הילד האחרון מהעיר המלין – אלון מלצר

גרסה של אלון מלצר לסיפור הידוע ‘החלילן מהמלין’

אלון מלצר יוצר גרסה משלו לסיפור הידוע על החלילן שחטף את ילדי העיר המלין, שזכה לגרסה מפורסמת במיוחד של המשורר הבריטי רוברט בראונינג (ותוכלו לקרוא גם אותה ב’יקום תרבות’). בגרסה של אלון מלצר הילד הבודד שנשאר מאחור חזר לעירו, המלין.

הַיֶּלֶד הָאַחֲרוֹן

כָּל הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת

הָלְכוּ בְּאוֹר שְׁקִיעָה דּוֹעֶכֶת

וְהָעֵצִים מֵהַגָּדוֹת

הִרְכִּינוּ רֹאשׁ אֶל מֵי שַׁלֶּכֶת.

–

צְלִילֵי חָלִיל נוּגֶה, רַב מֶתֶק

נִגְּנוּ רַכּוֹת מֵעֵין שִׁיר לֶכֶת.

כְּמוֹ מַדְרֵגוֹת יוֹרְדוֹת לָעֹמֶק.

דְּמוּתָם בַּמַּיִם מְהֻפֶּכֶת.

–

וְהַהוֹרִים בַּכְּנֵסִיָּה

וְהָעוּגָב עוֹד שִׁיר נוֹגֵן.

כָּל יָד קְפוּצָה בְּתוֹךְ כְּסָיָה

וְכָל אַרְנָק בַּכִּיס עוֹגֵן

-.

הוֹ, הַמְלֵן, עִיר, בְּזוּיָה, חוֹטֵאת.

לֹא תִּמְצְאִי בָּאֵל מָגֵן.

מַדּוּעַ כֹּה נִבְצַר לָתֵת

לַחֲלִילַן שָׂכָר הוֹגֵן.

–

וְהַיְּלָדִים כַּאֲמַתְלָה

אָמְרוּ כֻּלָּם שֶׁהֵם חוֹלִים.

אָז שֻׁחְרְרוּ מֵהַתְּפִלָּה,

אַךְ חִישׁ יָצְאוּ בְּלִי מְעִילִים,

–

כְּשֶׁהֶחָלִיל הֵחֵל לִשְׁרֹק.

לֹא צִבְעוֹנִין לָבַשׁ הַפַּעַם

אֶלָּא בִּגְדֵי צַיָּד יָרֹק.

רוֹעֵה-אָדָם, יְצִיר מֻפְלָא.

–

אֲבָל אַט אַט… נוֹצַר מִין נֶתֶק,

כִּי הַפִּסֵּחַ הִתְעַכֵּב,

אַף כִּי לִבּוֹ שָׁבוּי בְּרֶתֶק

שִׁיר הַקְּסָמִים הָרַךְ-נוֹקֵב.

–

וְלָעִוֵּר אָבְדָה הַדֶּרֶךְ

וְהַיֵּאוּשׁ גּוּפוֹ צוֹלֵב;

כִּי לָהּ רַק לָהּ יֵשׁ חֵן וָעֵרֶךְ,

הַמַּנְגִּינָה שׁוֹבַת הַלֵּב.

–

וְהַחֵרֵשׁ לֹא הִתְפַּתָּה,

כִּי לֹא שָׁמַע אֶת הַכִּשּׁוּף.

שִׁירַת סִירֶנוֹת מְפַתָּה,

אֵלֶיהָ לֵב פּוֹתֶה קַשּׁוּב.

–

הַתְּהוֹם, מַגְנֵט הַמְּצוּלוֹת,

קָרְאָה רַכָּה לוֹ: בּוֹא, שׁוֹטֶה,

וְאַל תָּשׁוּב עוֹד לַעֲלוֹת.

הַוֵזֶר אֶת כֻּלָּם שׁוֹתֶה.

–

אַךְ לֹא שָׁמַע. יָשַׁב נִכְלָם

– אַחֲרֵי סִיאֶסְטָה – מֶלַנְכּוֹלִי.

הֵיאַךְ רֵעִי הַטּוֹב נֶעְלַם.

הֵן הַאנְס תָּמִיד בָּא וְקוֹרֵא לִי.

–

יָצְאוּ סוֹף סוֹף כָּל הַהוֹרִים

בְּמַחְלָצוֹת מֵהָאוּלָם.

רֵיק גַּם הַבַּיִת מֵהַנְּעָרִים,

מֵהַנְּעָרוֹת. אַיֵּה כֻּלָּם?!

–

וְרֹאשׁ הָעִיר קָפָא לִבּוֹ;

רָץ בָּרְחוֹבוֹת כְּמוֹ מְשֻׁגָּע

וְאַחֲרָיו שָׁעַט כַּלְבּוֹ.

צָרַח: יוֹהָנָה, פְרִידְרִיךְ, הֶלְגָה!

–

גַּם כָּל הַשְּׁאָר הִסְתּוֹבְבוּ.

עַל כָּל מִסְתּוֹר סֵרְבוּ לִפְסֹחַ.

חִפְּשׂוּ אֶת כָּל שֶׁאָהֲבוּ

וְאָז רָאוּ אֶת הַפִּסֵּחַ

–

יוֹשֵׁב וּמְמַשֵּׁשׁ בִּרְכּוֹ

וְלֹא הַרְחֵק אֶת הָעִוֵּר,

הַמְּגַשֵּׁשׁ לַשָּׁוְא דַּרְכּוֹ.

– לְאָן הָלְכוּ, זָעַק שׁוֹטֵר.

–

– אֶל הַנָּהָר, הֵשִׁיב בְּפַחַד.

חָלִיל הַזָּר כֹּה רַב מִתְקוֹ.

הֵם צָעֲקוּ וְרָצוּ יַחַד,

אַךְ מוּל הַוֵזֶר הִשְׁתַּתְּקוּ.

–

כְּפוּפִים נִלְאוּ מִלַּעֲמֹד,

אַךְ כְּשֶׁקָּפְצוּ אֶל הַשָּׁמַיִם

כָּל שֶׁאִוּוּ כַּסְפּוֹ לַחְמֹד…

מָצְאוּ רַק מַיִם וְעוֹד מַיִם.

–

הוֹ, פְרִידְרִיךְ, פְרִידְרִיךְ הֶחָמוּד

גָּעָה בִּבְכִי אָז רֹאשׁ הַקֶּרֶת.

הוֹ, יֵשׁוּ, תֵּן לִי רַק לָמוּת.

חָטָאנוּ. הַמְלֶן עִיר מֻפְקֶרֶת.

–

וְהוֹרֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁלוֹשָׁה

שֶׁל הָעִוֵּר, חֵרֵשׁ, פִּסֵּחַ

שְׂנוּאִים הָיוּ, כִּי כֹּה קָשֶׁה

לִרְאוֹת רוֹצֵחַ שֶׁפּוֹסֵחַ.

–

אֲבָל הָעִיר – שְׁרוּיָה בְּמֶתַח –

שָׂמְחָה עַל מַחֲזֶה נִמְהָר,

בּוֹ הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ

בָּרְחוּ בַּלַּיְלָה לַנָּהָר…

–

זֶה הַסִּפּוּר וּמִי יָלִין.

רַק הַחֵרֵשׁ בָּדָד נוֹתָר,

אֲבָל הוֹרָיו עָזְבוּ אֶת הַמְלֶן.

וְהַסִּפּוּר הַזֶּה נִגְמַר

ראו גם:

‘החלילן מהמלין’ מאת רוברט בראונינג ב’יקום תרבות’

החלילן מהמלין. ציירה: קיט גרונווי