מאת ד”ר עופרה מצוב כהן

ד”ר מצוב-כהן היא מרצה וחוקרת ספרות באוניברסיטת אריאל, ספרה “‘קריאת החיים עיון ביצירתו של  אשר ברש” יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת אריאל, 2017.

פרק מספר זה פורסם ב”יקום תרבות ” בשם “לחזור אל אשר ברש”

לעולמו של המספר הפונה לעולם ילדותו יש מקום מכובד בסיפורים רבים של אשר ברש. אציין למשל, את אשכול הסיפורים המופיעים תחת הכותרת “אלה אזכרה”: “לפני היות הילדות”, “מגפו של דודי”, “השעורה”,[2] רגליים מקוצצות”, “נוי סוכה”, “כשות”, “שריפת ביתנו”, “פשימסקי”, “הנסיעה עם הרסים”, “החלף והספר”, “מתקן עולם”, “אנחות אבי” ו”ידי אמי”. הסיפור “שעורה” הוא היחיד  מבין אשכול סיפורים זה שהתפרסם בשתי גרסאות: כסיפור  תחילה כסיפור לילדים ולאחר מכן כסיפור למבוגרים .

הסיפור לילדים התפרסם בעיתון הארץ לילדים י”ג, י”ג בניסן תרפ”א, 21 באפריל, .[3]

ואפשר לקרוא אותו ב”יקום תרבות ” כאן .

הגירסה למבוגרים התפרסמה לראשונה  רק  25 שנים מאוחר יותר בכתב העת “עתידות ו”  בשנת תש”ו 1946 ומאוחר יותר ,  במסגרת  מדור  “אלה אזכרה” בכתבי אשר ברש, כרך ב’, מסדה, תשי”ב, תל אביב, עמ’ 312-310.

ואפשר לקרוא אותה גם כן ב”יקום תרבות ” כאן .

להלן נדון בשניהם.

תשתית עלילה קלאסית

הסיפור “השעורה” מושתת על עקרונות קלאסיים של הסיפור הקצר, הכוללים אקספוזיציה, עלילה ושרשרת של אירועים המבוססים על חוויות ילדותו. מקום ההתרחשות, המוצג באקספוזיציה של “השעורה” הוא גליציה שבמזרח אירופה.

הסיפור נפתח בתיאורו של האקלים המזרח אירופאי בעונת החורף בגליציה, המאופיין בשלג ובקור, שתנאיו החמורים הקשו על פרנסת משפחתו בהיותו ילד. מצבה הכלכלי של המשפחה הורע בין היתר, מאחר שאמו הייתה חולה במשך תקופה ארוכה. הרווחה הכלכלית באה למשפחה באופן בלתי צפוי הודות לסכום כסף ששולח הדוד מאמריקה ובני המשפחה נערכים במרץ להכנות הנדרשות לחג הפסח.

בפתיחה גם מופיע רמז מטרים לאירוע בלתי צפוי שעלול להפר את השגרה. סבתו של המספר מספרת לו שבמהלכה של ארוחת ליל הסדר לפני “שישים וחמש שנים”, נתגלתה שעורה בבטנו של העוף שבושל בכלי הפסח. כתוצאה מכך הושלך האוכל שבושל לחג, רוב כלי הפסח הושלכו לנהר ובמשך שמונת ימי החג נותרו בני המשפחה ללא מזון. המספר-הילד מציין כי חג זה חביב עליו במיוחד, והוא מביע תקווה שמקרה זה לא ישנה ואומר בלבו “ישמרנו השם מאסון כזה!” [4]

הוא שותף להכנות הרבות לקראת ארוחת ליל הסדר החגיגית. הבית לובש חג: בערב החג הונחו כלי הפסח המיוחדים על השולחן, אחיותיו לבשו שמלת חג וסבתו לבשה מקטורן לבן וחגיגי. האם טרחה על הכנות החג האחרונות, והמספר ואביו הלכו לבית הכנסת ושבו ממנו עם אורח שתקן לפסח. הוא נשלח לשכן השוחט כדי להביא מעט חרוסת, שם הוא משחק עם בנו של השוחט במשחק אגוזים, מנצח אותו במשחק ושב לארוחת ליל הסדר.

מהלך הארוחה מתואר בפירוט המאופיין בפנייה לכל החושים, ראייה, שמיעה, טעם וריח. באמצעותם משחזר המספר את ליל החג ומחייה אותו עד לאזכור מפורט של הפרטים הקטנים: קריאת ההגדה והקידוש, גווני הקולות של המקדשים על היין, האב והאורח בסעודה והמספר הילד, שאלת הקושיות על ידו כבן הזקונים, שתיית כוסות היין ופירוט טעמו של היין והטמפרטורה שלו: “והיין היה מתוק וצונן וגלש בנעימות אל בית הבליעה.”[5]

הגיעה עת לאכילת המנה הראשונה, מרק עוף עם אטריות ביצים. המנה שזוכה לה הגיבור כוללת כנף של עוף וכמה קורקבנים, ותוך שהוא נזכר בסיפורה של סבתו, הוא הופך בחלקי העוף שבצלחתו ומגלה לתדהמתו גרגיר שעורה נפוח…

הגיבור-הילד מתלבט כיצד יפעל. סיפורה של סבתו החמץ על שהתגלה בסעודת ליל סדר עולה בזיכרונו. ועתה, עליו להחליט: חשיפתו של הגרגר לעיני כל, תחייב את בני המשפחה להשליך את כלי האוכל וכן את כל דברי המאכל שהוכנו ושמחת החג תושבת. הגיבור מחליט כי בשונה מסיפורה של סבתו, לא יעכיר את אווירת החג ויהי מה. הוא נחפז לאכול ובולע את הבשר עם גרגר השעורה, ואינו משתף איש במקרה. אירוע זה מהווה את שיאו של הסיפור כשנלווה לו מתח רב סביב השאלה כיצד יתמודד הילד עם הסוד שהוא נושא?

ואכן, במהלכם של ימי החג מתייסר הגיבור ורגשות מעורבים עולים בו: מחד גיסא, הוא גרם לבני משפחתו ולאורח לחטוא בחג זה וכן בחגים הבאים שכן ימשיכו להשתמש כלי החג. מאידך גיסא, הוא חש גאווה על כי מנע את השבתת שמחת החג. את המוצא לחטא הנורא תולה המספר בזמן שחלף, שזימן אירוע שהוא בבחינת אסון, אך המספר רואה בו הצלה ופתרון לחמץ שהתגלה: “בסוף אותו הקיץ, במוצאי שמחת תורה, נפלה דליקה בעיירה, וגם ביתנו הישן עלה על המוקד, וכלי הפסח…נשרפו ונמחו מתחת שמי ה’…[6]

בגרסה לילדים הניסוח דומה: “בסוף הקיץ נפלה דלקה בעיירה, וגם ביתנו הישן עלה על המוקד, וכלי הפסח…נשמדו מתחת שמי ה’…”הארץ לילדים, י”ג, י”ג בניסן תרפ”א, 21 באפריל, 1921, עמ’ ד’.

הסיפור דידקטי משום שהוא דן בחשיבות קיום המסורת באמצעות תיאור ההכנות לחג הפסח המאופיין בתביעות הלכתיות מחמירות בתחומי הניקיון והמזון. לכך יש ביטוי גם בסיפור שמספרת הסבתא לנכדה, המבקשת באמצעות נרטיב המסתבר כבעל פונקציה חשובה בהמשך, להנחיל לנכדה את מנהגי החג והליכותיו ולכך השפעה מהותית על שיקול דעתו של הגיבור במהלכה של ארוחת החג. באמצעות גילוי החמץ המתגלה לו בעיצומה של ארוחת חג הפסח, מעמיד המחבר המובלע את הגיבור-הילד בדילמה. זה האחרון מפגין בסופו של עניין גבורה ואומץ לב המושתתים על ערכים הטבועים בו גרסא דינקותא. אלו כרוכים בשיקולים הלכתיים כבדי משקל שעל הגיבור להכריע בהם ללא שהות, כדי למזער את העבירה שעלולים בני המשפחה לעבור בתום לב. אמנם הכרעתו מנוגדת להלכות הפסח, אך מטרתה היא לא לפגום באווירת החג האהוב עליו ועל בני משפחתו ובקדושתו הרוחנית. באמצעות תיאור אווירת החג שהוא בעל משמעות היסטורית וקהילתית מכוננת, מוצגת אף יכולתו של הילד הגיבור בקבלת החלטות עצמאית בסוגיית החמץ שנתגלה מבלי לשתף איש.

תבנית של ניגודים ב”השעורה”

גם בסיפור זה ניתן למצוא תבנית המושתת על ניגודיות. השעורה החמצה היא ניגוד למזון הכשר לפסח. למרבה האירוניה, גרגר השעורה מקבל בסיפור את מלוא המשקל בעוד שחג הפסח, שחשיבותו מוצגת באריכות באקספוזיציה מוקטן ונדחק אל השוליים. זאת ועוד, החג הופך לזיכרון מאיים ומעורר אימה בקרב המספר שגדל.

ניגוד נוסף עניינו באווירת ההתרגשות שנבנית בקרב המספר, שמגיעה לשיאה בליל הסדר שבו גם חל הגילוי הנוראי של גרגר החיטה ומכאן חלה אכזבה וירידה ברוחו מאגרא רמא לבירא עמיקתא. חג הפסח הכשר הופך ליום של אבל בעיני המספר, ה’סדר’ הופך ל”ליל שימורים, ליל ייסורים”[7] אי ידיעתם של בני המשפחה על גרגר השעורה לעומת ידיעתו של הילד על כך, מגביר את המתח לקראת הבאות.

ניגוד נוסף הוא בין תיאורו של האור הזורח בעל ההילה של קדושת החג אל מול החשיכה שאופפת את המספר עם גילוי גרגר השעורה: האורח ובני המשפחה נהנים מאור הלבנה בליל הסדר בעוד שהמספר מתענה לאחר הגילוי ומתאר את הרגשתו בגוונים כהים, “ואני עולמי חשך בעדי וטעמתי טעם גיהינום”.[8]

ועוד ניגוד, במקרה שסיפרה הסבתא התגלתה השעורה וכל בני המשפחה נשארו רעבים  במשך כל ימות החג ושמחתם הושבתה,[9] בעוד שבמקרה השני בני המשפחה נהנים משבעת ימי החג. אפשר לומר כי במקרה השני הילד, המסתמך על סיפורה של הסבתא, מחליט ל’כתוב’ סוף אחר לסיפור השני בזמן גילוי השעורה. הוא נשען על חוויית העבר ובעשותו כך הוא ‘כותב’ סוף אחר ונוח שאינו משבית את שמחת החג בקרב בני המשפחה. אירוע הדליקה הוא עניין שני שאמנם אינו בשליטתו, אך בהתרחשו הוא מהווה אזכור לשיקול דעתו של הילד הנבון. חג הפסח שהיה אהוב על הילד הופך לזיכרון מר וכל הפריטים המייצגים את החג מעוררים בו צער ושנאה, כלשונו.

ה’שעורה’- הגרסה לילדים

סיפור זה הוא גירסה מקוצרת של הסיפור למבוגרים המאוחר יותר.  ההבדל העיקרי בין שני הסיפורים הוא ההתמקדות בסיפור לילדים במעשה גילוי השעורה וכל האירועים המתוארים בסיפור קשורים בו.  לעומת זאת, בסיפור למבוגרים מתעכב המספר על תיאור הדמויות שמופיעות בסיפור, למשל אמו, אביו, סבתו הזקינה, אחותו הצעירה ותיאור פרטני של סיטואציית ארוחת ליל הסדר. [10]

