מתוך הדו״ח השנתי של משרד האוצר לשנת 2017

ביום שישי 3 באוגוסט 2018 הודיעה חברת דירוג האשראי האמריקאית Standard&Poor’s על העלאת דירוג האשראי של ישראל ל־AA (איי־איי מינוס). בהודעתה ציינה לשבח בין השאר את מדיניות צמצום תקציב המדינה ואת הירידה ביחס החוב הלאומי לתוצר הגולמי (תמ”ג) – שני מאפיינים של המדיניות הכלכלית של ישראל בעשור האחרון. שר האוצר משה כחלון קבע שהעלאת דירוג האשראי היא “עדות נוספת לחוזקה ויציבותה של כלכלת ישראל”. מירב ארלוזורוב כתבה (ב־5 באוגוסט 2018 TheMarker) שזה “הישג מדהים הראוי לחגיגה לאומית”. לעומת זאת פרופסור ליאו לידרמן כתב באותו יום ובאותו מקום שזה “לא יביא לשינוי משמעותי”.
האמת היא שהערך של ההודעה הוא כקליפת השום. לא צריך להתייחס ברצינות לדירוגים של חברות דירוג האשראי אחרי שהן דירגו את אגרות החוב המגובות במשכנתאות כראויות להשקעה, ולא חזו את המפולת של אגרות החוב האלה, מפולת שגרמה למשבר כלכלי בכל העולם. גם הגופים הבין־לאומיים שרוכשים את אגרות החוב של ממשלת ישראל לא מחכים לסוכנות Standard & Poor’s כשהם מחליטים אם להשקיע בהן. שבוע לפני ההודעה הודיע משרד האוצר שהוא הנפיק אגרות חוב לשלוש שנים בסך 250 מיליון יורו בריבית 0.05%.

לעומת זאת אזרחי ישראל משלמים מחיר גבוה עבור “ההישג” הזה. צמצום תקציב המדינה בעשור האחרון והורדת היחס של החוב הלאומי לתוצר הגולמי גרמו לקיצוץ תקציבי המשרדים “החברתיים”, וכתוצאה מכך נפגעו האזרחים שנזקקים לשירותים הציבוריים.
בין השאר “יוּבש” תקציב הבריאות, והתוצאה היא הידרדרות של רמת ואיכות שירותי הבריאות הציבוריים –הצפיפות בבתי החולים, התורים הממושכים לניתוחים ולרופאים מומחים – שכולנו שמענו עליהם במקרה הטוב או נתקלנו בהם בעצמנו במקרה הרע. זאת מכיוון שחסרות מיטות אשפוז בבתי החולים, חסרים רופאים, וחסרות אחיות.
המחסור במיטות אשפוז: בשנת 1995 היו בבתי החולים כ־ 2.33 מיטות ל־1000 נפש, עד שנת 2016 ירד היחס ל־1.86 מיטות ל־1000 נפש. כדי לחזור למצב שהיה כאן לפני 23 שנים (וגם אז היו חולים שאושפזו במסדרון) חסרות יותר מ־3,500 מיטות אשפוז, שזה אומדן המיטות ב־3–4 בתי חולים. המחסור במיטות אשפוז גורם לצפיפות בבתי החולים, וזו מגדילה את הסכנה של הידבקות בזיהומים.
המחסור באחיות: נכון ל־2016 היו 5 אחיות ל־1000 נפש, בעוד שהממוצע בארצות OECD הוא 9.3 אחיות ל־ 1000 נפש.
נסו לספר למי ששוכב במיון ומחכה לרופא שיחליט אם לשלוח אותו לצנתור או למי ששוכב במחלקה ומחכה לאחות שתעזור לו להטיל את מימיו, שההמתנה שלהם תורמת להעלאת דירוג האשראי של המדינה.
חרב הקיצוצים שנפלה על תקציבים לשירותים הציבוריים פוגעת במיוחד באנשים מעוטי הכנסה. בעלי ההכנסות הגבוהות יכולים להרשות לעצמם לפנות לרפואה הפרטית, יכולים לעקוף את התור לניתוחים, לצנתורים, לבדיקת עיניים ולרופאים אחרים, ולקבל יחס אחר לגמרי. עם זאת, ההתדרדרות בזמינות הרפואה הציבורית כנראה כבר מגיעה למעמד הביניים ובדרך לפגוע במעמד הביניים העליון.
הקיצוצים פגעו בעוד הרבה שירותים ציבוריים. מי שנוסע ברכבת אולי תמה מדוע יש מעט רכבות, ומדוע אין יותר קרונות בשעות העומס. התשובה היא מה שנקרא “ריסון ההוצאה הציבורית”, ואינו אלא מדיניות של קמצנות, שבגללה לא התאפשר לרכבת לפני חמש־שש שנים להזמין קטרים וקרונות. בינתיים, באיחור גדול, הזמינו קטרים וקרונות, אבל הם יגיעו רק בעוד כמה שנים.
תקציבי ההכשרה המקצועית קוצצו, ומי שנזקק להסבה ולהכשרה מקצועית, למשל פועלי תעשייה שפוטרו בשנים האחרונות וחיפשו תעסוקה חלופית, גילו שאין תוכניות הכשרה מקצועית מתאימות, ונאלצו להסתפק בעבודות בלתי מקצועיות ששכרן נמוך מאוד.
אם תמהתם מדוע כאשר קורית תאונה קטלנית באתר בנייה חוקר משרד העבודה, שאמור לחקור את הסיבות לתאונה, מגיע לאתר אחרי שחלפו יותר מ־48 שעות, ולפעמים יותר מאוחר, הסיבה היא שאין תקנים ואין תקציב.
הנכים גם הם משלמים חלק מן המחיר של “העלאת הדירוג”. הממשלה הסכימה – רק אחרי שביתות ומחאות ממושכות – להעלאות זעומות של קצבאות הנכים. לפי ההסכם שנחתם בין הממשלה והנכים בספטמבר 2017 קצבת הנכים בדרגת נכות מלאה 100% תוגדל ל־4000 שקל בחודש. אבל ההגדלה תיעשה בארבע “פעימות”: הראשונה היתה אמורה להיות משולמת בינואר 2018, והאחרונה בינואר 2021.
הממשלה לא קיימה את ההסכם, בטענה שכדי לממש אותו צריך לשנות את החוק. הטיפול בחקיקה הנדרשת נמשך 6 חודשים, הנכים חיכו עוד שלושה חודשים, ורק בחודש מארס 2018 החל המוסד לביטוח לאומי לשלם את הקצבאות המוגדלות. מאז חודש מארס השנה הקצבה של נכה בדרגת נכות מלאה 75–100% הוא 2,272 שקל בחודש. אם יש לו או לה ילדים שטרם מלאו להם 18, הם מקבלים תוספת של 939 שקל בחודש (הקצבה הזאת לא הוגדלה).
נכים בדרגות נכות נמוכות יותר מקבלים פחות. נכה שאיבד מכושר העבודה שלו בין 65% עד 74% מקבל 2,209 שקל בחודש, וגם התוספת שיקבל – אם יש לו ילד שתלוי בו – תהיה רק 645 שקל בחודש. למעשה הנכים קיבלו תוספות לקצבאות בסכומים שנעים בין 700 עד 900 שקל לחודש. גם אם תוסיפו לקצבאות הזעומות האלה קצבאות אחרות שהנכה יכול להיות זכאי להן, כמו קצבת ילדים, קצבות ניידות, ועוד, קשה מאוד לחיות עם הכנסות נמוכות כל כך. מובן איפוא שהרבה נכים אינם מרוצים מן ההסכם שהארגון שלהם חתם עליו, ממשיכים בהפגנות, וממשיכים לדרוש שיגדילו את הקצבאות.

כל ההקפאות, הקיצוצים ושמירת המסגרת, שימשו שתי מטרות. מטרה אחת להקטין את מצבת החובות של הממשלה, כדי להוריד את היחס חוב לתמ”ג – זה מה שהוביל להעלאת דירוג האשראי. המטרה השנייה הייתה לייצר עודפים בתקציב כדי שיהיה אפשר להסביר שיש הרבה כסף ולכן אפשר להפחית את מס ההכנסה ואת מס החברות. כמובן שבאוצר ״משום מה״ לא העלו בדעתם להשתמש בעודפים האלו כדי לשפר את מערכת הבריאות בישראל או כל אחת מהמערכות הרבות האחרות של השירות הציבורי ש״מורעבות״ באופן קבוע. כל אחד מהאזרחים מכיר בוודאי מערכת אחת או יותר כזאת מניסיונו האישי.

לעוד מאמרים ראו את הבלוג של ד״ר בורוכוב:

https://borukhov.wordpress.com

2 תגובות

  1. זהו ניתוח שפוי ומאוזן
    החגיגות של הפוליטיקאים ומלכחי הפנכה שלהם,המשיגים מיטה וקיצור תורים בבתי חולים,אלה שתשלום עבור חינוך שלושה
    זאטוטים בכיתות צפופות ביום לימודים קצר ושנת לימודים מקוצצת,אינו עניינם ,אלה שאינם קונים בסופרסל השכונתי,מצרכי מזון ובית במחירים מפולפלים,שמחים וצוהלים.
    עמישראל עוד לא תפס שלא מדובר בגזירת שמיים,וכל פעם שניתן לו לצאת מהלחץ , על חשבון האוברדראפט לחו”ל, הוא מרגיש שכבש את העולם .

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן