לרגל חג השבועות ד”ר אביבה זרקה חוקרת ספרות ומורה מספרת על פרוייקט מיוחד במינו שקיימה עם תלמידיה לרגל החג ,פרוייקט של הוצאת סיפורי משפחות שונים על קציר חיטים ועל לחם ולחמים על החג.
 אביבה זרקה היא דוקטור לספרות ויועצת לתכנון לימודים.


חג השבועות מזוהה בין היתר עם ביכורי קציר החיטים שנהגו להקריב בבית המקדש מיבול החיטה הראשון. חיטה כמו גם מיני דגנים אחרים עמדו במרכז פרויקט מתגלגל שבמהלכו תלמידים מ- 12 בתי ספר יסודיים  תיעדו וצילמו הכנת לחם המזוהה עם ארץ המוצא של משפחתם וסיפרו סיפור משפחתי הנסוב עליו. בעקבות הדבר התקיים יריד קהילתי שאליו הוזמנו משפחות התלמידים ותושבי העיר ובו הוצגו בפניהם כרזות הסיפורים. כמו גם הלחם שעמד במרכזם לטעימה לקהל המבקרים. שיאו של הפרויקט היה בחג השבועות עם הפיכת הסיפורים לסביבת מוזיאון ועם הכנת טנא וירטואלי בדמות קולאז’ בנייד.

הפרויקט שנשא את השם “המוציא לחם מן הארץ”,  התקיים בחווה החקלאית בעיר אשדוד ועמד בסימן רב תרבותיות המאפיינת את העיר הדרומית. הרציונל שעמד במרכזו היה הנושא המרכז השנתי במערכת החינוך השנה: “בסימן אחדות וייחודיות”. שכן הלחם מאחד את כולנו בחשיבותו אך עדות ישראל שונות זו מזו  בהכנתו.

וכך, הוכנו הלחמים מארצות המוצא הבאות: באקרי מהודו. פוגאס ובאגט מצרפת. אפאם וצ’אפטי מהודו וקוצ’ן. לחוח מתימן. אינג’רה ודאבו מאתיופיה. פרנה ולחם כורכום שקדים ממרוקו. כובאנה מתימן. לוואשי מארמניה וגיאורגיה. לחם דבש מרומניה. סמבוסק מעיראק. פריקסה מתוניס. בולו מלוב וחלות לשבת מישראל.

ייחודו של הפרויקט היה כאמור בסיפורים המשפחתיים שתועדו והועלו על הכתב על ידי התלמידים והוריהם גם יחד. כמו גם בחשיפתם לקהל המבקרים. הסיפורים שילבו בתוכם זיכרונות פרטיים של פרטים ומשפחות וזיכרונות קולקטיביים של עדות ישראל השונות. וקשה היה שלא להסיק מקריאתם כי פעולת הכנת הלחם המשותפת בין בני המשפחה המורחבת לשה לא רק את הלחם עצמו. אלא גם את סיפור המשפחה המתאחדת ואורגת אל תוכה בהכנתו ניחוחות וזיכרונות של טעם וריח, קדושה ומשפחה שהם כיידוע הזיכרונות החזקים ביותר שלנו. על כך כבר  הטיב לכתוב הסופר הצרפתי הנודע מרסל פרוסט. וזאת בהתייחסו לעוגיית המדלן המפורסמת אותה בלל בכוס התה, פעולה שבעקבותיה צפו ועלו זיכרונות ילדותו.

וכך, סיפר א’ על סבא רבא שלו שהיה ממכובדי הקייסים באתיופיה. מי שהאינג’רה היתה מרכיב עיקרי בסעודות שהיה עורך לעניים. יום אחד ביקר בבית ביתו והיא לא היתה בבית. נכדתו שהיתה אז בת ה-12 בלבד, מיהרה להכין אינג’רה לכבודו של הסב. מאז, התהלכו סיפורים על יכולות הבישול המופלאות שלה. נכדה זו היא אימו של א’. ש’ סיפר על סבו שעלה מתימן והפך לשף מדופלם בישראל. כשנפל למשכב בערבו ימיו יכול היה להכניס לפיו רק דברים רכים.  ש’ ואימו נהגו לבקרו ובידיהם פיתת לחוח ביד, ששימחה אותו בימיו האחרונים. נ’ סיפר על הפיקניקים המשפחתיים בפרובאנס שבצרפת שבהם השתתפה אימו. כמו גם על הנוהג לקיים פיקניק כזה ערב פסח ולאכול בו לחם פוגאס, שעה שהמבוגרים שנשארו מאוחר מנקים את הבית מחמץ. א’ סיפרה על ימי מלחמת העולם ועל המחסור שממנו סבלה משפחת הסבתא רבתא שלה. בתושייתה החליטה הסבתא רבתא שהיתה אז אך ילדה קטנה, לקנות מצרכים לאפיית לחם דבש, למכור אותו לרעבים ללחם, ובפרוטות שהרוויחה לקנות מצרכים לאפיית לחמים נוספים. אחיה כמובן זכו כך לאכול לחם ולא לרעוב.

סיפורים אלו ואחרים היוו בהמשך חומר למידה אותנטי לקבוצות חקר הפוקדות את החווה. בתהליך למידה חקרנית בסביבה הלימודית החוץ בית ספרית שפיתחתי בחווה, הם איתרו בין שדותיה וכחלק מכתב חידה את שבעת המינים, צלמו אותם בנייד והכינו טנא וירטואלי בדמות קולאז’ במכשיר. לחם המופק בין היתר משני המינים, חיטה ושעורה, (לצד טף ודורה) היווה לאחר מכן בסיס ליצירת תחרות אינטראקטיבית בין התלמידים. היא התקיימה באמצעות פלטפורמת קהוט לטכנולוגית למידה מבוססת משחק. המשחק עסק בשלבי הכנת הלחם ובטביעת הרגל האקולוגית שלו. לפני השתתפותם בו, וכחלק מתהליך חשיפה לידע על אודות הנושא, סרקו התלמידים אתרי ידע שונים בנושא שהוצגו להם מבעד לברקודים לאתרים שנתלו בחווה. שיאו של התהליך היה בהפיכת סיפורי הלחם של הפרויקט, לסביבת מוזיאון, לסביבה לימודית אומנותית-חינוכית. כחלק מכך, התרשמו תלמידי קבוצות החקר ממגוון הסיפורים שסופרו, בחרו סיפור שאותו מצאו כמעניין ביותר ונימקו את החלטתם. קשה היה שלא לסיים את הפרויקט המלבב הזה שיזמתי בהכנת פיצות אישיות במטבח החווה שאת חלקם ייעדו התלמידים לארוחת חג השבועות הקרובה בחיק משפחתם.


כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן