מבחר השירים של נעה שחם ושל עמית בן עמי

את נעה שחם ואת עמית בן עמי –משוררים  צעירים, בראשית שנות השלושים לחייהם, הכרתי בזכות המשוררת אלה נובק, ואירחתי אותם בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר.

נעה שחם :

נעה היא יועצת לשון לחטיבת החדשות בתאגיד 'כאן', עורכת ומורה. בסוף 2018 יצא לאור ספר שיריה 'כֻּלָּנָה', בהוצאת 'מקום לשירה', בעריכת נועה שקרג'י וגלעד מאירי.

עמית בן עמי:

עמית עוסק בחינוך ובהוראה, עובד על ספר שירה ראשון בעריכת ערן הדס, שעתיד לצאת לאור בהוצאת 'ברחש', ועורך יחד עם אלה נובק את 'ערבילית'- כתב עת אוונגרדי המשלב טקסטים ודימויים חזותיים.

שירים אחדים של נעה שחם כתובים בלשון רבות, כמו 'אנחנו כולנה', הפותח את הספר. השיר כתוב בשורות רחבות, מלאות. הוא נותן בנדיבות 'אֶת הַמִּיקְרוֹפוֹן לְכָל הַפֶּרְסוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ', ושופע נשיות חיונית 'אֲנַחְנוּ צוֹבְעוֹת עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים'. הצבעוניות הזאת מתכתבת-מתעמתת עם גוני אפור של שירת דוד פוגל לו מוקדש השיר.

נעה עוסקת בלשון: עורכת, מתקנת, מחזירה למוטב – את דברי אחרים.

זאת העבודה. אך ביצירה נעה שוברת תחביר, מפירה חוקים. היא כותבת בצורה יצרית על יצירתיות בשיר המובא כאן, כתמונת פרסומו במדור 'שיר ביום' בעריכת אלעד זרט בעיתון ידיעות אחרונות.

בתחילת השיר גוף ראשון יחיד צועק את האות י' המתריסה, עד שנרגע קמעה וחוזר לתלם של אותיות אית"ן.

השיר הבא, על הטבע, מתגלה כשיר הזדהות נשית. גוף ראשון רבים – 'נהיה' – מתפצל ל'כל אחת מאתנו', והטבע הופך להיות אנושי.

בשיר טבע אורבני נעה מתבוננת בציפור צוצלת, השוכנת 'בֵּינוֹת אֲרוֹנוֹת חַשְׁמַל'. השורות החוזרות בשיר, דוגמת 'שָׁבוּעוֹת אַתְּ דּוֹגֶרֶת', 'הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת אִתָּךְ' ממחישות את שגרת חייה המחזורית של הציפור.

בתחילת השיר, לעומת מצבה הקיומי של הציפור, הכותבת נמצאת במצוקה של ממש: 'כְּנָפִי שְׁבוּרָה', 'הַחוּט שֶׁל הַחַשְׁמַל שֶׁלִּי אֵינֶנּוּ מְחֻוָּט'. לעומת זאת סוף השיר מבשר על מות הציפור, וניתן להבין, שהכותבת מחלימה.

אכן נעה עוברת 'ניתוח הפרק' מתוך 'שירי יד שמאל'- השער (הפרק) השלישי והאחרון של הספר 'כֻּלָּנָה'.

השיר האישי החושפני מוגש מנקודת ראות של הזולת. לשמאל יש גוון של נחיתות לעומת ימין, אך במקרה של נעה שבירת כתף ימין הניבה חטיבת שירים מעניינים מאוד.

עמית בן עמי מיטיב לכתוב על חפצים. יש לו יחס אישי לפריכיות אורז שלא חדלות להגיע: הוא אוהב אותן.

משיר על מזון כחפץ אל שיר על איבר בגוף, שהוא דומם כשלעצמו, אך בהחלט קשור לאדם החי- שיר 'הפה'.

יפה ההקשר לספר 'חקירות פילוסופיות' של לודוויג ויטגנשטיין, אשר דן בהרחבה בפילוסופיה של השפה. העברית עושה חסד עם המילה 'שפה' ומטעינה אותה בשלל משמעויות מוחשיות ומופשטות, בהן עמית משתמש בשיר המשולש הזה, בו נלעסות 'החקירות'.

ומהפילוסופיה למוח ההוגה, וביחוד למבנהו הפיזי. השפה מאפשרת, ועמית משתעשע בחדווה, בצירופים 'כְּפוּלוֹת קְפָלִים', 'קְלִפַּת קְפָלִים', ועוד, ועוד. השיר 'מונדו-מיינד' מובא כאן כתמונת פרסומו בגיליון 11 החדש של כתב העת 'הבה להבא' בעריכת עודד כרמלי.

הדומם והחי חולמים בשרשרת. עמית בן עמי נהנה להיות דוברם הנאמן:

והנה היא הערבילית העֲגֻלּית, שהעניקה את שמה לכתב העת. היא רוחפת וחגה נון סטופ, ללא נון סופית

לצד כתיבתם הייחודית של שני המשוררים – האינטואיטיבית של נעה שחם, והשכלתנית יותר של עמית בן עמי, ניתן להבחין בקווי דמיון: אמירתם רמה ובוטחת, רגישותם לשפה מניבה חידושים רעננים.

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב, ומוסמכת הטכניון במתמטיקה. עובדת בתעשית המחשבים. למדה בסדנאות לשירה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. פרסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל": "השקת ספינת צפייה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). מתרגמת שירים מרוסית ומאנגלית, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרי שירה, על סרטים, ועל הצגות תיאטרון. יוזמת ומנחה אירועי שירה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה. קישור קבוע.

סגור לתגובות.