ירון אביטוב סוקר את ספרה של אילנה יופה “קומץ משירתה” בעריכת פרופסור גבריאל מוקד, הוצאת עכשיו, 2016, 131 עמודים.

Image result for ‫אילנה יפה רוסאנו‬‎

אילנה יופה

בספר שיריה החדש של אילנה יופה פגשתי בשירים טובים במיוחד, שנתפסים בתודעת הקורא, נאחזים בה והולכים איתו הלאה – שירים שגרמו לי להכות על חטא שלא הכרתי את שירתה הרבה קודם לכן.

מהמעט שבדקתי על אודותיה, מצאתי שיופה הגיעה אל השירה בגיל מאוחר יחסית אבל אין הדבר מונע בעדה מלכתוב שירה וירטואוזית, בעברית שכל משורר היה יכול להתקנא בה. על העברית המפוארת שלה כותבת יפה עצמה באחד משיריה, “עבריתי”: “שפתי עברית רקומה זיזי חלומים, / נכתבת נשמתי אותיות קידוש לבנה משובצים” (עמ’ 127).

בעוד שלא מעט משוררים כותבים באותיות טל ומטר, יופה אכן כותבת עברית רב־שכבתית באותיות קידוש לבנה, וכמו מתנבאת בכתיבתה. שיר זה הוא אולי מפתח להבנת שירת החלום של אילנה יפה. היא רומזת בו, וגם בשירים אחרים, על הזיקה המיסטית והרוחנית שגורמת לרוח הקודש לפעם בה: כתב לי הרוח מסרים חלומים בעמקי ערוגותיו, / שתל בי זרעי שפת הקודש עברית לאוהביו” (שם).

אי אפשר שלא להתפעל מעולם הדימויים המיוחד של יפה, המציג עושר רב של תכנים, סגנונות וצורות, המשולב ברב־ממדיות ופרשנות אישית הלקוחה ממיטב המסורת של השירה העברית לדורותיה – מימי תור הזהב של ספרד, ימי ההשכלה, המודרניזם ועד ימינו. מה שיפה בעיניי בשירים של יפה היא בין השאר העובדה שאפשר לאהוב אותם גם מבלי להבין לעיתים את כל משמעויותיהם הנסתרות. השירים כוללים דימויים מפתיעים (“שיבצתי מלנכוליות לתוך אצעדות נפשי, 92) וצירופי מילים חידתיים שהקורא מתאמץ לפענח ומשאירים לו חומר למחשבה. אפשר לפרש את השירים בכמה פרשנויות, ויש בשירים לעיתים סימבוליזם אניגמטי שרק מעצים במקרה הזה את כוחה של אילנה יפה, שמן הראוי שתהיה מוכרת במעגלי קריאה נרחבים יותר.

ואולי צודק עורך הספר, גבריאל מוקד, שמכתיר אותה על דש העטיפה “כאחד המשוררים המרכזיים בארץ” (ואגב, לא ראוי במקרה זה לנקוט בלשון נקבה?).

אילנה יופה עם העורך והמשורר עמוס אלדלהייט

שיריה של יופה עוסקים במגוון נושאים שיש ביניהם חוט מקשר, אם כי כמדומה שהוא רופף במכוון. כמה מהם, כמו “ירושלם”, מתכתבים עם התנ”ך

אחרים כמו “כתב סתיו” וגם “יהומיה” מתכתבים עם שירת תור הזהב בספרד ומשמשים סוג של הומאז’. בספרה של יפה מתרחשת מעין רעידת אדמה, שבה העבר נוכח כל הזמן בהווה השירי, וההווה הופך לעבר. “תחתי / זורמים יבשות וימים ותולדות עמים קדומים” (90), היא כותבת ב”נרדמתי באפריקה”.

בספר אפשר לפגוש גם שירים מיסטיים, או שירי הגות ושירים קיומיים מהורהרים (“אנכרוניזם ופסימיזם משוטטים בשדה גדולתו”, 54). לצידם אפשר לפגוש גם שירי תודעה הנעים בין חלום לערות (“אנחנו משתרעים על חלקת תודעה שונה”, 75), שירי אהבה מסוג אחר (“היינו אדונים זה לזה וגם עבדים זה לזה”, 69), שירים משפחתיים כמו “תיבת נגינה” (“בלילה הלך אבי לעולמו ומאז הוא לא שב… אפשר ישוב אבי מתוך החושך שוב”, 122),

שירים העוסקים בסרטים, שירים העוסקים בבעלי חיים,

שירים בעלי משמעויות חברתיות (“אל תטעו בעני הזה שאתם רואים בפינת הרחוב. / הוא אינו העני היחיד. הרשת בוראת שלל קבצנים בכל הרף עין”, 119),

שירים על נופים רחוקים (למשל “נרדמתי באפריקה”), שירים על מצב מלחמה כמו “הגובלנים”, ושירים סימבוליים ואלגוריים כמו “הטיגרסים” המתאר מצב של אימה

או “האמגושים” (“האמגושים עם פרא צמא צמאון”), שאולי מהדהדת בו יצירתו הקלאסית של ג’.מ. קוטזי, “מחכים לברברים”.

השירים העוסקים בבדידות כמו “גברת אמילי אורזת” או “הבושה העונג”, ישאירו בקורא חותם של הרהור לירי צובט לב. “להיות ורד של איש אחד בודד. / כמה ורד יכול ורד להיות/ כשהאיש כה בודד?” (61).

לאחר קריאת ספר השירים של יופה, האיש הבודד אולי יהיה בודד קצת פחות. בפרפראזה על שם הספר, “קומץ משירתה”, אפשר לומר במקרה המיוחד הזה, שזהו קומץ העשוי להשביע את הארי.

ונסיים בשירתה של יופה על השפה העברית “עיברתי”, תיאור אינטימי שאפשר לראות בו כסיכום של נושאי הספר:

אילנה יופה

על אילנה יופה ראו גם:

דף הפייסבוק של אילנה יופה

אילנה יופה בלקסיקון הספרות

פרופסור גבריאל מוקד על יקיצותיה של אילנה יופה

שירי ערש למבוגרים: יובל גלעד על שירתה של אילנה יופה

בלוגר על “קומץ משירתה”

המסכות של אילנה יופה

החור השחור של אילנה יופה

מכאן לאן? שני שירים שכתבה אילנה יופה בעקבות ערב ביקורת ספרות

לקשקש זה ליצור חיים – על  סיפורי הילדים של אילנה יופה

הפוסט הקודם“זריחת שבתאי” מאת ארתור סי קלארק לרגל מלאת חמישים שנה לסרט ולספר “2001: אודיסיאה בחלל”
הפוסט הבא“הימים שלפני עכשיו” – זיכרונות מבית “עכשיו” מאת גבריאל מוקד, החלק הראשון
ירון אביטוב הוא סופר, מבקר ספרות, עורך אנתולוגיות, יוצר של סרטי תעודה, ומדריך טיולים. בשפה העברית פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי", ו"הסתכלות". כמו כן ערך שש אנתולוגיות, רובן בצוותא עם רן יגיל. בספרדית ראו אור אחד עשר מספריו, בהם האנתולוגיות "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה" ו"כתוב באפר", וכן "אקיסיטו" ו"החליל של חיים מנגן בשמיים". אביטוב השתתף כסופר אורח בירידי ספרות רבים ברחבי אמריקה הלטינית, ובין השאר במשלחת הישראלית ליריד בגוודלחארה מקסיקו, שבו ישראל היתה אורחת הכבוד (2013). זכה בשבעה פרסים ספרותיים, בהם פרס ראש הממשלה לספרות (2005), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1993), פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה (1994), ופרס "שגריר הספרות העברית באמריקה הלטינית" (2012) בזכות מפעל האנתולוגיות הישראליות שלו בשפה הספרדית. אביטוב ביים גם חמישה סרטי תעודה, ובהם הסרט "אמריקה לדינה", העוסק בתולדות האנוסים במרכז ובדרום אמריקה, סרט דובר ספרדית שהוצג בפסטיבלים בינלאומיים באמריקה הלטינית, ובין השאר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במיאמי (2012). סרטו "הפינה האחרונה", העוסק בתולדותיהם של סופרים לטינים, הוצג אף הוא במדינות אחדות ובפסטיבלים.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

eleven − שבע =