לא רק חו"ל; הקולנוע הישראלי מככב בפסטיבל חיפה – רשימה מאת קרן זוהר

חלק שני בסקירת סרטים מפסטיבל הסרטים בחיפה

מאת קרן זוהר

לאחר שסקרתי כמה מן הסרטים הבין־לאומיים שהוקרנו בפסטיבל חיפה, הגיע הזמן לסרטים הישראלים שעושים לנו כבוד בארץ ובעולם. להלן שלושה מהסרטים הישראלים שבהם צפיתי.

'פרא אציל' – סרטו של מרקו כרמל על פי ספרו רב המכר של דודו בוסי

כששני פראים משלבים זרועות

'פרא אציל' המשובח והמטלטל (שנוצר לפי ספרו של דודו בוסי ונושא את אותו השם, בבימויו של מרקו כרמל. בוסי וכרמל כתבו את התסריט) הוא דוגמה למה שקורה כאשר שני אנשים מוכשרים כמו בוסי וכרמל משלבים זרועות: התוצאה מעלפת.

'פרא אציל' מגולל את סיפורו של אלי, (נווה צור), נער מתבגר החי בשכונת הארגזים עם אמו, סימה (ליאת אקטע), נרקומנית בגמילה המתמרנת במקביל את הגרוש שלה, יום טוב, (אלון אבוטבול) המכלה את ימיו בציורים ושתיה, ואת בן זוגה, יפת (יעקב זדה דניאל), אסיר משוחרר על תנאי המקנא לה ועושה הכול כדי לרצותה. אלי הדחוי על ידי החברה סובל מאכילה רגשית המנחמת אותו ברגעיו הקשים, וכאלו יש לא מעט. אלי חולם להשיב את הוריו זה לזרועות זו, וכמו אמו, גם הוא משתמש בשקרים ומניפולציות כדי להשיג את המטרה. אנה (שירה האס) היא נערה חדשה ומוזרה שמגיעה לשכונה ושובה את לבו. היא משיבה לו בחיבה וגורמת לו להרגיש שזה רק הוא והיא מול כל העולם – ושהם בצד המנצח! מערכת היחסים הקרובה (מדי) אל אמו והתלות ההדדית ביניהם היא מסוכנת ולא בריאה, וחוסר יכולתו של אלי להיחלץ ממנה ולא להכנע למניפולציות של אמו, מובילה אותם לאבדון. כל שחקנ/ית בסרט הזה לוקחים את הכאוס מעלה מעלה לממדים נוספים, והתוצאה היא אנדרלמוסיה שלמה של אהבה, מצוקה, כאב ואובדן עליה מנצח בתבונה ורגישות המאסטרו מרקו כרמל. זוהי חגיגה של כשרונות על המסך, וכולם משחקים באופן אמין עד כאב: אם זו אקטע כאם מכורה השבויה בידי השדים שבתוכה, נאבקת על ניסיון למצוא סדר ונחת בחייה ובחיי בנה, ולזכות בקצת אהבה מנחמת, או זדה בתור יפת המכעיס בנסיונו לכפות מרות על אלי, אך מעורר רחמים בנסיונו לרצות עד אין סוף את סימה שבתוך תוכה בכלל עוד אוהבת את יום טוב. הצופה מבין את מצוקתו של אבוטבול כיום טוב, האמן התשוש מההסתעפויות בחייו, שמנסה לעשות אומנות לשם אומנות, להיות אבא טוב ולא להתפתות לגרושתו, לטובתה לא פחות משלטובתו. הצופה יכול להזדהות גם עם נחשון (מוריס כהן) אח של יום טוב, שמנסה לפנק את אלי ובמקביל, לא להתערב בסמכות ההורית החצויה, המבולבלת והלא ממש מתפקדת של הוריו, ומרגיש את האהבה לאלי הנשקפת מעיניו הטובות של כהן. דרך עיניו של אלי (נווה צור במשחק מורכב ורגיש שיגרום ללבכם לפרפר) אנו מתאהבים באנה המחוספסת מבחוץ ורכה מבפנים, כואבים את כאביה ורוצים בהצלחתה ובמימוש אהבת נעורים נורמטיבית בינה לבין אלי – חרף כל התנאים הלא נורמטיביים הפוקדים את חייהם. האס מזקקת משובת נעורים ותלישות כמו שאף אחרת אחרת לא עושה. מעל לכל הצופה חש בכל לבו את חוסר המנוחה של אלי, כמיהתו לתא משפחתי שפוי שיעטוף אותו, יחבק, ויגיד לו שהכול יהיה בסדר. אבל אין מי שיעטוף, ואין מי שיגיד. שרידי התא ההרוס ממילא ממשיכים להתפורר עוד ועוד.

