‘תֵּשַׁע שָׁנִים מִמֵּךְ’ ספר השירה השלישי של טלי כהן שבתאי, אחרי ‘בסבך השחור נמהל ארגמן: שירים’ (תל אביב: גוונים, תשס”ז 2007), ותִּגָּר: שירים ופואמות (תל אביב: ספרי עיתון 77, תשע”ב 2012), יצא כקודמו בהוצאת ‘ספרי עתון 77’.

המשוררת, ילידת ירושלים, שהתגוררה כמה שנים בעולם הגדול ובפרט בנורבגיה, שָבָה לעיר הולדתה. הדו־לשוניות עברית־אנגלית, שהייתה ניכרת בשני ספריה הראשונים, הצטמצמה בספרה החדש לכיתוב על הכריכה האחורית

והעמוד של ההקדשה והמוטו:

שירי הספר כתובים על טהרת העברית, ויש בכך סמליות. האם אפשר להבין, שמאז חזרתה ארצה מהמסע בעולם המשוררת הייתה בתהליך של היקלטות בארץ ועתה היא מפויסת עם בחירתה? אולי מפויסת לרגעים, אך לרוב רוחה סוערת, ויחסיה עם הסביבה ועם עצמה מורכבים וטעונים רגשית, כפי שחושף השיר ‘תֵּשַׁע שָׁנִים מִמֵּךְ’ (ע’ 99), שהעניק לספר את שמו ‘תֵּשַׁע שָׁנִים מִמֵּךְ’. עברו על המשוררת תשע שנים של התמודדות וחיפוש. יש לשים לב שבשיר הזה היא פונה לעצמה בגוף שני: ‘בָּךְ’, ‘מִמֵּךְ’. בשיר ‘בָּטוּחַ יֵשׁ טַלִּי אַחֶרֶת’ (ע’ 28) המשוררת מתרחקת מעצמה עד כדי דיבור בגוף שלישי, ואף מתנכרת:

‘בטוח יש טלי אחרת’. האומץ והכנות של טלי כהן שבתאי מקרבים את הקורא, משתפים אותו בחיפושים ובלבטים. מתוך הדאגה למשוררת, אני שמחה לראות בשיר ‘אֲנִי הַחֲדָשָׁה’ (ע’ 102), המצוטט גם על הכריכה האחורית, הבזקים של חיוביות, אופטימיות מדודה, אור בעדשה וקבלה עצמית, אם כי מסויגת. אחרי הנדודים בגופים השלישי והשני, המשוררת מתחברת לעצמה וכותבת בגוף ראשון:

שפת השיר המפורקת־מחוברת מזכירה את הבובה הממוכנת־מתוקנת של המשוררת דליה רביקוביץ, אשר איתה מתכתבת טלי בשיר ‘מַשְׁבֵּר’ (ע’ 62):

טלי מצליחה לכתוב על מצב קשה של משבר באופן נגיש. היא כורכת את הנפשי עם הגופני לְמֵחוּשׁ פְּסִיכוֹסוֹמָאטִי אמין. היא מזדהה עם השפל של “אֳנִיָּה בְּלִי מִפְרָשׂ בְּיָם אֵין רוּחַ”, אך מתאוששת ועולה מתוכו, כי הרי “עֲדַיִן מַעֲרִיצָה חִיּוּכִים שֶׁל בְּנֵי אָדָם” לירושלים מקום מרכזי בעולמה של טלי כהן שבתאי, אשר מתארת את העיר בתור אישה. במהלך השיר ‘יְרוּשָׁלַיִם’ (ע’ 82), המשוררת מעניקה לעיר אפיונים חיצוניים של עצמה, עד להזדהות מוחלטת:

ל’תֵּשַׁע שָׁנִים מִמֵּךְ’ כריכה מעולה בזכות תמונתה המתריסה, המתגרה, של טלי. מראה הסנטר המרוח בליפסטיק עובד – מרתק את המבט. תמוה בעיני השער ‘רשמים’ בסוף הספר. לשם השער נימה של משניות, לעומת שירים ופואמות, ועם זאת השער כולל שני שירים מרכזיים: ‘תֵּשַׁע שָׁנִים מִמֵּךְ’ , שהעניק לספר את שמו, ו’אֲנִי הַחֲדָשָׁה’, שמובלט על הכריכה האחורית.

שירי הספר מטפלים בצורה מקורית ויחודית במגוון רחב של נושאים, כולל הארספואטיקה. צליל דק של ביקורת עצמית מהדהד בפתיחת השיר ‘שִׂיחַ סִפְרוּתִי’ (ע’ 15):

השירים ניחנים בביטוים סוראליסטיים. המשוררת מתייחסת לכך בצורה מודעת-מסתייגת בשיר ‘אַל תִּשְׁתַּטּוּ’ (ע’ 52): “גַּם הַסּוּרֵאָלִיזְם הָרָדִיקָלִי בְּיוֹתֵר נִזּוֹן מֵהָרֵאָלִיזְם שֶׁל הַחַיִּים.”

השיר החשוב (***) בעמוד 14 מארח את נושאי כתיבתה הבולטים של טלי: חיים־מוות־סוראליזם־ירושלים־בחירה־מלים. השורות “אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת סִבָּה לִחְיוֹת / אֲנִי חַיֶּבֶת לְעַצְמִי מִלִּים”, מעמתות מילה כנגד מילה, ומפעימות כמו תקבולת תנ”כית.

ספר השירים ‘תֵּשַׁע שָׁנִים מִמֵּךְ’ מתאר עולם חוויתי פרטי, ועם זאת פתוח לקורא. טלי חושפת באומץ את הווייתה, כולל מכאוביה וחולשותיה, ועושה זאת בצורה אומנותית, בשפה מקורית מרתקת. הקורא מסייר בין מדורי עולמה הרגשי של טלי כהן שבתאי, חדור חיבה גדולה אליה והערכה למיומנותה השירית.

tali cohen shabtai

קראו גם:

ביקור בית אצל המשוררת

צפו בטלי כהן שבתאי כהן מקריאה

טלי כהן שבתאי מקריאה עוד

טלי כהן שבתאי בתוכנית הרדיו “על הדרך “

פרטים על טלי כהן שבתאי

4 תגובות

  1. הכתבה מתארת משוררת אמיצה ואת שירתה היחודית שנוגעת בעצב שבנפש הפנימית והסוערת של המשוררת. ומאפשרת ירידה לדקויות של המשמעויות הנסתרות שיש בשירים וגם מצאתי אסוציאציה לשירתו הסוריאליסטית ושפתו המקוטעת השבורה של צלאן..
    ההקבלות והאזכורים לשירה של דליה רביקוביץ עוזרים גם להבין את עולמה הפנימי של המשוררת ואת ההשראות שלה. כתוב בצורה רהוטה וצלולה.

  2. טלי כהן שבתאי היא משוררת אמיצה.התעוזה שלה לכתוב על נושאים שמוחבאים מתחת לשולחן ניכרת מאוד בכתיבתה.
    הייתי “מקטלגת” את טלי כהן שבתאי ביחד עם המשוררות אן סקסטון ודליה רביקוביץ.
    כתבה מקיפה ומותירה טעם של ללכת לרכוש את הספר.
    נהנתי מכל מה שנכתב כאן.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן