איך ליצור 'עולם אחד' – מאמר מאת דוד סנדובסקי

כיצד ליצור 'עולם אחד' שיאפשר להתמודד כהלכה עם המשברים העצומים שמאיימים על כלל מדינות העולם? להלן הצעה של עו"ד דוד סנדובסקי

מאת עו"ד דויד סנדובסקי

הצורך להתמודד עם נושאים ואתגרים מתחדשים כבדי משקל הכרוכים בתפעול, והנהגת הפלנטה –מחייבים לתהליך שינוי תרבותי מהותי. זאת באמצעות יצירת תודעה ותובנה משולבות כלל אנושית הנוגעות להתנהלות מסונכרנת, דימוקרטית ומאוזנת של כדור הארץ. מדובר בהקשרי: מדיניות, ביטחון, סביבה, בקרת אוכלוסין, כלכלה תאגידית, תרבות וחברה. כל זאת בתהליכיות של התמודדות מורכבת עם בעיות בלתי פתורות מזה שבעים שנה כמו סוגיית ארץ־ישראל. בנוסף על כך, הדברים מתייחסים בעיקר להכפפת התאגידים הגלובליים האנונימיים חסרי הפנים והאנושיות, שיוצרים את עיקר בעיית חוסר האיזון למגבלותיהן של רגולציות אוכפות ציבוריות אנושיות משילותיות מתהדקות; זאת כדי למנוע את נזקיהם הפוטנציאליים של התאגידים. צריך להדגיש שמינוי ג'ון בולטון ליועץ לביטחון לאומי של דונאלד טראמפ היא בשורה רעה לגישות המוצגות במאמר זה. זאת בשל היווצרות של טרנד של אנטגוניז'ם לממשל עולמי ולהסדרים בינלאומיים תוך מתן העדפה לאגואיזם האמריקאי, שגורס שימוש ב"מקל גדול" כתחליף להידברות. האו"ם והאיחוד האירופאי נחשבים למוקצים מחמת מיאוס בהתייחס לתפיסותיהם של טראמפ־בולטון. כמובן שזה משחק לידי חברם הטוב ביבי נתניהו.

פרדיגמת האו"ם וארגוניו – המייצגת את המבוא התודעתי, המבני והסמכותני לממשל עולמי – נוצרה לאחר מלחמת העולם השנייה כתחליף מעודכן ומשוכלל יותר לפרדיגמת חבר־הלאומים שקדם לו. בהקשר הארץ־ישראלי נתן למזלינו הרב חבר־הלאומים את המנדט על א"י לבריטניה ולא לצרפת.

קצב ההתפתחויות הסינרגטיות והאבולוציוניות המשולבות בכדור הארץ בעידן החדש הוא מהיר. הדבר מתייחס לבעיות מורכבות שהמין האנושי צריך להתמודד איתן בסינכרוניזציה, ומחייב לעצב פרדיגמה מסדירה מהותית חדשה. הדגש צריך להיות מושם על הממד הציבורי ועל המגזר השלישי, תוך הכפפת הדרג העסקי־תאגידי לרגולציות הנקבעות על ידי הדרג הציבורי.

מדובר בפרדיגמה שלישית, אופטימית ומוגמשת, שהיא אנטיתזה לתפיסות ולתרחישים אפוקליפטיים. פרדיגמה שלישית זאת נוצרת בתהליכיות אינקרמנטלית אבולוציונית ובהמשכיות לאלו של חבר־הלאומים ושל האו"ם. היא תהיה חדשה, משוכללת ומורכבת יותר מקודמותיה, ותיתן מענה מורכב, מדורג, רב שכבתי ורשתי לבעיות העיקריות. גישה זו מנוגדת הן לתפיסת הדוקטרינה של 'שלטון התאגידים הגלובלי' והן לגישות 'הממשל־העולמי' במתכונת המועצה ליחסי חוץ, כפי שיתואר בהמשך מאמר זה.

דוגמה לבעיה חמורה ובלתי פתורה מזה שבעים שנה, היא בעיית ארץ־ישראל וירושלים. הבעיה כוללת את ההבט של ישראלים־יהודים, וכן את מצב הפלסטינים והפליטים רבים. הבעיה של פליטי 1948 לא נפתרת בשל האנומליה של קיום ארגון אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה היחודית לפליטי 1948, המנציחה את הפליטות.

הבהרה: בשנים 1948–1949 הקים האו"ם שני ארגנים חשובים להתמודדות עם בעיות פליטים שנוצרו בכל הפלנטה בעקבות מלחמת העולם השנייה ותהליך שחרור המדינות, כולל ישראל, מעול הקולוניאליזם האירופאי. מדובר ב'נציבות הפליטים העליונה של האו"ם', העוסקת כיום בין השאר במעמד פליטי/מסתנני אריתראה וסודן בישראל ובעולם כולו. ובארגון ספציפי מיוחד לפליטי ארץ־ישראל בעקבות מלחמת עצמאות ישראל, 'אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטי פלסטין במזרח התיכון'. הסוכנות הייחודית לפלסטינים הוקמה באופן זמני בלחץ מדינות ערב, שסרבו לשקם את פליטי פלסטין בשטחיהן – לפי דרך הפעולה של נציבות הפליטים בעולם כולו. הסוכנות לא פורקה והמשיכה לפעול כי הצדדים לא הגיעו להסכמות במשך שבעים שנים, כפי שהיה צריך לקרות לפי החלטת העצרת הכללית של האו"ם מ־1949, שמספרה 194.

גם במאמצים לפתרון בעיית קפריסין, ששליש ממנה נכבש על ידי תורכיה ב־1974, נכשל האו"ם במתכונתו הנוכחית. זאת כי גם שם הוא פועל בדפוסים דומים לאלה שהוא פועל בהם בבעיית ארץ־ישראל. גם שם, כמו בישראל, פועל קוורטט בינלאומי שכולל את האו"ם, את ארה"ב, את האיחוד האירופאי ואת רוסיה.

כישלון דומה מתרחש בסוריה המדממת מזה 6–7 שנים. המצב הממשך גורם להפיכתה לטריטוריית הפקר בינלאומית, אשר מסכנת את שלום המזרח התיכון והעולם כולו. דבר זה יכול לגרום למלחמה עולמית; הפליטים שזרמו מסוריה לאירופה דרך טורקיה ויוון מסכנים את יציבותן של מדינות אירופה, ובראשן גרמניה.

הדוגמאות לעיל ממחישות את הצורך לשכלל מנגנוני הסדרה ואכיפה גלובליים בתחומים משולבים במסגרת רובד העל של הממשל העולמי־הגלובלי. כל זאת  לצורך פתרונות משולבים של בעיות הפלנטה לפני יציאתן משליטה, מה שעשוי לגרום קטסטרופות מסוג שימוש ב"נשקי יום הדין", לדוגמה.

מדובר בהתייחסות לפרדיגמה של ממשל עולמי, ציבורי, דמוקרטי וייצוגי. התבנית המתקדמת אמורה ליצור השראות ותובנות לקידום ציביליזציה רב־תרבותית של כלל המין האנושי בכדור הארץ. כל זאת בתוך כדי התמרתה וקידומה. היא אמורה לתת מענים חדשניים ופורצי שגרות־חשיבה והתנהלויות בעזרת תובנות חדשות. לצורך השגת מטרות אלה יש לפתוח את "הקופסה השחורה" ולהנגיש את תורת־השלטון הנסתרת למנהיגים ולאזרחי העמים. הגישה המשלבת היא שכלול והגמשת מנגנוני האו"ם באמצעו, בין היתר, שילוב המגזר השלישי הגלובלי. הכל ברוח גישת 'עולם אחד', שהוזכרה לעיל.

גם לנושא הדתות הגיע הזמן להתייחס באופן אינטגרטיבי. דוגמה לכך היא הדת הבאהאית המשלבת מונטאיזם ופאגניזם זראוסטרי, המתייחס לאש. הדת הבהאית שמרכזה העולמי בחיפה־עכו, היא הדת הגלובלית הצעירה ביותר. היא גם סביבתית, יקומית וסובלנית בגישותיה, וגם קולטת את בני כל הדתות כחברים בה אגב שמירת דת מוצאם על ידיהם.

האו"ם המיושן הופך יותר ויותר ללא רלוונטי בשל מבנהו החוקתי והמנהלי. כל זאת למרות אישיותו החיובית של המזכ"ל הנוכחי הפורטוגזי אנטוניו גוטרש (יש להזכיר שגוטרש רצה בציפי לבני הישראלית כסגניתו כתת מזכ"ל האו"ם). היות האו"ם מיושן ללא גורם להסתרבלות תפעולו, תפיסותיו ותהליכיו. הדבר גורם בין השאר לחוסר אפקטיביות בסנכרון ובסינרגיה בפעילות האנושית הגלובלית. מצב זה מייצר ארגון מיותר שגורם לבלבול ולדיסאוריינטציה, ומייצר סדקים ושסעים שדרכם מחזקים התאגידים הגלובליים הרב־ לאומיים את כוחם, אגב שימוש בהתנהגויות ובהתנהלויות כוחניות ולא דמוקרטיות. כל זאת על חשבון הדמוקרטיות והאינטרסים הציבוריים של כלל האוכלוסיות.

דוגמה מוחשית לכישלון האו"ם בפתרון אחת הבעיות המסובכות ביותר בפלנטה שלא נפתרת מזה שבעים שנה, כפי שכבר צויין לעיל היא אי הצלחה בפתרון הבעיה הארץ ישראלית בחלוקת הארץ לשתי ישויות –ישראל ופלסטין – בתוך פתרון בעיית הפליטים ובתוך התייחסות לנושא ירושלים.

מצב ההתארגנות המבנית והתהליכית של האו"ם יוצר ארגון לא ממשלתי חיצוני לאו"ם מקביל ומיותר. פעילותו מייצרת מצבי דיסאוריינטציות, טשטוש ובלבול, ופוגעת בהיררכייה ובסדר ההתנהלות, המחייבים מקור סמכות אחד.

דוגמה לכך הוא 'פורום דאבוס'; ארגון לא ממשלתי זה מנסה ליצור מצג שווא של ארגון מדיני קובע מדיניות למרות שאינו פורום מדיני. הדבר דומה ל'כנס הרצליה' בישראל, שנתפס בתקופת ראש הממשלה אריק שרון כגוף מדיני קובע מדיניות.

קיים קושי הולך וגובר להתמודד עם נושאים משולבים מורכבים שהם סימולטנית גם רשתיים, גם רב־שכבתיים וגם רב־ממדיים. עיסוק בנושאים מורכבים אלה דורש התייחסות ותובנות תהליכיות המבוססות על אבולוציוניות מסנכרנת ומתכללת. בבסיס הדברים מתחייבת קיום תודעות ותובנות כשהן משולבות ומערכתיות.

דוגמאות לבעיות גלובליות מהותיות שקיים קושי להבין לפצח ולפענח מובאות להלן (בעיות אלה קיימות גם במישורים המדינתיים, אך הפתרונות צריכים להיגזר מהרמה הגלובלית כלפי מטה):

  • 'הרשת האפלה' בסייבר, המאפשרת מעשי פשע איומים, אלגוריתמים של בינה מלאכותית שלרוב אינה מופעלת בתום לב.
  • הביטקויין ודומיו, כריית מטבעות ה"קריפטו/בלוקצ'יין; באיי מרשל באוקיינוס השקט עומד להתבצע פיילוט גלובלי להפיכת המטבע הווירטואלי להילך חוקי.
  • מקלטי־מס גלובליים להון שחור, פירמידות פיננסיות, תמנוני וספירלות הון ושלטון, השתלטות מאפיות גלובליות על מדינות בעזרת שליטים מקומיים. מערכי זיוף ממוחשבים ומסונכרנים של בחירות ושל סקרי בחירות.
  • ליברטניות־דרוויניסטית, פערים גדולים בחלוקת הכנסות וריכוזי הון לא מידתיים ולא סבירים בכלכלה ובחברות האנושיות.
  • הניסוי הגלובלי האכזרי הדורסני התקדימי ביוון בעקבות הפיכת כלכלתה לחדלת פירעון בפועל. ביוון זה מתבצע בידי משולש הארגונים 'קרן המטבע הבינלאומית', 'הבנק האירופאי' ו'נציבות האיחוד האירופאי'.