נווה צור, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי האופיר השנה, זכה באותו פרס גם בפסטיבל חיפה, כמו גם בפרס על הישג אמנותי יוצא דופן מטעם תא המבקרים האירופי 'פדאורה'.

'עץ תאנה' – סרטה של אלמורק דוידיאן

הסיפור שטרם סופר

זהו הסרט העלילתי הארוך הראשון של דוידיאן, שעלתה לארץ מאתיופיה בגיל 11. הסרט, שצולם בארץ מולדתה, מתרחש ב־1989 בכפר קטן השוכן ליד אדיס אבבה. גיבורת הסרט היא מינה, (בית לחם אסמאמאווה העוצמתית והמרגשת), נערה יהודיה מתבגרת שאמה עלתה לישראל, וכעת סבתה מגדלת אותה ואת אחיה. מינה, סבתה ואחיה מחכים לאישור לעלות לארץ. השכנה הגרה בבית הסמוך קשורה אל הסבתא הרואה בה בת נוספת. אלי, בנה של אותה שכנה, קשור בקשרי חברות ואהבה אל מינה. אלי ומינה מבלים את ימיהם בצל עץ התאנה העתיק השוכן למרגלות הנהר. בין ענפי העץ הזה אלי מסתתר מהשלטונות הצבאיים המגייסים בכח אל שורותיהם ילדים ונערים שילחמו במלחמת האזרחים האכזרית המתחוללת במדינה. כאשר האישור המיוחל לעלות לארץ מגיע, אך חרף המאמצים שהפעילה הסבתא אלי ואמו אינם מקבלים אישור – מינה מחליטה לעשות כל שביכולתה על מנת להשיג עבורם את האישור.

הסרט חושף לראשונה זווית מיוחדת העוסקת בקורותיהם של עולי אתיופיה בתקופה שקדמה לעלייתם: הקשיים שחוו בצל השלטון, ההתמודדות עם מלחמת האזרחים, עם שרלטנים המספקים דרכונים ואשרות עליה במחירים מופקעים, עם הצורך בשמירה על סודיות בכל הקשור לעליה לארץ, עם היחס ליהודים ועוד.

הסרט מציג את גיבורתו כשורדת, וכמי שמנסה לעזור לכל מי שסביבה לשרוד. הצופה מתמגנט לסרט, למבע העז של הגיבורה, לנופים ולקצב של הסרט שמסעירים את העין ואת הלב. זהו סיפור אנושי מרגש, מעורר אימה וחמלה, על רבדים שלא נחשפנו אליהם בסיפורה האישי של העדה האתיופית. אלו קולות שמן הראוי שסוף סוף ישמעו.

