מערבבים ומגלים: כתב העת "עירובין" בדרך אל הגיליון הרביעי

מאת אלי אשד

כתב העת "עירובין" הוא כתב עת ספרותי שיצרו כמה אנשים צעירים מהמחלקה לספרות באוניברסיטת ירושלים, המשלב ישן בחדש. עד כה ראו אור שלושה גיליונות מכתב עת ראוי זה, וכעת מנסה החבורה לגייס כספים לגיליון הרביעי, ואנו קוראים לציבור לתמוך במאמציהם.

לפניכם ריאיון שערכתי עם רונה ברנס ואמיר מנשהוף, עורכי כתב העת (גילוי נאות: אמיר מנשהוף הוא בנו של משה מנשהוף, חבר בעמותת "יקום תרבות"), לרגל קמפיין ההדסטארט למימון הקובץ הרביעי, שמגיע לקו הסיום ב-21 במרץ.

קישור לקמפיין ההדסטארט – https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=25728

רונה ברנס
אמיר מנשהוף. צילם: איתי פנחס עקירב

אלי: מהו "עירובין"?

"עירובין" היא סדרה של קבצים ספרותיים עם דגש על אמנות חזותית וניסיון לשלב בין מדיומים שונים. באופן אישי, זהו הדבר שמאפשר לנו להתנסות, ולדמיין שאנו יכולים לדבר אל הקהל בתור משוררים ואמנים.

אלי: איך נוצר "עירובין"?

"עירובין" למעשה נוצר כל הזמן. הוא כל הזמן נוצר מהרעיונות שלנו, ומהניסיון לתת להם צורה. בקבצים ב' וג' למשל דיברנו הרבה בפגישות בינינו על הגוף, על היסטוריה שחורה בארצות הברית, על פוליטיקה ועל יופי. בסופו של דבר, אפשר אולי לראות איך שברי רעיונות מתבטאים בבחירות שלנו. בקובץ ב' זה קורה דרך המשורר סטרלינג אלן בראון (שמובא בתרגום עברי ראשון, מאת עודד פלד), ודרך הראפר Krs-One (שגם מובא בעיבוד עברי ראשון, מאת אמיר). שניהם, בדרכים ובצורות שונות עוסקים באלימות, בקיום של אדם שחור בחברת האדם הלבן, האדון הבלתי מעורער, המשעבד… ועם זאת, שניהם גם מבטאים את הצליל הייחודי, והעומק המיוחד של השירה השחורה בארצות הברית ושל האסתטיקה הזו. אלה היו צלילים שמאוד עניינו אותנו זמן רב, ולקח לנו זמן להבין איך לבטא אותם אצלנו כאן בעברית, בישראל.

מורן בנית

מורן בנית

התשובה הפשוטה יותר היא שכל העסק התחיל כשמורן בנית פנתה אלינו. מורן הייתה תלמידת החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. היא ערכה יחד עם חבריה כתב עת חוגי לספרות שנקרא "בינתיים".

Image result for ‫בינתיים כתב עת‬‎

אחרי שהוציאו לאור ארבעה גיליונות של "בינתיים", הם החליטו לפרוש. מורן חיפשה אנשים שייקחו את מקומה ושימשיכו את דרכה בעריכת כתב העת החוגי. מורן פנתה אל כל אחד מאיתנו בנפרד, ומשם התגלגלנו ויצרנו משהו חדש מאוד, שהוא בעיקר הגשמה של כל מיני חלומות ספרותיים וחזותיים שהיו לנו. כך נוצר "עירובין".

התמיכה הכלכלית הראשונה והמשמעותית שזכינו לקבל הייתה מהאוניברסיטה ומהחוג, ועם זאת "עירובין" התברר כדבר עצמאי למדי, ולמעשה לא שימש ככתב עת חוגי. בכרכים השני והשלישי, מקורות התמיכה הם אחרים כבר (הקרן לירושלים, בית שלום עליכם, מפעל הפיס ועוד) ואנו פועלים תחת העמותה הירושלמית "בר קיימא – לספרות, אמנות ושלום". אפשר לומר, שבין אם אנו רוצים בזאת ובין אם איננו רוצים, ירושלים הייתה והיא עדיין המרכז הגאוגרפי, או הרוחני, של "עירובין".

אלי: מהי האידאולוגיה הספרותית שעומדת  מאחוריו?

האידאולוגיה היא אסתטיקה, ואסתטיקה היא אידאולוגיה. זהו הבסיס שגורם לנו לעבוד על "עירובין". האסתטיקה היא דרך הבנה, היא דרך קיום, וההתעקשות עליה היא עניין שאפשר להכתירו כאידאולוגיה. וגם כמשחק שאנחנו משחקים, בחומרים ספרותיים שונים ואמנותיים.

Image result for ‫עירובין כתב עת‬‎

ככל שהזמן עובר, ברור לנו יותר הרצון שלנו לעסוק בשילוב של חומרים מסוגים שונים בתוך דפי "עירובין". כך למשל, בקובץ השלישי מופיעים תצלומי פסליה של רחל לויאן, על פני רצף של מספר לא מבוטל של עמודים כתומים. בקובץ הראשון שיחקנו עם רעיון של אנימציה בדפדוף, המשולבת בקצוות התחתונים של כל הדפים בקובץ א'. באנימציה, שיצרה סיון קידרון, מופיעה נעם פרתום, שאומרת מילה אחת טיפוסית, "אוהבותיגם".

משום כך כמובן – מתוך הרצון לשלב חומרים מסוגים שונים בקבצים – העיצוב הוא חלק משמעותי בתהליך היצירה של הקובץ. אנו עובדים בצמוד עם המעצבים, שהם גם אמנים בעצמם, והם היועצים החזותיים שלנו, או האוצרים השותפים של הקובץ מבחינת עבודות האמנות שיש בו. את הקבצים הראשונים (הראשון והשני) עיצב יואב וינפלד. את הקובץ השלישי עיצב אוהד חדד, ואנו מקווים להמשיך לעבוד אתו על הקובץ הבא.

אלי: אילו סופרים נשכחים ביקשתם להקים לתחייה על דפיו של "עירובין"? למה דווקא הם?

למשל ל' שפירו – מחשובי סופרי היידיש, שקוראים עבריים רבים כלל אינם מכירים, דבורה פוגל – אינטלקטואלית ומשוררת שפעלה בעולם האוואנגרד הפולני-יידישאי שבין שתי המלחמות (שוב – מרבית הקוראים אינם מכירים אותה), סטרלינג אלן בראון – שאמנם לא נשכח בארצות הברית – אבל כלל לא נודע בישראל.

Image result for ‫אברהם בן יצחק‬‎

אברהם בן יצחק

נוסף על אלו, הבאנו גם קיצור תסריט גנוז על אונייה אבודה ומסורבת-עגינה מאת המשורר אברהם בן-יצחק, שיש בו צוהר מעניין נוסף למודרניזם האפל, שעם כל הכוונות הכנות, דומה כי עדיין לא הצליחו לעמוד על טיבו… עם זאת, ועל אף שהתסריט אמנם לקוח מזמן אחר בהיסטוריה היהודית והעולמית, מפתיע אולי עד כמה הוא רלוונטי גם אלינו, בכך שהוא עוסק בסוגיית הפליטים, שממשיכה להעסיק אותנו היום.

אלי: אילו סופרים ומשוררים גיליתם?

האמת הפשוטה היא שאיננו במעמד "לגלות" איש. אנו מבקשים לגלות עם אחרים אפשרויות שונות. היו אצלנו פרסומים ראשונים משמעותיים, למשל, של מיתר מורן, חיה לוי (לשעבר סדן), טובה בורדו, חנה גונדר, וגם של רוני מז"ל ושי מנדלוביץ', שערכו עמנו (רוני את הקובץ הראשון, ושי את שני הקבצים הראשונים). נוסף על אלו, גם התרגום הוא מעשה של גילוי, כאמור.

אבל גם אנשים שההופעה ב"עירובין" עבורם אינה הופעה ראשונה בעולמה הספרותי של העברית מתגלים עבור קוראי "עירובין" באופן חדש: כזהו למשל תמיר אסולין, הפותח את הקובץ השלישי שלנו בפואמה עדינה שמקבלת גוון מיוחד בגלל ההקשר שבו היא מושמת. גם שירתו של נדב נוימן מתגלה ב"עירובין" באור שונה מהרגיל, גם בקובץ השני וגם בשלישי. למעשה, כל האמנים המופיעים ב"עירובין" – בין אם הם אמנים פלסטיים ובין אם הם משוררים וסופרים, נראים באופן שונה בתוך ההקשר של כתב העת. כתב עת הוא מעין בית זמני, שכמה אמנים מתארחים בו יחד, ולמעשה יוצרים, או נוצרים, בו יחד. במקרה של "עירובין", השירים, העבודות והחומרים השונים מתערבבים זה עם זה באופן מרחיק לכת ומפתיע יותר. הרבה אורות שונים מאירים זה את זה, ומתנגשים זה עם זה ב"עירובין". ההתאספות של משוררים ואמנים יחד, תחת אסופה אחת שמתייחדת בכל פעם במשהו מעט אחר, מוסיפה עניין מעצם היותה. זה יותר מכתב עת לשירה. יש משהו נדיר ב"עירובין" כבמה ניסיונית בדפוס. לאחרונה שמענו שמתארים אותו כ"מוזר".

אלי: האם אתם יכולים להצביע על יצירות חשובות ובולטות במיוחד שהופיעו עד כה בכתב העת?

אפשר להצביע על ניסיונות מעניינים שהצגנו – פרויקט המדרש המודרני "חצר של רבים", שבו השתתפו עשרות כותבים, שביקשו  לבחון יחד טקסט קצר ומאתגר שכתב סמואל בקט, באמצעות הפרקטיקה התלמודית. נוסף על אלו, האמן דוד רוזנברג, שבקובץ ג' מוצגות כמה מיצירותיו, הוא שם שכדאי להזכיר. גם המחווה לכתב העת "דפיM צהוביM", שראה אור בירושלים בשנים 1970-1967 ולשמעון צבר היא משהו מעניין שהבאנו. ויש עוד.

אלי: מה אתם מתכננים על דפי "עירובין" בכרכים הבאים?

גם בכרכים הבאים נראה ששאלת האלימות והכוח תמשיך להעסיק אותנו. עדיין מעניין אותנו העולם של האוואנגרד היידי, שדומה שפרץ בכל הכוח רגע לפני שהכול נכבה. עוד מעניין אותנו להתמקד בלוקליות מזרח-תיכונית. ואנחנו בודקים כל מיני אפשרויות כרגע – אבל איננו רוצים לגלות סודות מקצועיים עדיין. אבל בעיקר, אנו רוצים למשוך אמנים טובים הכותבים וחושבים בעברית. נשמח לקבל רעיונות ממתרגמים, סופרים, אמנים, משוררים וכו'.

אלי: האם יש עוד משהו שחשוב שידעו כולם?

עד מאוד. השקנו קמפיין הדסטארט, שיאפשר את צאתו לאור של הכרך הבא (הרביעי) של "עירובין". כדאי להציץ. זה פרויקט נדיב במיוחד והוא שופע תשורות מקוריות. קו הסיום המוחלט שלנו קרוב להפליא – 21.3. וכל תרומה היא צעד חשוב ונחוץ עבורנו כרגע. מקווים שעוד תשמעו ממנו ותקראו דברים מעניינים.

עד כאן העורכים. ונחזור גם אנחנו – "עירובין" הוא מפעל חשוב לגבי העבר הווה והעתיד של הספרות העברית. תמכו בו.

ראו גם:

אתר "עירובין"

"עירובין" – הסרט

השקה של "עירובין" בירושלים

ההשקה של "עירובין ג'" בתל אביב

Image result for ‫כתב העת "עירובין‬‎

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך אירועים ספרותיים, כתבי עת, ראיון, שירה, תרבות עם התגים , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*