הבהרה: יוון היא מדינה חברה באיחוד האירופאי שקיבלה על עצמה את עקרונות הכלכלה הגלובלית. היא כשלה בהתייחס לשיטת הגלובליזציה והגיעה למצב חוסר יכולת פרעון־על סף פשיטת רגל לאומית. היא כשלה בין היתר בכך שכלכלתה לא עברה תהליכי הפרטה מספקים, הוצאותיה היו גבוהות מהכנסותיה, ונוצרו לה חובותיה עצומים – בין היתר מהשקעות כושלות, למשל באולימפיאדת 2004. השקעה זאת הייתה גדולה על כלכלת יוון בהרבה מספרים; היא נכנסה לזאת בשל מורשתה הספורטיבית האולימפית הקדומה. עובדי המגזר הציבורי, שהיו שני שליש ממועסקי יוון, זכו לשכר ותנאים סוציאליים מפליגים ללא פרופורציה ליכולת המשק היווני לשלם להם. התרופות שכופה עליה משולש השיקום הן קשות ומאמללות את אוכלוסיית יוון. זה כולל הפרטות מאסיביות של מקרקעי יוון והמגזר העסקי שלה, פיטורים המוניים, התרוששות טוטאלית אכזרית של אוכלוסייתה. מי שזוכה מן ההפקר הם תאגידים אירופאיים וגלובליים הנוגסים ומשתלטים על משאבי יוון בכל פה וגוזרים עליה קופונים. פשיעה פשיסטית עולה כפורחת עקב ייאוש האוכלוסייה. הכול מומחש בסרט המצוין: 'אהבה יוונית' (בגוגל).

  • מדובר במישור הגלובלי־פלניטארי גם בהתמודדות עם בעיות קיימות סביבתית, הקצנת האקלים, הנדוס גנטי, בקרת אוכלוסין וסביבה.
  • כן מדובר בקביעה רגולטיבית (הקרויה גם 'ממשל תאגידי') של מגבלות הכוח של תאגידים כמו: פייסבוק, גוגל וטוויטר.

בכל אחד מנושאים אלה הזמן דוחק ויש להפנים שיכולות להיווצר סיטואציות מסוכנות של אובדן שליטה ואל־חזור. לצורך כך יש צורך דחוף ביצירת מערכות אקספוננציאליות (מעריכיות) של ריסונים ובלמים שהבסיס להם הוא רגולטורי־ציבורי־ממשלי וכן מינהלי אפקטיבי. מדובר בחישוקים מתהדקים של שלטון ציבורי־אזרחי עם פנים אנושיות.

הכול צריך להתבצע כדי למנוע שלטון תאגידים ריכוזי ואנונימי הפועל ברצפים פוטנציאליים שנעים בין תחומי החוק והדין, לבין תחומים אפורים ו/או בממדים שהם בגדר "חורים שחורים", כשזה מתבצע גם באמצעות עיתונות ריכוזית ביותר בשליטת התאגידים, שתפקידה ליצור תודעת המונים אחידה וכוזבת.

ריסון שלטון התאגידים ייעשה בהקשרי ממשל תאגידי גלובלי שקוף, במטרה למנוע הגשמת תכנונים והכנות לחתימת וליישום הסכמי טיסא הגלובליים (שישראל – בהסתר וללא שקיפות – היא שחקן פעיל בהכנות להם). הסכמים מסוכנים אלה, שפוגעים באופן דרסטי בדמוקרטיה ובריבונות המדינות, יעגנו את מעמדם העדיף של התאגידים הגלובליים על הממשלים הדמוקרטיים הנבחרים בכל אחת מהמדינות שיהיו חברות באמנת טיסא. כל זאת לרעת אזרחי, אנשי וצרכני המדינות.

זה כולל גם קיום מנגנוני בוררות, שכבר מתקיימים, כשהם אנונימיים, חשאיים ושרירותיים, תאגידיים שמהלכים אימים על הממשלים במדינות הריבוניות ההולכות ונחלשות יחסית לעוצמות על של תאגידי העל. מנגנונים אלה מכונים ISDS (מדינת ישראל כמעט חוותה התמודדות עם סיטואציה כזאת בפרשת 'נובל־אנרג'י', שזעזעה את אמות הסיפים).

