קסימוס – שיר הומוריסטי מאת עמוס בר

קסימוס/ עמוס בר

עמוס בר הוא  עורך משנה ב"בלייזר" לא קרא את "העורב" של אדגר אלן -פו , אבל ראה את הפרק על זה ב"משפחת סימפסון".

שיר מתוך האנתולוגיה החדשה סיפורים ושירים עם חוש הומור, בהוצאת 'ילדי הקומדיה', 2018.

בדירה ישב איש פרט,
מהורהר צפה בסרט.
סרט קאלט עם גברת קידמן המהוללת, לא אחרת.
ופתאום – דופקים בדלת.
"הן מכר זה, או מכרת.
בלבי הכניס בהלת בשעה כה מאוחרת".

קם האיש, הסיט בריח
וקידם צעיר מקריח,
שבחן טבעי הפריח הבדידות שבצריח.
"כאן משפחת אלמליח?",
ככה הפולש השיח,
"צר לי פתע להפריע ואותך כך להטריח,

אך תבין, אני מבטיח
(או ששמי לא גד מצליח),
הטבות לאין מספר כמו גרעינים של אבטיח".
כך אמר, מיד הטיח,
זה העלם השליח,
צרור דפים אשר הבליח ונשר אל השטיח.

הרימו האיש ולפתע,
למקרא האלפאביתא,
חש שזה הפשקוויל גדוש הוא קטע אחר קטע.
אנחה נפשו מילטה,
"אם בארזים קינאת",
כך נכתב, "צלצל אלינו. תקוותך הרי לא מתה.

'מקסימום!' – כרטיס של פלא.
הן חובה הוא לכל אלה
שדרים בזה החלד בערים צפופות כמו כלא.
מתנה כה ממכרת
לתושביה של הקרת.
הצטרף נא והכר את הבטחתה המשכרת:

חמישים אחוז בזארה.
על סוג אל"ף, לא על ברארה.
זו דוגמה אחת נמהרה שתדע שזה לא חרא.
ובקאמרי נציע
מושבים ברום יציע.
צ'ייסר עת תלך הבארה עד שהחמה תפציע".

"מקסימוס מטרופוליני.
מגה טרנדי הוא. כה איני.
מקסימום הוא תל אביבי כמו שסיני הוא הסיני.
בן אלטנוילנד הוא לעילא.
לתושבי חוץ לא יועיל ה-
נהי ובכי התמרורים. הן לא בת-ימי הוא, חלילה".

את ראשו לפת הגבר.
"אוי, געוואלד! הו, שוד ושבר!
מעוני הרי רחוק הוא ונמצא אי שם מעבר
להרים. יכני דבר!
לא כרטיס לי עד הקבר.
אך אני קצין בקבע. מקבלים תלושים של 'חבר'?"

כך זעק על סף היסטריה.
אך העלם: "יש מאטריה
ויש חוק למקסימלים: אין כניסה לפריפריה!
גבול לנו בצו עליון:
ים, ירקון ואיילון.
לא נוכל לפתוח דלת בשבילך. גם לא חלון".

"אך אני מירושלים.
עיר בירה היא. לא שוליים.
לפחות תיתן קופון לי וארכושה נעליים".
"נעליים, יבוסי?
באמת הרי זה שיא".
כך פסק המקסימלי הצעיר בקול ארסי.

"איש של קבע? זה לא אין.
לך תגור במודיעין.
לך תפריח את הנגב. תתנחל. תקים גרעין.
לא לך ההנחות.
אתה שווה, אבל פחות.
במחילה, חסוך ממני קילוסים, גם יפחות.

לא תבוא אצלנו פנימה.
מבצעים אין בהבימה,
מסעדות ומוזיאונים – הן את שכמותך נחרימה".
את דבריו הואיל לגמור
ובן שיחו, בשם אמור,
התחנן למעט סימפטיה.שח העלם: נברמור!

Image result for nevermore

אודות עמוס בר

יליד 1976, עורך משנה בבלייזר. לא קרא את "העורב", אבל ראה את הפרק על זה בסימפסונז.
הפוסט הזה פורסם בתאריך הומור. קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*