ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על:

הסרט ‘לשחות או לא להיות’

לשחות או לא להיות – הקדימון

השבוע אני רוצה להמליץ לכם על הסרט ‘לשחות או לא להיות’ (צרפת) של ז’יל ללוש שאחראי על התסריט והבימוי. זהו הסרט שפתח את ‘פסטיבל הקולנוע הצרפתי בישראל 2019’ והיה לאחת ההצלחות הגדולות בקולנוע הצרפתי השנה, עם למעלה מ־4 מיליון צופים. נוסף על כך הוא מועמד לעשרה פרסי סזאר, בהם לסרט הטוב ביותר, לבמאי, לתסריט וארבע מועמדויות לפרסי המשחק לשני שחקני משנה ולשתי שחקניות משנה. בסרט משתתפים מיטב כוכבי הקולנוע הצרפתי.

זהו סרט קומדיה אופטימית ואסקפיסטית כאחד ואפשר להגדיר אותו כ’ללכת עד הסוף’ פוגש את ‘רוקי’ בתוך בריכת השחייה. הסרט מספר את סיפורם של חבורה של גברים ממוצעים העומדים בפתחו של משבר גיל 40. כל אחד יש לו סיפור מעניין אבל המכנה המשותף של כולם הוא הלוזריות והטראגיות של חייהם. הם מחליטים לייסד קבוצה מקומית לשחייה צורנית… לגברים! מה שמתחיל כתחביב ומרפא לגבריות פגועה הופך במהרה להכנות לאליפות העולם כשהם שוכרים מאמנת קשוחה, מתמודדים עם משברי החיים, אימונים מפרכים וסיטואציות קומיות מרגשות.

השחייה בשחייה צורנית היא מעניינת. זהו ספורט מאוד אומנתי, והחבורה הלוזרית הזו של הגברים שנמצאים במשבר אמצע החיים שלהם מוצאת כי דווקא הספורט שידוע כנשי מכולם מוציא מהם את הגבריות שחשבו כי אבדה להם. זה כשלעצמו מספק לנו לצופים חוויה משעשעת ונוגעת ללב. נוסף על כך זה מוסיף לסרט ממד פיוטי. החלק הראשון של הסרט י יותר ריאליסטי, טראגי ומחוספס שבו סוגיות כמו הורות, קריירה, זוגיות ואהבות עולות, ואז השני כבר נראה כמו קומדיה מוזיקלית. הסרט למעשה צולל לשתי בריכות, אחת מלאת צחוקים והשנייה מלאת רגש. לכו לצפות. קפיצת ראש רגשית קומית מומלצת.

חגית בת־אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על:

הסימפוניה התשיעית של מאהלר בניצוחו של כריסטוף אשנבך

התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעת את הסימפוניה התשיעית של מאהלר – תמונה באדיבות אבי ויזמן

בשבוע הראשון של אפריל 2019 ביצעה התזמורת הפילהרמונית הישראלית את הסימפוניה התשיעית של גוסטב מאהלר בניצוחו של כריסטוף אשנבך, מפרשני מאהלר המובהקים כיום, שהיה תלמידו של ליאונרד ברנשטיין, בין ראשוני המנצחים על הסימפוניות של מאהלר בשנות השישים של המאה העשרים.

במוזיקה הקלאסית ישנה אמונה תפלה – קללת הסימפוניה תשיעית: זו נועדה להיות הסימפוניה האחרונה של המלחין, והוא ימות זמן קצר אחרי השלמתה. זה היה גורלו של בטהובן, שמת בשנת 1827 בגיל 56, וכן של מאהלר, שמת בשנת1911 בגיל 50 בלבד, כשנתיים אחרי השלמתה של הסימפוניה התשיעית, בראשית כתיבתה של העשירית.

האמונה הזאת משפיעה על הפרשנות של הסימפוניה התשיעית של מאהלר: נוטים לשמוע בה את הפעימות הלא סדירות של המלחין, חולה הלב. כריסטוף אשנבך בן ה־79 ניצח על הפילהרמונית במרץ ובתנופה. בשלושת הפרקים הראשונים הקצביים הייתה הפרשנות שלו מלאת חיים וסוערת. ביצוע התזמורת הדגיש את ריבוי הכלים: כלי קשת, כלי נשיפה, כלי הקשה נשמעו היטב  והשתלבו לזר פוליפוני פורח. חשבתי לעצמי: כמה עשירה ומתגמלת הבו־זמניות של יצירה קונצרטית. איך אפשר לכתוב יצירת ספרות פוליפונית?

הפרק האחרון של הסימפוניה, הארוך והמפורסם, שהיה מפויס ומלודי, דעך לקראת סופו, והסתיים בדקת דומייה, שהייתה בעצם חלק מהיצירה, במהלכה כריסטוף אשנבך עוד החזיק את ידיו באוויר, כמנצח על השקט. הקהל של למעלה מ־2,500 שוחרי מוזיקה ישראלים כיבד את הדממה ועיכב את מחיאות הכפיים, שבאו בסופו של דבר, והיו נלהבות וממושכות. 

2 תגובות

  1. תודה לניסים על ההמלצה לסרט. נשמע סרט שכיף לראות. עוד היום אלך לראותו – בדיוק התלבטתי לאיזה סרט ללכת.
    תודה גם לחגית על ההמלצה על הקונצרט. היכולת שלך להקיף בהמלצותיך תחומים רבים כל כך – שירה, מחול, מוזיקה, תיאטרון וכו’ היא מרשימה ממש.
    תודה גם ליקום תרבות וברכות על הפורמט החדש.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן