אמנון סטופ, העורך המדעי של ‘יקום תרבות’, ממליץ על

קומיקס בעברית

השבוע אני רוצה להמליץ לא על ספר ספציפי אלא לציין מגמה – לדעתי ברוכה – של הופעת קומיקס בעברית, ולהמליץ על קריאתו.
חובבי קומיקס היו בארץ תמיד, ואפילו היה שבועון קומיקס בעברית בשם ‘בוקי’ שיצא בשנים 1967 –1971. הוא הביא קומיקס מתורגם, בעיקר מאנגלית, כולל אקס־מן, סופרמן ועוד. גם סדרות הקומיקס הקלאסיות האירופיות ‘טינטין’ ו’אסטריקס’ תורגמו לעברית עוד בשנות השישים והשבעים.

כיום יש בארץ חנויות מתמחות בקומיקס – ‘קומיקאזה’ ו’קומיקס וירקות’ – אולם רוב המבחר בהן הוא באנגלית. היו, ויש כיום, גם יוצרים ישראלים של קומיקס, כמו אורי פינק עם ‘זבנג’ שלו, שבתקופות מסוימות היה פשוטו כמשמעו הקומיקס הישראלי. פינק כתב גם יצירות למבוגרים, שכמעט אינן ידועות, כמו ‘פרופיל 107’, וגם יוצרי קומיקס אחרים, כמו רותו מודן ועוד, כתבו למבוגרים.

אולם על אף שהיו קומיקס בעברית ואפילו קומיקס ישראליים מקוריים, הרושם היה תמיד שזה נדיר, ובחנויות הספרים לא היה אפשר למצוא קומיקס.

למרבה השמחה, בשנים האחרונות החלו להופיע יותר ויותר ספרי קומיקס בעברית – גם מתורגמים וגם מקוריים. לאחרונה נכנסתי לחנות ספרים של אחת הרשתות הגדולות, וממש התרשמתי מהמבחר הגדול של ספרי קומיקס, מה שאני מקווה שמלמד שהקומיקס הפך לחלק חשוב בחומר הקריאה של הציבור הישראלי.
חלק מספרי הקומיקס בעברית בחנויות מבוססים על סדרות טלוויזיה פופולריות כמו ‘הרעשנים’ או ‘סופא־סטריקה’ (כך זה במקור), וחלקם קומיקס שנכתב מראש כ־graphic novel. אולי באמת צריך להפסיק להשתמש במינוח המטעה – גם באנגלית – comics, ולעבור למינוח הנכון יותר בעברית ‘עלילונים’ או אולי ספרות־גרפית. הספרים הללו הם ספרים לכל דבר, עם עלילה מורכבת, התפתחות של הדמויות, ואפילו אמירות פילוסופיות, שפשוט כתובים בשילוב של טקסט וציורים. גם בעולם יש ספרות־גרפית שנחשבת לספרות שאינה נופלת מכל ספר נעדר־ציורים, למשל סדרת ‘בון’ שגם תורגמה כולה לעברית או סדרת sandman של גיימן, שלמיטב ידיעתי תורגם ספר אחד ממנה.

כמובן, חלק גדול מהסוגה אכן מורכב מספרים שמכוונים לילדים או נוער, כמו הסדרה ‘הקמע’ שתורגמה לעברית (ועדיין לא הסתיימה גם באנגלית), או הספרים שראיתי עכשיו בחנות, ושהיו הזרז לכתיבת הרשימה הזאת, לדוגמה ‘הנער המכשף’, וגם ‘ג׳ק האדיר’ של בן הטקה שכתב את טרילוגיית ‘זיטה’, שממנה תורגמו לעברית כמדומני שני הספרים הראשונים.

אינני טוען שכל ספרות־גרפית היא יצירת מופת, או שכל ״קומיקס״ ימצא חן גם בעיני מבוגרים. אולם למי שאינו מכיר – אני ממליץ להתנסות. גם למבוגרים, ובמיוחד לילדים ונוער.

חגית בת־אליעזר, שגרירת ‘יקום תרבות’ לאירועים, ממליצה על

הסרט ‘טובת הילד’

בית הקולנוע החיפאי העצמאי ‘סינמה קפה עממי‘ ארגן ביום רביעי 5 בספטמבר 2018 אירוע משולב לקראת ראש השנה: הרמת כוסית + הרצאה של ירון שמיר המומחה לקולנוע + הקרנת טרום בכורה חגיגית של הסרט ‘טובת הילד’. הסרט מבוסס על ספרו של איאן מקיואן, The Children Act, שיצא בשנת 2014, ותורגם ב־2015 לעברית בשם ‘טובת הילד’. ירון שמיר סיפר שאיאן מקיואן עוסק בספריו בדילמות אתיות, ובפרט במתח בין הצדק הטבעי לבין הצדק המשפטי האזרחי, והקרין קטעים מסרטים אחרים המבוססים על ספריו של איאן מקיואן, ובפרט מהסרט המצוין, זוכה הפרסים, ‘כפרה’, משנת 2007.

פיונה מיי היא שופטת בכירה העוסקת בתחום המשפחה ובמיוחד בגורל הילדים. היא ובעלה נשואים הרבה שנים, ללא ילדים. יש ביניהם כבוד ואהבה, אך ללא קרבה גופנית. הסיבה לכך אינה ברורה לצופה, והמשבר אכן מגיע. בעלה מתוודה על ניהול רומן מחוץ לנישואין ועוזב את הבית. בזמן הזה פיונה מתבקשת לשפוט בתיק של נער בשם אדם, אשר גילו קצת מתחת ל־18, החולה בסרטן הדם. הנער שייך לכת ‘עדי יהוה’, המקדשים את הדם יתר על המידה, ולכן מתנגדים לעירוי דם גם במקרה של הצלת חיים. פיונה מבקרת את הנער בבית חולים, מתרשמת מדבקותו באמונתו, אך מזהה גם את עניינו בחיים, ופוסקת לטובת העירוי בכפייה.

אדם מבריא, בעלה של פיונה חוזר הביתה ובני הזוג מתפיסים. אך לא הכל שפיר. אמונתו הדתית של אדם התערערה, וכתחליף – נקשרה נפשו בשופטת. הוא שולח לה מכתבים, עוקב אחריה, מתייצב בפניה, רוצה לעבור לגור איתה ועם בעלה. הדבר בלתי אפשרי, הנער מרגיש אבוד. המחלה חוזרת, כשהוא כבר בגיר, ומחליט על גורלו. אדם מסרב לקבלת טיפול רפואי ומת.

אמה תומפסון מעולה בתפקיד השופטת, וגם בעלה והנער משחקים היטב. יש בסרט  נגינה בפסנתר, שירה, דיונים משפטיים מרתקים, הומור אנגלי. אבל העלילה צפויה, איטית, ולא מגיעה לעוצמה של ‘כפרה’. שמתי לב שהסופר עצמו כתב את תסריט ‘טובת הילד’, וגם כתב את התסריט לסרט על פי ספרו הקודם ‘על חוף צ’סיל’, שלפי דעתו של ירון שמיר, מוצלח אף פחות מ’טובת הילד’. לעומת שני אלה, התסריט של ‘כפרה’ לא נכתב בידי הסופר. הדבר יכול להסביר את הצלחתו של ‘כפרה’, שהרי כתב אותו תסריטאי מומחה, במבט רענן וביקורתי.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

12 + שש =