מבוא ניסויי לכאורה להשלכות אפשריות עתידיות ולהיווצרות סיטואציות נגזרות הסכמי טיסא בישראל, ניתן לראות בפרשת מיכל האמוניה במפרץ חיפה. במקרה זה ממשלת ישראל מגוייסת ומחוייבת לפעול למען הבעלים, האחים טרמפ מארה"ב, לאחר פסיקת בית המשפט העליון לסגור את מיכל האמוניה שסיכן חיי מאות אלפי בני אדם במפרץ חיפה. זה נעשה באמצעות נסיונות לחקיקה נמהרת ונואלת, המפקיעה סמכויות רישוי עסקים מהשלטון המקומי לטובת ועדות לא מקצועיות של מנכל"י משרדי ממשלה. אלה אמורים להיות מוזנים במידע מ"צוות מייעץ" (כביכול מקצועי). המטרה היא לאפשר סיכון חוזר של תושבי המפרץ בהעמדת אוניית אמוניה או מיכל אמוניה צף בנמל חיפה/הקישון. זאת למרות העובדה שהפתרון דומה עקרונית למיכל האמוניה שנסגר. כל זאת למרות סיכוני מאסות הטילים הידועים מחזית הצפון שההתייחסות אליהם דורשת זהירות מונעת. מי שעומדים בפרץ הם עיריית חיפה, בראשות ראש העיר יונה יהב, עמותת קיימות הסביבות היבשתית והימית 'צלול', וכן 'הפורום הציבורי הוולונטרי למניעת סיכונים ואסונות המוניים' על שם עזרא נוריאל.

ההתמודדות עם המורכבויות המהותיות הנוגעות להתנהלויות ולקביעות המדיניות בהתייחס לבעיות הגלובליות שצויינו לעייל כוללת בין היתר צורך בסיעורי מוחות יצירתיים יוצרי תובנות חדשות. זה כולל הבנייה אבולוציונית ותהליכית של תובנות ותודעות מסונכרנות על רצף פוסט מודרני שנע בין רובד חשיבה קונוונציונאלית מבוססת על רציונאליות מדעית לבין רובד פוסט מודרני המכונה "חוכמת ההמונים", המתפתח בסייבר. חוכמת ההמונים קוראת תיגר על "חכמת האליטות" (חכמת ההמונים שלא ניתן עוד להתעלם ממנה היא בבחינת "קול המון כקול שדי").

תהליך זה משתלב בפוסט־מודרנה עתירת הנרטיבים, הספינים ותרבות הפייק. נכללים בכך זרמי תובנה ותודעה מבוססים על רכיבי ידע ומידע הנובעים מתהליכים אוקסומורוניים (מנוגדים ),הן רציונאליים והן סטיכיים כשהם משולבים,מסונכרנים,סינרגטיים וסימולטניים.זה כולל התבססות על אמונות ,דתות ותרבויות פאגניות ו/או מונותאיסטיות.הבסיסים לתובנות יכולים להיות רציונאליים ו/או משיחיים.

פרדיגמות, טרנדים ורעיונות חדשים בלתי הפיכים יכולים להתפשט בתקופתנו באופן ובמעברים בלתי צפויים, כאש בשדה קוצים ובויראליות מגפתית.הכל בשל יכולות הסייבר. דבר זה מעצים תהליכי שינוי תודעתי אמיתיים או כוזבים מואצים וסטיכיים בעלי פוטנציאל סיכון גבוה. מדובר בהיווצרות סיטואציות שאינן בשליטה. שינויים כאלה מתפתחים באופן בלתי צפוי ככוח טבע חסר שליטה, שיכול לגרום מעברים פרדיגמאליים בלתי הפיכים. דבר זה מנוגד לחשיבה מקובעת ומאובנת בינארית (שאינה בגדר "חמישים גוונים של אפור" או גווני צבעים אחרים). דבר זה מאפשר היווצרות קידמה וסיכונים משולבים באופן סימולטני. בכל מקרה נדרשות שליטה מנגנונית ("קונטרול") ויד מכוונת שמייצרות איזונים ובלמים הנגזרים ממעשיות בסיסית.

השחקנים ברובד הגלובלי כוללים – בנוסף לשחקנים מדיניים שהם מדינות – גם ארגונים אזוריים כמו ה"איחוד האירופאי","נפט"א" הצפון אמריקאית,הברית הפאציפית (באוקיינוס השקט) ועוד. נכללת בכך גם קטגוריית עמים ילידיים חסרי מדינות ריבוניות כמו אינדיאנים, אבוריג'נים, מאורים, פולונזים, אסקימוסים־אינואיטים ועוד. גם תאגידים גלובליים כלכליים נכללים. וכן גם התארגנויות רשתיות של המגזר השלישי העולמי. ה־NGO'S. אלה מייצגות את החברות האנושיות האזרחיות והיבטיהן החברתיים, האנושיים והקהילתיים .דוגמאות מצוינות לכך הם ארגוני הסביבה הגלובליים,שכוללים בין היתר את: 'גרין פיס','אוואז' לקמפיינים גלובליים ברשתות הסייבר לשם השפעה על תודעות מקבלי החלטו האירגון הגלובלי הגרמני ה"ירוק" בנושאי סביבה־nabu (צריך לזכור שגרמניה היא חלוצת ואלופת פיתוח התודעה האקולוגית והפצתה בעולם כולו).