הסרט, הוא קו־פרודוקציה ישראלית־גרמנית־צרפתית־אתיופית. הוא צולם בשפה האמהרית, באדיס אבבה, עם צוות שחקנים מקומיים. 'עץ תאנה' הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו, כחלק ממסגרת Discovery section, וזכה בפרס Audetia היוקרתי עבור הסרט הטוב ביותר המבוים בידי אישה. על הצילום המרהיב הופקד דניאל מילר שאף זכה בפרס הצילום הן בטקס פרסי האופיר השנה, והן בפסטיבל חיפה. לראשונה בפסטיבל הוענק מענק שירותי פוסט פרודקשיין של 90,000 יורו, הפרס הוענק בידי BCL Finance Group עבור סרט עתידי, למפיקי הסרט: נעמי לב ארי וסער יוגב מחברת BLACKSHEEP הפקות. מן הראוי לציין כי השניים מגלים בעקביות עניין בסיפורים חברתיים ואנושיים יחודיים אם זה בתחום הדוקו, ('המורה אירנה' הזכור לטובה), הטלוויזיה ('מלאך של אמא'), והקולנוע ('שבוע ויום'), וממש "מתאבדים" על הזכות להביאם למסך גם כשזה כולל בירוקרטיה מטורפת כמו במקרה הנ”ל, ועל כך שאפו גדול.

'תל אביב על האש' – סרטו של סאמח זועבי

דו קיום מחויך

סלאם (קייס נאשף) הוא לוזר שלא מצליח למצוא תעסוקה, עניין או אהבה. דודו המפיק מצליח למצוא לו ג'וב בצילומי אופרת סבון פלסטינאית ברמאללה המתהדרת בגאווה בשם האנטי ציוני: 'תל אביב על האש'. תפקידו להיות אחראי על אמינות הדיאלוגים בעברית. כשסלאם עובר במחסום בדרכו מראמללה חזרה לביתו בירושלים, החיילים חושבים שהחומרים הכתובים בתסריט שנמצא ברכבו מחשידים, ושולחים אותו אל המפקד שלהם: אסי (יניב ביטון). מסתבר שאשתו וחמותו של אסי צופות באופן קבוע בסדרה, ומעריצות את דמותו של מרוואן המחבל, למורת רוחו של אסי. כשסאלם שומע שאשתו של אסי מכורה לסדרה הוא משקר שהוא התסריטאי, ובכך חופר לעצמו בור שאת עומקו הוא אפילו לא משער.

אסי יורד לחייו של סלאם, ומתחיל להיות מעורב יותר ויותר בתסריטים. באופן מפתיע, מעורבותו מסדרת לסלאם קידום בתפקיד, והוא אכן הופך לאחד התסריטאים הראשיים בסדרה. מלבד הסיטואציות ההזויות שסאלם משתיל בשם אסי, הוא משתיל בדיאלוגים גם מסרים למושא אהבתו, מריים (מאיסה עבד אלהדי), שאינה סופרת אותו, אך ככל שעלילת הטלנובלה מסתבכת – מריים מתרככת ומגלה עניין. אסי לא מרפה מסלאם ודורש ממנו להאדיר את דמותו של יהודה, הרמטכ"ל (יוסף סוויד), ולחתור לרומן אמיתי בינו לבין דמותה של רחל (לובנה אזאבל) שמרגלת עבור מרוואן. המשולש הרומנטי המוזר שנוצר הופך את הסדרה האנטי־ציונית לפרו־ישראלית, מה שמסבך את סאלם ואת ההפקה, ומעמיד את המשך הסדרה בסכנה. בטלנובלה כמו בטלנובלה הכול מוקצן. הסרט כולו נע בהומור ובחינניות בין הסתבכות לא צפויה ומשעשעת להסתבכות מצחיקה ומופרכת יותר ויותר. שלל השחקנים המשובחים מרימים גבוה את הפוטנציאל הקומי של העלילה, ומגדיל לעשות יניב ביטון שגונב את ההצגה בדמותו הלא יציבה של אסי המפקד. הסרט הוקרן זה מכבר גם בפסטיבל טורנטו, ובפסטיבל ונציה נאשף אף זכה בפרס השחקן הטוב ביותר. הסרט זכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, וכן בפרס התסריט המצטיין.

סצנת המפגש בין סאלם לאסי:

עשו לעצמכם טובה.לכו לראות.

אודות קרן זוהר

מורה לקולנוע, תקשורת וספרות, תסריטאית ויוצרת. כתבת תרבות ופנאי במדור "Kולטורה" במקומון "השקמה".
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, קולנוע עם התגים , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*