באנר לטקס חלוקת פרסי קישון

ביום רביעי 29 במאי 2019 הוכרזו באירוע לכבוד אפרים קישון בספרייה המרכזית ברמת השרון הזוכים בתחרות הסיפור ההומוריסטי הקצר  של  “עמותת ” “יקום תרבות “על שמו של אפרים קישון גדול ההומוריסטים הישראליים.

זאת במטרה לקדם את סיפור ההומור העברי שדומה שנחלש מאז ימי אפרים קישון.

היו 98 מועמדים ועברנו על כולם ביסודיות ועל חלקם בהנאה הגדולה .והבחירה לא הייתה קלה.

פרטים על הזוכים תמצאו כאן.

ולפניכם התרשמויותיו של אחד הלקטורים ארוין קליין .

כבוד השופט.

מאת ארויק קליין

כשנבחרתי להיות שופט, לקטור, בתחרות סיפורים לזכרו של אפרים קישון, חשבתי שבסוף יזמינו אותנו לערב חלוקת הפרסים, להכרעה סופית. כלומר הזוכים יוכרעו בין השופטים, בקרב אחד על אחד, בין החלוקים בדעתם… האימהות של השופטים גם לא יוצאות טוב מכל העניין. זה מזכיר לי בדיחה, שהבן מתגייס לצבא ומגיע לחופשה ראשונה הביתה. “איך אתה מסתדר עם החבר’ה בבסיס?” שואלת אותו אימו. “אני מסתדר מצוין”, עונה הבן, “רק אני לא יודע מה הם רוצים ממך!”

“איך אני צד בכל העניין?!” מתפלאת האימא. “הם כל הזמן אומרים לי: אמא שלך זונה, אמא שלך שרמוטה…” עונה הבן.

בכל זאת, שופט לזכרו של אפרים קישון, צריך קודם כול לגלות חוש הומור ולרקום תסריטים דמיוניים בהחלט.

בהתחלה, עוד לפני שהתחלתי בקריאת הסיפורים שהשתתפו בתחרות, הייתי סקפטי. שהרי על טעם וריח אין מה להתווכח. כל השיפוט הזה, נראה לי במהותו, ויכוח. זה כמו בפרשה מהמשנה: זה צודק וזה צודק וגם זה צודק. ובסוף זה יוצא כמו בבדיחה, ששניים התווכחו והרב פסק לגבי כל אחד מהם: אתה צודק וגם אתה צודק. “זה לא ייתכן ששניהם צודקים”, פנה אל הרב אדם שלישי. “גם אתה צודק”, אמר לו הרב. שימו לב, אפילו שלמה המלך לא התווכח עם הנשים על זה שכל אחת מהן טענה שהיא האימא של התינוק. שהרי כל איש רואה מהרהורי לבו, והדברים נכונים רק מנקודת המבט הספציפית של הפרט. אין רע בלי טוב. כלומר, בשביל לקבוע שסיפור הוא טוב, אתה צריך קודם כול לקבוע מהו סיפור רע. מי שלא ימצא את הסיפורים הרעים, לא ימצא גם את הטובים.

כשקראתי את הסיפורים הראשונים, נתפסתי לקלישאה, כמאמר הפתגם: ילדים וחיות גונבים את ההצגה. הכי קל להתאהב בחיות ובילדים.

סיפור אחר, של בחורה, שבו ציינה שמות של מותגים שהזמינה באינטרנט, שכנע אותי שהוא מיועד לנשים דווקא. רק אישה תוכל להבין את קדחת הקניות הזאת, שבה נפתח הסיפור. הרגשתי שבסופו של דבר, מדובר בכותבת מוכשרת, שחבל שדווקא אני, כגבר, הוא השופט שלה… בסוף שוכנעתי לדרג אותו גבוה, אולי גם מפני שהיה בו די הרבה מין…

בסיפור אחר קראתי משפט מצחיק: “כסף היה תמיד משהו שגדל על עצים של אחרים…” ו: “עשירים שמרוב נכסים לא רואים את היער.”

להיות לקטור.

לכאורה, כל אחד יכול להיות שופט. לא רק שעל טעם וריח אין מה להתווכח, לכל אחד יש חוש טעם וריח (בדרך כלל). מעניין מה הופך שופט לטוב יותר – זה שהוא יודע לכתוב טוב, או זה שהוא יודע לקרוא טוב.

בתור כותב, אני מודע לזה שלכל אחד טעם משלו. ולכן אני לא נוטה להתרגש מתגובות שליליות, אלא מנסה להתענג על תגובות חיוביות… יתרה מכך, תגובות חיוביות לדברים שכתבתי ואני בעצמי לא כל כך מעריך, אינן גורמות לי הנאה רבה. ההנאה הרבה שלי נובעת מתגובות חיוביות על דברים שכתבתי ושאני עצמי מחשיב אותם לטובים…

יש לי גם דילמה: לא פעם כשאני כותב משהו שאני מחשיב אותו למיוחד, קשה לי לפרסם אותו. אני מרגיש כאילו שבכך אני מוריד מערכו. רק אחרי זמן אני מסוגל לאסוף את הדברים הללו שהם טובים בעיניי במיוחד ולפרסם אותם, בלי להרגיש רתיעה.

כאמור, כשהציעו לי להיות לקטור (שופט) בתחרות הסיפורים, לא התלהבתי מההצעה. חשבתי שזה כרוך בעבודה קשה ורציתי להשקיע את האנרגיה שלי בכתיבה שאני אוהב. אבל אחר כך, כשהתחלתי לקרוא את הסיפורים בתור שופט, הבנתי שזכיתי להבין מה זה להיות מהצד השני. כלומר מהצד של המבקר, המחליט והקובע את גורל הסיפור. זאת לא הרגשה של שליטה על אחר, אלא דווקא של אחריות. למרות שתמיד, בתור נשפט, הרגשתי שמתעללים בי מתוך רוע לב. כולנו שחקנים במשחק הזה שנקרא חיים וגם השופט וגם הנשפט שווים. מי שלוקח את החיים ברצינות מדי לא מבין שבין כה לא ייצא מהחיים חי…

כל הסיפורים שקיבלתי היו עלילתיים ושמתי לב שסיפור שנראה לי יותר הגיוני, נראה לי גם יותר טוב. אם כי, כמובן, לכל אדם יש את תפיסת העולם שלו, הגורמת לו להביט על הדברים אחרת. מחקרים הוכיחו שאפילו לגבי פשע מסוים, כל עד לפשע ראה התרחשות שונה לחלוטין…

לגבי הקורא, ככל שהעלילה יותר הגיונית ומפתיעה, בעיניו, כך הסיפור טוב יותר.

אני עדיין מאמין בעצה שנתנה סופרת מפורסמת, לסופרת מתחילה: תכתבי על דברים שקורים לך, שקרובים לך.

ואכן, כל אדם הוא ייחודי ואם הוא מצליח להביא את הייחודיות שלו לידי ביטוי בכתיבה, אזי יהפוך לסופר מצליח.

ועכשיו כל מי שהיה קורבן לשיפוט שלי, יכול לקבוע בסיפוק: השופט הולך ערום, הוא לא מוכשר כל כך…

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

4 + 8 =