סופר המדע הבדיוני המפורסם הארלן אליסון נפטר השבוע ו’יקום תרבות’ יפרסם כמה מסיפוריו הטובים. לפניכם סיפורו המעולה ‘ג’פטי בן 5’

סופר המדע הבדיוני המהולל והידוע – גם לשמצה – הארלן אליסון נפטר השבוע, ב־28 ביוני 2018, והיה בן שמונים וארבע במותו. לזכרו יפרסם ‘יקום תרבות’ כמה מסיפוריו המעולים שפורסמו בעברית.

מאת אלי אשד

הראשון שיעלה הוא סיפורו המעולה והמפורסם מכולם, המרגש והמפחיד בו בזמן, שלדעת כותב שורות אלו הוא לכל הפחות אחד מחמשת סיפורי הפנטזיה הגדולים של כל הזמנים, ‘ג’פטי בן 5’. הסיפור הוא מעין גרסה חדשנית מאוד של התמה של ‘פיטר פן’ על הילד שמסרב להתבגר. הוא כתוב בסגנון הסוריאליסטי של אליסון – ספק מדע בדיוני ספק פנטזיה, ומעורר את אחד הדיונים האולטימטיביים בספרות, דיון שעניינו כוחה של הנוסטלגיה .

אליסון סיפר שהרעיון לסיפור עלה במוחו כשהיה במסיבה בביתו של השחקן ההוליוודי וולטר קונינג (הלא הוא הנווט צ’כוב מסדרת המדע הבדיוני ‘סטאר טראק’ המקורית משנות השישים ולימים שחקן בסדרה ‘בבילון 5’) ושמע אנשים אומרים:

“How is Jeff?”

“Jeff is fine. He’s always fine.”

אליסון קלט את הדיאלוג במוחו כ־Jeff is five, he’s always five וכאשר ראה את בנו של בעל הבית –ילד קטן ומרשים – ידע על מה יהיה סיפור העלילה.

עטיפת קובץ הסיפורים שבו הופיע”ג’פטי בן חמש”.

הסיפור הפך מייד למפורסם וזכה בפרס ההוגו של חובבי המדע הבדיוני, כסיפור הטוב של השנה ובפרס הנבולה של סופרי המדע הבדיוני, גם הוא כסיפור הטוב של השנה.

בסקר שעשה מגזין החדשות של עולם המדע הבדיוני ‘לוקוס’ בין קוראיו ‘ג’פטי בן 5’ נבחר כסיפור הקצר של מדע הבדיוני והפנטזיה הטוב ביותר של כל הזמנים או לפחות של המאה העשרים.

הסיפור פורסם במקור ב’מגזין לפנטזיה ומדע בדיוני’ ביולי 1977 בגיליון מיוחד ליצירותיו של אליסון.

הסיפור פורסם במגזין המדע הבדיוני העברי ‘פנטסיה 2000’, גיליון 12, בינואר 1980. כרגיל, הוא מתפרסם כאן באדיבות המו”לים של פנטסיה 2000.

Image result for ‫פנטסיה 2000 מספר 12‬‎

קראו את ‘ג’פטי בן 5’ באנגלית

האזינו להארלן אליסון מקריא את ‘ג’פטי בן 5’

צפו ב’ג’פטי בן חמש’ כסרט אנימציה קצר

צפו ב’ג’פטי בן 5′ כסרט דרמה קצר

קראו את “ציפור המוות ” עוד סיפור קלאסי זוכה פרס הוגו של אליסון ב”יקום תרבות “

ראו גם:

החייזר הזועם: אלי אשד על הארלן אליסון

ג’פטי בן חמש במהדורות זרות שונות.

10 תגובות

    • המו”ל (אלי טנא) היום הוא פירסומאי; אין לו עוד עניין בתחום.

      לדעתי אין עתיד עוד למגאזין מד”ב או פנטסיה מודפס; הגיע הזמן לעבור לפורמט אלקטרוני בלבד, מותאם למכשירים (סמרטפונים, טבלטים, קינדל) ואינטרנטי. האתר הזה הוא צעד בכיוון, אבל חסרים לו פירסומים שניתן לקנות או להוריד.

  1. למרבית הצער ..סיפורו של אליסון התישן במקצת מאז שנכתב בשנות השבעים ולכן יש בו דברים שלא יהיו מובנים למי שגדלו בעשורים מאוחרים יותר. ומן הסתם יתקשו להבין את הנוסטלגיה למה שהיה ואיננו עוד ששם.
    תוכניות רדיו ישנת שכבר אי אפשר להאזין להם בשום מקום?
    היום אפשר להאזין לחלק גדול מאוד מכל תוכניות הרדיו שאי פעם היו באינטרנט. כולל אותן תוכניות שמוזכרות בסיםור של אליסון כל “הפרש הבודד ” וטרי והפירטים וכו’. אמנם לא עושים חדשות כמוהן אבל בעצם יש קבוצות שכן עושות תוכניות מסוג זה גם היום.
    סדרות קומיקס בעיתונים שנעלמו ?
    שוב הרבה מהסיפורים מסדרות אלו הועלו לרשת ואפשר לקרוא אותן שם.
    אז האם השינויים הטכנולוגיים האלו פוגעים בעוצמת הסיפור כיום 40 שנה לאחר כתיבתו ?
    לדעתי לא אבל יכול להיות שעבור הצעירים יותר בהחלט כן. הוא נכתב עבור דור מסויים וספציפי מאוד.

  2. הסיפור של הרלאן אליסון “The Man Who Rowed Christopher Columbus Ashore הוא אחד מסיפוריו הידועים של אליסון ,ואף זכה להיכנס לקובץ “הסיפורים הטובים של השנה ” בארה”ב ( מכל סוג ) ,כבוד שאף סיפור אחר שלו לא זכה בו .
    זהו סיפור מורכב מאוד על מסעות בזמן והנה הוא ברשת :
    http://www.williamflew.com/omni166a.html

  3. ציפור המוות’ הוא אחד מסיפוריו המפורסמים ביותר של סופר הפנטסיה המנוח הארלן אליסון וזכה גם הוא בפרס הוגו של חובבי ספרות המדע הבדיוני . הסיפור מציג גרסה שונה מאוד ומעכירת שלווה מאוד לסיפור אדם וחווה בספר בראשית, ולדמותו של אלוהים .והנה הוא ב”יקום תרבות”
    ציפור המוות
    https://www.yekum.org/2018/07/%D7%A6%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA-%E2%80%93-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99-%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%98%D7%99/

  4. אני לא חושב שהמטרה של אליסון היתה לשחזר את העבר, אלא *לחזור* אליו, להיות שוב בעבר ולהרגיש את ההנאה שחשת בו אז, גם היום.
    כאילו שיש יקום מקביל שבו העבר ממשיך לכיוון שרצית שימשיך ולא למה שכיום…

    זו מועקה חזקה ומודרנית מאוד, כי מעולם לא היה זמן בקיום האנושי של שינויים כה מקיפים… מה שפעם היה אורך מאה שנה, היום מתקצר לעשור ופחות מזה. התוצאה היא ניתוק מהעבר וגעגוע לזמן שהיה נוח יותר, ושלא ניתן עוד למצוא.

    לכן מרתק לחשוב איך היה לחיות במאה ה-18 למשל, שבה גם אחרי 30-40 שנה לא היית רואה שינוי כמעט… אולי נושא לסיפור מד”ב.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש + שמונה =