חגית בת־אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” לאירועים, ממליצה על

הרצאתו של רן גבריאלי “ילדים זה שמחה (?)”

רן גבריאלי הוא מרצה מבוקש, בעל תואר ראשון בלימודי נשים ומגדר ובלימודי אומנות התיאטרון, ובעל תואר שני בלימודי מגדר –  שני התארים מאוניברסיטת תל אביב. רן גבריאלי מוזמן לתת הרצאות בבתי ספר תיכון על “מין מוגן גופנית ונפשית”, וההרצאה שלו ב־TED “למה הפסקתי לצפות בפורנו” צברה מעל 17 מיליון צפיות.

בתאריך 10 באפריל 2018 הופיע גבריאלי במסגרת סדרת הרצאות think & drink different והרצה על הנושא “ילדים זה שמחה (?)”. רן הוא אבא פעיל לשתי בנות קטנות, ואף טיפל בהן במהלך חופשות לידה. הוא דיבר על הנחת והאהבה שחשים כלפי הילדים – כעשר דקות ביממה – וכל שאר הזמן הוא עבודה קשה, ויתור על פרטיות, ופגיעה בזוגיות. רן גבריאלי מרצה רהוט, מלהיב. במהלך המופע הוא הזכיר סצנות מסרטים, ציטט מספרים, ואף את השורה I used to live alone before I knew you מהשיר המהולל של ליאונרד כהן “הללויה”. דיבורו הקצבי חייב קשב מהקהל, זרם הרעיונות סִקרן וחידש. למופע היו מאפיינים תיאטרליים נעימים – גם הודות ללימודי התיאטרון שלו לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. לשאלה המרכזית “האם להביא ילדים לעולם?” תשובתו האישית־מקצועית של רן גבריאלי היא: הרצון לילדים לא בא מהראש אלא מהבטן. מי שמרגיש תשוקה ממש “רוצה־רוצה־רוצה”, יהיו לו ילדים, ואחרת – אפשר גם בלי כל הטרחה הזאת.

חגית ממליצה גם על

הסרט “שחקן מספר אחת

סרטו החדש של סטיבן שפילברג, המבוסס על ספר באותו השם, מתרחש במקביל בשני עולמות: בארצות הברית של שנת 2045, וב”אואזיס” – עולם וירטואלי של משחק מחשב. העולם הממשי מתיימר להיות דיסטופי, אבל הוא לא הרוס או מאיים, אלא סתם עלוב. הדמות הראשית היא נער יתום, שמתגורר עם הדודה שלו. זה לא מקורי, זה בדיוק כמו ספיידרמן. גם הוריו של באטמן נהרגו בילדותו. ברור שסופרמן מאומץ – הרי הוא הגיע בגפו, ללא הוריו, מכוכב אחר. למה גיבורי העל צריכים להיות יתומים? זה כל כך חד גוני ומשעמם!

אנשי 2045 מבלים הרבה זמן במציאות מדומה שבה הם לובשים צורה לפי בחירתם. הגיבור הראשי, הלא סימפטי כלל, הופך להיות שחקן אסתטי הרבה יותר בעולם הווירטואלי. שם, ב”אואזיס”, הוא פוגש בנערה פנקיסטית יפה, והם משתפים פעולה בפתרון של שלוש משימות, והפתרונות מובילים אותם למציאת המטמון. אחד המתחרים שלהם באתגרים האלה הוא איש עסקים מרושע שמגלה את זהותם של הנערים בעולם הממשי, מנסה לפגוע בהם, ובדרך הורס את בית מגוריו של הנער והורג את דודתו. לאיש המבוגר אין סיכוי בהתמודדות נגד בני הנוער. הוא מפסיד במשחק הווירטואלי ונעצר בידי המשטרה בעולם הממשי. במהלך הסרט פזורים אזכורים של סרטי קולנוע משנות השמונים והתשעים, וכן של משחקי מחשב נוסטלגיים מאותה התקופה. העדפת החיים הממשיים על פני העולם הווירטואלי – המסר הדידקטי של הסרט – פשטנית ולא מחדשת דבר, אבל בכל זאת יש איזה חן במעברים בין העולמות, ועצם קיומם של השניים מעודד: יש חלופה. במקרה של מצוקה באחד העולמות אפשר לברוח לשני.

תגובה אחת

  1. לחגית,
    המאמרים שלך, בהחלט יוצאי דופן ואני נהנה בקריאתם.
    לגבי האיש המלומד רן גבריאלי שגילה לפתע כי גידול ילדים דורש הקרבה,
    את זאת האנושות ורוב בעלי החיים בעולם יודעים כבר מזמן.
    מי שלא רוצה ילדים בגלל האגואיזם שלו עצמו… מגלה חיש מהר שהוא הילד של עצמו ומפתח תיאוריות
    משונות על חייו ןעל חייהם של אחרים…
    והנה שתי דוגמאות קטנות:
    1. הפולנים שואלים מתי יש הנאה מילדים… תשובה כשעושים אותם…
    2. “הילדים של היום אוהבים מותרות, יש להם נימוסים גרועים, הם בזים לבעלי סמכות, מפגינים חוסר כבוד כלפי המבוגרים ואוהבים פטפוטים במקום פעילות גופנית.
    “הילדים היום הם השליטים ולא המשרתים בבתיהם… הם אינם חושבים על דבר מלבד עצמם. הם אינם סובלים שום מגבלה. הם מדברים כאילו הם יודעים הכל …באשר לבנות, הן ישירות, חצופות וגסות באופן דיבורן, לבושן והתנהגותן”.
    מחבר הצהרה זו הוא לא אחר מאשר סוקרטס, הפילוסוף היווני הדגול, שכתב מילים אלה בשנת 469 לפנה”ס!ĺ
    חומר למחשבה……

    ועוד – לגבי הסרט החדש של שפילברג, נמאסו לי כמו צנון כל הסרטים המטופשים על מסע בחלל ובזמן,
    סרטים שאינם אלא אפקטים של תוכנות גרפיות מאוסות…

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן