על ספר שיריו השני של דוד אדלר

“פעם אולי אכתוב על זה” הוצאת אבן חושן, 2017

ספר שירים יוצא לאור. המחבר מקווה שהספר יגיע לאנשים, שיקראו את השירים בפרטיות חדרם. הוא רוצה גם שספרו יזכה להתייחסות פומבית של מבקרים בדפוס או ברשת. מהי ביקורת שירה? זאת הבעת דעה מנומקת על ספר ועל שירים שמרכיבים אותו בהקשר של כלל הידע המצטבר של המבקר. במילה “ביקורת” מהדהדת הבעת דעה שלילית. על כן, רשימת ביקורת היא מזיגה בין דעות חיוביות לבין דעות שליליות במינון התלוי בספר עצמו ובגישתו של המבקר. יש מבקרים מחמירים שלא כדאי להגיע אל שולחן המנתחים שלהם.

שיר טוב בעיניי הוא זה שמחדש. ככל שקוראים עוד ועוד שירים – המחדשים נדירים יותר, אבל ישנם, ישנם עדיין. אני שומעת את השורות של נתן אלתרמן משירו “עוד אבוא אל סיפך“: “עוד אומר לך את כל המילים הטובות, / שישנן, שישנן עדיין.” על כן במהלך קריאת ספר שירים אני עוברת דרך השירים הסתמיים בשוויון נפש במשימת חיפוש המטמון – השירים המחדשים, המשמחים.

Image result for ‫פעם אולי אכתוב על זה‬‎

דוד אדלר – ד”ר להנדסה רפואית ואיש ספרות. הוא כותב מאמרי ביקורת בנושאי ספרות, מדיניות וחברה, ובשנת 2017 פרסם את ספר שיריו השני “פעם אולי אכתוב על זה“, בעריכתו של דוד וינפלד, בהוצאת אבן חושן.

הינה, בשער הראשון “ממרחק של געגוע” אני מקבלת שיר-מתנה:

“אני מתנצל אבי”

הכנות של הבית הראשון נוגעת ללב. המחבר מתנצל לפני אביו המת, אך למעשה מבקש את סליחתו של הקורא. הכוונה של הווידוי “לֹא תָּמִיד אֲנִי אִתְּךָ” משתמעת, אך מתוך אחריות, הקורא מבקש פירוט ומקבל אותו במלואו: כל בית מספק הסבר נוסף.

בבית השני הבן אומנם מבטיח שימשיך לעלות על קבר אביו, אך מתמקד בעצמו, מהרהר בתוחלת חייו: כמה שנים עוד יש לו? בבית השלישי הבן מתאר ביקור על קבר אביו. בחורף הוא מרוכז בתחושת הקור, ובימים חמים יותר הבן מתפנה להביט על סביבותיו. יפה בעיניי השאלה “כְּמוֹ בַּשָּׁנָה הַהִיא?” שהוא מפנה לאביו מתוך היזכרות בחוויות משותפות. הקורא, המרגיש את עצמו כנקלע לשיחה אינטימית בין הבן לאביו, חש בקרבה בין השניים ומעריך אותה. המעבר בין הזמנים תורם לשיר, מרבד אותו. בבית השני המחשבה מדלגת בין העבר בן שלושים השנה לעתיד הלא ידוע. בבית השלישי הדיבור על הביקור בקבר צולל לעומק ההיסטורי של חיי אביו וצף חזרה אל פני ההווה. בבית הרביעי הבן מפחית בחשיבותו של הקדיש. הוא הולך אחרי אהבת המילים שלו ומתמקד בקריאת פרקי תהילים.

לאורך השיר המחבר שוזר פרטים משמעותיים על עצמו: הוא יתום מאב כשלושים שנה, תושב ירושלים, עוסק במילים.

החזרה בסוף השיר – אומנם בשינויים קלים – על הבית הראשון, מיותרת בעיניי. שיר טוב נקרא פעמים מספר. הבית הראשון ייקרא מעגלית אחרי סוף השיר. החזרה על הבית הראשון עלולה להפריע לקריאה חוזרת של השיר כולו.

אני מתגברת על המכשלה, קוראת את השיר המעולה הזה כמה פעמים, ומבינה שהבן לא יכול תמיד להימצא עם אביו כשהוא עולה לקבר, כי הוא אדם חי, מגיב לגירויים, ער לסביבה, אוהב את החיים. ההתנצלות של המחבר מתקבלת בלב שלם ובנפש חפצה.

בכפולה הבאה בספר, שיר באווירה שונה: בגרמניה, במסעדה, כשיחה עם בת המקום ועם בן לוויה ישראלי.

“פגישת עסקים”

השיר סיפורי, כתוב בשורות ארוכות. המילים “הָעַתִּיקָה” בשורה הראשונה, “הַהִיסְטוֹרְיָה” בשורה השנייה ו”אָבְדָנִי” בשלישית בונות את המתח.

ישראלי עם שם משפחה גרמני בגרמניה, במסעדה צרפתית מדבר אנגלית ומתעקש לא לומר את מילה “סַבְָּא“, אלא “אַבָּא שֶׁל אַבָּא“. בתחילת השיחה “בֶּן הַלְּוָיָה” אינו מבין את כוונתו של המספר, אך המילה “טְרֶבְּלִינְקָה“, שנאמרת בהמשך, משכנעת כליל.

