אהבה ראשונה של טורגנייב
אהבה ראשונה מאת טורגנייב

ד”ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות ממליץ על

הספר אהבה ראשונה

יש מיתוס כזה שאומר שהרומן הראשון שנכתב אי פעם היה רומן על סיפור אהבה ראשונה שמישהו כתב על סיפור ששמע מפי מישהו אחר. אם זה נכון אני מאמץ את המיתוס הזה בשתי ידיים כי נראה לי כל כך רומנטי ומרגש לכתוב על אהבה ראשונה של מישהו או לקרוא על אהבה ראשונה של מישהו ושכל הזמן ברקע מהדהדת לך במוח האהבה הראשונה שלך. נזכרתי במיתוס הזה השבוע כשקראתי את ההוצאה המחודשת של אהבה ראשונה של איוון טורגנייב (מרוסית: יעל טומשוב, בהוצאת הכורסא ותשע נשמות). כי זה בדיוק מה שטורגנייב רוצה מכם. שתהדהדו את האהבה הראשונה שלכם כשאתם קוראים את הספר הזה.

לכאורה סיפור פשוט. הכול מתחיל בשיחה בין שלושה גברים שנדרשים לדבר בכנות על אהבתם הראשונה. אגב, זוהי טכניקה ידועה של כתיבת סיפור שמזכיר את המשתה של אפלטון שבו הנוכחים נדרשים לדבר האֵרוֹס. לשניים מהם אין מה לספר מלבד זיכרונות בנאליים שמוטב לשכוח. האדם השלישי נושא עימו סיפור, ויקדיש שבועיים כדי להעלות אותו על הכתב. הספר יתמקד בו עצמו. שמו ולדימיר. נער בן שש־עשרה שמתאהב בפעם הראשונה. זה קורה כשהוא נוסע אל הכפר עם הוריו כדי להתכונן לכמה מבחנים. כמו בנובלה צרפתית, ולדימיר מתענג על טיולים רגליים ארוכים עם ספר ביד, מדקלם שירה. מושא אהבתו, שבו הוא נתקל במקרה, הוא זינאידה. בת עשרים ואחת, יפה וכריזמטית, שולטת בנפשם של הגברים המקיפים אותה. התנהגותה של זינאידה מתעתעת, לעיתים מרחיקה, לעיתים מקרבת, אך ולדימיר, שנשבה לחלוטין בקסמיה, משכנע את עצמו שסיפור אהבה ביניהם אפשרי. זינאידה עצמה, כך מתברר, אינה רווה נחת מהערצת סובביה, ולולדימיר היא אומרת: לא, איני יכולה לאהוב אנשים שאני נאלצת להביט עליהם מלמעלה למטה. אני צריכה מישהו שישבור אותי…”

כשהתנהגותה של זינאידה משתנה, הופכת מסוגרת יותר ומהורהרת יותר, ולדימיר מסיק שהתאהבה. אך במי? לפנינו נוצר מבנה משולש קלאסי בין ״אוהב״, ״נאהב״ ו״יריב״: אבל מי הוא מי ומה זה מה בסיפור ארכיטיפי זה? משולשי אוהבים ידועים כמגבירי השתוקקות, ואהבתו הראשונה של ולדימיר תגרום לסחרחורת ועינוגים, כאב ופחד, כמו גם לאידיאליזציה של האהובה או של האהבה עצמה. בתמימות ובעיוורון של בן־עשרה מסונוור, הוא מאחר לזהות את הגבר בר־המזל, זה שעונה על ציפיותיה של הצעירה. הקורא הלא־תמים רואה את התמונה במלואה משתי נקודות מבט, זו המקיפה־כול שלו עצמו, וזו המגששת באפלה של ולדימיר. אהבה ראשונה כתוב בעוצמה לירית וברגישות עילאית. את הספר על אודות אהבת נעורים כתב טורגנייב ב־1860 בגיל 42, והוא כולל את החומר הטהור שממנו עשויות יצירות מופת על־זמניות. הנובלה, שהיא אוטוביוגרפית ברובה, מתארת בנאמנות את העולם המשתקף מעיניו של הצעיר; כיצד הוא צופה בהתפתחותה של אהבה על ייסוריה ועל הנאותיה ביחסים בין אביו המנוכר ואימו הצייקנית החרדה למעמדה, וביחסים החברתיים כבולי המעמד וההון. תפקיד משמעותי בסיפור משחק הטבע, כפי שהמתרגמת יעל טומשוב מסבירה יפה באחרית דבר (שווה לקרוא את הספר רק בשביל האחרית דבר המעולה שלה). לכו לקרוא.

ההצגה ״הלכת בחוץ״ של הילה נירפז
ההצגה ״הלכת בחוץ״ של הילה נירפז

חגית בת אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

ההצגה ״הלכת בחוץ״

הילה נירפז, בת 41, בהריון מתקדם, ממלאת את הבמה במגוון דמויות של נשים וגברים משכבות אוכלוסי שונות, ומגוללת את סיפור חייה.

הילה גדלה בבית חילוני, ולמדה בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ’. את בעלה תומר פגשה בדיסקוטק, והתחתנה איתו לאחר 6 שנות היכרות. חודש לאחר החתונה חל המהפך: הילה נירפז הרגישה שהיא ‘נשמה, ששייכת לקדוש ברוך הוא’, כדבריה, והתחילה בתהליך ארוך וקשה של חזרה בתשובה, כשבעלה נותר חילוני לאורך כל השנים שלהם ביחד.

הילה נירפז אהבה לשחק, וגילמה דמויות קיצוניות. עם החזרה בתשובה החליטה, שלדמויות האלה אין יותר מקום בחיים שלה, ועזבה את המשחק.

באחד משיעורי התורה שמעה את המשפט: “כשבנאדם עולה לשמיים, שואלים אותו אם הוא עשה משהו עם הכישרון שהוא קיבל, וכשהוא עונה בשלילה, מבהירים לו שהוא כנראה לא הבין למה הוא נשלח”, ובעקבותיו החליטה לחזור למשחק. כך נוצרה ההצגה “הלכת בחוץ”, אותה כתבה בהשראת סיפור חייה, על ההתמודדות של חוזרת בתשובה, ועל החיים עם בעל חילוני, בבימויו של ציון אשכנזי.

במהלך ההצגה הילה מחליפה בגדים במעבר מדמות לדמות. התרשמתי מאוד מהשינויים המשמעותיים בקולה בהתאם לדמות, אותה היא מגלמת.

ההצגה התקיימה בבית ציוני אמריקה בתל אביב בחודש אפריל 2019 מול קהל של נשים בלבד. המופעים יתחדשו לאחר חופשת לידה.

הילה נירפז
הילה נירפז צילום: נעה נירפז

תגובה אחת

  1. תודה לניסים על ההמלצה היפה והנלהבת לספר. הצליחה להמריץ אותי לחפש אחריו. לי יש שיר על אהבתי הראשונה…
    תודה גם לחגית. נשמע שסיפור חייה של השחקנית באמת מיוחד ושההצגה מעניינת. כל הכבוד לך על שאת הולכת להצגות שמחוץ לתיאטרון הממוסד.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן