אברהם העברי ומשפחתו יורדים למצרים

מאת איתן קלינסקי

פרשת השבוע, פרשת “משפטים”, קוראת לנו להיות קשובים לבנים חורגים לאלוהים ולאדם, שגנבו גבולות והגיעו אלינו. פרשת השבוע קוראת לנו ליישם את ההוראה – “וְגֵר לֹא-תּוֹנֶה וְלֹא תִּלְחְצֶנוּ כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם” (שמות כ”ב, 20). מן הראוי שברוח הפרשה נטיל את מלוא מידת הרחמים על אותם 40 אלף בנים חורגים לאלוהים ולאדם החיים כאן.

בספר בראשית פרק י”ב בפסוק 1 מקבל אבי האומה, אברהם אבינו, את ההוראה “לֵךְ לְךָ… אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”, וכבר בפסוק י’ אנו עדים, שנאלץ לעשות דרכו לאפריקה לשבור בה שבר – “וַיְּהִי רַעַב בָּאָרֶץ וְיָרַד מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָּבֵד הָרַעַב בָּאָרֶץ”.

מצוקת הרעב מפגישה אותנו בתקופת השופטים עם אזרחים מבית לחם יהודה, שנאלצו לנטוש את מכורתם ולתור אחרי אסמי בר בארץ זרה – בארץ מואב בעבר הירדן המזרחי. הם עשו מה שעשו אבות האומה שמפאת הרעב בארץ כנען ירדו – הסתננו לאפריקה – למצרימה.

בנתיבי הרעב מכנען לאפריקה הלכו אברהם אבינו ובני משפחתו, גם ניניו, בני יעקב, הלכו בנתיבים התרים אחר הלחם והביטחון – כי כבד היה הרעב בארץ כנען. בשמות כ”ב 23-20 אנחנו  קוראים “כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם”, על הפסוק הזה נדרשו רבותינו בבא מציעא נט, ע”ב, בציינם, שבשלושים ושישה מקומות הזהירה התורה על הגר.

אין מצווה אחרת בתורה, לא מצוות אלוהים, לא השבת, לא מאכלות אסורים ולא עבודה זרה, שמופיעה וחוזרת במספר רב של פעמים, כמו מצוות הגר.

בתקופת המקרא בנתיבי הרעב מישראל לאפריקה הלכו פליטי רעב וצמא, שנאלצו  לתור אחרי הלחם, לנדוד, לגנוב גבולות ואפילו לשקר לשוטרי הגבולות.

בארץ הנוכרייה מעבר לירדן מצאו פליטי הרעב הישראלים גילויי אחווה אנושית בקרב בני הארץ הקולטת כלפי התרים אחר הלחם מישראל. בת ארץ מואב סועדת ותומכת בפליטת רעב ישראלית, המתמודדת עם רעב ועם שכול.

עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרָעָב

שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה פֹּה עַל פָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם

כְּשֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה דֶּרֶך הַמִּדְבָּר

כִּי כָּבֵד הָיָה הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן.

שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב

כְּשֶׁיָּרְדוּ מִצְרַיְמָה  דֶּרֶך הַמִּדְבָּר

לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת.

שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הֶחְלִיקָה שָׁם עַל פְּנֵי אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה

כְּשֶׁיָּרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב

עֵת הָיָה רַעַב בָּאָרֶץ.

מִלִּים דּוֹמְעוֹת מֵהַר סִינַי כּוֹאֲבוֹת

עַד הַיּוֹם שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד נָסָה מֵרַעַב,

הוֹלֶכֶת בִּנְתִיבֵי הַלֶּחֶם

לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּאֶרֶץ לֹא לָה.

וּבְתוֹכֵנוּ נוֹהֲמִים כְּמֻכֵּי יָרֵחַ אֶל מוּל

שַׁחֲרִית שֶׁל פַּחַד הַמַּחֲלִיקָה עַל פְּנֵי

בָּנִים חוֹרְגִים לֶאֱלוֹהִים וּלְאָדָם מִיַּבֶּשֶׁת שְׁחוֹרָה

נָסִים מֵעֲרָבָה אוֹרֶבֶת וּמֵרָקִיעַ קָרוּעַ

לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר.

עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב בְּנֵי הַיַּבֶּשֶׁת הַשְּׁחוֹרָה הֵם  לִי

כְּאַבְרָהָם שֶׁיָּרַד מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָּבֵד הָרַעַב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן

כִּבְנֵי יַעֲקֹב הַבָּאִים לִשְׁבּוֹר שֶׁבֶר בְּתוֹך הַבָּאִים מִצְרַיְמָה

כְּאִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה שֶׁיָרַד לָגוּר בִּשְׁדֵי מוֹאָב.

עַד יַעֲבוֹר זַעַם הָרַעַב, הָאֵימָה וְהַמִּלְחָמָה.

השיר נכתב במדרשת שדה בוקר. באחד מימי שירה במדבר עמדתי מעל המצוק ליד קבר בן גוריון בשעת בוקר מוקדמת. עם השחר העולה על המדבר התכתבתי עם ספר בראשית פרק י”ב: “וַיִּסַּע אַבְרָם הָלֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה. וַיְהִי רַעַב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֵד אַבְרָם מִצְרָיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי כָּבֵד הָרַעַב בָּאָרֶץ.”

Image result for abraham at  egypt

תמונה מצרית של מהגרים מכנען למצרים

3 תגובות

  1. היום יתקיים אירוע ספרותי “בלוז לפליטים ” נגד גירוש פליטים ,בהשתתפות איתן קלינסקי ואחרים. ב”עשן הזמן ” בבאר שבע:
    ערב נגד גירוש הפליטים בהשתתפות שחקנים, משוררים ואנשי אקדמיה. הכניסה חופשית.

    יופיעו:

    דנה יעקובי
    יפה שוסטר
    אסתר וולק
    דוד סורוצקין
    רועי בש
    נעם ברמט
    נועה מלמד
    שמואל ירושלמי
    איתן קלינסקי
    אביה בן דוד
    איילה רינג
    אורי וייס (עורך הערב)
    פרטים יש כאן :https://www.facebook.com/events/168043977255152/

  2. לצערי לא הצלחתי להגיע ואפילו לא הגעתי לקריאת פרשת משפטים כחוזרת בתשובה מבפנים בורה ונבערת בתורה, על כל פנים .

    זה ממש לא קשור, למרות שהכל קשור מאחורי כל הדברים. אבל בדרכי להורים פנה אליי בחור ישיבה נעיר סבר וביקש שאעזור לו בכמה שקלים בשביל כרטיס. ממה לא היה עודף ראוי ובקושי בשביל עצמי. לו היה לי מספיק הייתי מגיעה לכנס למען הפליטים. ובכל זאת האינסטינקט הראשוני , אם מישהו מגיע למצב כזה של קיבוץ נדבות שמכירה על עצמי, היה לשלוף את מה שיש לי. ואז נדלקה נורה ושאלתי אותו אם לפי תורת ישראל ראוי לגרש את הפליטים. הוא חכך בדעתו והשיב אחרי דקת דומיה שהוא סבור במאוד ראוי לגרשם. החזרתי את המעות לכיסי והשבתי לו ש”אהבת לרעך כמוך” לא חל מבחינתי על מי שאינו רעי ולא נראה לי שהוא במצוקה קשה כמו אלה שהוא רוצה לגרש ולו ידע מה אני חושבת על מוסדות הארץ הנמקים מתחת ללבוש “אמא הטאליבאן ” החיצוני שלי, היה דורש לגרש גם אותי.

    החלטתי להמשיך באותו קו חשיבה והקבצן הבא הוא מכר ידוע שתמיד יושב לידי כשאני מחללת קצת מוסיקה. שאלתי אותו מה דעתו לגבי הגירוש וענה מיד – למה לגרש? בשביל מה זה טוב לגרש בני אדם? נתתי לו את שאר המעות ונשארתי בלי כסף קטן.

    כשהגעתי לנהריה נותרה לי שעה לחכות לאוטובוס שמגיע לכפר ורדים להורים. התלבטתי אם להוציא את כל הכסף על נסיעה למעלות או לתרשיחא ולהסתמך על טרמפים או להישאר תקועה בנהריה שאינני מחבבת במיוחד כמו את שני הישובים הנזכרים עם אוויר ההרים והחברים. התייעצתי עם הנהג וזכיתי בתזכורת חדשה שאסור לערוך הכללות בלתי ראויות, כשאני כל כך מתעבת את תרבות רוסיה. אישה במבטא רוסי כבד שלפה עשרה שקלים ישירות לנהג וציוותה עליו – “קח אותה”. כשרציתי להשיב לה את העודף היא סירבה. שאלתי אותה אם יש מישהו ב משפחתה שהייתה רוצה שאתפלל למענו והיא השיבה בנעימות שהיא מתפללת בעצמה אבל תודה. החלטתי לתת לה את חלילית הקסמים האחרונה שלי במתנה. היא עלתה לי אפילו קצת יותר מעשרה שקלים בחנות לכלי מוסיקה בואדי ניסנאס (אלאת מוסיקיה) עשו לי הנחה ונתנו לי אותה בשנים עשר שקלים אבל ביקשתי מהאישה שתתן את החלילית שצליליה התמתקו עם השנים במתנה לביתה כי היא מיפה את פני מעלות המדינה. לשמחתי קיבלה. ואז מישהו באוטובוס הציע לי טרמפ עד בית ההורים בחינם כשירדנו בתרשיחא.

    למה כתבתי את כל המגילה בעלילה הזו הבלתי מועילה בעליל במקום להגיע להפגנה נגד גירוש שארית הפליטה? כי התחלתי להבין לעת זקנה כמה קיבוץ גלויות וערב רב של פוסט טראומטיים הוא בסיס שיכול להיות איתן לצוק משלו נאכל כולנו לחם בזיעת אפינו ונשתה חלב חטים מבלי לפגוע באף אחד כשהופכים את תורתנו הקדושה לתורת גזע בשירות עצי דעת מלאכותיים שמשקים אותם נהרות תלמידי שוטים ועקרבים. שאולי תמיד יש מקום ב”טובו אוהלייך ישראל” בלבב פנימה לאותה תקווה שנות אלפיים עליה חלמנו דורות רבים כל כך של גלות השכינה – ארץ חדשה ישנה המאחרת ירושלים של מטה וירושלים של מעלה ואוכלת את פרי יבולה במקום את יושביה, איש תחת גפנו ותאנתו במקום לשרוף את עצי הזית של שכנו, שאולי במקום שבו כולנו נוכל לדבר שלום לגויים ולשבת עמם באוהלי קידר, שהרי אף אחד מאיתנו לא באמת צדיק מוצהר, וכולנו משקרים לפרקים, ואפילו מצווה לפעמים לשקר למוסדות הארץ הנמקים – אז אולי במקום ההוא , במדבר, בו תעלה צעקה אחת שלימה של המוני פליטים נזעקים פוסט טראומטיים לאלוקים – במקום ההוא לא צריך עוד משיח על חמורים ושקרים שחורים או לבנים , אלא רק לב בשר ורוח נכון וטהור דרך ונהר שניתן לדרוך בו לפעמים, במים תמימים?

    שאולי הארץ המובטחת מתחילה במקום שבו כל הזוכה בשני תפוחי זהב מפרי עץ העלומים יושיט אחד מהם לזולתו ביחד עם ידו – כדי לתת שלום ולא כדי לקחת ולספח לו את אדמתו? אמא אדמה לא שייכת לאף אחד . אם כבר – אנחנו שייכים אליה. כי ברבות הימים כולנו נשוב לעפרה והשאלה מה נצליח לתקן עד יום השיבה בתום היכולת לפתוח שערה של התקווה לתבל , אפילו הבל הבלים וחבל חבלים שווה, ובכל זאת – מעט יותר טובה באהבה?

    סליחה, שוב, שמחליפה את המרד הדרוש בסתם כתיבה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

13 + 19 =