ד”ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על

הספר ‘האשמים’

השבוע אני רוצה להמליץ לכם על הספר ‘האשמים’ של באנדי (שם בדוי) בהוצאת ‘אחוזת בית ספרים’ (מאנגלית: דנה אלעזר־הלוי). מתי בפעם האחרונה קראתם ספר פרוזה המורכב מאוסף סיפורים קצרים המספר בגוף ראשון על החיים בצפון קוריאה, ועוד מסופר שלא עזב את הארץ אלא עדיין חי שם ולמעשה הבריח את הסיפורים וסיכן בכך את חייו? נראה שאף פעם לא. גם אני לא. בדרך כלל אנחנו זוכים להצצה על החיים במשטר הקומוניסטי והטוטליטרי הרצחני דרך כתבות באמצעי התקשורת השונים וזה תמיד דרך עדות של מישהו שכבר לא נמצא שם או של מישהו חיצוני למקום שבוחן את המקום בעיניים מערביות או אירופאיות חיצוניות. משמע העדות תמיד היא חיצונית במידה מסוימת. באופן הזה הספר הוא מאוד מיוחד בנוף של הדיווחים על אודות המשטר הסגור שם. הנה כי כן, ‘האשמים’ מאת הסופר המסתורי באנדי הוא לא עוד ספר רגיל. זהו ספר הפרוזה הראשון אי פעם שהוברח מגבולות קוריאה הצפונית בדרך־לא־דרך, ושנרכש בידי הוצאות רבות ברחבי העולם. כל פרט ביוגרפי על המחבר, שחי עדיין במולדתו ומכנה את עצמו בשם הבדוי באנדי (‘גחלילית יפהפייה’ בקוריאנית), שוּנה כדי להגן על זהותו.

בנוסף, הספר כתוב נפלא. בשבעה סיפוריו הקצרים האמיצים והיפהפיים מאיר באנדי בעוצמה נדירה את החיים הנוראיים והסבל האנושי בדיקטטורה האפלה. “אתה הקורא!” מבקש באנדי בסיום הספר, “אני מפציר בך לקרוא את מילותיי”. הסיפורים האנושיים והסאטיריים של באנדי הם שוברי לב, והם נחרתים בזיכרון בזכות הדמויות שעומדות במרכזם: החל באימא שמואשמת בבגידה משום שהיא סוגרת את הווילונות בביתה כשהיא מגלה שבנה הקטן פוחד מדיוקנאותיהם של קרל מרקס וקים איל־סונג המתנוססים מול ביתם; דרך גבר נשוי שמאס בחיי ההשפלה ומתוודה במכתב לחברו על כוונתו לברוח עם אשתו בסירה “מארץ הרמייה והכזב הזאת”; וכלה בגבר שמבקש לראות את אימו הגוססת בכפר, ועובר מסע ייסורים משום שאין לו אישור נסיעה למחוז הולדתו. “זה לא מפחיד שהחברה הזאת לימדה אותנו להיות שחקנים כל כך טובים, עד כדי כך שכולנו מסוגלים להתחיל בלי שום בעיה לבכות לפי סימן?” כותב באנדי באחד מסיפוריו, המתאר את האבל הפומבי על מות המנהיג. דבריו אלה מעוררים בקוראים מחשבות רבות על האופן שבו משטר דיקטטורי משתלט לחלוטין על חיי אזרחיו.

מרגרט אטווד, מחברת ‘סיפורה של שפחה’ כינתה את הספר הזה ספר חובה. מעבר להיות ‘האשמים’ ספר שיעניין כל לוחם חופש באשר הוא, אולי קרצה לאטווד גם התחושה המתעתעת שמדובר בסיפורי מדע בדיוני. אבל זה ממש אמיתי. ואם תוסיפו לזה את הממד האקטואלי של השיחות בין ארה”ב וצפון קוריאה והמפגש ההיסטורי בין טראמפ בין קים ג’ונג און זהו ספר שהופך להיות חובה לקריאה.

חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על

הסרט ‘עץ האגס הפראי’

זהו סרטו החדש של הבמאי הטורקי המהולל נורי בילגה ג’יילן.

הסרט נהדר. יותר משלוש שעות (188 דקות) של קולנוע עילאי, מרהיב חזותית ומרחיב הגותית. הגיבור הראשי הוא סינאן – איש צעיר, משכיל, בעל מודעות עמוקה לחייו, לסביבתו, סופר – שמצליח להוציא את ספרו הראשון לאור במהלך הסרט. לסינאן מערכות יחסים סבוכות עם אימו ועם אביו, שזוכות לעיצוב קולנועי מרתק. המשפחה נמצאת על סף עוני בשל חוסר אחריות כלכלית של האב – איש משכיל, בעל משרה קבועה של מורה בבית ספר אך מכור להימורים.

הסרט הוא רצף של סצנות ארוכות, נדיבות, שבהן הגיבור הראשי משוטט בכפרו ובסביבותיו ומנהל דיאלוגים משמעותיים עם מכריו, ובהם הוא משמיע דעות מתקדמות, אמיצות, ואף מגיע לעיתים לעימותים קולניים. כמה טוב שסינאן המשכיל מוצא לעצמו שותפים ראויים לשיח מעמיק ורהוט, עם תובנות רבות ערך: ממש לגזור ולשמור.

המבקרים, המהללים את הסרט פה אחד, לדוגמה ישי קיצ’לס ושמוליק דובדבני, המנסים לבחור את הסצנות הטובות ביותר, אך כולן עשויות בשוֹם שכל ובדיוק רגשי.

בתחילת סצנת הפגישה עם שני אנשי דת (אימאמים) צעירים אחד מהם נמצא על עץ תפוח, קוטף, וזורק את הפירות לחברו. סינאן החילוני מעיר להם על משיכתם אל הפרי האסור ומנהל איתם שיחה על מהות הדת ופרשנותה.

שתי הסצנות הרומנטיות קשורות לחתונתה של בחורה יפה, בת כיתתו של סינאן בתיכון, ובשתיהן הוא נפצע בשפתו התחתונה.

יש גם סצנות קצרות, ממוקדות, שנונות: כל תקופת השירות הצבאי של סינאן מתוארת בצורה סמלית בתמונת סינאן החייל, לבוש המדים החורפיים הכבדים, הדורך בשלולית בשדה מושלג. ביקור מתוח בבית המשפחה מלווה בסצנה דומה של טלנובלה, המשודרת בטלויזיה.

הרגשתי קרבה ביתית־משפחתית לנופים הים תיכוניים הכל כך לאלו הישראליים, לאור הקיצי, לרוח המנענעת את ענפי עצי החורש ומניפה את מחלפותיה של הבחורה הפראית. אפילו צלילי המילה ‘אגס’ מהדהדים בשמו המקורי הטורקי של הסרט:  Ahlat Ağacı .

נהניתי מאוד מהאופטימיות המפוכחת הקורצת בין קשיי הקיום, והמגשימה את חלומותיהם של הגיבורים. סינאן הצליח לחסוך כסף להוצאת ספרו. אביו נגמל מההימורים והקים חווה חקלאית. סינאן התעודד מכך שאביו קרא בעיון את ספרו. מערכת היחסים בין האב לבנו השתפרה. הבן מרגיש הערכה כלפי אביו, קרבה רעיונית. לאורך הסרט האב מנסה לחפור באר, אך לא מגיע לשכבת מי תהום. אנשי הכפר מלגלגים על נסיונות הנפל, ומשוכנעים שמיקום הבאר לא נבחר נכון. כשהאב מודה בפני סינאן בטעותו, הדבר מגביר את הערכתו של הבן כלפי אביו, ומצית בו רצון לעזור לאביו להגשים עוד חלום. סינאן יורד אל תחתית הבאר, וצלילי המכות העיקשות של פטיש בסלע הן פסקול מז’ורי של סוף הסרט וממשיך להדהד גם אחריו.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ten − ארבע =