מה שרואים משם לא רואים מכאן – על ספרה של נילי דגן 'עד שאלמד לעוף' מאת יואב איתמר

נילי דגן עד שאלמד לעוף בעריכת אמיר אור חיפה: פרדס, תשע"ח 2018
על הכריכה:
"גּםַ אַתָּה מַרְגִּישׁ פִּתְאוֹם כְּמוֹ נָע עַל חֶבֶל דַּק?" שואלת נילי דגן, ומובילה אותנו על פני החבל המתוח של הלא־ידוע בספר שיריה החדש, 'עד שאלמד לעוף'. היחס בין כותרת הספר לשירים הוא יחס של הומור אירוני: זהו ספר מסע בין נופים ותרבויות, אך בו בזמן גם מסע דרך רגשות, זוגיות ואף אירועים פוליטיים. המינימליזם של דגן, המגיע למיצויו בשירי ההייקו שלה, שורה על הספר כולו, והטון השירי שלה נאמן תמיד לרגיסטר הרגשי של תכניו. שפת שיריה קשובה להדהודי הקול ומשמעיו, ועם זאת היא שפה שאינה מתמלצת. גם כשדגן אינטימית או חושפת כאבים, היא עדיין קונקרטית, ישירה, ומספרת: "אֵיךְ בְּכָל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה / כְּשֶׁנִּשְׁבַּר לִבֵּנוּ בְּאַהֲבָה / נִשְׁאַרְנוּ זָרִים?" כתיבתה היא כתיבה מתבוננת, רצופת תובנות, אבל לעולם לא מרוחקת. דגן מעלה לעיני הקורא את מראות המסע כמטפורות חיות לעונות ולמזגים של נפש האדם: המגע המרגש שלה עם הטבע — הים, הציפורים, הפרחים והאור — הוא מגע גואל, מגע שדרכו היא מחברת אותנו אל חופש חדש, אל יופי חדש ואל אהבה חדשה. עד שאלמד לעוף נקרא כספר מסעות בעולם החיצוני והפנימי, יומן נפש הנוגע בנפש, ספר של אלכימיה; ומתוך כך גם חוויית הקריאה בו היא כמין מעבר מזכך בכור המצרף של החיים.
זֶה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְּתָו.
עוֹד מְעַט יִתְחַלֵּף הַיָּרֹק לְאָדֹם, גַּם הַקּוֹצִים יִפְרְחוּ בְּצָהֹב.
רְאֵה, הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה.
עוֹנוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, לֹא אֲנָשִׁים, אַתָּה אוֹמֵר.
אֲבָל בַּסְּתָו הַזֶּה,
אֲנִי שֶׁאֲהַבְתִּיךָ בְּכָל עוֹנוֹתַי
כְּבָר לֹא דּוֹאֶגֶת שֶׁתַּקְדִּים לָלֶכֶת מִמֶּנִּי,
רַק חַיָּה אִתְּךָ.

ספרה החדש של נילי דגן הוא תיאור של זוגיות של מי שהיא אזרחית העולם. היא נשארת מחוברת בטבורה לישראל, אבל נודדת בעולם, מחליפה פנים ונוצות, זיכרונות ומראות. מה שמחבר אותה לעולם זו הזוגיות שלה, וההכרה שלאן שלא תנדוד היא עדיין ישראלית ויהודיה ובת המאה הזאת.

***

מרסיי

חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּעָיוֹת פּוֹתְרִים תּוֹךְ כְּדֵי הַפְלָגָה

אֲבָל כְּכָל שֶׁהִתְרַחַקְנוּ דָּאַגְנוּ יוֹתֵר.

אֵיךְ זֶה שֶׁדְּגָלִים יְרֻקִּים נֶחְפָּזִים גַּם כָּאן בָּרוּחַ?

אֵיךְ זֶה שֶׁגַּם כָּאן שׁוֹעֵט הָמוֹן בִּקְרִיאוֹת קְצוּבוֹת

אַלְלָה אַכְּבַּר?

נַעֲרֵי הַסִּפּוּן מְהַדְּקִים חֲבָלִים,

אוֹר הַיּוֹם הוֹלֵךְ וּמְאַבֵּד מֵחִיּוּתוֹ.

קָשֶׁה לִרְאוֹת מַה מִּתְרַחֵשׁ מֵעֵבֶר —

אַל תִּפְחֲדִי. שׁוּטִי לְתוֹךְ הַחֹשֶךְ

וְשִׁירִי כָּל הַזְּמַן.

*

המבט של נילי דגן איננו מקושי או ממצוקה אלא מתוך מלאות, וכשמביטים כך העולם נראה אחרת.

דגן לא מהססת להיות פוליטית:

מטרות

1: סנט מארי

זוֹ כִּמְעַט אוֹתָהּ שְׂדֵרָה

אוֹתָם עֲצֵי דֹּלֶב

שַׂחְקָנֵי פֶּטַנְק מְכַוְּנִים

כַּדּוּרֵי מַתֶּכֶת

אֶל כַּדּוּר הַמַּטָּרָה.

2: בילעין

כִּמְעַט אוֹתוֹ כְּפָר,

כִּמְעַט אוֹתָם עֲצֵי זַיִת.

שַׂחְקָנִים רְעוּלִים מְכַוְּנִים

אֲבָנִים וּבַקְבּוּקֵי תַּבְעֵרָה

אֶל הַמַּטָּרָה הַחַיָּה.

*

אלא שכשהיא מביטה בדרך כלל, המבט הוא יותר רך ויכול למצוא את היופי וההומור שבדברים.

שְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מַבָּטִים עַל הַר פוּגִ'י;

מְצַלֶּמֶת אוֹתְךָ

מִכָּל כִּוּוּן.

2

תְּמוּנָתְךָ בֵּין עֲצֵי הַשְּׁזִיף

מַדִּיפָה נִיחוֹחַ קַל.

לוֹגֶמֶת אִתְּךָ יֵין שְׁזִיפִים.

3

אַשְׁלָיַת חֹסֶר הַמַּאֲמָץ

דּוֹרֶשֶׁת מַאֲמָץ מְיֻחָד:

גַּע בִּי!

מה אפשר לאחל לנילי דגן אלא עוד הרבה שנים של התבוננות ולימודי תעופה, ושתמשיך לשתף אותנו באופן שבו נראים החיים מהקומה ה־13.

ראו גם :

נילי דגן בויקיפדיה

אתר השירה של נילי דגן

נילי דגן בפייסבוק

Image result for ‫נילי דגן  ספר‬‎

אודות יואב איתמר

על אודות יואב איתמר עורך מדור השירה והתיאטרון של "יקום תרבות". נולד בחיפה, בגר בנגב, חי בתל אביב. ערך למעלה מ-50 ספרים במסגרת "חבר לעט", תרגם שניים, הוציא לאור את הספר השירים "חוד הלב" ("קשב לשירה", 2012). נוסף על כך משמש כמורה לכתיבה ולספרות, כמבקר תיאטרון, כחוקר ספרות ותרבות וכמו"ל משותף (יחד עם חני שטרנברג) של כתב העת והוצאת הספרים "מקף".
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*