובות והמכריעות ביותר של העידן הנוכחי.

הן מה שמגדיר את עולם הפוליטיקה והתרבות של זמננו.

הן מגדירות את זה שעברנו לעידן שיש מי שמכנים אותו עידן של פוסט-אמת – צורות הדיון שאפיינו את הפוליטיקה בעבר ושהיו מבוסס על הידע של עולם הדפוס פינו את מקומן לפיייק ניוז שמתפשט ברשת באמצעות קישורים שמפיצים בוטים אוטומטים.

התרבות שלנו הופכת להיות משהו שמוגדר על ידי הקצב של הרשת: הקצב שבו רעיונות מתפשטים ממקום למקום, הקצב שבו ניתן לקחת רעיון או דימוי, להוסיף לו כותרת להפוך אותו למם שמתפשט ברשת. הקצב שבו אנשים עוברים על הפיד שלהם מהאייטם הזה לאייטם הבא.

והתהליך הזה כולו הוא חלק מתהליך רחב הרבה יותר.

האופן שבו אנחנו מחליפים צורות ישנות של חשיבה, הרגשה והוויה בצורות חדשות הוא הסיפור של הטכנולוגיה.

גודפרי רג’יו הוא נזיר שהפך לבמאי וביים את הקאצי טרילוגי (Qatsi trilogy), טרילוגיית סרטים מרשימה מאין כמוה שעוסקת בקשר בין האדם לטכנולוגיה. רג’יו אמר שההתרחשות החשובה ביותר של העידן שלנו היא התרחשות שלא מדברים עליה. ההתרחשות היא הנטישה של המרחבים הטבעיים שלנו כבני אדם. הנטישה של הטבע ומקצבי החיים שלו. החיים של הטבע לטובת מרחבים דוממים של בטון ופלדה כסביבה לחיים.

מיליוני בני אדם מדי יום עוברים מדי שבוע מהכפר על העיר – והמעבר הזה, מעבר לשינוי הגיאוגרפי, הוא גם שינוי אפיסטמולוגי. שינוי בתפיסה של העולם. זה מעבר מעולם שבו האדם נטוע בין כוחות הטבע לעולם שבו אנחנו נטועים בתוך רשתות הבטון, האספלט והחשמל של העיר. זה שינוי של האופן שבו אנחנו מבינים וחווים את העולם. אם אנחנו נטועים בעולם מיתי יחדיו עם האבות הקדמונים שלנו ועולם הטבע והבריאה או שאנחנו חיים בתוך בעולם אטום של טכנולוגיות חסרות רגש מעשה ידי אדם.

רג’יו דיבר על הנושאים האלה לפני ארבעים שנה. אבל התוואי שהוא התייחס אליו המשיך והתעצם מאז. על גבי הבטון והפלדה נוספו עוד שכבות וירטואליות שמשנות את מצב התודעה שלנו. כיום ההגירה החשובה ביותר כבר אינה בהכרח ההגירה מהכפר על העיר – ניתן לטעון שזו ההגירה מהממשי אל עבר הווירטואלי – שגם היא משנה את האופן שבו אנחנו מבינים וחווים את העולם.

הדרך הטכנומיסטית

טכנומיסטיקה : איור מאת הדר סגל באדיבות האמנית

אז האינטנסיביות היא חדשה אבל בתהליך אין שום דבר חדש.

טכנולוגיה תמיד עיצבה את התודעה אנושית.

כבר בדיאלוג פיידרוס של אפלטון, במאה החמישית לפני הספירה, מדובר על הסכנות של הכתב כטכנולוגיה שתשנה את האופן שבו אנחנו חושבים. אפלטון חשש שמי שיסתמך על הטכנולוגיה של הכתב יאבד את היכולת לזכור דברים.

אפשר ללכת עוד יותר אחורה.

אפילו על האיברים הביולוגיים שלנו אפשר לחשוב כסוג של טכנולוגיה שהיא הבסיס שמאפשר את התודעה שלנו מלכתחילה. אם אנחנו חושבים על טכנולוגיה בצורה הרחבה יותר ככל שימוש המכוון והסיסטמטי באמצעים פיזיים (או לא פיזיים) כדי להשיג מטרה מסוימת שאפשר לחשוב על גם על המוח שלנו, על מערכת העיכול שלנו, על הידיים והרגליים שלנו כטכנולוגיות – טכנולוגיות שמאפשרות לעבד מידע (המוח), לעבד אנרגיה (מערכת העיכול), לאפשר תנועה במרחב (הרגליים), ומניפולציה של אובייקטים (הידיים). הדברים שהאיברים בגוף שלנו עושים הם דברים שאנחנו כיום מנסים ללמד טכנולוגיות לעשות אותן.

האיברים הביולוגים שלנו הם טכנולוגיות שפותחו לאורך מיליוני שנה וההתפתחות שלהן היא מה שמגביל או מאפשר את צורות התודעה הזמינות לנו.

אם המוח שלנו היה מתפתח בצורה אחרת, התודעה שלנו הייתה נראית אחרת. ואני לא צריך לספר לאנשים כמה התודעה גם משתנה כשהבטן ריקה או כשהבטן שבעה.

אבל כמובן שיש הבדל מסוים בין המוח ומערכת העיכול בין הסמרטפון ופייסבוק.

מה שהשתנה בתקופה שלנו הוא התדירות והמהירות שהשינויים האלה קורים בה.

אם הייתם מדברים פעם עם אנשים על ההשפעה של הכתב על התודעה זה היה נושא נורא מופשט שרק פרופסורים באוניברסיטה מתעסקים בו.

כיום, כשאנשים מחוברים כל כך לרשתות המידע הדיגיטליות, כולנו מבינים מהניסיון האישי שלנו שהתודעה שלנו מתעצבת בדיאלוג הדוק עם הטכנולוגיות שאנחנו עושים בהן שימוש.

טכנומיסטיקה גורסת שהדרך שלנו לחוויה של המציאות, לחוויה של כל דבר – גם השמימי, האינסופי והנשגב ביותר — עוברת דרך טכנולוגיה והאופן שבו היא מעצבת את הממשק שלנו עם המציאות – דרך טכנולוגיות כמו מוח, אלפבית, מסכי מחשב ורשתות חברתיות.

טכנומיסטיקה שואלת כיצד התודעה שלנו מתעצבת במגע עם טכנולוגיות מכל מיני סוגים: טלפונים ניידים, חומרים משני תודעה, הבתים שאנחנו גרים בהם, הבגדים שאנחנו לובשים והמוזיקה שאנחנו מקשיבים לה.

היא מבוססת על ההבנה שהתודעה תמיד מתעצבת תוך כדי דיאלוג עם סוגים שונים של טכנולוגיה.

ואנחנו יכולים לפתח קונג-פו, או מנהג טוב ביחסים שלנו עם הטכנולוגיה.

משמעות המילה קונג-פו היא הרגל טוב.

והרגלים זה הכול. אריסטו אמר: “אנחנו הדבר שאותו אנחנו עושים שוב ושוב. מצוינות אינה פעולה אלא הרגל.”

כשאנחנו מפתחים קונג-פו טוב בשימוש שלנו בטכנולוגיות אנחנו יכולים להפוך לאומני קונג-פו טכנולוגיים – כלומר, למי שהפכו את השימוש שלהם בטכנולוגיה לאומנות של עיצוב התודעה לחיוב באמצעות טכנולוגיה.

לדבר הזה – שימוש מושכל וחכם בטכנולוגיה כדי לעצב את התודעה — יש כל מיני תקדימים ומסורות בעולם.

שוונג-פיי, האומנות הדאואיסטית של העיצוב ההרמוני של המרחב, היא סוג של קונג-פו לתחום העיצוב – שיטה לעיצוב התודעה באמצעות עיצוב המרחב.

די.ג’ייאים הם מאסטרים של שימוש בסאונד כדי להעביר אנשים בין מצבי תודעה שונים.

שאמאנים עושים שימוש בצמחים פסיכואקטיביים ובטכניקות אחרות כדי לחולל ולעצב מצבי תודעה.

אבל בעידן מוצף הטכנולוגיות שאנחנו חיים בו כולנו חייבים לפתח קונג-פו טכנולוגי.

אנחנו חייבים חשיבה על ההרגלים הטכנולוגים שאנחנו מאמצים לעצמנו כי אם אנחנו לא מבצעים חשיבה כזו, התאגידים חושבים אותה עבורנו והנטיות הטבעיות של המוח בוחרות עבורנו.

התוצאה הטבעית של זה היא התמכרות לטכנולוגיה כמו הטלפון הנייד ושימוש כפייתי בסמרטפון שמקושר במחקר עם דיכאון, חרדות, התמכרות, בעיות שינה ועוד צרות אחרות.

קונג-פו טכנולוגי לטלפון הנייד יכול לכלול כל מיני סוגים של הרגלים טובים שמטרתם לשחרר את התודעה ממנו: למשל לכבות את הנוטיפיקציות כדי שהוא לא יזמזם או יקפיץ לי אייקונים על המסך. לכבות את הטלפון בשעות מסוימות. לשמור את הטלפון מחוץ למרחבים מסוימים כמו נניח המיטה, השירותים או שולחן האוכל.

בבלוג שלי יש לי רשימה של 11 חוקים לשימוש נכון בטלפון נייד. ויכול להיות שאנשים שונים יקבעו  כללים קצת שונים, אבל מה שמשותף הם העקרונות הבסיסיים.

והעקרונות הללו הם שאנחנו חייבים לפתח אוריינות טכנו-תודעתית, כלומר לפתח מודעות לאופן שטכנולוגיה מעצבת את התודעה שלנו, כדי ללמוד לבחור ולפתח מידה גבוהה יותר של חופש במגע איתה.

אחד הכלים החשובים במסלול הזה הוא מה שמקלוהן כינה אנטי-סביבות.

מקלוהן אמר שהוא לא יודע מי גילה את המים אבל זה בוודאי לא היו הדגים.

הנקודה שלו הייתה שכשאתה נמצא בתוך מדיום מסוים אתה מאמץ את הכללים שלו ככה שהוא הופך שקוף עבורך.

באותו האופן שדגים לא יכולים לראות את המים משום שזה כל מה שהם מכירים, הם שרויים בתוכם – גם אנחנו הרבה פעמים לא מכירים את המדיום שאנחנו פועלים בתוכו.

בהקשר שלנו היום, זה אומר שכשאנשים שחיים בערים, נוסעים במכוניות, ונמצאים לאורך היום בתקשורת דרך מסכים הם גם מאבדים את הגישה לסוג החוויה והתודעה שאפיין את האדם לאורך מליוני שנה ושהיה נפוץ בחברות חקלאיות ובחברות ציידים לקטים.

המוח שלנו לא שונה כל כך מהמוח של האנשים שחיו לפני מאה אלף שנה, ובוודאי שלא אלו שחיו לפני 500 שנה, אבל הסביבה הטכנולוגית שאנחנו חיים בתוכה שינתה מהיסוד את חווית העולם שלנו.

 אנחנו שבויים ולכודים בדפוסי נשימה, מחשבה ורגש שמאפיינים את התרבות האורבנית והאלקטרונית.

אנחנו כל כך שבויים בהן שקשה לנו לדמיין סוג אחר של חוויה.

אנחנו מקבלים את הנחות היסוד של התרבות הזו כמובן מאליו. אבל אם אנחנו יוצאים רגע מהתרבות שלנו ומבלים כמה ימים בטבע מחוץ לרשתות האלקטרוניות אנחנו יכולים לגלות שהגוף והתודעה שלנו יודעים להתנהג בצורה מאוד שונה מהצורה שאנחנו רגילים. פתאום אנחנו מגלים שהגוף שלנו יודע לנשום אחרת. בצורה עמוקה יותר. שהתודעה שלנו מקפצת פחות. עסוקה פחות. מודאגת פחות. והדבר הזה יכול להוביל אותנו לתובנה מסוג אחר על איך הסביבה הטכנולוגית שלנו מעצבת את התודעה שלנו. והיא מעצבת אותה בצורה לא פחות אינטנסיבית מכל סם משנה תודעה.

אנטי-סביבות הן חשובות – משום שהן מאפשרות לנו לקחת צעד אחורה ולהרהר על הבחירות הטכנולוגיות שלנו כדי לקבל עליהן שליטה מחודשת.

בשנים הראשונות אחרי שטכנומיסטיקה יצא חשבתי על הדיסציפלינה הזו בצורה מיסטית וכמעט אוטופיסטית. אחד הדימויים שהשתמשתי בו אז בהרצאות היה ניאו שיוצא מהמטריקס. והרעיון היה שאם נפתח מודעות ומיומנות בשימוש בטכנולוגיה אנחנו יכולים להפוך למאסטרים של קונג-פו טכנולוגי שיכולים להגיע לביצועים על-אנושיים בתודעה.

הקו המשיחי והאוטופיסטי הזה קיים בוודאי בספר טכנומיסטיקה.

אבל בסופו של דבר עשור מאוחר יותר, על רקע הקטסטרופה התודעתית שמתחוללת בתקופתנו עם החדירה של הסמרטפונים והרשתות החברתיות, אני חושב שרבים מאיתנו מוכנים לוותר על השאיפות האוטופיות ולהסתפק בשפיות טכנו-תודעתית.

יותר מדי אנשים מרגישים שהם נאבקים עם המכשיר הנייד שלהם ומפסידים לו כל יום. יותר מדי הורים, ילדים ובני זוג מרגישים שהם נאבקים עם המכשיר הנייד של אדם אהוב להם ומפסידים לו. אז אם אני חושב על טכנומיסטיקה היום, עשור מאוחר יותר, אני חושב שהרעיון הבסיסי שטכנולוגיה מעצבת את התודעה כבר ברור מספיק. אנחנו רואים אותו מסביבנו בכל מקום.

מה שאנחנו זקוקים לו כיום באופן נואש זה אינטגרציה טובה יותר של טכנולוגיה בחיים ובנפש שלנו. ולמרות השם המיסטי שנתתי לספר שלי אין כאן פתרונות קסמים.

הכלים הבסיסיים הם אנטי-סביבות, שמאפשרות לנו להכיר את הנחות היסוד של צורות המדיה שאנחנו קיימים בתוכם. פיתוח וחידוד של מודעות לאופן שטכנולוגיות שונות משפיעות לנו על התודעה – באמצעות מדיטציה תוך כדי שימוש בטכנולוגיה, או חקירות אינטלקטואליות מובנות של המקום והתפקיד של טכנולוגיה בחיים שלנו. ובסופו של דבר אימוץ של הרגלים ושל חוקים נבונים לשימוש בטכנולוגיה.

עבור מי שעושה את העבודה הזו טכנולוגיות דיגיטליות יכולות להיות סם חיים.

ועבור מי שנמנע מהעבודה הזו הן עשויות בהחלט להפוך לסם מוות.

טכנולוגיות דיגיטליות הן רק ההתחלה. עבור מי שמבין טכנומיסטיקה לעומקה – השימוש המודע והמכוון בטכנולוגיה כמו מחשבים, כלי רכב, עיצוב, מזון, חומרים משני תודעה, ואפילו ספרים ושפות יכול להפוך לדרך חיים מעשירה.

טכנומיסטיקה התווה מבחינתי את דרך המלך לנתיב חשיבה על טכנולוגיה ותודעה, שאני ממשיך ללכת בו ולפתח אותו מאז. זה work in progress. זו לא דרך מושלמת ואין לה תשובות סופיות. אבל היא נותנת סט בסיסי של כלים להמשיך ולעבוד איתם תוך כדי שאיפה לפיתוח האוריינות הטכנומיסטית שלנו ולהפוך לקונג-פואיסטים טובים יותר בשימוש שלנו בטכנולוגיה.

ראו גם:

בלוג טכנומיסטיקה של עידו הרטוגזון

דף הפייסבוק של עידו הרטוגזון

עידו הרטוגזון מדבר על טכנומיסטיקה

עידו הרטוגזון בפודקסט על טכנומיסטיקה

עידו הרטוגזון מדבר על “טכנומיסטיקה” בתוכנית “לונדון וקירשנבאום ”

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 × 1 =