Image result for martin luther

אלי יונה בשיר על דמות היסטורית ידועה מראשית העת החדשה, מרטין לותר, המייסד וההוגה הראשון במעלה של הנצרות הפרוטסטנטית

לפני כחצי שנה ביקרתי באחד מאתרי המורשת העולמית, טירת וַרטבורג בגרמניה. מבעד לחריץ בקיר בצבץ קלף מגולגל שתחילה חשבתי לבדל סיגריה שאיזה תייר חצוף הטמין. אך להפתעתי גיליתי בתוכו טקסט גרמני מוזר שתירגמתי לאיטי מאז והרי הוא לפניכם:

הרפורמטור

“אדם מציע ואלוהים קובע.” (תומס א קמפיס)

לְפִי שָׁעָה, שְׁמִי יוֹנְקֶר גֵאוֹרְג.

כִּמְעַט שָׁנָה אֲנִי מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי שֵׁם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלִּי,

מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּי, מֵאֲחוֹרֵי זָקָן שֶׁאֵינִי אוֹהֵב.

הָאַפִּיפְיוֹר הַנּוֹכְחִי, סְפִיחַ הָעוֹלָם הַיָּשָׁן,

אִלְּצַנִי לְהַמְצִיא אֶת עַצְמִי מֵחָדָשׁ;

עַל כֵּן אַמְצִיא גַּם אֶת הַבִּיבְּלִיָה מֵחָדָשׁ,

בְּגֶרְמָנִית, לַהֲמוֹנִים! וְרַק אָז אוּלַי נִשְׁתַּוֶּה.

קֹדֶם לָבַשְׁתִּי גְּלִימַת נְזִירִים וְיָכֹלְתִּי לִישֹׁן גַּם בְּצִדֵּי דְּרָכִים.

כָּעֵת אֲנִי עוֹטֵה שִׁרְיוֹן אַבִּירִים אֲפִלּוּ עַל יְצוּעִי בַּלֵּילוֹת.

הִפְנַמְתִּי אֶת לִקְחוֹ שֶׁל אַבֵּלַר, וַאֲנִי לֹא שַׁאֲנָן אֲפִלּוּ בִּשְׁנָתִי,

אִם אֲנִי מַצְלִיחַ לִישֹׁן, שֶׁהֲרֵינִי בְּקֹשִׁי יָשֵׁן, בְּקֹשִׁי אוֹכֵל,

בְּקֹשִׁי שׁוֹתֶה, בְּקֹשִׁי חַי, בְּקֹשִׁי מִתְפַּלֵּל –

כֹּה שָׁלֵו כָּאן וְשֶׁקֶט, שֶׁהָאֵל הָרָחוֹק לָבֶטַח שׁוֹמֵעַ אוֹתִי קָרוֹב:

גַּם לְלֹא מִלִּים.

בְּנוֹ שֶׁל כּוֹרֶה אָנוֹכִי, וְאָמְנָם כָּרִיתִי לְעַצְמִי אֶת הַקֶּבֶר הַזֶּה,

בְּהֹלֶם־פַּעַם – פַּעַם אַחַר פַּעַם – תִּשְׁעִים וְחָמֵשׁ פְּעָמִים.

אֶת כָּל הַמַּסְמְרִים שֶׁנָּעַצְתִּי בְּדֶלֶת הַכְּנֵסִיָּה,

נָעַצְתִּי לְמַעֲשֶׂה בְּאָרוֹן קְבוּרָתִי.

מִזֶּה שָׁנָה כִּמְעַט אֲנִי חַי־מֵת בְּמָקוֹם

שֶׁאֲפִלּוּ עַל פְּנֵי הַדַּף אָסוּר לִי לְגַלּוֹתוֹ לָכֶם.

כּוֹתֵב אֲנִי כִּבְיָכוֹל מִן הָאִי פָּטְמוֹס,

אֵלָיו גָּלָה בִּזְמַנּוֹ יוֹחָנָן הַקָּדוֹשׁ בִּנְסִבּוֹת דּוֹמוֹת.

בְּלֵב יַעַר, עַל רֹאשׁ הַר, הָמוֹן יִשְׂמְחוּ לַהֲפֹךְ אֶת מָעֻזִּי לְמוֹקֵד בּוֹעֵר.

מֵעַל רָאשִׁי חַגִּים עֲטַלֵּפִים, עוֹרְבִים, תִּנְשָׁמוֹת וְיַנְשׁוּפִים

כַּשֵּׁדִים הַמְּצֻיָּרִים עַל הַ”סַּנְבֶּנִיטוֹ”, בַּרְדַּס הַנִּדּוֹנִים לִשְׂרֵפָה.

אֶת סְפָרַי כְּבָר הֶעֱלוּ בָּאֵשׁ… הוֹ תְּמִימוּת קְדוֹשָׁה!

קְדֻשָּׁה תְּמִימָה! קָדוֹשׁ תָּמִים! תָּמִים קָדוֹשׁ!

כָּל שֶׁעָשִׂיתִי הוּא “לְחַקּוֹת אֶת הַמָּשִׁיחַ”,

אִם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנֻּסָּח שֶׁל מוֹרִי וְרַבִּי מִקֶּמְפִּיס,

כָּל שֶׁעָשִׂיתִי הוּא לַהֲפֹךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הָעַסְקָנִים

שֶׁהָפְכוּ אֶת כְּנֵסִיַּת פֶּטְרוּס הַקָּדוֹשׁ לִמְאוּרַת פָּרִיצִים.

אֶת פֶּטְרוּס צָלְבוּ הָפוּךְ, אוֹתִי צוֹלְבִים מִכָּל כִּוּוּן:

הָאַפִּיפְיוֹר, הַקֵּיסָר, הַשָּׂטָן, הַקָּתוֹלִים, הַהוּמָנִיסְטִים,

הַמָּגִיסְטֶרִים, הַנְּסִיכִים, הָאִכָּרִים, הוֹרַי, חֲבֵרַי, מִי לֹא?

יֵשׁ גַּם מִי שֶׁהֵעִיז לְכַנּוֹתֵנִי יְהוּדִי לְמֶחֱצָה,

וּמֵאָז אֲנִי מַרְגִּישׁ אָדָם לְמֶחֱצָה,

הַבֵּן הָאָסוּר וְהַמְּנֻדֶּה שֶׁל אֶקְלֶזְיָה־פָּסִיפָאֶה,

עִם הַקַּרְנַיִם וְהַזָּנָב שֶׁהִצְמִיחַ לִי הָאַפִּיפְיוֹר.

שֶׁמָּא עָלַי לְהַזְכִּירוֹ שֶׁגַּם הַמָּשִׁיחַ הָיָה יְהוּדִי לְמֶחֱצָה?

שֶׁמָּא עָלַי לְהַזְכִּיר זֹאת לְעַצְמִי?

כָּךְ אוֹ כָּךְ, כְּמִפְלֶצֶת הַכִּלְאַיִם הַהִיא, אֵינֶנִּי יוֹצֵא כִּמְעַט מִדָּלֶת אַמּוֹתַי,

אֲנִי, אֲשֶׁר חָצִיתִי אֶת כָּל הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית הַקְּדוֹשָׁה,

סוֹבֵב עַתָּה בְּמִסְדְּרוֹנוֹת רֵיקִים מֵאָדָם,

זוּלַת שׁוֹמֵר אֶחָד וּשְׁנֵי נַעֲרֵי מִזְבֵּחַ,

שֶׁאֵין לִי כָּל כַּוָּנָה לִטְרֹף, עַל אַף רַעֲבוֹנִי הַגָּדוֹל.

אָמְנָם יֵשׁ כָּאן שְׂרִידִים שֶׁל נַעֲרָה קְדוֹשָׁה אַחַת,

שֶׁמָּנוּעַ אֲנִי לְגַלּוֹתְכֶם אֶת שְׁמָהּ, כִּי בְּכָךְ אַסְגִּיר אֶת מַחְבּוֹאִי,

אַךְ לֹא אֲנִי טְרַפְתִּיהָ, אֶלָּא הַחַיִּים.

לְבַד מִזֹּאת, הַקָּרְבָּן הַיְּחִידִי פֹּה הוּא אֲנִי,

וַאֲנִי רַק שֶׂה תָּמִים.

אַךְ אֵיזֶה מִן קָרְבָּן אֶהְיֶה?

קָרְבָּן הַנִּשְׂרָף כָּלִיל עַל הַמִּזְבֵּחַ

עַד בְּלִי הוֹתֵר מִמֶּנּוּ זֵכֶר, רַק עָפָר וָאֵפֶר?

אוֹ קָרְבָּן הַמִּתְחַלֵּק בֵּין אֱלֹהִים לָאֲנָשִׁים,

זוֹרֵם בְּדָמָם וּפוֹעֵם בְּלִבָּם, קָדוֹשׁ וּמְקֻדָּשׁ?

אֵינֶנִּי פּוֹחֵד לָמוּת, רַק לְהִשָּׁכַח,

לְהִמָּנוֹת עַל קָרְבְּנוֹת הַשָּׁוְא שֶׁקָּדְמוּ לִי בְּאַנְגְּלִיָּה וּבְצֶ’כְיָה.