גם ההתארגנויות לא מדינתיות צריכות להשתלב בכפיפות היררכית מוגמשת ומותאמת במוטת השליטה האינטגרטיבית והפרדיגמאלית של הממשל העולמי הרגולטורי הציבורי־מדיני החדש. הדבר כולל בין היתר גם התפתחות התייחסות להיבטי והקשרי: צדק חברתי ,צדק חלוקתי, זהירות מונעת, פעולות מנע מקדימות, אתיקה, וכן טיהור אורוות השחיתות של הון והשלטון=עולם תחתון.

כל זאת לשם קידום היטהרות (קתארסיס) פורק לחצים. מודגש שרכיבי המגזר השלישי הם חלק מיוצרי וממיישמי תובנות היצירתיות והחשדנויות הנגזרים מתוצרי "חוכמת קרטית, ציבורית ולא תאגידית. התהליך האמור מחייב הפרדת רשויות גלובליות לצורך יצירת בקרות של איזונים ובלמים בתוך ארגונים ציבוריים ובין ארגונים ציבוריים ל ארגונים תאגידיים. מתחייבים בין היתר היווצרויות של רשות מנהיגה, קרי ממשלה ו/או מועצה/פרלמנט עולמיים, מנגנוני רשות מבצעת שתכלול אורגנים שיהיו דמויי מיניסטריונים שיפעלו לפי דירקטיבות חוקתיות ותקנוניות, רשות ציבורית־שופטת ופותרת קונפליקטים בערכאות בתי משפט של הממשל העולמי, זאת שלא בבוררויות תאגידיות אנונימיות וכן רשות מבקרת. כל הרשויות חייבות להיות יעילות ,שקופות ואפקטיביות.

מהפרדיגמה הממשלתית־ציבורית הגלובלית המשולבת החדשה שהולכת ונוצרת כאמור לעיל, ייגזרו תובנות, השראות והנחיות.זה יתייחס להיבטים משולבים הכוללים בין היתר: מדיניות, כלכלה, חברה, דמוגרפיה ובקרת אוכלוסין, סביבה, בטחון ותרבות. הכול בהתייחס לאיזונים ולבלמים וכן בהתייחסות ובזיקה לסנכרון באופן תהליכי,בין היתר בהקשר של הרשתיות הגלובלית: החברתית־אזרחית.

אין ספק שגם לסכסוך הישראלי־פלסטיני הממושך ,אמור להימצא פתרון במוסדות, במבנים, ובתהליכי השינוי התודעתיים והמעשיים המתוארים לעיל.

רק קיום יחסי גומלין וזרימת הזונים חוזרים דו־כיווניים בתהליכיות אופטימאלית של אוסמוזה סימטרית והרמונית בין קודקודי ההיררכיות לתחתיותיהם ולהיפך.

אז האם נוכל ללכת בכיוון של 'עולם מאוחד' למרות כל הבעיות העצומות בדרך ולמרות שנראה שהפוליטיקה העולמית כיום היא נגד כיוון זה?

לדעתי דווקא כן. אבל צריך לפעול בכיוון ללא רתע מידי יום ביומו.

אודות דוד סנדובסקי

מרצה במגוון נושאים משולבים במכללות, עו"ד,עיתונאי. פעיל ציבורי וחברתי.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אקטואליה ודעה, ביקורת, חזון ופוליטיקה. קישור קבוע.

5 תגובות על איך ליצור 'עולם אחד' – מאמר מאת דוד סנדובסקי

  1. חלק מהדילמות הנוגעות לממשל התאגידי המתהווה לכאורה הוא נושא "הנדסת-האקלים".(מומלץ לעקוב בגוגל ובויקיפדיה ונגזריה.)

  2. נושא "הנדסת-האקלים".(ממומלץ לעקוב בגוגל ובויקיפדיה ונגזריה).

  3. "הנדסת-האקלים".(ממומלץ לעקוב בגוגל ובויקיפדיה ונגזריה).

  4. לשים לב גם ל"הנדסת-אקלים".

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*