ברש, בדומה לגיבור “השעורה”, נולד כאמור, בגליציה המזרחית, למשפחה שבה האב היה סוחר תבואות וגדל “באמידות זעיר –בורגנית, הטבועה בחותם המסורת.” חינוכו פנה לתשתיות הלימוד היהודיות, שכן היה צאצא לצדיק מבלז מצד אמו ואביו היה בן למשפחה של רבנים ודיינים. שלום טוקר טוען כי לאפיזודה אחיזה בביוגרפיה של ברש המתבססת על אירוע שהתרחש במציאות וטבע חותם עמוק בברש הילד. שריפה שפרצה בשמחת תורה בעיירה, מועד המוזכר בסיפור זה “כסוף הקיץ”, כילתה בתים שלמים ובתוכם את בית משפחת ברש. לטענתו, לשריפה זו ישנם ביטויים רבים בסיפוריו של ברש והם מדגישים את החותם שהשאיר האירוע אך גם את מגמתו הכללית “להקנות מהימנות תעודתית לכלל יצירתו”.[11]

יצירה נוספת של ברש שבהן מוזכר אירוע של שריפה היא למשל, “תמונות מבית מבשל השיכר”, פרק כד “השמחה והשריפה (ברש, תשי”ב, כרך א’, עמ’ 62-59).

מדוע עובד סיפור זה למבוגרים ולא סיפורים קצרים אחרים של ברש מאשכול הסיפורים המופיעים ב”אלה אזכרה”? סיפור זה הוא היחיד שבו מתוארת חוויית חג יהודית מסורתית מובהקת: אווירת חג, מנהגיו השונים המאופיינים בשיתוף הילדים ובהפעלתם כמו משחק באגוזים, מתוארים בו ערכים של אחדות וליכודה של המשפחה בחג (עזרה בהכנות הרבות, ערב החג) וכמובן איסור אכילת החמץ שדורש הקפדה טומן גם אתגר וגם דריכות מצד בני הבית. בסופו מוצע פתרון, שהגורל מזמן וזה מביא לרווחה אצל הגיבור.

האלמנטים הדידקטיים שמופיעים בסיפור זה וזיקתם לערכי המסורת והמורשת מייחדים סיפור זה מאחרים ונראה שהם מתאימים לילדים ומבוגרים גם יחד.


[2] אשר ברש, כתבי אשר ברש, כרך ב’, מסדה, תשי”ב, תל אביב, עמ’ 312-310.

[3]הארץ לילדים, י”ג, י”ג בניסן תרפ”א, 21 באפריל, 1921, עמ’  ב-ד’).

[4] “השעורה”, כתבי אשר ברש, כרך ב’, עמ’ 310.

[5] שם, עמ’ 311.

[6] בגרסה לילדים הניסוח דומה: “בסוף הקיץ נפלה דלקה בעיירה, וגם ביתנו הישן עלה על המוקד, וכלי הפסח…נשמדו מתחת שמי ה’…”הארץ לילדים, י”ג, י”ג בניסן תרפ”א, 21 באפריל, 1921, עמ’ ד’.

[7] שם, עמ’ 312.

[8] שם, שם.

[9] שם, עמ’ 310.

[10] כתבי אשר ברש, תשי”ב, כרך ב’, עמ’ 12-310.

[11] שלום טוקר, חזיון חולות וירכתי עולם, מסדה, גבעתיים , 1980, עמ’ 141. יצירה נוספת של ברש שבהן מוזכר אירוע של שריפה היא למשל, “תמונות מבית מבשל השיכר”, פרק כד “השמחה והשריפה (ברש, תשי”ב, כרך א’, עמ’ 62-59).

ראו גם :

קראו את “השעורה ” בגירסה המקורית שלו לילדים

קראו את “השעורה ” בגירסה הארוכה שלו לילדים ומבוגרים כאן

האזינו ל”השעורה” כתסכית רדיו עם הקראה של מוטי ברכן

האזינו ליואב ברש נכדו של אשר ברש מספר על סבו הסופר

עופרה מצוב -כהן “לחזור אל אשר ברש”

עוד סיפורים מאת אשר ברש:

“אקמק” – סיפור קלאסי על הימים האחרונים של השלטון התורכי בארץ ישראל

“במרבורג” – סיפור על השואה מאת אשר ברש

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן