חגית בת־אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

תמונת אקוורלה
תמונת אקוורלה

פסטיבל דוקאביב ה־21

דוקאביב הוא פסטיבל בין־לאומי של סרטים דוקומנטריים (תיעודיים), הנערך בסינמטק תל אביב ובמתחמים נוספים ברחבי העיר. זוהי שנתו ה־21 של הפסטיבל, שנוסד ב־ 1999 בידי אילנה צור, והוא מתקיים בין 23 במאי 2019 ו־1 ביוני 2019.

ערבו של יום רביעי 29 במאי היה גדוש אירועים משמעותיים. בין השעות 18:00– 20:00 התקיים ביד לבנים של רמת השרון טקס חלוקת הפרסים לזוכים בתחרות הסיפור ההומוריסטי הקצר ע”ש אפרים קישון, תחרות שארגנה עמותת יקום תרבות. בין השעות 20:00 עד 24:00 התקיים בכנסת הדיון הסוער בנושא הקמת ממשלה או הצבעה על חוק פיזור הכנסת ועריכת בחירות חוזרות. אנשים רבים עקבו בדריכות אחרי מהלך הדיון בכנסת והיו מרותקים לאמצעי התקשורת. ואילו בסינמטק תל אביב – ממשיכה לפי התוכנית הקרנת סרטי פסטיבל דוקאביב. בנסיעה לאחר הטקס מרמת השרון לתל אביב עם פעילי יקום תרבות אלי אשד ובלפור מור הקשבנו לשידור הישיר מהכנסת, וניהלנו תלת־שיח ער בנושא הפוליטי הבוער, כשהפתיל מתקצר עד לחצות. כשיצאתי מהמכונית אל רחבת סינמטק תל אביב, חשתי באווירה נינוחה של אוחזי כוסיות וסיגריות, המתרווחים בין כריות על ספסלים לבנים, שהוצבו במיוחד לתקופת הפסטיבל, כי ‘למה להם פוליטיקה עכשיו?’. ככה זה במדינת תל אביב – בילוי וניתוק ללא הפסקה. מעניין שהדבר מתקשר להרצאתו של ד”ר רפי קישון בטקס מטעם יקום תרבות: את הביטויים ‘מדינת תל אביב’ ו-‘עיר ללא הפסקה’, טבע אפרים קישון בספרו ‘פרטאצ’יה אהובתי’ משנת 1974.

בשעה 21:30 הקהל מילא עד אפס מקום את אולם 1 הגדול, שבו הוקרן הסרט ‘אקוורלה’ של הבמאי הרוסי המוערך ויקטור קוסקובסקי בסדרת ‘מאסטרס’ – סרטים של במאים גדולים. שעה וחצי של מסע עולמי בעקבות המים, במופעים הקיצוניים והמסוכנים: אורבים ומטביעים מתחת לשכבת קרח בצפון, סוערים מהשמים בפלורידה, ניתכים במפלי ענק בוונצואלה. הצילום הווירטואוזי של קוסקובסקי מעניק לצופים חוויה חושית מטלטלת, מרשימה במיוחד עבור שוכני אקלים אביבי נינוח, ממוזג בטעם טוב.

 

ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על

האי ספרו של ג׳אני סטופריץ
האי ספרו של ג׳אני סטופריץ

הספר ״האי״

השבוע אני רוצה להמליץ לכם על הספר ״האי״ של ג’אני סטופריץ בהוצאת תשע נשמות (מאיטלקית: שירלי פינצי לב). כשקראתי את הספר ליבי התרגש בי מכל מילה, אות ופסיק בכל דף. זהו ספר שנוגע בשאלות של איך מתמודדים עם אב שמזדקן לנגד עיניך? איך מתמודדים עם מחלה חשוכת מרפא? איך נפרדים מאבא שלך? אדם שהיה לך למושא להערצה ועכשיו אתה רואה אותו בחולשתו ובשיא עליבותו? כי אם יש דבר קבוע בטבע זה הזקנה והמוות. למעשה אנחנו זמן שלבש צורה וכולנו גוססים לאיטנו. וכולנו חוזרים לאדמה שממנו הגחנו. והאדמה היא מוטיב מרכזי בספר הן בגלל הסיפור והן בגלל הסימבול של הספר. ולכן הספר קוראים לו: האי.

לפנינו סיפור של אב שמבקש מבנו לרדת מההרים שאליהם עקר לפני שנים, ולבלות עימו את הקיץ, אולי בפעם האחרונה, באי האדריאטי הקטן שנולד בו. מהמפגש העדין בין המבוגר לצעיר משתקף בזעיר אנפין גלגל החיים כולו, במעין בליל של נוסטלגיה, עתיד והווה, הכחשה, קבלה, השלמה וכאב. אבל בעיקר אהבה.

נוסף על כך, זהו סיפור של נופים. התיאורים בספר מדויקים ומרגשים. צבעים עזים שצבועים באהבה גדולה לטבע. לפניכם ספר מלא אור ואוויר, שופע חיים ושמש. האי שאליו הם נוסעים ממשיך לבהוק בשמש בלתי מתפשרת ובטורקיז עז, נצחי. ומן העבר האחר, עינב אחד זעיר נתקע בוושט, אינו עולה ואינו יורד, מבשר למעשה את הסופיות של האדם, וגם את ההכחשה שלו בדבר הסופיות שלו, כי לא העינב הוא הבעיה, אלא הגופניות של האדם.

בנקודת המפגש הזו, הגדול ביותר והקטן ביותר מקטינים את האדם עד למקומו הארעי במכונה העצומה והאין־סופית של היקום. בספר הזה כל רגע הוא עצום וכל משפט הוא קטן אך בלתי נשכח. האי בספר הוא מטאפורה משולשת: שיבת האדם לשורשיו הפראיים, שיבתו אל האדמה שממנה הגיח, והיותם של בני האנוש, בסופו של דבר, איים. תחת שמש גדולה, באי שכולו חיים ואור, ובעדינות אין קץ, הסופר האיטלקי מלמד אותנו עד מה חמקמקים ויקרים הם הרגעים הנדירים שבהם שתי נפשות חופפות זו לזו, כמו שני צללים, ואי נושק לאי. נדירים, אך אפשריים. זוהי יצירה מעוררת השתאות, ספר קטן על משמעות הזקנה ועל הסיפור של חיים ומוות. או בשלוש מילים: יצירת מופת מזוקקת. חייבים לקרוא.

2 תגובות

  1. חגית
    מסכימה איתך שאי אפשר להתעלם מהמערכת הפוליטית. ואומרים שהכל פוליטי.
    אף שלא ראיתי את הסרט, התיאור שלך הוא מאוד ויזואלי ונותן הצצה לעולם מופלא כמעט על חושי.

    בהמשך המלצתך לספר, האי- איך שתארת את זה אף מעורר צמרמורת, כי אלו נושאים טעונים ורגישים, זקנה, מחלות. רואים דרך המלים שלך את הרגישות וחדות העיין כלפי הטקסט, שבאמת יוצר רושם של משהו מיוחד, ואולי חד פעמי, מאין תום משולב בעצב תהומי.

  2. כל הכבוד לחגית ולניסים על ההמלצות היפות והמרגשות. תודה גם ליקום תרבות על מתן במה לתרבות במיטבה.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן