המלצות אנשי 'יקום תרבות' לסוף השבוע 14–15 בספטמבר 2018

חגית בת-אליעזר, שגרירת 'יקום תרבות' לאירועים, ממליצה על

מופע תיאטרון-שירה 'עוברות אורח'

המופע הוא תַּצְרֵף תיאטרון-שירה העוסק בעיר ברלין בתקופת השלטון הנאצי, ועכשיו, בהקשר היהודי־ישראלי.
ביימה מלכה מרין, יוצרת תיאטרון עצמאית. על הבמה נמצאות השתיים: ריקי דסקל, שחקנית ומשוררת שפרסמה שישה ספרי שירה, ונֹגה אשד, זמרת ומנחת שירת־רבים. המופע מוצג שנה בקירוב במגוון במות. ראיתיו ביום חמישי 6 בספטמבר 2018 באולם המרווח של המרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב.

במופע משתלבים שירים מספריה של ריקי דסקל, קטעים מ'מכתבים מנסיעה מדומה', ספר הפרוזה הראשון של לאה גולדברג, וטקסטים מעובדים מתוך פייסבוק. הדיבור הנמרץ מלווה בשירי זמר ישראליים מתקופות שונות, בביצוע נֹגה אשד ובנגינת הגיטרה שלה.

בעשור האחרון אלפי ישראלים צעירים נוהרים לברלין. לאותה ברלין שהתאכזרה לאזרחיה היהודים בתקופת השלטון הנאצי, ובמיוחד בשנות מלחמת העולם השנייה. ריקי ונוגה – עוברות אורח – מתבוננות בהשתוממות על תופעת הישראלים בברלין. הן משמיעות צרורות של השמות הגרמניים של הכבישים והכיכרות של ברלין. כל ה'שטראסה' וה'פּלאצה' מהדהדים איום וזדון. לשם 'ואנזה' תפקיד כפול במופע.  ועידת ואנזה, שבה הוחלט בינואר 1942 על אופן ביצוע הפתרון הסופי, התקיימה בווילה ואנזה שברחוב 'אם גרוסן ואנזה'. ברחוב הזה התגורר בשנות השלושים של המאה הקודמת הצייר והפסל היהודי המפורסם מקס ליברמן, ובשנת 2006 הפך ביתו למוזאון לעבודות האומנות שלו.

בהקשר הזה קראה ריקי דסקל את השיר שלה, המובא כאן בדילוגים:

גינת ביתו של מקס ליברמן על גדות הוואנזה ירוקה מתמיד
הדור השלישי חף מכל רבב
ועל כן ביאטה או רנאטה או טוני (אנטוניה)
משרתות את כל הבאים בשערי המלון המפואר
ביעילות, בכוונה, בחרש, ובחוסר חן ניכר לעין
ובלהט הדלת המסתובבת לא ניתן עוד להבחין
בין היוצא לנכנס, בין הרומס לנרמס
בין הרוצח לנרצח


או אז על לוח חלק כעור ולבן כעצם
תיכתב מחדש
בדם התהום ובדומן האבות
ביד ענקים זדונה ובוטחת
הכתובת
דע

הרומן 'מכתבים מנסיעה מדומה' של לאה גולדברג יצא לאור ב־1937. המכתבים שבו נושאים תאריכים של שנת 1934 – ראשית השלטון הנאצי – אך האווירה בו מתוחה ומבשרת רעות, והספר משמש כמסמך ספרותי־היסטורי חשוב.

מה מעשיהם של הישראלים הצעירים בברלין? מה תחושתם? מה מספרים להם המקומות הגאוגרפיים, שהיו עדים אילמים לזוועות של אז? על מה הישראלים מתכתבים בפייסבוק? למה מתגעגעים? למשל לשווארמה.
המופע מעלה שאלות, משאירן פתוחות, ומלווה בשירי זמר ישראליים הזכורים לטוב.

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך המלצות סוף שבוע עם התגים , , , . קישור קבוע.

3 תגובות על המלצות אנשי 'יקום תרבות' לסוף השבוע 14–15 בספטמבר 2018

  1. מאת אמהי"ד:‏

    היו מתקשרות אליי בקשר לברלין. ואגב, יש פה יותר שווארמיות מאיסטנבול…

  2. מאת צדוק עלון:‏

    ראיתי המופע במבשרת ציון; אמנות לשמה המשלבת כתיבה, קריאה, שירה ומשחק.
    מורגשת הבעירה בלב ובמצפון שהביאה את ריקי ונגה לכך, והן עושות כן באומץ ובשקט נפשי.
    סקירה יפה וברוח נפשן של היוצרות.
    צדוק

  3. מאת נפתלי בלבן:‏

    ראשית, תודה לחגית על מאמריה המעולים ועל שהיא מביאה בפנינו חומרים מעניינים מעולם היצירה בארץ ובעולם.
    אתייחס למאמר על ברלין בהיבטים מוגבלים בלבד – וזאת כיוו שאני מכיר די טוב את ברלין מכך שאני מבקר תכופות בעיר מאז 1983 ועד היום (נוסע שוב בעוד כמה ימים לשם…)
    היבט ראשון – מדוע נוסעים לברלין בלי נקיפות מצפון וללא היסוס, אף שברלין אחראית לזוועות שגרמה?
    האופי האנושי יש בו אלמנט של "שכחה מובנית" ורצון לחיות "כאן ועכשיו" ואם לא כך לא היינו יכולים להתגבר על שכול – ולא מסוגלים לחזור לחיים נורנטיבים לאחר אסונות. עצם הקמת המדינה מתוך להבות מחנות המוות מוכיחה זאת. ועוד, אנשים צעירים נוטים להרגיש שמעשים שקרו לפני לידתם, הרי הם התרחשו לפני המבול…
    לדוגמה פשוטה – קרייני רדיו צעירים בתחנות רדיו, אומרים שלא מכירים את להקת הדודאים שהייתה אחת הלהקות המרכזיות בזמר העברי משנות ה-50 עד ה-80 ומושמעת תדיר גם היום…
    יש לנו הוכחות שממשלות גרמניה מאז אדנאואר עושות הרבה למען פוצוי הקורבנות ומתייחסות בחומרה לכל גילוי של אנטישמיות.
    ועתה אפנה לנקודה הפרקטית הנוגעת לצעירי ישראל:
    בגרמניה יש יציבות כלכלית, מוצרי המזון הבסיסיים יציבים ולא משתנים כל שני וחמישי וגם זולים מאוד בהשוואה לישראל. מחירי הדירות זולים בהרבה מאשר בישראל – בקיצור – ברלין זו מעין ארה"ב קרובה מהלך 4 שעות טיסה מישראל. זו עיר מעניינת, הרבה תרבות קלאסית, כמעט ללא פשע הנראה לעין ומנוהלת ביעילות.
    וגם: איך אנחנו יכולים להתלונן על כך שצעירים עוזבים לברלין כאשר:
    מחירי הדיור בארץ הם מפלצתיים, העוני בישראל גואה, ואם אתה צעיר ולא הצלחת לרכוש מקצוע "מבוקש" או אין לך הורים עשירים, הרי לא תוכל להגיע לדירה משלך גם בעוד 30 שנה.
    בארץ הונהג קפיטליזם חזירי אשר טורף כל חלקה טובה לטובת הון-שלטון הנתמך על ידי אזרחים טפשים ובורים.
    תושבי אירופה המערבית מקבלים חינוך אזרחי רחב טוב יותר, מודעים למצב בארצותיהם ובעולם וגם נלחמים על זכויותיהם… ואצלנו… מבטלים לימודי ליבה.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*