עמוד מספרו של נתן שור, תולדות עכו, תל-אביב: הוצאת דביר, 1990, תש”ן

בספרו ‘עכו הצלבנית’ פרסם גדי לופו, היסטוריון של העיר עכו בשירה, כמה שירים על הסקריפטוריום של העיר עכו. לפניכם שלושה שירים מתוך הספר

גדי לופו, היסטוריון של העיר עכו פרסם שירים על הסקריפטוריום (Scriptorium) – בית העתקת כתבי יד ואיורים – שהיה בעכו במחצית הראשונה של המאה ה־13, ושמו יצא לפניו בכל העולם. רוב העבודה שנעשתה בו הוקדשה לייצור ספרים בצרפתית בפרט ספרי תנ”ך – בהם תנ”ך שניתן כשי ללואי ה-9 כשהיה בעיר – ספרי הברית החדשה וספרי תפילות. בין כתבי היד היו גם כרוניקה שתיארה את תולדות העולם מבריאת העולם עד ליוליוס קיסר ובה ציורים על פי המיתולוגיה היוונית. ראו ציורים בתחתית העמוד.

נתגלו העתקים של עבודות חשובות שבוצעו בסקריפטוריום, או דיווחים עליהן בכתבים מאוחרים יותר. למשל, נתגלו: עבודה של מיזאל מנאפולי (Missal of Naples) משנת 1200; עותק מהתנ”ך של הארסנל, הכולל תרגום לצרפתית של עשרים מספרי התנ”ך; וחלקים מכתביו של ויליאם מצור.

הסקריפטוריום של עכו היה כנראה ממזרח למתחם המצודה המלבנית ההוספיטלרית אבל מיקומו המדויק עוד לא התגלה ויש חוקרים המטילים ספק בקיומו, אבל נראה שאין לפקפק בכך שלצלבנים בירושלים, ולאחר מכן בעכו, הייתה תעשייה עשירה של יצור ואיור ספרים.

מתוך ‘הביבליה של הארסנאל’ אחד המוצרים הקדומים ביותר של הסקריפטוריום של עכו

Image result for ‫עכו  סקריפטוריום‬‎

נזיר מימי הביניים עובד בהעתקת ספר בסקריפטוריום

מאיירי עכו השתמשו במודלים ממציאות זמנם, כדי לתאר באמצעותם את העבר, שלל דמויות מן המקרא ומתולדות יוון ורומא קושטו בסימן הצלב, והמלחמה בין הנצרות והאסלאם הייתה המלחמה הלגיטימית היחידה והצלבנים היו “העם הנבחר”, “ישראל החדש”.

Image result for ‫עכו הצלבנית גדי לופו‬‎

נאום המלך לואי התשיעי בעיר

כשראה המלך לואי את התנ”ך שקבל בעכו,

זרחו עיניו, צלבים רחפו לפניו באוויר,

שאול ויהונתן, דוד ושלמה ויהושע

בן נון, עמדו מנגד בלבוש אבירים ומלכים

וצלב גדול על בגדיהם.

לפני מסדר צבאו, הוא קרה לעזרת “רוח

הקודש” וסימן צלב על פיו, כדי שהרוח תדבר

ממנו, ואמר “תודה למי שיעץ לי לחזור

לצרפת, וברכה על ראש מי שיעץ לי להישאר,

ממלכת ירושלים תאבד, ולכן החלטתי היא

שלעת עתה אני נשאר”.

חייליו הוכו בתדהמה, חלקם פרצו בבכי,

הניעו ראשם ימינה ושמאלה, לא

מאמינים, וצעקת בהלה פרצה מגרונם, “לא,

לא”. אך לואי, עמד חיוור כסיד והוסיף שאין הוא

חוזר בו מהחלטתו

רוח קלה החלה לנשוב מן הים ועננים עלו

באופק כמפרשים אדומים ושחורים.

נדמה היה שצי ענק של צלבנים מגיע מעבר לים.

מישהו פרץ בצעקות זה “אות קדוש, סימן קדוש”,

קרא, והצטלב.

והאנשים נדו בראשם בצער ובגעגועים, אחרי

הסבל בשבי המצרי, רצו כולם לשוב לביתם,

לנחלתם, ולמשפחותיהם, אולם רצון

המלך הוא רצון האלוהים. “יחי המלך” קרא

הסנישל וכולם קראו אחריו “יחי, יחי”.

בשנת 1250, לאחר ששוחרר מן השבי המצרי עם שרידי צבאו, החליט המלך הצרפתי לואי התשיעי להישאר בארץ. את ההחלטה הוא קיבל בנאום שנשא בעכו לפני כל אנשיו שאותם כינס באחד מימי ראשון – כמסופר אצל ז’אן ז’ואנוויל בספרו ‘חיי לואי הקדוש. עותק התנ”ך המאויר שניתן לו כתשורה, כמו ספרים נוספים, נעשה בהעתקה של כתבי יד בסקריפטוריום בעכו, בית העתקת הספרים ששכן בסמיכות לכנסיית הצלב הקדוש והיה נתון לחסותו של פטריארך ירושלים בעכו.

איור של כרוניקה עתיקה שתיארה את תולדות העולם מבריאת העולם ועד ליוליוס קיסר הועתק במחצית הראשונה של המאה ה־13, ככל הנראה בסקריפטוריום של עכו לפני נפילתה ב־1291. אולי עבור הנרי השני של לוסיגנן כמתנה להכתרתו ובואו לעכו ב־1286. נמצא היום במוזיאון הבריטי.

דוד המלך בתנ”ך של עכו

דוד המלך קם לתחייה בעכו,

אדמוני, כחול עיניים וטהור לבב,

מלך צלבני שנמשח בשמן זית,

נושא כתר צלבים מזהב,

ושרביט של פרח החבצלת בידו.

הוא משסף בחרבו הגדולה ראשים של עובדי אלילים,

על חומות העיר הוא ניצב ולמרגלותיו מתגולל הסהר,

כראשו הכרות של גלית,

דוד הגיבור הוא דמות, שמציירים בבית העתקת

הספרים בעכו, בתנ”ך המוגש למלך לואי מצרפת.

דוד המלך שר תהילות לעכו בעלילות

גבורתו, רכוב על סוס לבן וגדול,

עטור בשריון, גבר דוד על האריה,

ועל הפלישתים, וצבא האסלאם נס מפניו.

עתה מתפזרים חייליו לכל עבר, וגבירות

ענוגות ורכות שרות לו שירי תענוגות.

ציור של כרוניקה עתיקה שתיארה את תולדות העולם מבריאת העולם ועד ליוליוס קיסר

ציור המן

בסקריפטוריום של עכו מתלבט המאייר לספר שמות,

כיצד לצייר את המן, ממנו ניזונו

בני ישראל במדבר, הוא רואה בחזיונות הליל

שלו מלאך בכנפיים צחורות הלוחש לו מילים.

”רך כמו שלג, נוצץ כטבעת זהב, בוהק כאבן

אודם, מבריק כיהלום, זורח כפנינה באור

השמש”, העבודה שלו צריכה גם לקשט את כנסיית

הצלב הקדוש בעכו, בין לוחות השיש והאגרטלים

הוא יצייר את התקרה בצבעי השמים.

המן שלו ירד כמו פרחים, שיקשטו את

דרכי העיר, הוא יעלה על המרכבה שסוסיה ירחפו

באוויר, המן שלו ירפא את הנפש, בינתיים הוא

מטמין את מטבעות הזהב שקיבל, ובעיניו מתבונן מן

החומה, על חולות העיר, ויודע פתאום שהמן

הוא בצבע החול.

על גבעת סן ז’אן הוא רואה צליינים צועדים

כמו בני ישראל, במקום בו נמצא בית הקברות

סן ניקולא והבוסתנים, המן יורד על ראשם

כמו הגשם השוטף, וטעמו כצפיחית בדבש,

עכו היא עיר של נסים ונפלאות.

כנסיית הצלב הקדוש היא הכנסייה הראשית בעכו, ולפי סברת ד”ר ענת פלד נמצאת מתחת לבית הקברות המוסלמי כיום, בדרום מזרח העיר. בית הקברות על שם ניקולאוס הקדוש היה מצוי במזרח חומות העיר. הבוסתנים נמצאו מצפון וממזרח לעיר, מחוץ לחומות. בוזזים מוסלמים היו פושטים עליהם מדי פעם ומחריבים אותם, או מאיימים להחריבם, כמו באירוע המסופר אצל ז’אן ז’ואנוויל, בספרו, ‘חיי לואי הקדוש’.

יסון והארגונאוטים בציור מכתב היד המתאר את תולדות העולם מבריאת העולם ועד יוליוס קיסר. צויר בסקריפטוריום של עכו

ראו גם:

תמונות מכתב היד של הכרוניקה של תולדות העולם שאויר בסקריפטוריום של העיר עכו

מסדר הטמפלרים של העיר עכו: עוד שלושה שירים של גדי לופו על עכו הצלבנית

ראו גם:

השירה ההיסטורית של גדי לופו

גדי לופו בוויקיפדיה

דף הפייסבוק של גדי לופו

Image result for ‫גדי לופו עכו‬‎

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים × אחד =