ד”ר אורנת טורין, מומחית בתקשורת המונים, חינוך וז’אנרים ספרותיים, סוקרת את ז’אנר הבלש

עטיפת החוברת הבלשית הראשונה בעברית על עלילות הבלש (האמיתי) דוד תדהר

לפניכם רשימה שנייה מתוך שלוש של חוקרת התרבות ד”ר ארנת טורין, ראש החוג לתקשורת באקדמית גורדון – מכללה לחינוך, מומחית בתקשורת המונים, בחינוך ובז’אנרים ספרותיים, ומרצה על ז’אנרים ספרותיים.

בחלק הראשון סקרה טורין את סוגת הספרות הרומנטית, ולפניכם סקירה על הבלש.

חובת ההגינות – הבלש

סיפור בלש ראוי מחייב משחק הוגן, כמו בחדר בריחה – אם תפסע בזהירות ואם תשים לב לפרטים יש לך את כל התנאים להצליח. עם זאת המידע ניתן לנו בשיטת הסלמי, פרוסה ועוד פרוסה עם הרבה רמזים, ולא פחות מזה – הרבה טריקים.

בסיפור בלש טוב חלק מהרמזים יהיו סרק, יהיו בגדר מידע לא רלוונטי שתפקידו לא לקדם את העלילה אלא להטות אותנו הצידה. זהו red herring, הדג המלוח, משהו שגורם לכל הנוכחים בחדר להביט החוצה מהחלון בלי להבין שההתרחשות האמיתית היא בתוך החדר מאחורי הגב שלהם. הביטוי השכיח של הטריק הזה הוא להחביא את הרוצח בתוך הדמות הכי פחות צפויה – החנון, הקשישה הדימנטית – כמו שבסרטי אימה מחביאים את המפלצת בתוך הילדה הטובה, האם או הבובה.

אם נחשוב על סיפור הבלש כחדר, נבין כי עושר ומגוון של פריטים כמו רהיטים, תמונות, וילונות, שידות, אהילים, יוצר אפשרות להחביא משהו בחדר. ואנחנו במבוכה; האם תיאור של מלבן ריק על קיר הסלון הוא בגדר רמז שהייתה שם תמונה אשר הוסרה לא מכבר, או פרט שולי הקשור עם הדקורציה של בית המגורים? באותה צורה, עושר של דמויות יוצר אפשרות לבלבל אותנו. הדרך להסתיר היא על ידי דחיסה והערמה של עוד דמויות, ועוד ועוד פרטים.

דרך נוספת להסתיר את פתרון התעלומה מן הקוראת היא לייצר איזשהו מסגור שמקורו בנקודת התצפית. כשהדברים מסופרים ברשומון, מנקודת המבט של כמה דמויות, אנו ערים לסתירות אפשריות בנרטיב. אבל אם כל הסיפור, או רובו, מובא לנו מתוך העדות של דמות אחת מסוימת שאולי שופכת את ליבה באוזני הבלש, אז ההזדהות המתומרנת שלנו עימה גורמת לנו להסתכל לכיוון מסוים ולא לאחר.


עשרת הדיברות של סיפור הבלש

רונלד נוקס היה סופר בריטי שכתב ב־1929 את עשרת הדברות של הבלש, ואלו הם הכללים של המשחק ההוגן אשר נועדו להזכיר למחברים כי מגיע לקורא סיכוי הוגן לפתור את התעלומה ללא שימוש של המחבר בטריקים זולים. אזכיר את הכללים המשעשעים:

  1. הפושע אינו יכול להיות זר מסתורי שמופיע במערכה החמישית, זה חייב להיות מישהו שהוזכר בחלקו המוקדם של הסיפור.
  2. אסורה מעורבות של קסם, על טבעי ופרה־נורמלי – מה שראה העד אינו רוחה של אשתו המנוחה. באותה רוח אסורים תאומים זהים, ואסור שיהיה יותר מחדר או מעבר סודי אחד. ודאי שלא סביר שמעברים סודיים יתגלו מתחת לרצפה המחוממת של דירת פנטהאוז במנהטן; מותר מעבר תת־קרקעי אחד אם אנחנו באחוזה מימי צ’רלס הראשון בקמברלנד.
  3. לא ניתן להשתמש באמצעים טכנולוגיים שטרם התגלו עד כה, לא מכונת זמן ולא רעלים שמשפיעים בדיוק אחרי 47 שעות, בעת שיש לרוצח אליבי, ומתפוגגים מהגוף בלי להותיר סימן.
  4. שום תאונה לעולם לא תעזור לבלש, וגם לא תהיה לו איזו אינטואיציה בלתי מוסברת אשר מסתברת כמוצדקת.
  5. החבר של הבלש, הווטסון, צריך להיות פחות חכם מהולמס וגם מעט פחות אינטליגנטי מהקורא הממוצע, כדי לפרנס את רגשי העליונות ושביעות הרצון העצמית של שניהם.
  6. ועיקר העיקרים – צריך להיות הוגן. הקורא צריך להיות מסוגל לפתור את הפאזל המוצג עם אותם הרמזים שמזומנים לדמות הבלש.

האזינו לפודקאסט השלם, עשר דקות על הז’אנר הבלשי, חוקים, נורמות וטריקים

השחקן בזיל רתבורן כשרלוק הולמס. תצלום:ויקיפדיה

תגובה אחת

  1. הובטחו בתחילת המאמר “עשרת דברות של ספרות הבלש”, אך הגיעו לתחנה הסופית רק שש. מי רצח את ארבעת הדברות הנעלמות ברכבת?

    וגם, “אלף מיטות לא יספיקו לך, אמנון דנה”; לאן מובילה הכתובת המסתורית?

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן