היום לפני חמישים שנה, ב-3 באפריל 1968 עלה על האקרנים אחד מגדולי סרטי המדע הבדיוני של כל הזמנים – ויש האומרים הגדול בכולם, ובלי שום ספק החידתי שבכולם – “2001 אודיסאה בחלל”.

כמחווה והצדעה לסרט הגדול, פותח “יקום תרבות” בפרויקט מאמרים וסיפורים הקשורים לסרט של סטנלי קובריק ולספר של ארתור סי קלארק, שיצא לאור בזמן הקרנת הסרט בשנת  1968.

נפתח במאמר מאת מעריץ הסרט חיים מזר, שמנסה לפענח כמה ממשמעויותיו הסתומות.

אלי אשד

מאת חיים מזר

אחד מסרטי המדע הבדיוני הבולטים והחשובים ביותר הוא סרטם המשותף של סטנלי קובריק וארתור סי קלרק. זהו סרט המתאר מסע של חללית מאוישת לעבר אירופה, ירחו של צדק, בעקבות גילויו של מונוליט   על הירח, אשר כל הסימנים מעידים שיש לו קשר ישיר ולא ברור לירח זה של צדק.

יש בו בסרט מעט מאוד קטעי שיחה. הוורבליות שבו היא מינימליסטית, מעט השיחות המתנהלות בו הן פונקציונאליות ואין שום אפשרות לעמוד על אפיונים אישיותיים של מעט הדמויות הפועלות בו. אין אנו יודעים עליהם שום דבר, להוציא אי אלו פרטים על משפחתה של הדמות המרכזית, אם אכן אפשר לה כך, פרנק באומן. זהו סרט המקרין ניכור וקור. מין תחושה של סטריליות וריחוק רגשי. להרגיש כמו בבית מרקחת. בשל הוורבליות הנמוכה שלו הוא מזכיר את הסרטים האילמים של ראשית המאה ה-20. האם זה נעשה בכוונת מכוון? אי אפשר לדעת.

הסרט עובד חזק מאוד על העין, נופים פנורמיים בתחילת  הסרט ובסופו, בהרבה צילומים רואים את  החללית בחלל, היא מאוד דומיננטית ומסביב הרקע השחור של החלל עצמו. בחלקים רבים רואים חלקים פנימיים של החללית משל היינו מסתכלים במפרט טכני, ובסוף הסרט את המקום אליו הגיע פרנק באומן בחללית הבת, חדרים של מבנה מפואר עם ריהוט יוקרתי. אין שם שום פעילות אנושית. גם כאן הכול צונן. שיש של בית קברות שמוטבע בתוך קירות החדרים, ובריהוט שלא ידוע בכלל מי עיצב אותו ולמי שייך אותו מבנה. במובן זה הכול מאוד אימג’יסטי. האם זה נעשה בכוונת מכוון? אי אפשר לדעת.

לסרט שלושה מבני מעגלים  אחד בתוך השני. המעגל החיצוני הוא המבט הפנורמי של הארץ ואשר פותח את הסרט, והוא מופיע שוב לקראת סוף הסרט, שבו רואים שוב מבט פנורמי של הקרקע – אבל אין זו הקרקע של הארץ, אלא של אירופה הירח של צדק, לקראת נחיתתה של חללית הבת עם פרנק באומן  בתוכה. המעגל הפנימי אחריו הוא אקט הרצח. הרצח הראשון מתבצע כאשר רואים שני שבטי קופים  הנלחמים זה בזה, ואחד מחבריו של שבט  אחד רוצח חבר של השבט השני. הרצח מתבצע על ידי מחשב החללית, האל הרוצח את אחד האסטרונאוטים… המעגל  השלישי הוא תחנת החלל עצמה, אשר לה מבנה מעגלי המקיף את  כדור הארץ. תחנת החלל עדיין אינה מושלמת. בחלקים  ממנה רואים מבנה שלדי ללא דפנות. בנייתה לא הסתיימה. האם זה נעשה בכוונת  מכוון? אי אפשר לדעת.

המוטיב המוביל בסרט הוא המונוליט, המופיע בתחילת הסרט. הוא מופיע פתאומית משום מקום בתוך בית הגידול (ההביטט) של הקופים, לאחר מכן הירח. התברר שהוא התגלה על ידי משלחת מחקר בעקבות  מציאותו של שדה מגנטי חזק מאוד, שלא ידעו להסבירו ואשר לא תאם את הגיאולוגיה של המקום. בפעם  השלישית הוא נראה מרחף בחלל בקרבת הירח אירופה. בפעם הרביעית הוא מופיע פתאומית ליד מיטתו של פרנק באומן השוכב על ערש דווי באותו מבנה מפואר ומסתורי. מהו אותו מבנה, מה יש בתוכו, איך הוא פועל ומי תכנן וייצר אותו – לא ידוע. המונוליט מלווה את עלילת הסרט הקלושה במעין רקע סמוי. הוא מעין נוכח נפקד. הוא מלווה  על פי הסרט את הציוויליזציה לכל אורכה. האם הוא איזשהו תת מודע פרוידיאני? לא ברור ולא מובן.

החלק האחרון של הסרט הוא חידתי לא פחות. יש בו מעין תת פרקים, ובכל פעם פרנק באומן  האסטרונאוט נראה מבוגר יותר עד לרגעיו האחרונים. בכל תת פרק הוא מסתכל על עצמו כשהעצמי החדש מבוגר יותר. באותו רגע האני הקודם נעלם והאני החדש מסתכל על האני האחרון עד לרגעים האחרונים של האני הזקן, כאשר תש כוחו. מין האצה בקצב החיים. עושה רושם שסטנלי קובריק הושפע מסרטו של אינגמר ברגמן, “תותי בר”, שבו אחת הדמויות צופה בעצמה בתוך ארון קבורה. רגע השיא הוא הסיום של  הסרט, שבו פרנק באומן הזקן עובר טרנספורמציה למצב עוברי בטרם לידה, ממלא חצי מסך – ובחצי המסך השני כדור הארץ. פרנק באומן כאילו עומד להתחיל מחדש מסכת חיים. אולי.

“אודיסאה בחלל” הוא סרט עם מעטפת מדע בדיונית. כל הפנים שלו הן חידה ועוד חידה ועוד חידה. אלה חידות שאין  להן תשובות. כל צופה – והתשובות שלו או עם הניסיונות לתת תשובות. האם אכן תהיינה תשובות? גם זה לא ברור.

ראו גם:

“הזקיף” – הסיפור  של ארתור קלארק שעליו מבוסס הסרט “2001 אודיסאה בחלל ” בתרגומו הראשון לעברית ב-1954!

“הזקיף” בתרגום שני לעברית

ילדי הכוכבים -הבמאי סטנלי קובריק מסביר את  המשמעויות של 2001 אודיסיאה בחלל 

4 תגובות

  1. האם זה נעשה בכוונת מכוון? אי אפשר לדעת.

    לפי ראיונות של קובריק וקלארק – כן, כי התקציב של הסרט נגמר ולכן הסצינה הזו בחדר… התוכנית המקורית היתה להפגיש את באומן עם החייזרים שיצרו את המונולית, בצורה כלשהי.

  2. אגב הסרט מציע הסבר לתופעה האסטרונומית של מכתש טיכו בירח, שהוא הנקודה הבהירה ביותר בו (נראית גם ללא משקפת) – טריגר לאנושות לבדוק מה יש שם…

    הרעיון מרתק, וקשור לתיאוריה מודרנית (שהחלה להיתוות בשנות השבעים) על יקום אנתרופי – כלומר מותאם חיים. לפיה אין מקריות ביקום והחיים נוצרו כתוצאה מכיוונון מדויק (ויש כמה מקרים ראויים לציון כאלה, כמו הקוטר הנראה הזהה של השמש והירח מכדור הארץ).

  3. באסטרונומיה לקוטר נראה יש שם גודל זוויתי. הגודל הזוויתי של הירח ושל השמש הוא חצי מעלה.. אם כדור הארץ היה קרוב יותר לשמש, הגודל הזוויתי של השמש היה יותר מחצי מעלה, תלוי במרחק ממנה.

  4. חמישים שנה מלאו להקרנת הסרט “2001 – אודיסאה בחלל” של סטנלי קובריק וארתור סי קלארק, שבמרכזו עומדים מונוליטים חייזריים המתגלים על הירח ובירחי צדק (בסרט) ושבתאי (בספר). האם ייתכן שמונוליטים כאלו יתגלו גם במציאות על כוכבי לכת אלו או ירחיהם? כעת מתברר שאכן יש עצמים דמויי מונוליטים על ירח של צדק. האם הם עצמים חייזריים?
    ראו :
    המונוליט של קליסטו: ירח של צדק
    http://www.yekum.org/2018/04/%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98-%D7%A9%D7%9C-%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95-%D7%99%D7%A8%D7%97-%D7%A9%D7%9C-%D7%A6%D7%93%D7%A7/

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

9 + שמונה עשרה =