רַבִּים כְּבָר חוֹשְׁבִים אוֹתִי לְמֵת וְרַבִּים כְּבָר מַחְשִׁיבִים אוֹתִי כְּמֵת.

שֶׁמָּא צָרִיךְ הָיִיתִי לִכְתֹּב מֵאָה תֶּזוֹת?

“הָאֵל,” אוּלַי, “שָׂמֵחַ בְּמִסְפָּר בִּלְתִּי זוּגִי”, כְּמוֹ שָׁלוֹשׁ, שֶׁבַע אוֹ תִּשְׁעִים וְחָמֵשׁ,

אַךְ לֹא כֵן הָאָדָם, שֶׁנּוֹטֶה לִזְכֹּר טוֹב יוֹתֵר מִסְפָּרִים עֶשְׂרוֹנִיִּים,

מֵעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁל מֹשֶׁה וְעַד מְאַת הַסִּפּוּרִים שֶׁל בּוֹקַצ’וֹ.

אַךְ אֶת אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי – כָּתַבְתִּי, וּמָה יֵשׁ לִי לְהוֹסִיף עוֹד?

וְהִנֵּה לִפְנֵי מִסְפַּר יָמִים הִגַּעְתִּי לְהֶאָרָה גְּדוֹלָה:

נֶאֱלַצְתִּי לַחְשֹׂף אֶת עַצְמִי

כְּדֵי לְרַסֵּן כַּמָּה אִיקוֹנוֹקְלַסְטִים מִתְפָּרְעִים

שֶׁנִּמְנוּ בֶּעָבָר עִם תַּלְמִידַי.

הַלָּלוּ נִתְּצוּ אֶת הַצְּלָמִים שֶׁפַּעַם נִשְּׁקוּ

בְּאוֹתָהּ מִדַּת אֱמוּנָה וְצִדְקַת הַדֶּרֶךְ.

אֶפְשָׁר אוּלַי לְהָטִיל סָפֵק בְּמַעֲשֵׂיהֶם,

אַךְ לֹא בֶּאֱמוּנָתָם, שֶׁנּוֹתְרָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה כִּלְפָנִים.

בְּמֹאזְנֵי הַצֶּדֶק הָאֱלֹהִי, מָה שׁוֹקֵל יוֹתֵר, הַלֵּב אוֹ הַמַּעֲשֶׂה?

לְפִי אֲדוֹנֵנוּ הַמָּשִׁיחַ, הַלֵּב שׁוֹקֵל יוֹתֵר,

אַחֶרֶת לֹא הָיָה מַבְטִיחַ גַּן עֵדֶן לַפּוֹשֵׁעַ שֶׁנִּצְלַב לִימִינוֹ.

כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם וה’ יִרְאֶה לַלֵּבָב. עַל כֵּן:

[96] מֻתָּר לְךָ לִרְצֹחַ, כָּל עוֹד אֵינְךָ רוֹצֵחַ אֶת הָאֵל שֶׁבְּךָ.

[97] מֻתָּר לְךָ לִגְנֹב, כָּל עוֹד אֵינְךָ גּוֹנֵב מֵאוֹצְרוֹת הַשָּׁמַיִם.

[98] מֻתָּר לְךָ לִנְאֹף, כָּל עוֹד אֵינְךָ נוֹאֵף עִם הַשָּׂטָן.

[99] מֻתָּר לֵךְ לַחְמֹד אֶת בֵּית רֵעֲךָ, כָּל עוֹד אֵינְךָ חוֹמֵד אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים.

[100] מֻתָּר לְךָ הַכֹּל, כָּל עוֹד אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים.

הִנֵּה, אֲנִי כְּבָר מַתְחִיל לָצֵאת מִדַּעְתִּי.

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁאֶעֱשֶׂה לְאַחַר שֶׁאֵצֵא גַּם מִפֹּה, הוּא לִשְׁכַּב עִם נְזִירָה.

ראו גם

דף הפייסבוק של אלי יונה

Image result for martin luther

4 תגובות

  1. אני מתפעל מהיכולת שלך שלך להיכנס עד תום לדמות רחוקה ועם זאת לשמור על ממד אירוני.

  2. איך אמר פלובר? “מאדאם בובארי היא אני!” (:
    תודה לך יעקב רוט מקרב ולב עמוק, על הקריאה והתגובה כאחד, תודה!

  3. “אז איזה מן קרבן אהיה?… נאלצתי לחשוף את עצמי”. ועדיין רב הנסתר מן הגלוי. מי אתה אלי יונה? השיר מרשים מאד. תודה רבה לך וליקום תרבות.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן