המלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 18-19 ינואר 2019

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

שלושה סרטים מן הקל אל הכבד, כלומר מהריקני אל המשמעותי יותר

אתחיל בסרט של עמוס גיתאי "רכבת קלה".

הסרט כולו מצולם בתוך קרונות הרכבת הקלה הירושלמית. לא רואים את העיר, רק את הנוסעים. על רקע הסטטיסטים השותקים, המדברים הם שחקנים ידועים מאוד, בגדר כוכבים, רובם ישראלים: אחינועם ניני, קרן מור, יובל שרף, יעל אבקסיס, חנה לסלו, רמי הויברגר, רותם אבוהב, משה פרסטר, לירון לבו. למעט המאבטח, הקבוע ברכבת והמבליח במספר סצנות, ועוד איזה תייר צרפתי תמהוני, שלא ברור בכלל למה נדבק לרכבת, השחקנים המפורסמים עולים לקטע משחק של מספר דקות בלבד, ונעלמים. הקטעים מנותקים, וגרוע מכך – לא עומדים בפני עצמם. הדמויות הדתיות – תמהוניות, בני הזוג המתעמתים – נלעגים, מקרי המתח על רקע פוליטי– מבוימים בצורה פשטנית וגסה.

מבקרי הקולנוע מזועזעים מהסרט המיותר הזה, אשר מבייש את השחקנים המככבים בו: כך אבנר שביט ב"וואלה", תומר קמרלינג ב "מאקו", שמוליק דובדבני ב – ynet.

גם הצופים מדרגים את הסרט נמוך-נמוך: 2.9 מתוך 10. יחי הקונצנזוס!

הסרט השני הוא ״לזרו השמח״

זהו סרט איטלקי, המתרחש בכפר נידח, שתושביו עובדים בחקלאות ובעיקר מגדלים עלי טבק. הם אינם חקלאים חופשיים אלא אריסים, כמעט עבדים, של מרקיזה קפריזית וחצופה, העוברת על חוקי המדינה.
במהלך הסרט השלטונות פושטים על הכפר ומפנים את כל תושביו לעיר הקרובה.
לזרו הוא בחור צעיר ותמהוני, על גבול מפגר, אותו הכפריים אינם מכבדים: הבוגרים מנצלים אותו לעבודות פיזיות קשות, הילדים מציקים לו, כמעט מתעללים.
הנופים יפים, אבל דמותו של לזרו לא מתפענחת, ואז הוא מועד, צונח מההר, וכעבור זמן-מה קם לתחייה. הוא הולך לעיר, פוגש את בני כפרו, שהזדקנו בעשרים שנה, ומתפלאים ממראהו שנותר ללא שינוי. מעשיו בעיר תמוהים והוא מצליח למות שוב.
תחייתו של לזרו מהווה הפתעה לצופה, שלא מכיר את הסיפור מהמסורת הנוצרית על לזרוס מבית עניה באיזור ירושלים, אותו ישוע הקים לתחייה. ומי שחושב על הסיפור לפי שם הגיבור – מצפה לתחייתו, ומאבד אפילו את גורם ההפתעה.
הסרט מצולם יפה, מותח במקצת, אך לא נשאר דבר בעל ערך לאחר הצפייה בו.

הסרט האחרון והמשמעותי ביותר הוא ״אהבה בימים קרים״

זהו סרט פולני, של פאבל פאבליקובסקי – במאי ותסריטאי מוערך, שסרטו "אידה" משנת 2013 זכה בפרס האוסקר לסרט הזר.

הסרט "אהבה בימים קרים" מתרחש בפולין הקומוניסטית בשנות החמישים והשישים, אך גם בפריז, אליה גלה ויקטור – הגיבור הראשי – הפסנתרן והמנהל המוזיקלי של להקת הפולקלור הפולנית. בסרט יש הרבה קטעי שירה ונגינה, אך המוזיקה אינה משתלטת, אלא משתלבת יפה. הסרט מבוסס על חומרי מציאות – סיפור אהבתם של הוריו של פאבליקובסקי על פני יבשת אירופה, ומוקדש להם. אפשר לתלות את האשם בפרידה בין המנהל המוזיקלי לבין אהובתו, חברת הלהקה, במשטר הקומוניסטי בפולין, שהגביל את חופש הפרט. אך לאמיתו של דבר, לאישיותם של שני האוהבים צדדים אפלים והרסניים, והדבר מעלה את סיפורם לרמה אוניברסלית ומעורר הזדהות. קריאתה של האישה לאחר 15 שנות אהבה מיוסרת "תראה מה עשינו לעצמנו", ממשיכה להדהד.

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך המלצות סוף שבוע. קישור קבוע.

סגור לתגובות.