יפה וקולעת ההנגדה “טוֹב לַמַּצְפּוּן. רַע לַקֵּבָה“. הושגה נקמה קטנה: עבור הנציגה המקומית, שתחילה “יָשְׁבָה נִנּוֹחָה“, לאחר הוויכוח “זוֹ לֹא תִּהְיֶה אֲרוּחָה נִנּוֹחָה“.

זהו שיר שואה מאופק וחזק. הדיוק המילולי חידש לי, ומתוך ההתמקדות במילה הפנה את תשומת ליבי אל המהות: רצח יהודי אירופה גזל סבים מילדיהם של היתומים השורדים.

מבין השירים הארס-פואטיים של השער “במקום שירים” קפץ עליי נמר:

“נמר חברבורות”

הנמר מפחיד. האימה מוכפלת בשל חוסר ידיעה: איזה כנס מתנהל? למה השורה העליונה של האולם ריקה? האם הנמר משורר? או שמא “שַׂעֲרוֹתָיו שְׂעַר מְשׁוֹרֵר” כי הוא טרף משורר כלשהו? מה זה בכלל “שְׂעַר מְשׁוֹרֵר“? האיום מתממש: הנמר “נוֹעֵץ אֶת שִׁנָּיו“.

נמר ככלל ובמיוחד “נָמֵר אַמִּיץ / נָמֵר נוֹעָז” מזכיר את דמותו של המשורר דוד אבידן, ואת שירו “הנמר הקליל”, אשר מתקשר לדוד וינפלד, עורכו של ספר השירים הזה, אשר ערך רבים מספרי דוד אבידן ובפרט את המבחר החדש “נמר צעיר בסתיו”.

אני אוהבת את השיר המתריס:

“כשתבואו לירושלים”

השיר מפתיע בבקשותיו מהבאים לבירה. המחבר, תושב ירושלים, משתדל לראות בה עיר ככל הערים, ומבקש את עזרתם של מי שבא לבקר בה: להביא חול כדי לכסות את הקדושה, הצומחת פרא בעיר. החול גם מתכתב עם הים שחסר לירושלים, שגם אותו המחבר היה רוצה לקבל מהמבקרים. אין צורך בייבוא של ספרים ודגלים, שהם סמלים של הלמדנות ושל הממלכתיות האופייניות לירושלים. טוב להביא קלילות בדמותם של “גַּלִּים שׁוֹבָבִים“. ואם הבקשות נראות לנו מופרכות, המחבר משתית אותן על הבטחתו של טֶדִי קוֹלֶק” – ראש העיר המיתולוגי של ירושלים.

ועוד שיר טוב באותו השער “חומות“:

“היֵה סבלן”

השיר מתחיל בירח, אך המשכו מאוד ארצי. “שָׁלוֹם” בפיו של “בַּעַל הַמַּכֹּלֶת בְּעַזָּה“, וזה שנה אחת בלבד אחרי מלחמת ששת הימים, כפי שמצוין בחותמת התאריך “קיץ 1968“. מאז חל שינוי. דבר המשורר “וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם” – אנחנו מצפים לאיזו הכרזה הרת גורל. אבל קוראים: “אֵין כְּמוֹ סֶבֶן־אַפּ.” – לא מה שציפינו. עלינו ללמוד מבעל המכולת, אשר “אֵינוֹ מְצַפֶּה לְקוֹנִים“. אבל בעצם הוא זכה לקונה, ואנחנו מבינים כמה משמעותי טעמו העדין והאנין של “סֶבֶן־אַפּ” לחייל ב “עֶמְדַּת הַשְּׁמִירָה הַגְּבוֹהָה“, שצופה בירח “שֶׁבְּקשִֹי זָז“, וכך גם זמנו ב “מִשְׁמֶרֶת הָעֶרֶב“.

שמו של הספר “פַּעַם אוּלַי אֶכְתֹּב עַל זֶה” – לקוח מהשורה הראשונה של הראשון מבין ה”פרגמנטים“:

“פרגמנטים”

בנסיעה לקטבים ובתנאים נוספים קשה מאוד לעמוד, אבל אני מקווה שדוד אדלר יתפשר ובכל זאת יכתוב על זה בספרו הבא. בינתיים לפנינו ספר שיריו הנוכחי, במגוון נושאים, אשר השירים הטובים בו – טובים מאוד.

ראו על עוד שיר בספרו של אדלר

מטליתא ועד חניתה :סיפור של ילדה מתה שהוקמה לתחייה

דוד אדלר בויקיפדיה

דוד אדלר בלקסיקון הסופרים

מאמר ביקורת שירה מאת דוד אדלר

כיצד קרה שרועי חסן עלה כל כך למעלה כשהשירה נמצאת כל כך למטה?

Image result for ‫דוד אדלר‬‎

דוד אדלר

2 תגובות

  1. תודה, חגית, הרשימה יפה מאד. הצלחת לדוג שירים מעניינים ונוגעים. והארת עליהם בדרך נבונה ומעמיקה. תודה רבה גם לדוד אדלר ובהצלחה לספרו.
    תודה לאתר יקום תרבות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

13 − תשע =